הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי
|
|
|
|
|
|
|
גלית מוכרת מנויים לעיתון
|
אפשר להציע לך מנוי לעיתון
שלנו?
12/06/2003 |
גיליון מספר 15 הטלפון
הנייד של איציק (שם בדוי) מצלצל: "בואי
תני לי יד ונלך אל תשאלי אותי לא" (הוא התקין את הרינגטון של הפרוייקט עידן
רייכל) איציק
(שם בדוי) עונה: הלו? קול נשי
נשמע מהצד שני של הטלפון: שלום.
מדברת גלית מעיתון "מעריב הארץ אחרונות". אני מדברת עם יעקב כהן? איציק
(שם בדוי): כן… גלית: שלום יעקב.
הייתי מעונית להציע לך מנוי חודשי לעיתון הנפלא שלנו "מעריב הארץ
אחרונות". אפשר לעניין אותך? איציק
(שם בדוי): אני לא
יודע אם בכלל אני צריך את העיתון. אני קורא חדשות באינטרנט ובשירותים אני קורא
מגזינים אחרים. גלית
(נבוכה קמעה): תראה יעקב.
לא כל העיתון שלנו נמצא באינטרנט. מדור הכלכלה בעיתון שלנו הוא מורחב. יש מדורים
נוספים בספורט. לפרשן המדיני שלנו פלוצקר ברנע יש כל יום שלישי טור מורחב במדור
החדשות. בנוסף אנחנו מציעים לך גם תלושים לקניית ספרים וגם נשלח לך תקליטור של
תנ"ך ממוחשב ותמרוקים לאשתך. לא חבל? יש לנו מבצע מוזל בחודשיים הקרובים,
וחבל לך לפספס את זה. איציק
(שם בדוי): תראי גלית.
אין לי גם זמן לקרוא את העיתון. כשיש לי זמן, אני נכנס לאינטרנט, קורא מה שצריך
וזהו. גלית: ובנוסף,
תקבל גם מנוי לבריכת שחייה ומנוי חינם להצגות ב"הבימה". איציק
(שם בדוי): אבל הסברתי
לך שאין לי זמן לקרוא את העיתון. גלית: מר כהן,
אתה תקבל כל בוקר את העיתון ליד הדלת עד לשעה 7:00. איציק
(שם בדוי) (נאנח): אבל אני
עוזב את הבית ב 6:30. אני עובד במכולת. גלית: אתה גר
בקרית שאול, נכון? אני אדבר עם המפיץ שלנו שיקדים את החלוקה וישים את העיתון עד
6:30 בפתח הדלת שלך. איציק
(שם בדוי): תראי גלית,
כבר לא נעים לי להגיד לך לא, אחרי כל כך הרבה השתדלויות שלך. גלית: בבקשה
יעקב. פליזזזזזזז. אני חדשה כאן. המשכורת שלי בנויה על עמלות של מכירת מנויים.
זה כבר טלפון עשירי שלי. תעשה טובה. תעשה מנוי. איציק
(שם בדוי) (מפעיל את רחמיו): טובבבבבב.
שכנעת אותי. תעשי לי מנוי. כמה אמרת שזה עולה? גלית: זה 100
ש"ח לחצי שנה הראשונה. לאחר כחצי שנה אתה משלם את הסכום הקבוע של 150
ש"ח לחודש. אם אתה לא רוצה להמשיך, אתה מתקשר אלינו לבטל ואנחנו מבטלים. אם
לא תתקשר, המנוי ימשיך לשש השנים הקרובות בלי אפשרות לבטל. מה מספר כרטיס האשראי
שלך? איציק
(שם בדוי): כרטיס
אשראי? אין לי כרטיס אשראי. גלית
(מתבאסת קמעה): אין לך בן
משפחה או חבר שאתה יכול להלוות ממנו את כרטיס האשראי ותחזיר לו במזומן? איציק
(שם בדוי): לא. מצטער.
אין אצלנו כזה במשפחה ואין לי חברים שיהיו מוכנים להלוות לי את כרטיס האשראי.
אני גם ככה חייב להם כספים. גלית
(מבררת): יש אפשרות
שתעשה מנוי בהוראת קבע בבנק, אבל אתה צריך לשלוח אלינו את האישור של הבנק לקחת
מהחשבון שלך כל חודש את הכסף. איציק
(שם בדוי) (נבהל): מה פתאום
הוראת קבע? אני חייב כספים לבנק. אני באוברדרפט רציני. אני לא יכול לתת הוראת
קבע. בעצם, כבר אין לי חשבון בנק. מה? אי אפשר מזומן? אני עובד במכולת. אני עובד
רק עם מזומן. גלית: מצטערת. אי
אפשר מזומן. אנחנו עושים מנויים רק עם כרטיסי אשראי. איציק
(שם בדוי): מה זאת
אומרת? את לא יכולה לשלוח לי שובר לתשלום בדואר כמו שהעירייה, חברת חשמל ובזק
שולחים לי? תשלחי שובר, אני אשלם בדואר. ככה אני משלם תמיד. גלית: אבל אין
אצלנו דבר כזה. זו פעם ראשונה שאני שומעת שמישהו רוצה לעשות מנוי ורוצה שנשלח לו
שובר לשלם בדואר. איציק
(שם בדוי): תבררי את
זה גלית. בבקשה. פליזזזזז. אני חייב את המנוי הזה. המבצע שלכם ממש מהמם. יש לי
עוד עשרה חברים שעובדים איתי במכולת ובמרכז המסחרי ומקבלים משכורת בכסף מזומן הם
בטח היו רוצים לעשות מנוי לעיתון שלכם "מעריב הארץ אחרונות". תשלחי
לכולנו שוברים. נשלם בדואר. יהיה לנו את העיתון כל יום בבוקר ליד הדלת. גלית
(מתבאסת): יוווו איזו
באעסה. דווקא מנוי כמוך עם מלא חברים שרוצים לעשות מנוי. אין לך אפשרות עם כרטיס
אשראי? איציק
(שם בדוי): מצטער
גלית. אני עובד רק עם מזומן. אל תבאסי אותי גלית. אני חייב את המנוי לעיתון. אני
לא רוצה לחזור לימים שקניתי עיתון בקיוסק. גלית: טוב יעקב.
תודה לך בכל מקרה. הרסת לי את היום. עד שהסכמת לעשות מנוי… איציק
(שם בדוי): איזה באעסה
איתך, גלית. תתקשרי אליי כשיהיה לכם שוברים, טוב? גלית
(מנתקת): טראק. איציק
(שם בדוי) (מהרהר לעצמו): עוד יומיים
שוב תתקשר מישהי שרוצה למכור לי מנוי לעיתון. נעשה עליה את אותו תרגיל. איציק
(שם בדוי) (נבהל שוב, אבל הפעם באמת): שיט! שכחתי
את המסך של המחשב פתוח. בטח הראש צוות יראה שגלשתי לאתר של החדשות. הבטחתי לו
לסיים עד הצהרים את הקומפילציה והדיבאגינג של האפליקציה. איציק
(שם בדוי) (מוריד את המים בשירותים של המסעדה של הסושי): אחחחח….
השף שם היום הרבה חריף ברוטב של השניצל עם הצ'יפס. קרע לי את הקיבה. שיט… נגמר
הנייר טואלט. עוד פעם אני צריך לנגב את התחת עם שטרות של 50 שקל… |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
