הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי
|
|
|
|
|
|
|
|
הדומיין החטוף שוחרר. אין
נפגעים לכוחותינו
22/05/2003 |
גיליון מספר 13 חודשיים
מורטי עצבים עברו חלפו להם, כאשר חוטף הדומיינים נשבר, והחליט להחזיר את
הדומיין החטוף לבעליו. בעל הדומיין האמיתי לא שילם בנפש או בכיס מכנסיו, אפילו
לא סנט אחד. הכל מומן מכיסו של החוטף שלא יכול היה לסבול יותר את הלהבות בדואר
האלקטרוני. מבצע אנטבה של האינטרנט הישראלי תם ונשלם. הדומיין חזר לבעליו. כל
כוחותינו הוירטואליים שבו בשלום לבסיסם ולתאי האימייל שלהם. הסיפור המלא. בגיליונות
מספר 9 ו 10 סיפרתי לכם על בחור אחד מארה"ב שעשה מעשה וחטף את הדומיין halemo.com שפג תוקפו, דקות
בודדות לאחר שהוא שוחרר לאוויר העולם. http://halemo.net/edoar/0009/0001.html http://halemo.net/edoar/0010/0001.html הסיפור
המלא מרגע החטיפה ועד לשחרור, בשורות הבאות. רקע
בשנתיים
האחרונות שכן אתר האינטרנט שלי תחת הדומיין halemo.com. בתחילה ללא תכנים,
אבל בשנה האחרונה (2002), כל התכנים עלו לאתר תחת הדומיין halemo.com לאחר שהחברים מפורום
פרש (קישור) הקצו לי מקום על השרת שלהם. הדומיין halemo.com נרשם ע"י שימי
(מרץ 2001), הוובמאסטר המסור של אתר פרש ושל האתר שלי. בחודש מרץ 2003 פג תוקפו
של הדומיין, והיה צורך לחדש אותו. אבל, ספק הרישום של הדומיין לא נתן את האפשרות
הזו. הוא חסם את החשבון. שימי, שניסה לחדש את המנוי, קיבל הודעות שגיאה לא
ברורות משרת האינטרנט של רשם הדומיינים StarGate, ולא הצליח להיכנס לחשבון המנוי ולחדש את הבעלות
על הדומיין. רשם
הדומיינים לא טרח ליידע בדואר אלקטרוני את בעל הדומיין על כך שתוקפו עומד לפוג. לפני
שדומיין כלשהו נמחק, הוא עובר למצב של "השעיה לצורך פדיון" (REDEMPTIONPERIOD) למשך 30 יום, לפני
שהוא נמחק. במצב זה, אי אפשר לחדש את הרישום תמורת מחיר הקניה של הדומיין, למשל
8 דולר, אלא ניתן לפדות אותו בתמורה לסכום של 160 דולר, פי 20 ממחיר הדומיין
בזמן הקנייה או החידוש. כדי לא
לצאת פראיירים ולשלם סכום מופקע, הדומיין לא חודש מידית, אלא היתה המתנה שלי ושל
שימי הוובמאסטר למצב שהדומיין ימחק מהרישום, ואז ניתן יהיה לרשום אותו מחדש ביום
הפקיעה שוב תמורת תשלום של 8 דולר. המצב הזה
אינו גחמה של רשם כתובות זה או אחר. מדובר במדיניות רשמית שקיבלה תוקף באמצע שנת
2002 ע"י הגוף המחליט על דומיינים, גוף בשם ICANN. ביחד עם חברת VeriSign שהיא חברה מסחרית
שמוכרת כתובת אינטרנט (דומיינים), הוחלט על מצב שדומיין לא ימחק אוטומטית לאחר
פג התוקף שלו, אלא הוא יעבור למצב שבעל הדומיין יוכל לפדות אותו תמורת תשלום
מופקע של 160 דולר. מצב זה שנקרא "תקופת פדיון", ימשך כחודש ימים
בלבד, ולאחר מכן, ישוחרר הדומיין וימחק מהרישום. חוטפי הדומיינים
המצב המתואר
לעיל הביא לשוק את אותם אנשים אשר צדים את הדומיינים הללו מייד לאחר שפג תוקפם.
לשם כך, הם מקושרים היטב לכל מיני בסיסי נתונים וספקי כתובות, ועוקבים אחרי
דומיינים עם פעילות שפג תוקפם. הם קונים כל דומיין שהיה פעיל, גם אם הוא לא ממש
שווה את זה. אחד כזה,
הוא איש בשם מייקל ברקנס (Michael
Berkens), הבעלים של חברת וורלדוייד מדיה (Worldwide Media, Inc), המחזיק באלפי
דומיינים, ופשוט מצפצף על אחד החוקים הקיימים ברישום דומיינים: אסור לחברה או
יחיד להחזיק יותר מ 10 דומיינים על שמם. מה שלא מרשים למשתמשים פשוטים מישראל ושאר
העולם, מרשים לאחד מהכנופיה של שודדי הדומיינים בחסות ארגון ICANN שאחראי על דומיינים
חדשים וקובע סדרי עולם בנושא הזה. מייקל
ברקנס מחזיק אתר ובו רשימת כל הדומיינים הנחשקים (לפי דעתו) והכי מבוקשים בעולם
(לפי דעתו). באתר www.mostwanteddomains.com ששייך למייקל ברקנס נמצאים דומיינים רבים, וחלקם שמחירם מוצג, המחיר
מתחיל מ 10,000 דולר. מדובר בפסודו מכירה פומבית. האתר של
מייקל למכירת דומיינים http://www.mostwanteddomains.com את הדומיין
halemo.com
שמייקל גנב וחמד, שם מייקל באתר שלו והחל להציע אותו במחיר התחלתי של 10,000
דולר. קובץ מטמון
של הדומיין מוצע למכירה הדומיין halemo.com מצא עצמו תחת קטגורית
הדומיינים בעלי תעבורה גבוהה ברשת (High Traffic Domains). זאת כנראה בשם העובדה שחיפוש
בגוגל אחר תכנים (בעברית), תמיד יניב דף כלשהו באתר שלי. שלחתי מכתב
אנונימי למייקל ובו הצעתי 30,000 דולר עבור הדומיין "הנחשק". לאחר
יומיים, הוא חזר אליי עם הוראות כיצד להפקיד את הכסף. את הכסף
הוא הורה לי להפקיד בבנק אוף אמריקה בסניף "לארגו" בפלורידה, בחשבון
מספר 003602321754. כמו כן נמסרו פרטים נוספים. על פניו נראה שהוא ממש מתלהב
למכור את הדומיין. החלטתי
לשחק איתו קצת. יצאתי מהאלמוניות היחסית שלי, והסברתי לו שאני הוא בעל הדומיין
שהוא גנב וחמד. הסברתי לו שאני אפנה ל FBI ולשגרירות האמריקאית בישראל (למרות שזה לא יעזור, כי הם לא
מטפלים בזה). בתכתובת שנייה סיפרתי לו שאני שולח לו מישהו מהארלם לדבר אתו על כך
ולהסביר לו מה יקרה לו לגנב כמוהו, ושיהיה בבית. בשלב כלשהו
של התכתובת, כשאני מקלל אותו ומסביר לו שהדומיין לא שווה 10,000 דולר, והוא
חמדן, רמאי, גנב וזבל, הוא אמר לי שהוא יפנה ל FBI שיטפל בי. נורא שמחתי. אמרתי
לו שיפנה ושיבואו לטפל בי. אני מחכה להם בקוצר רוח. החוטף מתקפל לראשונה
לאחר
הפרסום בגיליון מספר 9 של דואר חשמלי, "מישהו" הפנה את הדברים שכתבתי
למייקל, וסיפר לו שהוא צריך לפחד ולהתחבא, כי מה שכתבו עליו בעברית (מייקל לא
מבין עברית), הוא נורא ואיום, והוא הסתבך עם איזה מופרע אחד שקוראים לו הלמו
שנורא כועס שהוא לקח לו את הדומיין. בהודעה
שולבו טקסטים באנגלית הכוללים את הפרטים האמיתיים של מייקל כפי שנרשמו תחת
הרישום של הדומיין שחטף. מייקל הצליח לקרוא רק את הפרטים שלו שנכתבו באנגלית, כי
עברית הוא לא מבין, וזה כנראה הספיק להפחיד אותו, כשהוא ראה את הפרטים שלו שכל
אחד יכול להשיג ברשת האינטרנט. מייקל
ברקנס החוטף ככל הנראה נכנס ללחץ היסטרי כמו כל אמריקאי טוב שמישהו מהמזרח
התיכון "מאיים" עליו, והוריד את הדומיין halemo.com מרשימת המכירות שלו,
ושם אותו ברשימה של הדומיינים שהם לא למכירה. קובץ מטמון
של הדומיין שכבר לא הוצע למכירה פומבית במשך תקופה
של שלושה שבועות, עבר מייקל ברקנס מלחמה פסיכולוגית. "מישהו" טיפטף לו
כמה הוא גנב, וכמה הוא רמאי, שהוא גנב דומיינים עלוב, ושהוא סתם אדיוט וחמור. הודעה פיקטיבית
בטקסט
שפירסמתי בדואר חשמלי מספר 10, שילבתי טקסט באנגלית שלא היה שייך לסיפור, אבל
נועד למייקל, חוטף דומיינים מארה"ב שלא קורא עברית, אבל קורא את האנגלית
בין השורות: Hi halemo, I found some more details on Mike Berkens. I hope my partner will be in his hometown next week. Email me if you need more details about his poor
childhood. Simon Adebisi, PI Oz Agency דומיין אחר נרכש
בינתיים, האתר
והתכנים שכנו תחת הדומיין halemo.fresh.co.il
והקלו על העלאת התכנים והצגתם לציבור הקוראים והמבקרים. לאחר כחודש ימים נרכשו
הדומיין halemo.net
והדומיין halemo.org
ע"י שימי. העבודה עם
דומיינים חדשים פוטרת את הבעיה של הצגת כתובת קצרה לתכני האתר, אבל קישורים
ישנים הקיימים בכל מיני מקומות ברשת ומציגים קישורים תחת דומיין halemo.com, הופכים ללא פעילים. גם מנועי
החיפוש שבבסיס הנתונים שלהם נמצאים קישורים לדפים תחת הדומיין הישן, אינם
מתעדכנים, וגולשים המחפשים מידע, מופנים לדפים אשר לא קיימים תחת הדומיין הישן. מלחמה פסיכולוגית
מדיי
יומיים שלחתי למייקל מכתב ובו הזכרתי לו שהוא גנב דומיינים עלוב, שהוא הרג את
האתר שלי, ושהוא ישמע ממני שנה שלמה את מה שיש לי לומר עליו ועל המעשה שלו. מייקל ניסה
להצדיק את פעולתו בכך שיצר אנלוגיה בין אדם שקנה בית שבעליו לא שילם את המשכנתא
בזמן ונזרק מביתו. "אם היית משלם את המשכנתא בזמן, זה לא היה קורה
לך", הסביר מייקל. מייקל ניסה
להסביר באמריקנית פשוטה כי יש מוסדות בוררות מתאימים, והוא, סוחר דומיינים ותיק
בענף, אף פעם לא הפסיד בבוררות של גופים כמו WIPO, אותם גופים הדנים בסכסוכים על
דומיינים תחת הסיומות העליונות (gTLD)
של COM, NET,
ו ORG. טרחתי להשיב לו
שמוסדות הבוררות מושחתים כמוהו. כדי להתחיל
תביעה במוסד הבינלאומי לבוררות של WIPO, יש לשלם אגרה התחלתית של אלף דולר. כמו כן יש למלא טפסים וכן להסביר
למוסד הבוררות מדוע אתם חושבים שמגיע לכם הדומיין "המסחרי" COM, שכעת נמצא בידיו של
אדם אחר. הדיונים
במוסד אינם קלים. הכל נעשה בתכתובת. יש להוכיח שאתם נהנים מהזכויות על השם ששמו
נרשם תחת דומיין. לא תמיד יפסקו לטובתכם. מוניטין שיש לכם בישראל, אינו בהכרח
מוניטין בעולם בכלל ובארה"ב בפרט. אם אינכם חברה מסחרית, סיכוייכם להפסיד
יהיו גבוהים יותר. אנשים
ידועים יותר בעולם הפסידו דומיינים לאחרים. כך למשל הזמר הבריטי סטינג (sting) הפסיד את הדומיין sting.com למישהו אחר. גם הזמרת
מדונה, הפסידה את הדומיין madonna.com
לבית חולים בשם מדונה. מאוחר יותר היא קיבלה את הדומיין לידיה ביוזמתו של בית
החולים. ההבדל ביני
לבינם הוא שאני החזקתי כבר אתר תחת הדומיין halemo.com החטוף. בכל מקרה, אלף
דולר לא היו לי, וגם לא התכוונתי להיכנס לנושא סכסוך בינלאומי. אני בחרתי להתמקד
בחוטף. אנשים כמו
מייקל, שהוא איש עסקים מכובד בארה"ב, בעצם חטף את הדומיין על פי הכללים
אותם הוא מכיר מעולם העסקים והמסחר שלו בענף הדומיינים. מייקל הוא הבעלים של
חברה המחזיקה במאות דומיינים וסוחרת בהם. מייקל כבר
עבר מספר תביעות על בעלות של דומיינים, בהן נפסק כי הוא לא חייב להחזיר את
הדומיין, וכי פעל כשורה. אבל מייקל
לא לקח דבר אחד בחשבון. מייקל לא לקח בחשבון שמעתה החיים שלו באינטרנט לא יהיו
שלווים כמו פעם. כל יום מישהו יזכיר לו שהוא גנב ורמאי ושודד. מייקל לא לקח
בחשבון שהקורבן לחטיפה שלו לא ילך ויגיש תביעה למוסדות שבהם הוא רגיל לתעתע, אלא
שקורבן החטיפה פשוט יזיין לו את המוח. במשך
התקופה הזו, "כל מיני אנשים" שהחזיקו בתיבת דואר אחרת, פנו אליו
וסיפרו לו על הלמו המופרע, שלא יוותר לו. "הם" דחקו במייקל לפנות ל FBI ולהגיש תלונה. הם
סיפרו לו כל מיני סיפורים. בשלב כלשהו,
מייקל החזיר להם תשובה ושאל על מהות האתר של הבחור שלו לקח את הדומיין. הוא זכה
למענה שהסביר לו שכדאי שיגן על
עצמו, שיישן כל יום במקום אחר, שהוא כבר לא חסין, ובעצם זה ש"המופרע"
יודע את הפרטים האמיתיים שלו, צריכה להרתיע אותו ולגרום לשנתו לנדוד בלילות.
"באתר" הם סיפור לו, "כתובים כל קורות חייהם של הקורבנות של
הלמו, ויש מידע חדש עליו". מייקל, כמו
רוב האנשים ברשת האינטרנט, לא מסוגל להבחין בין גולש אמיתי לגולש מתחזה.
מבחינתו, כתובת אימייל שונה, הוא בן אדם שונה. סימנים של שבירה
מייקל נכנס
להיסטריה. תארו לכם חברים ישראלים יקרים, שמישהו מגרוזיה הרחוקה מאיים עליכם כאן
בישראל, וכותב עליכם בגרוזינית באתר האינטרנט שלו שנמצא תחת ספק השירות שלו
"טיביליסי דוט קום". גרוזינית אתם לא יודעים לקרוא, אבל את הזעם שלו
אתם מרגישים כל יום בתיבת הדואר שלכם. במוחכם אתם יוצרים את המחשבה שגרוזיני
ישראלי יבוא אליכם הביתה וידרוש מכם את הדומיין שלקחתם. לאחר כחודש
ימים של עבודת פסיכולוגיה "קשה" על החוטף, מייקל שלח לי מכתב ובו הביע
את רצונו להחזיר לי את הדומיין שלקח. מייקל לא ביקש כל תמורה מצידי. "קח את
הדומיין. אני מוותר עליו", כתב. לאחר
כשבועיים בהם פנה אל רשם הדומיינים שלו והביע את רצונו להעביר את הדומיין
לבעלותו של אחר, הוא שילם 100 דולר על מנת שהרשם יבצע את העברת הדומיין. רשם
הדומיינים הסביר לו מה לעשות וכיצד לפנות אליי ומה לשלוח אליי. מייקל שלח לי
קישור ובו הפנייה אל חוזה העברה בינו לביני, בו הוא מעביר לי את הזכויות על
הדומיין. מכיוון שמייקל כבר שילם על תהליך ההעברה, כל שעליי היה לעשות הוא למלא
את הפרטים שלי, ולסגור סופית את ההעברה. ההעברה
בוצעה סופית ביום 15 מאי 2003. מייקל,
חוטף הדומיינים מארה"ב, כבר אינו הבעלים של halemo.com שחטף. מבחינתו, הסיוט
שלו איתי נגמר, ויותר הוא לא יקבל דואר יומי בו יזכירו לו שהוא גנב עלוב, שודד
וחוטף דומיינים חסר מצפון. מייקל כבר לא יקבל איומים שמישהו מהארלם בדרך לפגוש
אותו כדי לנהל אתו שיחה בשלוש עיניים. המבצע הצליח, הדומיין חזר
לאחר
כחודשים ימים, מיום חטיפת הדומיין בחודש מרץ 2003, חזר הדומיין החטוף לבעליו.
הרבה יותר מהר מכל מוסד בוררות על הפלנטה של האינטרנט. בלי תירוצים, בלי ניירת,
בלי נימוקים ובלי טיעונים משפטיים. מייקל,
חוטף דומיינים מקצועי מארה"ב למד שיעור חשוב: יש אנשים שאתה לוקח להם את
הדומיין שהוא בעצם החיים שלהם, והם לא יושבים בשקט. הם ירדפו אותך, הם יציקו לך
והם יזכירו לך כמה מלוכלך אתה. והכל, באופן וירטואלי. עבודה פסיכולוגית לשמה. כל
הניסיונות של החוטף להראות לכולם, כולל הקורבן, שהוא איש עסקים לגיטימי
ש"פעל על פי הכללים", ואם לא פעל על פי הכללים, "אז יש מוסד
בוררות בשביל זה", עלו בתוהו. החוטף שילם בסופו של דבר 200 דולר (100 דולר
על הרישום, 100 דולר על העברת הבעלות), ולא קיבל דבר בתמורה, מלבד שקט נפשי לשנה
שלמה. לפעמים
צריך לדעת גם ממי לא לחטוף. הדומיין halemo.com פתוח לציבור מחדש. אבל עדיף
שתשתמשו בדומיין החדש |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
