הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

 

 

 

 

 

קח תגובה, רק אל תפרסם את האימייל של השופט

 

27/08/2007 | גיליון מספר 97 | משה הלוי halemo

 

יש אנשים שמוכנים לעשות הכל כדי להיות שופטים: לפרסם ברבים את תעודת הזהות שלהם, את כתובתם, את קורות החיים שלהם, אפילו את תמונתם. אבל כאשר זה מגיע לאימייל, אוי לו למי שיעיז לפרסם את כתובת הדואר האלקטרונית שלהם ברבים.

 

 

חשיפה שיפוטית

 

שופט הוא אחד האנשים החשופים ביותר במדינת ישראל. מקצועית ואישית. עקרון פומביות הדיון מאפשר לכל אזרח לעקוב ולבחון את עבודתו באולם בית המשפט. כל עוד אין מדובר בדיון בדלתיים סגורות, כל אזרח יכול להיכנס לאולם ולהתנחל על הספסל מבלי שלשופט תהיה סמכות לסלק אותו, בהנחה שהאזרח אינו מפריע למהלך הדיונים.

 

מלבד העבודה הפרונטלית של השופט, הוא נבחן בפסקי הדין ובהחלטות היוצאות תחת ידיו. לעיתים, ניתן להבחין בדעותיו הפרטיות של השופט הרשומות שחור על גבי לבן, ולבנות פרופיל כלשהו על השופט שכתב את פסק הדין: האם הוא מקל עם נהגים סוררים, האם הוא רגיש לנפגעי עבירה, האם הוא מחמיר בעונשים או בפסיקת הוצאות וכו'.

 

פסקי הדין גם הם מתפרסמים ברבים, באתר האינטרנט של בתי המשפט, באתרים משפטיים פרטיים, בתקליטורים ובקובצי פסיקה עמוסי נייר בספריה המשפטית הקרובה למקום מגוריכם.

 

לפני ששופט מתמנה למשרה הרמה, הוא חייב להגיש מועמדות לועדה לבחירת שופטים, בה הוא מפרט את קורות חייו. קורות חייו מתפרסמים בהמשך ב"רשומות", שהוא הפרסום הרשמי של מדינת ישראל. כל אזרח יכול להתנגד תיאורטית לבחירתו למשרת שיפוט.

 

אם אדם מתמנה לשופט, מתפרסמת על כך הודעה נוספת ברשומות. מספר תעודת הזהות של השופט מתפרסמת לצד שמו, וכך יכולים לדעת מי זה באמת השופט אבי כהן.

 

באתר האינטרנט של בתי המשפט עולים קורות חייו של השופט ומקום שירותו. תמונתו של השופט אף היא מתפרסמת באתר. לא סתם תמונת פוטורצח מוקטנת, אלא תמונה ברזולוציה טובה מאוד שניתנה לפיתוח בכל חנות צילום או ליצירת פוטומונטז'ים מעליבים.

 

יש שופטים שחוששים לחייהם, אז דואגים שלא לפרסם את התמונה שלהם ברבים באתר בתי המשפט. זה לא מפריע לצלם אותם בוידאו לחדשות של שמונה בערב, ואחר כך לעלות את הוידאו לאינטרנט (ע"ע השופט משה אלטר, בוידאו באתר וואלה של הארכת המעצר של חשוד ברצח בשם רומן זדורוב).

 

אבל, יש פרטים אחרים על שופטים שעדיין לא מתפרסמים ברבים. למשל מספר הטלפון הישיר שלו בלשכה. גם כתובת הדואר האלקטרוני הפרטית שלו. אלה משום מה לא מתפרסמים לציבור הרחב. ולא שזה סוד גדול.

 

עד לפני שבועיים, אם רציתם את מספר הטלפון הישיר של השופט, הייתם יכולים לקבל אותה מאחד הפקידות במזכירות או מהמתמחה של השופט. לא סיפור גדול. חלק מהשופטים אפילו נותן בעצמו את כתובת הדואר האלקטרונית שלו לבעלי הדין, וזאת כדי לייעל את עבודת השיפוט באמצעות מעקף מקוון של המזכירות. כתובת הדוא"ל מופיע בהחלטה שיפוטית בריש גלי, ואף אחד לא עושה מזה עניין גדול (ע"ע השופט אחיקם סטולר. ע"ע השופט יואל צור).

 

אתר גלובס דיווח בחודש האחרון (13/08/2007) על הוראה חדשה של הנהלת בתי המשפט: פקיד שיתן טלפון ישיר של שופט, מות יומת בהליך משמעתי. טוב, לא ממש יומת, אבל נזיפה ורישום בתיק האישי זאת לא פגיעה קלה בשירות המדינה.

 

עכשיו תארו לכם את התסריט הבא: עיתונאי משיג את מספרי הטלפון הפרטיים של רוב השופטים בישראל, וגם את כתובות האימייל שלהם, בעבודה סיזיפית, ומבקש לפרסם אותה ברבים. מה לדעתכם יקרה מרגע הידיעה על הפרסום הצפוי לגורמים שונים בהנהלת בתי המשפט?

 

ובכן, לא טעיתם. מישהו במערכת בתי המשפט משדר פאניקה. פרסום טלפונים ואימיילים ישירים של שופטים? אוי ואבוי. מישהו עוד עלול לשלוח לשופט ברכת שנה טובה, רחמנא ליצלן...

 

 

עיתונאים סוג ב'

 

לאחרונה החלטתי לכתוב קצת על מערכת המשפט. על אותה מערכת משפט שמסרבת לפעול לפי החוקים שקובעים לה איך היא תעבוד. הפקידים מצפצפים בריש גלי על התקנות, על האגרות, על הציבור, על בעלי הדין ולאף אחד במערכת ובהנהלה זה לא מזיז.

 

כך למשל, כתבתי כתבה על אגרות משפט שבוטלו (ראו כאן), אבל עדיין נגבות שלא כדין, כאילו לא שונו התקנות שהתקין שר המשפטים. פניתי לדוברת בתי המשפט, אבל במקום לקבל תשובה עניינית, הדוברת ביקשה שאני אשלח לה את תעודת העיתונאי שלי.

 

הסברתי לה שאין לי תעודת עיתונאי רשמית, אותה תעודה שמנפיקה לשכת העיתונות הממשלתית, ומשמשת עיתונאים בכירים כדי להיכנס חופשי למשרד ראש הממשלה או לבניין הכנסת. בישראל אין הליך רישוי לעיתונאים, ומאז עידן האינטרנט, הפורומים והבלוגים כל אחד הוא בעצם עיתונאי.

 

דוברת בתי המשפט הסבירה שהם במערכת המשפט לא עונים למי שאינו עיתונאי בעיניהם, כלומר כזה עם תעודה ממשלתית. במילים שלי: אנחנו נענה לך תמיד, אבל אם זה נושא שלא מחמיא לנו וחושף אותנו במערומינו, לך חפש את החברים שלך.

 

הסברתי לדוברת בתי המשפט כי אני חייב לבקש את תגובת הנהלת בתי המשפט על כתבות לא מחמיאות שאני עומד לפרסם, כדי שתעמוד לי הגנת תום הלב אם מישהו במערכת יחליט לתבוע אותי על לשון הרע. זה דבר שלא קשור לעיתונאות אלא לדיני לשון הרע ולתום לב.

 

לא קיבלתי תגובה.

 

 

אין לי תעודת עיתונאי, אבל הנה כתבה נחמדה

 

החלטתי לבדוק עד כמה מחזיקה הקונספציה של הנהלת בתי המשפט ושל הדוברת שלה. הם לא עונים לעיתונאים שלא מחזיקים תעודה רשמית? בואו נבדוק איך זה מתמוטט מול מידע עיתונאי של לא-עיתונאי.

 

באחת התכתובות עם דוברת בתי המשפט הסברתי שאני עומד לפרסם כתבה נוספת, ובה אחשוף את מספרי הטלפון הישירים ואת כתובות האימייל של השופטים בישראל. כדי להוכיח זאת, נתתי קישור לדף באתר שלי ובו הרשימה האסורה.

 

מישהו במערכת בתי המשפט הזדעזע. איימו לתבוע אותי. לכסח לי את הצורה בכל הליך משפטי אפשרי. בשורה התחתונה נאמר לי שנושא פרסום הטלפונים והאימיילים נמצא בבדיקה. נתתי להם שבוע לגבש עמדה ותשובה רשמית.

 

ואכן, אתמול (26/08/2007) קיבלתי תשובה רשמית מדוברת בתי המשפט, עו"ד איילת פילו.

 

דוברת בתי המשפט מסבירה כי עמדתה של המחלקה המשפטית בהנהלת בתי המשפט היא כי אם תפורסם רשימת הטלפונים וכתובות הדוא"ל באינטרנט על ידי, הם יראו בכך עוולה אזרחית העלולה לגרור סנקציה פלילית.

 

עוד מוסיפה הדוברת וכותבת כי יש להניח כי פרסום הפרטים האמורים לעיל, עלול לשבש את תפקודם התקין של השופטים או את יכולתם לבצע את תפקידם, בבחינת הפרעה לעובד ציבור (כנראה סעיף 288א לחוק העונשין, מ.ה.). כמו כן בטחונם האישי של השופטים ייפגע מהפרסום.

 

עוד מוסיפה הדוברת וכותבת כי אם אכן יתבצע הפרסום, שומרת לעצמה הנהלת בתי המשפט את הזכות לנקוט נגדי בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה.

 

בדמיוני הפרוע אני רואה מאות שופטי שלום זוטרים עושים עליי ערימה ומכים אותי עם תיקי קרטון על הראש. מרוב מכות, הלוגו של מדינת ישראל שעל ראש הקרטון, נחקק לי על המצח. הם יפסיקו להכות אותי רק כשאחד מסגני הנשיא יצעק: "נחה דעתי שפוצצנו לו את האמאמא שלו. הנפגע ישלם הוצאות משפט ושכר טראח בומבום בסך 100,000 ש"ח לכל אחד מהפוגעים".

 

 

סוף דבר

 

האם לפרסם את הטלפונים הישירים של השופטים בישראל ואת כתובות הדואר האלקטרונית שלהם ברבים? אני אחשוב על זה.

 

בינתיים, הצלחתי להוכיח שיש דוברים של גופים גדולים, כמו אלה של הנהלת בתי המשפט, שחורגים מהאיסור העצמי להגיב לאנשים שאינם מחזיקים בתעודת עיתונאי. כאשר מדובר במידע עיתונאי העלול להזיק להם, לדעתם, הם יהיו מוכנים לענות לכם גם אם אתם סתם אנשים שכותבים באופן עצמאי באינטרנט.

 

 

26/08/2007 | תגובת דוברת הנהלת בתי המשפט

shoftim.htm

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 




 
 
 

 






 

 

 


 

תגובות הקוראים