הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

אינטרנט מושחת

15/05/2003 | גיליון מספר 12

משה הלוי
halemo

(המאמר נכתב תחת השפעתו של ג'וינט טוב שהדלקתי ואני מגדל בבית ומוכר לחברים)

בשבוע האחרון פורסם על ידי גל מור ב ynet ידיעה על כך שמשטרת ישראל רואה בדאגה רבה את התגברות הפשע ברשת האינטרנט ובשל מצוקת כוח אדם הנובעת ממצוקה תקציבית המונעת הרחבתו של מפלג עבירות מחשב שנמצא בבת ים, היא שוקלת לאמץ רעיון שהועלה לפני שנתיים: להקים משמר אזרחי באינטרנט.

הכתבה של גל מור ב ynet מיום 8 מאי 2003

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2612873,00.html

בכתבה תואר ע"י סנ"צ מאיר זוהר, ראש מפלג עבירות מחשב, מצב שבו האינטרנט הפך לסדום ועמורה, שבו קיים מערב פרוע, עבירות רבות, חלקן לא מדווחות, וחלקן מדווחות, אבל למשטרת ישראל אין את הזמן, התקציב וכוח האדם לטפל בהן.

מבחר ציטטות של סנ"צ מאיר זוהר כפי שהובאו בכתבה ע"י גל מור:

"ישראל נהפכה לגן עדן של אתרי הימורים ואתרי אינטרנט פדופיליים שבהם מופצות תמונות קשות שמקורן בהתעללות בילדים"

"מנקודת הראות של המשטרה, האינטרנט הוא ג'ונגל עם חיות משחרות לטרף"

"העבריינים הבינו מהר מאוד את הפוטנציאל שיש לביצוע עבירות באינטרנט תוך ניצול מצבה הקשה של משטרת ישראל. אנחנו נמצאים כמה צעדים מאחוריהם"

"אם לא תהיה אכיפה אפקטיבית ברשת אנשים יחשבו שיש אנרכיה וינצלו אותה לטובתם."

"לא ייתכן שגולש יעלה על אוטוסטרדת המידע לא יוכל להיות בטוח שעבריינים לא יתקיפו אותו בדרך."

"ללא אכיפה גם המסחר האלקטרוני והיישומים הקהילתיים באינטרנט לא יפרחו".

"ללא אכיפה, המסחר האלקטרוני ייכשל"

התעסקות עם העבירות הלא נכונות

למי בעצם מפריעים אתרי הימורים ברשת? לך? לי? למשטרה? גם למשטרה לא. אבל למפעל הפיס, מועדון ההימורים הרשמי של מדינת ישראל - כן וכן. וכשנושא מסוים מטריד את מפעל הפיס, אז מפעל הפיס מטריד את המשטרה, את היועץ המשפטי, את שר המשטרה ואת המפכ"ל ודורש טיפול באותם אתרי אינטרנט שככה מרשים לאזרחי ישראל להמר מביתם דרך כרטיס האשראי שלהם, בלי שזה יעבור בקופה השמנה של מפעל הפיס.

המקרה המפורסם ביותר היה מקרה "מלון המלך שלמה", אתר קזינו עברי שפועל מלונדון הרחוקה, ומטריד את מנוחתם של שמנמני מפעל הפיס שראו בו, אולי בצדק, מקור לפגיעה בהכנסות שלהם ממהמרים כפייתיים הנוהגים למלא טור או לגרד חיש גד של מפעל הפיס בדרך המקובלת בישראל.

כך נוצא מצב, שמגבוה, מגיעות הוראות למפלג המחשבים של משטרת ישראל לטפל באותם אתרים סוררים שככה מרשים לאזרחים להמר. וזה, מתחיל להדאיג גם את מפלג עבירות מחשב. אין להם יכולת לעשות זאת, כי האתרים הרציניים והשווים לא קיימים על שרתי מחשב בישראל, אלא על שרתי מחשב בחו"ל.

חוסר התעסקות עם העבירות הנכונות

עד לפני פחות משנתיים, נושא הפדופיליה לא הטריד כלל את משטרת ישראל ואת מפלג עבירות מחשב. תמונות של ילדים עירומים מקיימים סקס לוהט אם בכפייה אם לאו, לא ממש היה באופנה ורק מתי מעט הבינו במה המדובר.

הם השוטרים, הרי הם אנשים הגונים ולא גולשים לאתרים כאלו, ואם הם לא יודעים על זה, כנראה שזה לא קיים.

את הביטוי לעניין, כתב גדי שמשון בטור בעיתון העיר ביום 22 מרץ 2001, לאחר שכותב שורות אילו נעצר ע"י משטרת ישראל ומפלג עבירות מחשב בחשד שהעליב עובדת ציבור (שופטת) בהודעה בפורום רוטר נט ביום 11 מרץ 2001.

גדי שמשון תיאר מצב שבו פורטל נענע שבו עבד, התלונן למשטרה על גולש שפתח אצלו אתר פדופיליה לאחר שהפורטל סגר לו אותו לאחר תלונות של גולשים. זה לא עזר. הגולש הסורר פתח שוב את האתר, שם את התועבה שלו, וצפצף על כולם. המשטרה צפצפה על המתלוננים.

משטרת המחשבות (סריקה)

http://halemo.net/press/scan/20010322bhair.gif

משטרת המחשבות (טקסט)

http://halemo.net/press/cache/Hair-1069-358388.htm

והיום? פדופיליה הפכה להיות עבירה שצריך לטפל בה הודות לפעילותם של מספר ארגונים ופניות של משטרות בחו"ל. רק מה? חלק מ"העבריינים" (החשודים) הישראלים שנתפסו עד כה בעבירות של הפצת תמונות עירום של "קטינות", עשו הכל על פי חוק: הדוגמניות היו בנות 21 ומעלה, נראות אמנם כמו ילדות, אבל חתומות על חוזה כדת וכדין.

על זה לא שמעתם בחדשות, כי משטרת ישראל לא נוהגת לדווח באותה מידה על חוסר אשמה ועל אשמה של חשוד. אין כמו דיווח לתקשורת על מעצרו של ברון פדופיליה, ששיגר תמונות עירום למנויים בתשלום, כדי שאלו האחרונים יאוננו ויגמרו על המקלדת.

במאמר מוסגר אציין שאותן בנות שעברו את גיל 21 ועובדות כדוגמניות עירום, לא עושות את זה בגלל שהן אוהבות את זה, אלא בגלל מצוקה כספית, ואף אחד בממשלה לא נותן את הדעת על כך. אם היתה עבודה במדינה לכולן, אז נשים צעירות לא היו צריכות לרדת לזנות. הזנות היתה נשארת בתחומי המשטרה בלבד.

האם באמת חסרים שוטרים ?

בפריפריה, מחוץ לגבולות מפלג עבירות מחשב בעיר בת ים, ישנם שוטרים שיודעים מחשב מהו, הם גלשו לאינטרנט בחייהם, ועם קצת קורסים והדרכה, הם גם כן יכולים להתמודד עם עבריינות מחשבים "קלה", כמו איומים, הטרדות דואר, הצפות של פורומים ועוד.

חלקם של השוטרים המשכילים הללו אפילו פתח אתר אינטרנט ופורום המיועד לשוטרים לגלישה בזמנם הפנוי. הם השתלבו כל כך יפה ברשת האינטרנט, כך שאפילו הספיקו להשמיץ בפורום אזרח בשם פנחס פישלר שהעז להתלונן נגד שוטרים שעושים עבירות בזמן העבודה או בזמנם הפנוי.

יותר מכך, אותם שוטרים אפילו הספיקו להתנצל מעל דפי האינטרנט בפני אותו אזרח שאותו השמיצו, לאחר תלונתו של האזרח כנגדם במוסדות גבוהים יותר ובמחלקה לחקירות שוטרים.

שוטרים שיודעים לגלוש, יודעים גם להתנצל (אם מח"ש נותן להם בראש)

http://www.hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=75629

אתר שוטרי ישראל

http://www.israelcops.org.il/indexh.html

אבל עדיין, השוטרים בפריפריה לא מתקרבים לידע ולאינטליגנציה של שוטרים במחלק ההונאה בבת ים ובמפלג עבירות מחשב. אלו האחרונים מחזיקים תארים של מיקרוסופט, תעודות של ה FBI ותואר במשפטים. סביבת העבודה המשטרתית אינה מטיבה עימם, ולצד משכורת יחסית זעומה, הם נאלצים לעבוד במערכת של שקרים והונאה משל עצמם המופנית כלפי הציבור, התקשורת והמחוקק.

שקרים אצלם תמיד נקראים "שיטות חקירה". כשהם נתפסים בשקר, הם תמיד ממציאים שקר חדש. החשוד מבקש את המחשב שלו לאחר 48 שעות והמשטרה לא נותנת למרות שהבטיחה ? "החשוד לא ביקש. אם היה מבקש, היינו נותנים". אבל החשוד כן ביקש. "לא קיבלו פקס או מכתב על כך", ממציאה המשטרה שקר חדש.

בשורות הבאות אספר לכם על מקרה אמיתי של שוטרים שלומיאלים מהפריפריה שחשבו שהם יודעים להתעסק עם מחשבים ועם "עברייני מחשב", אבל במקום לעזור לפרקליטת המחוז באיסוף ראיות, הם דווקא דפקו אותה.

המשטרה עוצרת גולש אינטרנט

ביום 26 דצמבר 2001 הוזמנתי לחקירה במשטרת עכו בשל תלונה שהוגשה מספר שבועות קודם לכן ע"י גולשת מתוסכלת שניצלה את המשטרה והגישה תלונה שקרית על הטרדות ואיומים דרך תוכנת ICQ, תוכנת מסרים מיידיים. לאחר שזומנתי והגעתי למשרדי משטרת עכו, נחקרתי באזהרה. אני בחרתי לשתוק.

בינתיים נעצרתי ל 24 שעות, וביום למחרת הובאתי לשופט להארכת מעצר. המעצר שלי הוארך בשלושה ימים נוספים. לאחר הדיון בהארכת המעצר, עשה השוטר תרגיל לעורך הדין שלי שייצג אותי בהארכת המעצר, ובמעמד צד אחד ביקש מהמתמחה של השופט צו בלנקו לתפיסת המחשב. המתמחה חתם, קשקש ונתן אותו לשוטר המתלהב.

את הצו קיבל השוטר. בעודי עצור בתא קטן ומחניק, הוא ניגש לבית שלי עם אחד מבני משפחתי ולקח את המחשבים. לאחר כשעתיים, נלקחתי מהמעצר לחקירה שנייה והפעם שיתפתי פעולה ושוחררתי. שני המחשבים שנלקחו ממני היו שם בחדר החקירה על הרצפה.

לאחר השחרור שלי, כתבתי על המקרה ופרסמתי את הסיפור כהודעה לעיתונות בפורומים השונים ברשת. גם אתר ynet לקח את הסיפור, צנזר חלקים ממנו ופרסם במדור האינטרנט והמחשבים.

סיפור המקרה כפי שהתפרסם באתר ynet

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-1479368,FF.html

על הסיפור הזה שוב נחקרתי בחשד להעלבת עובדי ציבור מסורים, אבל מאז לא נחקרתי יותר. התגובות הנזעמות של הגולשים באינטרנט הגיעו לישבנה של משטרת עכו, וזו בחרה שלא להתעסק יותר עם ההוא שמשמיץ אותם ברשת ומפליץ עליהם במעצר.

המחשב בידי המשטרה

על פי החוק, למשטרה מותר להחזיק מחשב תפוס 48 שעות בלבד. זה לא מפריע למשטרה להחזיק אותו ל 48 יום ולצפצף על זכויותיו של החשוד, אבל חמור מכך, שופטי בית משפט השלום הדנים בעניינים פליליים עם נציגי המשטרה מדיי יום ביומו, אינם מודעים לזכות הזו של כל חשוד.

כאשר כבר מגיע דיון כזה, על פי בקשתו של החשוד המודע לזכויותיו, הוא מגיש בקשה לבית המשפט על מנת שזה יורה למשטרה להחזיר את המחשבים לרשותו. את הבקשה מפנה בית המשפט למשטרה וזו אמורה לענות עליה עד 10 יום. לאחר שהמשטרה מוסרת לבית המשפט את תשובתה, מועד הדיון נקבע. הוא בדרך כלל מתקיים לאחר כ 20 יום מיום הגשת הבקשה. המחשבים של החשוד נמצאים בינתיים נמצאים בידי המשטרה.

כמובן, על החשוד להראות שלפני שהוא פנה לבית המשפט, הוא פנה למשטרה וביקש את המחשבים שלו בחזרה. זה גם לוקח מספר ימים, ואם המשטרה לא עונה לו, כמו ברוב המקרים, מתבזבז לו עוד זמן ללא מחשב.

זה לוח הזמנים של המקרה שלי:

ביום 27 דצמבר 2001, נתפסו המחשבים ע"י המשטרה במעמד צד יחיד. על הצו אפילו לא היה שמו של השופט ואפילו לא סומנו פרטי הבקשה. צו בלנקו.

ביום 1 ינואר 2002, ביקשתי בכתב מהמשטרה את השבת המחשבים.

ביום 2 ינואר 2002, הגשתי בקשה לבית המשפט השלום בעכו להשבת המחשבים (תיק בש 1060/02).

ביום 7 ינואר 2002 נתנה המשטרה את תגובתה (השקרית) לבית המשפט.

ביום 11 ינואר 2002 נתן כבוד השופט ג'מיל נאסר החלטה:

"לכאורה לא משמש המחשב משלח יד למבקש.

אני קובע דיון במעמד הצדדים ליום 16 ינואר 2002, בשעה 11:30."

ביום 16 ינואר 2002, בשעה 14:30, לאחר המתנה מורטת עצבים בשל הארכות מעצר מרובות באותו אולם של בית המשפט, התקיים הדיון להשבת המחשבים. בדיון הוכח שהמשטרה משקרת. בהחלטת השופט, הוא הורה למשטרה להשיב את המחשבים עד למחרת בשעה 15:00.

ביום 17 ינואר 2002, שעה 14:00, קיבלתי לידיי את המחשבים חזרה ממשטרת ישראל.

כך חלפו להם מיום התפיסה של המחשבים ועד להשבתם דרך בית המשפט, 21 יום שלמים. המשטרה רצתה להשאיר את המחשבים ברשותה כחצי שנה. בית המשפט לא אפשר לה.

המחשבים מוחזרים

לאחר שקיבלתי לידיי את המחשבים, הגעתי עימם הביתה ודבר ראשון שהתכוונתי לעשות, זה לבדוק אותם ומה עשו בהם. על פי הדיון שהתקיים בבית משפט השלום בעכו, התברר שהמחשבים לא היו במפלג עבירות מחשב בבת ים, אלא דווקא אצל מומחה מחשבים של משטרת ישראל במחוז הצפוני בשם תמיד ארד.

במפלג עבירות מחשב בבת ים, קיימים נוהלים מחמירים לגבי בדיקתו של מחשב חשוד. הבדיקה של תכולת הדיסק הקשיח תמיד נעשית על עותק של הדיסק על מנת לשמר את הראיות .על העותק המקורי לא עובדים ובדרך כלל הוא נותר בידי המשטרה. החשוד מקבל עותק של הדיסק, וזאת לאחר שהוא טורח להביא דיסק אחר על מנת שיעתיקו לו את תכולת הדיסק, למרות שאין שום חוק בישראל שככה זה צריך להיות.

במקום שמשטרת המחשבים תעשה לה עותק, החשוד צריך לקנות דיסק נוסף על מנת שהמשטרה תשכפל את תכולת הדיסק הקשיח שלו ותיתן לו את העותק. למשטרה כנראה אין עודף דיסקים בגלל מחסור בתקציב והאזרח החשוד בעבירות מחשב, צריך לממן לה את העותקים.

במטה החקירות של משטרת עכו, בה לקחתי בחזרה את המחשבים שלי, טרחתי לשאול את השוטר שהשיב לי את המחשבים האם הם עשו גיבוי על הדיסק שלי, כי רציתי לוודא האם תיק החקירה ימשך כנגדי. החוקר הבטיח לי בחקירה כי כתב אישום בוא יבוא והוא רב חוקר, רב סמל ראשון חיים יסקוביץ' הבטיח לי את זה חגיגית.

השוטר טרח לומר לי כי תמיר ארד, מומחה המחשבים שלהם, עשה גיבוי של הנתונים על גבי דיסקט זיפ של 100 מגה בייט.

כבר בתשובה זו הבנתי: "מומחה המחשבים" של המשטרה לא יוכל להשתמש בראיות, אם בכלל היו כאלו שישרתו אותו. ראיות אלקטרוניות אינן יכולות להיות מועתקות מדיסק קשיח לטייפ גיבוי או למכשיר גיבוי חיצוני אחר. לפחות לא כיום.

אני כבר יודע את זה. מפלג עבירות מחשב יודע זאת. מספר משפטנים יודעים זאת. חלק מהשופטים יודעים זאת. השוטרים בפריפריה ובמרחב גליל עדיין לא יודעים זאת. הם עדיין ממשיכים לגבות נתונים וראיות על דיסקטים. ככל הנראה, הם לא ניהלו משפט שבו הצד השני ערער על נכונות הראיות שהושגו בהעתקה. הם לא קראו את נהלי מפלג עבירות מחשב בנושאי מחשבים. הם כנראה גם לא קראו את ספרו של עו"ד נמרוד קוזלובסקי "המחשב וההליך המשפטי".

ספר: המחשב וההליך המשפטי

http://www.lawpubshop.co.il/computer.htm

הרס ראיות

כשחזרתי לביתי, הדלקתי את המחשב. במחשב שלי קיימת תוכנה הכותבת לוג (log) של כל פעולה שהתבצעה מול רשת האינטרנט. הלוג נועד לברר האם תוכנות כלשהן מדווחות לרשת האינטרנט דברים שלא התכוונתי אליהם. כך למשל וירוסים וסוסים טרויאניים.

פתחתי את קובץ הלוג, אותו מנהלת תוכנת זון אלרם (Zone Alram), תוכנת "קיר אש" (Fire Wall), תוכנה אשר מתריעה על תקשורות חשודות ממחשב המשתמש לרשת האינטרנט.

ומה גיליתי ?

בקובץ הלוג, בתאריכים שבהם היה המחשב בידי המשטרה, בוצעו פעולות של כניסה לאתרי אינטרנט שונים וכן נעשו ניסיונות התקשרות מבחוץ לכתובת האייפי (IP ) שבה המחשב פעל. כתובת האייפי היתה כתובת של חשבון חיוג לאינטרנט של חברת נטוויז'ן בה באותה תקופה היה לי חשבון משני, למקרה שהחשבון הראשי שלי בחברת אקטקום לא יעבוד.

להפתעתי, בזמן שהמחשב היה בידי המשטרה ובידי המומחה שלה תמיד ארד, נעשו התקשרויות אל תיבת הדואר האלקטרונית שלי באקטקום ובנטוויז'ן. חלקו של הדואר ירד, ואתו לא קיבלתי בתקופה שהמחשב היה בידי המשטרה, והשתמשתי במחשב אחר.

כך למעשה, מומחה המשטרה מהצפון הרס טוטלית את קיומן של הראיות האלקטרוניות, אם היו כאלו בכלל שיכלו לעזור לו. העבודה על דיסק המקור של החשוד, בעצם עזרה לחשוד והרסה את הראיות האלקטרוניות נגדו.

בניתוח של קובץ הלוג, ובניתוח של קבצי המטמון של הדפדפן, התברר לי שתמיר ארד, מומחה המחשבים של המשטרה גלש לאתרי סקס שונים. ככל הנראה, העבודה המתישה במעבדת המחשבים המשטרתית שחקה אותו, וכדי להירגע, הוא השתמש במחשבים של חשודים כדי לגלוש לאתרי פורנו ולאונן בזמן העבודה על התיק.

חברת נטוויז'ן מעלימה ראיות

עם קובץ הלוג שברשותי, פניתי לחברת נטוויז'ן על מנת שזו תשמור עבורי את הפרטים של מי שהתחבר לחשבון שלי ללא רשות, הוריד דואר וגלש לאתרי פורנו. חברת נטוויז'ן ניסתה להתחמק, אך מכתב תקיף מעורך הדין שלי משה ויסברג, הודיעה לה חד משמעית לשמור את הנתונים הללו, כולל מספר הטלפון ממנו התקשרו לחשבון.

על מנת לקבל את הנתונים הללו כדי להציגם במשפט אם יתקיים כנגד המשטרה, ביקשתי מסמך רשמי של חברת נטוויז'ן ובו הפרטים על ההתקשרויות. אריאל, מנהל אבטחת הנתונים בחברת נטוויז'ן הודיע לי טלפונית כי הנתונים אצלם ואם ארצה, אגיע אליהם ואקבל את הנתונים הללו במעטפה סגורה.

באותו יום נסעתי אל חברת נטוויז'ן הנמצאת במבואותיה הדרומיים של חיפה. המתנתי בכניסה לחברה. אריאל הופיע, נתן לי את המעטפה הסגורה ומיהר להעלם ולהיבלע באדמה דרך המעלית של הכניסה.

כשחזרתי לרכב שלי, פתחתי את המעטפה וגיליתי שכל הנתונים שכבר היו ברשותי כמו מספרי האייפי והשעות היום כתובים על הדף, וכן מספרי הטלפון שלי, היו רשומים על הדף, אבל את מספרי הטלפון מהם התקשר מומחה המחשבים של המשטרה, דאגה חברת נטוויז'ן להעלים ולמחוק. חברת נטוויז'ן דווחה על המקרה על ידי כבר מקודם.

אבל, נטוויז'ן עשתה עבודה רשלנית, ובמקום למחוק את כל המספר, היא מחקה רק את המספר ללא הקידומת, וכך על הדף היו מספרי טלפון שלי ומספרי קידומות 04 ללא המספר עצמו.

בבירור טלפוני מהיר עם חבר, מומחה לטלפוניה שעובד באחד מחברות התקשורת הגדולות, הוא סיפר לי שמספר טלפון מזוהה מגיע לצד השני ביחד עם הקידומת. אף מספר לא מגיע בצורה חלקית, ובוודאי שלא רק הקידומת.

בניסיון לברר טלפונית את העניין עם אריאל, מנהל האבטחה של חברת נטוויז'ן, הוא ניסה לבלף ולשקר ולטעון כאילו הקידומת 04 המופיעה ללא המספר עצמו, הוא המספר של המרכזייה ממנה הגיע המספר. "וחוץ מזה", השביב אריאל, "צריך צו מבית משפט".

ככל הנראה, חברת נטוויז'ן עובדת בצמוד עם כוחות הביטחון וזאת על חשבון האזרחים שפרצו להם לתיבות הדואר ולחשבונות האינטרנט שלהם, והם אינם יכולים לקבל פרטים פשוטים ולמצות את הדין עם אותם משיגי גבול, בניגוד גמור לחוק החוזים ולהגינות בין חברה נותנת שירות ללקוח המקבל שירות.

סברה אחרת היא שחברת נטוויז'ן פוחדת מתביעות, למרות שבמקרים כאלו אין לה אחריות, אבל היא לא רוצה לקחת סיכונים מיותרים בתביעה של לקוח מרוגז, או חמור מכך, לבוא ולהעיד במשפט אזרחי בין הלקוח לבין הפורץ.

תלונה למחלקה לחקירות שוטרים

על מנת שמישהו ימצה את הדין עם אותו "מומחה מחשבים" משטרתי שחדר לחשבונות שלי ללא רשות, שלחתי ביום 2 יוני 2002 תלונה למחלקה לחקירות שוטרים ובו תיארתי את המקרה ואף צירפתי את המכתב מחברת נטוויז'ן עם הלוג של הכניסות לחשבון האינטרנט שלי.

ביום 27 יוני 2002 נשלחה תשובה מהמחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) כי התלונה הועברה ליחידה לתלונות הציבור, יחידה הקיימת בכל מטה משטרה ומורכבת משוטרים. התלונה עברה ליחידה שחקרה אותי, יחידת מרחב גליל השוכנת במשטרת עכו.

ביום 11 יולי 2002, נשלחה תשובה כי תלונתי התקבלה ביחידה לתלונות הציבור של מרחב גליל.

ביום 19 ספטמבר 2002 הגיעה התשובה הסופית שעליה חתום קצין תלונות הציבור של מרחב גליל. כל התלונות נחקרו "ונמצאו לא נכונות". לגבי התלונה על הפלישה לחשבון האינטרנט שלי, נאמר לי שהשוטרים מכחישים את האמור. התלונה נסגרה כתלונה לא מוצדקת. זאת, למרות המסמכים המוכיחים לכאורה את הטענות שלי.

לא ציפיתי ליותר מכך. כשהמשטרה חוקרת את עצמה, היא ממשיכה לשקר ולהמציא סיפורים. אם הראיה שהיתה בידי על כניסה לא מורשית לחשבון אינטרנט היתה בידי המשטרה כנגד אזרח, אותו אזרח היה נעצר ע"י משטרת המחשבים, נחקר, אולי מבלה במעצר ומחשבו היה מוחרם לימים רבים לצורך בדיקה והפקת ראיות.

פרקליטת מחוז חיפה סוגרת את התיק

לאחר יותר משנה, ביום 2 מרץ 2003, קיבלתי לביתי תשובה ממפקד משטרת עכו המודיעה לי כי פרקליטות מחוז חיפה סגרה את תיק החקירה בסעיף של "לא נמצאו ראיות מספיקות להעמדתך לדין". תיק החקירה לטעמי היה צריך להיסגר בסעיף של "לא נמצאה אשמה פלילית במעשיך", ועל כך כבר שלחתי מכתב והוא כרגע בדיון בפרקליטות מחוז חיפה.

אחרית דבר

גולשים רבים הביעו עניין להיות במשמר האזרחי המקוון שתפעיל משטרת ישראל. בתגובות למאמר של גל מור הם ביקשו לצרף את שמם ולברר כיצד נרשמים.

גולשים רבים אינם מכירים את חוקי המדינה ואת החוקים הנוגעים לטיפול בעבירות מחשב. גולשים רבים לא ראו תא מעצר מימיהם. גולשים רבים לא ראו כיצד נראים מרתפי בית המשפט הצפופים והמחניקים שנבנו כדי לאכלס עשרות עצירים לפני דיון בעניינם. גם לא מרתפים של בתי משפט שנבנו בעשר שנים האחרונות (למשל בית המשפט החדש של עכו).

אותם גולשים אינם מבינים שהם ישמשו כמלשינים ללא שכר של משטרת ישראל שאינה עושה את עבודתה, גם כשיש לה משמר אזרחי אמיתי ברחובות.

כדאי שאותם גולשים המעונינים לעזור למשטרה לתפוס עבריינים באינטרנט ישאלו את עצמם אם בכלל זה מגיע למשטרה. האם למשטרה שמשקרת, מבלפת, עוברת על החוק ולא שומרת על כבודם של חשודים שבסופו של דבר לא הורשעו, האם לאותה משטרה מגיעה העזרה של גולשים שיגרמו לגולשים אחרים, לפעמים ללא הצדקה, לעבור את אותם חוויות משפילות רק בגלל תלונה על פעולה כלשהי ברשת.

האם לא ראוי קודם לשפר את התשתית המשפטית בנושאי המחשוב, לפני שמפעילים קבוצת גולשים מהמשמר האזרחי שבינה לבין המשמר האזרחי האיראני והסעודי אין הבדל גדול ?

ולהערה שלמעלה על הג'וינט שהדלקתי

קוראים יקרים. התעלמו נא מההערה העליונה מתחת לכותרת על כך שהמאמר נכתב תחת השפעתו של ג'וינט טוב שכביכול אני מגדל בבית ומוכר לחברים. ההערה אינה נכונה. אני לא מעשן ולא מגדל ג'וינטים. סתם עבדתי עליכם. לא הדלקתי שום ג'וינט. בסך הכל הדלקתי שוטרים.