1

 

   

בתי המשפט

עתמ001522/07

בבית המשפט המחוזי תל – אביב יפו

בשבתו כבית משפט לעניניים מנהליים

 

15/05/2007

תאריך:

כב' השופט ד"ר עודד מודריק

בפני:

 

 

 

 

אנה סידק

עדי ז'ורבין

בעניין:

 

ע"י ב"כ עו"ד שי צוקרמן

 

 

נ  ג  ד

 

 

משרד הפנים

 

 

ע"י עו"ד לימור חלד-רון פמת"א (אזרחי)

 

 

פסק דין

 

העותרת היא אזרחית פולין, צעירה כבת 27 שנים, נחתה ביום 8.5.07 בנתב"ג כשברשותה כרטיס טיסה בחזרה מישראל ליום 22.5.07. קצין ביקורת הגבולות החליט לערוך לעותרת תשאול בשדה התעופה. תשובותיה לשאלות שנשאלה עוררו חשד שמא כניסתה לישראל אינה מיועדת למטרות טיול ו"ביקור חברים" בלבד, אלא יש חשש לניסיונות השתקעות או לפעילות אחרת בישראל העשויה להשתרע על פרק זמן העולה על זמן הביקור המתוכנן. על כן החליט הממונה על ביקורת הגבולות לסרב להתיר לעותרת להיכנס לישראל והורה להרחיק אותה מן המדינה, בחזרה אל נמל המוצא. מכאן העתירה.

 

העותרת טוענת שמזה כ-8 חודשים היא מתגוררת באירלנד ומזה כחודש ימים היא מועסקת בחנות נעלים בדבלין. לפני מספר שבועות נוצרה, באמצעות רשת האינטרנט, הכרות בין העותרת לבין אזרח ישראלי בשם עדי ז'ורבין ובדרך זו התפתח קשר רומנטי בין השניים. ז'ורבין החליט להזמין את העותרת לביקור בישראל. מאחר שמטרת הביקור תמימה לחלוטין ואינה שונה מתכלית ביקורו של כל תייר רגיל, אין  כל עילה למנוע את הביקור והמהלך המשפיל שבוצע כלפי העותרת (תשאול מביך, מעצר והחלטת הרחקה) חסר כל עיגון בדין. מכל מקום המהלך הזה משקף שיקול דעת בלתי סביר ושרירותי של הממונה על ביקורת הגבולות.

 

בשם המשיב נטען כי למי שאינו אזרח או תושב בישראל אין זכות קנויה להיכנס לישראל. הסמכות להתיר כניסת זר לישראל מוקנית לשר הפנים. ממילא בידי השר או הגורמים המוסמכים מטעמו סמכות למנוע כניסת זר לישראל ובידם להפעיל שיקול דעת רחב מאוד בהקשר זה. אך מובן הוא ששיקול הדעת צריך להישען על טעמים סבירים, אין הוא יכול להיות מונע מטעמים זרים, מפלים או שרירותיים. בעניין דנן נשען שיקול הדעת של הרשות על גירסה תמוהה רבת סתירות  ומחשידה שנמסרה מפי העותרת לממונה ביקורת הגבולות. יתר על כן, לגירסה  האמורה נלווית גירסה סותרת, בנקודות מהותיות, מפי ז'ורבין. אלה פרטי הגירסאות מעוררות החשד.

 

 

מן העתירה והמסמכים שצורפו לה מתברר שהעותרת היגרה מפולין  (ארץ מוצאה ואזרחותה) לאירלנד לפני כ-8 חודשים ומאז היא מתגוררת אצל משפחה פולנית שהשתקעה בדבלין. כאמור לעיל, לפני כחודש ימים  בלבד החלה לעבוד כמוכרת בחנות נעלים.

 

בא כח העותרת טוען שהשתתת הסירוב להתיר כניסת העותרת לישראל על אותן מיני סתירות שוליים, אינה משקפת שיקול דעת סביר וענייני. מדובר בבחורה צעירה שהגיעה לישראל לראשונה, אינה מורגלת בחקירות ובדרישות והדבר בא לה בהפתעה וממילא גם גרם ללחץ ומועקה נפשיים. כל אלה מסבירים את הסתירות הקלות שאינן מעידות, אף לא רומזות, על תכלית כניסה לישראל שאינה מתיישבת עם הדין החל במדינה.

מכל מקום העותרת – וביתר דיוק -  ז'ורבין, מוכנים להבטיח את צאתה של העותרת מן המדינה במועד מסוים שיקבע באמצעות הפקדת סכום כסף גדול למדי שיחולט לטובת המדינה אם חו"ח ההבטחה תופר.

 

מושכלות יסוד הן שבעניינים כגון אלה בחינת שיקול הדעת של גורמי משרד הפנים בידי בית המשפט אינה נעשית על דרך של החלפת שיקול הדעת של הרשות בשיקול הדעת של השופט. על כן, גם אם סברתי שלי היא שקביעת ערובה כספית גבוהה עשויה להוות בטוחה סבירה  ליציאת העותרת את ישראל במועד, אינו דין שאפסוק כך מקום שמשרד הפנים מתנגד בכל תוקף  לדבר וסומך התנגדותו על החשד שהתעורר בליבו של הממונה על ביקורת הגבולות.

 

אין לומר שהחשד שהתעורר הוא בלתי סביר, שרירותי ומפלה. שכן אין מדובר בפרט שגוי אחד, אי דיוק משני ושולי. נמצאו סתירות ברורות בין דברי העותרת לבין דברי ז'ורבין בכמה וכמה נקודות שטבע הדברים הוא שאילו דיברו השניים – במיוחד העותרת – אמת, לא היו הסתירות הללו צריכות להתעורר. כך למשל משעה שהעותרת וז'ורבין גם יחד טוענים במלוא ענות גרונות של בא כוחם, שהביקור בישראל הולך אחר אהבתם, לא נראה הגיוני שתשמע סתירה כל כך בולטת בעניין נסיבות ההכרות ביניהם. כיו"ב מוקשת מאוד התגובה של העותרת באזני הממונה בדבר תכלית הביקור; תגובה שבאופן ספונטאני הייתה צריכה לשקף מטרה של ביקור על רקע קשר רומנטי, נשמעת כביקור חברים כללי ושיגרתי. פרטים אחרים, כגון משך הביקור שאינו מתיישב עם זמנו של כרטיס הטיסה חזרה ופרטים אחרים מוסיפים על החשד האמור. ז'ורבין הוא פושט רגל שהוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ. הזמנת העותרת לישראל על חשבונו של פושט הרגל המארח והנכונות המהירה שלו להשקיע סכומי כסף ניכרים כערובה להבטחת יציאתה מישראל נתפסים בעיני הממונה כתומכי החשד האמור.

 

אכן אפשר לומר שתגובתה התמוהה של העותרת והסתירות שנתגלעו בין דבריה לבין דברי ז'ורבין אינם "הוכחה" לכניסה לישראל שתכליתה בלתי חוקית. אלא שבגדרו של שיקול הדעת הרחב המוקנה לרשויות משרד הפנים אין צורך להשתית את החלטת סירוב הכניסה על "הוכחות". די כאמור, בהתגבשותו של חשש שאיננו מופרך ואיננו חסר יסוד.

 

משלא מצאתי שהחלטת הסירוב מושתתת על בלימה, אין לי יסוד להתערב בה ואני דוחה את העתירה.

 

לא למותר לציין שבאת כח משרד הפנים הודיעה לבית המשפט שמשרד הפנים איננו רואה בסירוב להתיר את כניסת העותרת לישראל משום סוף פסוק. העותרת רשאית לפנות אל הקונסוליה הישראלית באירלנד, להודיע על כוונת ביקור בישראל ולבקש שכניסתה תותר. אם תנקוט מהלך כזה יבחן משרד הפנים את הנסיבות וכשישתכנע שהכניסה היא למטרת ביקור בלבד, יתיר אותה. חזקה על הקונסוליה ומשרד הפנים שיעשו את הבירור במהירות האפשרית. אבקש שבהקשר זה תינתן הדעת גם לכך שהעותרת עברה בישראל תהליך לא פשוט ולא קל ולפיכך ייטיבו הגורמים הנזכרים לעשות אם יבחנו בקשה נוספת של העותרת להיכנס לישראל במהירות האפשרית.

 

החלטת ביניים של בית משפט זה, חייבה את העותרת להפקיד 3,000 ₪ להבטחת הוצאות ההרחקה מישראל. סכום זה יחולט לטובת אוצר המדינה אם אכן נגרמו "הוצאות הרחקה".

 

ניתן היום כ"ז באייר, תשס"ז (15 במאי 2007) במעמד הצדדים

 

                                                                               

דר' עודד מודריק, שופט

חכ