הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

הספאמרים הראשונים בהיסטוריה של האינטרנט

08/05/2003 | גיליון מספר 11

halemo

לפני ימים מספר פרסמה התקשורת בעולם על יום הולדת של 25 שנה לדואר הזבל הראשון. התקשורת בעולם נתפסה לסיפור שהביא בחור אחד בשם בראד טמפלטון.

סיפור הספאם הראשון של בראד טמפלטון

http://www.templetons.com/brad/spam/spam25.html

אני לא קונה. זה לא נחשב ספאם. זו לא רשת האינטרנט שאנו מכירים כיום.

אפשר לטעון שספאם הם גם העלונים שהטילו מטוסי בעלות הברית במלחמת העולם השניה על מדינות שתמכו בגרמניה הנאצית. הספאמים האמיתיים הראשונים, אלו של רשת האינטרנט המוכרת לנו כיום, נשלחו דווקא בחודש פברואר 1994 ע"י זוג עורכי דין אמריקנים ממוצא יהודי, שגילו את רשת האינטרנט לאחר שהיו מחוברים כעשר שנים לרשת המסחרית קומפיוסרב, וגילו שאפשר להציף במסרים פרסומיים קבוצות דיון שלמות ברשת יוזנט באינטרנט שלא ידעה עד כה מסרים מסחריים מהם.

לורנס קנטר (Laurence A. Canter) ובת זוגתו מרתה סיגל (Marta Siegel) הם זוג עורכי דין מהעיר פניקס במדינת אריזונה בארה"ב. שניהם מתמחים בחוקי ההגירה והכניסה לארה"ב. עד לשנת 1994, הם היו מחוברים כמו רבים לרשת קומפיוסרב (CompuServe), רשת אשר סיפקה שירותי תקשורת כמו דואר אלקטרוני, פורומים, ספריות מידע, מידע על מזג האוויר ומפות חיזוי ולווין, קניון עסקי אלקטרוני, מידע על הבורסה ועוד שירותים על בסיס מסחרי טהור. בשנת 1994 גם הם גילו את האינטרנט, רשת שעד כה היתה לצורכי מחקר ואקדמיה בלבד, אבל נפתחה לציבור הרחב ע"י הממשל האמריקאי של קלינטון באותה תקופה.

אל גור, סגן הנשיא, משחרר האינטרנט

בראשית שנות ה 90 החליט ה NSF, מוסד המדע הלאומי של ארה"ב, לפתוח את רשת האינטרנט לשימוש מסחרי. רשת האינטרנט שהיתה עד כה בשימושם הבלעדי של אנשי אקדמיה, מרצים, חוקרים וסטודנטים, וגם אנשים מהתעשייה שהשתתפו במחקר בנושאי מחשוב ומדע, הופכת להיות נגישה לכל אזרח שרוצה בכך.

בנאום שנאם סגן נשיא ארה"ב, אלברט גור, הוא דיבר על ביטול חוסר השוויון בין כאלה שיש להם גישה למידע לבין כאלה שאין להם גישה. ביום 21 דצמבר 1993, נשא סגן הנשיא אל גור נאום בפני מועדון מועצת העיתונות הלאומי בעיר הבירה וושינגטון. בנאומו, טבע אל גור את המונח "אוטוסטרדת המידע" (Information Superhighway) שהיה בשימוש פחות קודם לכן והוזכר כבר בנאומים קודמים שלו, מונח שאותו אימצה העיתונות בשקיקה אל חיקה, ובישרו לעולם שסגן הנשיא קבע את עתיד התקשורת בעולם. מונח זה הצטרף למונח אחר שהיה ידוע בשם "המרחב הקיברנטי" (Cyberspace), מונח שנלקח מספר המדע הבדיוני של וויליאם גיבסון: Neuromancer.

מאז הנאום ההוא של סגן הנשיא האמריקאי, העולם האחר, לא האקדמי, דרך העיתונות, התחיל להכיר במשהו שהיה קיים כבר הרבה זמן ונעלם מעיניו: רשת האינטרנט.

הרעיון לשלוח דואר זבל נולד אחרי חצות

במחצית השעה לאחר חצות (00:30), עלו זוג עורכי הדין, מרתה סיגל ולורנס קנטר על רעיון מדהים לאותם ימים: לשווק את מרכולתם ברשת האינטרנט, אותה רשת שעד כה לא ידעה פרסום מה הוא, בעיקר לא פרסום אגרסיבי כמו שתכננו לו זוג הפרקליטים.

קנטר וסיגל התמחו בחוקי ההגירה של ארה"ב. כאלה, הם פרסמו ספר רב מכר עבור הציבור הרחב והלא משפטי, על חוקי ההגירה של ארה"ב. הרווח ממכירת הספר התקזז בעלויות הגבוהות של שיווק הספר, אבל היווה הכנסה נוספת לזוג.

מתחברים לרשת

כמשתמשים חדשים, החליט הזוג לקנות מנוי על חיבור לרשת האינטרנט מאחת החברות שסיפקו שירות זה דרך קווי הטלפון. ברשת קומפיוסרב הם מצאו את שמה של חברה שסיפקה שירות כזה ונרשמו דרכה. הם קיבלו כתובת לתיבת הדואר האלקטרונית הראשונה שלהם ברשת האינטרנט: [email protected]

בכניסה הראשונה שלהם לרשת האינטרנט, הם בחנו את רשת יוזנט (UseNet), רשת קבוצות דיון ועניין בנושאים שונים. השיטה בקריאת המסרים בקבוצות הדיון היתה כמו קריאת דואר אלקטרוני כיום דרך תוכנת לקוח. המשתמש נותן את כתובת הקבוצה, ומשרת מחשב מרוחק, בדרך כלל אוניברסיטאי, ניתן להוריד הודעות ולקרוא כל אחת בנפרד.

בכל קבוצה, ניתן היה לשלוח מסר כמו שדואר אלקטרוני נשלח, ומסר זה הופיע בקבוצת הדיון כמעט מיידית או לאחר כניסה חוזרת אל קבוצת הדיון. קבוצות אילו לא עברו צנזורה או ניהול ופיקוח על התכנים של גורם כלשהו.

מרתה סיגל ולורנס קנטר גילו את קבוצה שנקראת alt.visa.us שעסקה בנושאים הקשורים לחוקי ההגירה לארה"ב. בקבוצה זו היו שאלות רבות בנושאים שונים הקושרים להגירה לארה"ב. סיגל וקנטר ידעו את התשובות לכל השאלות והחלו לענות כמעט לכל שאלה.

לאחר זמן מה, הם התחילו לקבל לתיבת הדואר שלהם שאלות אישיות בנושאי ההגירה ממשתמשי אינטרנט שרצו לקבל תשובות מפורטות יותר. זה הספיק לזוג. הם התחילו להרהר על הפוטנציאל הטמון ברשת האינטרנט, וכיצד הם יכולים למכור את שירותיהם כעורכי דין המתמחים בחוקי ההגירה למשתמשי רשת האינטרנט תמורת תשלום.

בהמשך הם גילו קבוצות דיון נוספות היכולות להיות קשורות לעניין הגירה לארה"ב, כמו קבוצת דיון על התרבות היפנית. קנטר וסיגל ישבו וניסחו מודעת טקסט בת 170 מילים בנושא הגרלת הגרין קארד, הגרלה המזכה את הזוכה לאפשרות כניסה ומגורים בארה"ב לכל ימי חייו.

משחררים את דואר הזבל הראשון של האינטרנט

את מודעת הטקסט שיגרו הזוג למספר קבוצות דיון שחשבו שהן מתאימות ובהן נמצאים משתמשי אינטרנט שיהיו מעוניינים לשמוע או לקבל שירות בתשלום בנושא הגרלת הגרין קארד הקרבה ובאה.

תגובות נזעמות של מספר אנשים שלא ראו בעין יפה פרסום מסחרי בקבוצות דיון שאינן קשורות לנושא ההגירה לארה"ב ולהגרלת הגרין קארד, החלו לזרום לתיבת הדואר של הזוג. "להבות" (flames) נשלחו אל בני הזוג שלא הסתירו את פרטיהם האמיתיים ובהן הם כונו "אדיוטים" ו"חסרי שכל".

המגיבים הזועמים היותר מנומסים, הפנו את בני הזוג לקובץ ה"נטיקה" (Netiquette), חוקי האינטרנט והיוזנט, ובהן מספר חוקים שנכתבו ע"י משתמשים אחרים, כמו איסור על פרסומת מסחרית ואיסור על פתיחת נושא חדש בקבוצת דיון שאינה קשורה לנושא.

מתחילים להציף בפרסומות ובדואר זבל

בני הזוג לא התייחסו ברצינות לתגובות השליליות שקיבלו. מבחינתם, הם לא הפרו שום חוק של ארה"ב, והחוקים של רשת האינטרנט לא נחקקו עבורם ואינם קבילים מבחינתם.

על מנת להגדיל את תפוצת הודעותיהם, החליטו בני הזוג להחליף ספק שירות שיוכל לספק להם תעבורה ותיבת דואר יותר גדולה עבור קבלת המסרים. הם פנו לחברה אחרת, חברה בשם פייפליין (Pipeline), וקיבלו כתובת בשם [email protected] .

דרך חברת פייפליין, הצליחו מרתה סיגל ובן זוגה לורנס קנטר להתחבר לקבוצות דיון נוספות ברשת יוזנט. במשך לילה שלם, הם החלו לשלוח בצורה ידנית מסר ל 1,000 קבוצות דיון שונות בנושא הגרלת הגרין קארד הקרובה, והציעו את שירותיהם המשפטיים תמורת 100 דולר לפניה.

התגובות הנזעמות שוב לא איחרו להגיע לתיבת הדואר שלהם לצד בקשות למידע. בהמשך, חברת האינטרנט ששכרו, חברת פייפליין ניתקה אותם לאחר שיצרו עומס במערכת וקיבלו תלונות על ההצפה של מסרים שנשלחו ממחשבי הזוג אל קבוצות הדיון הרבות.

הקישור לדואר הזבל הראשון שפרסמו בני הזוג

http://groups.google.com/groups?q=cslaw%40pipeline.com&start=70&hl=en&lr=&ie=UTF-8&oe=UTF-8&scoring=d&selm=2j9j44%24jtn%40pipeline.com&rnum=80

From: Lawrence A. Canter ([email protected])

Subject: US GREEN CARD LOTTERY - NEW IMMIGRATION OPPORTUNITY

Newsgroups: soc.culture.latin-america

Date: 1994-02-08 18:51:48 PST

1994 Green Card Lottery Information and Assistance available.

The Green Card Lottery is a completely legal program giving

away Green Cards to persons born in certain countries.

PERSONS BORN IN ALL LATIN AMERICAN COUNTRIES EXCEPT MEXICO WILL

QUALIFY FOR FIRST TIME. Lottery registration will take place

soon. 55,000 Green Cards will be given to those who register

correctly. NO JOB IS REQUIRED.

There is a strict deadline. Now is the time to start.

For information via Email, send request to

Canter & Siegel

Immigration Attorneys

[email protected]

ממשיכים להציף בפרסומות ובדואר זבל

בני הזוג שוב לא התייחסו ברצינות ייתרה לתגובות השליליות שקיבלו. מבחינתם, הם לא עברו על שום חוק כתוב, והם, משתמשי האינטרנט הותיקים שלא אהבו את מה שהם עושים, הם ילידים שלא מסוגלים לקבל את העובדה שרשת האינטרנט השתנתה וכל אזרח וגוף מסחרי יכולים לשלוח מסר פרסומי להרבה קבוצות דיון.

בני הזוג לא הרפו ועשו שוב מנוי לרשת האינטרנט דרך חברה אחרת. בהמשך הם שכרו מומחה מחשבים שחיבר עבורם תוכנה השולחת בצורה אוטומטית את המסרים הפרסומיים שלהם ליותר מ 6,000 קבוצות דיון ברשת.

המקרה הזה זעזע את קהילת האינטרנט בארה"ב והגיע אף לעיתונות. בני הזוג הפכו לשנואים ביותר בקהילת האינטרנט, אך לא ייחסו לה רצינות יתר למרות ההכפשות שסבלו, דואר הזבל שקיבלו. התקשורת והעיתונות דיווחו עליהם בצורה עוינת כדי לרצות את הקהל.

הסיפור המלא בספר

קנטר וסיגל כתבו על קורותיהם ברשת האינטרנט ועל הפוטנציאל הרב שגילו בספר שעורר סערה בארה"ב. בספר הם מתייחסים לאנשים שלא מוכנים לסבול דואר (זבל) פרסומי כנודניקים, דור ישן ומפונק, ילידים שחיים בקליקה אינטרנטית ולא מוכנים לקבל את העידן החדש של אנשים משכילים כמוהם המפרסמים את השירותים המסחריים שלהם ברשת האינטרנט.

בספר שנקרא "איך לעשות הון באוטוסטרדת המידע" ואף תורגם בשנת 1995 לעברית ע"י הוצאת אופוס (קישור), הם מלמדים את הקוראים כיצד ליצור מסרים פרסומיים ברשת האינטרנט וכיצד להפיץ את הודעותיהם ולמכור את מרכולתם.

באחד הפרקים הם אפילו מספרים על הפוטנציאל הרב של הדואר האלקטרוני שדרכו ניתן להעביר מידע פרסומי למשתמשי רשת האינטרנט.

ההתייחסות של בני הזוג לאנשים שאינם סלחניים בקבלת מסרים פרסומיים ברשת יוזנט ובדואר אלקטרוני, היתה שוויון נפש. מבחינתם, האנשים שלא מעונינים לקבל מסרי אלו בסך הכל צריכים ללחוץ על מקש del ולמחוק את המסר מתיבת הדואר שלהם. לא יותר מזה. הם לא שוכחים להדגיש את העובדה שבניגוד לפרסום בקבוצות הדיון של יוזנט, המסר הפרסומי המגיע לתיבת הדואר האלקטרונית הפרטית של הגולש תופסת אצלו מקום.

בעקבות המקרה של בני הזוג, חיפשו משתמשי רשת יוזנט שם לתופעה של שליחת מסרים אגרסיבית ומרובה, ומצאו עבורה את השם "ספאם" (SPAM), שנלקח ממערכון של חבורת מונטי פייטון הבריטית, מתוך מערכון שהמילה ספאם נאמרת מספר רב של פעמים ומפריעה לשיחה האמיתית. השם "ספאם" ככינוי לדואר זבל נוסד בשנת 1994. הפועל "ספאמינג" תיאר את המעשה של שליחת מסרים מרובה.

אחרית דבר

הספר שכתבו הזוג מרתה סיגל ולורנס קנטור נכתב והופץ בארה"ב בשנת 1994. הספר תורגם לעברית בשנת 1995 ונמכר בישראל. הספר נמכר מוקדם מדיי עבור הציבור הישראלי.

רשת האינטרנט הישראלי באותה תקופה פיגרה אחרי זו של ארה"ב ושאר העולם, והיתה נחלתם של מתי מעט. הקריאה של הספר בימים אילו נותנת פאן חדש להלך המחשבה של ספאמרים, אותם שולחי דואר זבל פרסומי שאינם מבינים מה לא בסדר עמם, ובעצם לא מפירים אף חוק קיים, והם בעצם אנשים רגילים המנסים להתפרנס דרך רשת האינטרנט שאותה גילו לא מזמן, ומישהו כמו קנטר וסיגל סיפר להם על הפוטנציאל הגלום ברשת זו.

את הספר כבר לא ניתן להשיג בחנויות. ניתן אולי להשיג עותקים מוזלים של הספר בחנויות ספרים המתמחות בכך.

זוג הספאמרים הראשון של רשת האינטרנט: מימין לשמאל: לורנס קנטר ומרתה סיגל, עורכי דין

הספר שכתבו זוג הספאמרים ותורגם לעברית. ראה אור בשנת 1995