הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

אגרת אינטרנט

14/08/2003 | גיליון מספר 22

halemo

כל קשר בין הסיפור למציאות מקרי בהחלט

אתמול החרימו לי את המחשב. שני בריונים מאגף הגביה מלווים בשוטר הגיעו אליי הביתה לאחר שלא שילמתי את אגרת האינטרנט שנשלחה אל ביתי. תמיד זרקתי את ההודעות הללו. חשבתי לתומי שמדובר בבדיחה גרועה. שאני אשלם על החזקת מקלט אינטרנט? הם השתגעו? הם לא השתגעו. הם באו והחרימו לי את המחשב.

הכל החל כשתחזיות האוצר לגביית מסים מאזרחי ישראל לא מימשו את עצמן. צפי הגבייה של פקידי האוצר לא עמד בפני המציאות הקודרת של אנשים ללא עבודה, חסרי פרנסה, שחוסר התעסוקה שלהם גרם לאוצר לאבד הכנסות רבות.

למרות עמדתו הנחושה של שר האוצר לא להטיל מסים נוספים, עמדתו זו לא עמדה מול המציאות השחורה: הכנסות המדינה קטנו באופן דרסטי, והפתרון המיידי היה להטיל על הציבור מסים נוספים.

הניסיונות להגדיל את תקרות המס עד ל 80 אחוז לא צלחו ולא עברו בוועדת הכספים של הכנסת, ולכן החליט האוצר להטיל מסים חדשים עם שמות חדשים על אנשים אמידים שמחזיקים מחשב בביתם וגולשים להנאתם ברשת האינטרנט.

הרעיון של האוצר נלקח מתוכנית מגירה ישנה מסוף שנות ה 60, בה הקימה המדינה ערוץ טלוויזיה ציבורי עברי, לצד ערוצי טלוויזיה אחרים שכבר היו באוויר. הרעיון המרכזי היה שציבור אשר מחזיק במקלט טלוויזיה, הוא ציבור אמיד, מבוסס וכזה שתשלום אגרת טלוויזיה כל שנה סך של 500 ש"ח בערכים של היום, לא תזיז לו כל כך והוא יקבל את האגרה באהבה. "יש תמורה בעד האגרה" קבעו באוצר. המדינה תיתן לציבור תכנים ויזואלים בעברית, והם ישלמו באהבה על החזקת ערוץ ציבורי.

הרעיון של האוצר היה לקרוא למחשב בשם חדש: "מקלט אינטרנט". הרעיון באוצר היה להטיל מס על כל תושב שמחזיק בביתו או בכליו מחשב עם חיבור לרשת האינטרנט. חיבור כזה לרשת האינטרנט מאפשר לאזרח לא רק לגלוש לאתרים פרטיים ובינלאומיים, אלא גם לאתרי האינטרנט של המדינה שהושקעו בהם כל כך הרבה כספים.

משרדי ממשלה וגופים ציבוריים מחזיקים באתרי אינטרנט, הנותנים מידע רב לציבור. בשל כך, ראוי לדרוש מהציבור להשתתף בהוצאות האחזקה של אתרי המידע הציבוריים הללו. אם הציבור משלם על אחזקת מקלט טלוויזיה, מדוע שלא ישלם מס נוסף על אחזקת מקלט אינטרנט? כך חשבו באוצר.

לאחר שחוקק חוק רשות האינטרנט וסעיפים המדברים על "מקלט אינטרנט" נוספו לו, החוק עבר בשלוש קריאות בכנסת. באגף הגבייה של רשות האינטרנט שהוקם לשם הגבייה של המס החדש, החלו להיערך.

על פי חוק רשות האינטרנט, סוחרי מחשבים התבקשו לדווח לרשות האינטרנט על אזרחים שקנו מחשב. חברות הכבלים, הלווין וספקי האינטרנט התבקשו להעביר את רשימות המנויים שהתחברו דרכן לאינטרנט. האזרח הקטן התבקש על פי החוק לדווח בכל עסקה של רכישת מחשב או מכירתו. אזרחים קשישים שהתחברו לאינטרנט, התבקשו לדווח על עצמם על מנת לזכות בהנחה של 50 אחוזים באגרה.

לאחר שחוקק החוק וחוקקו תקנות הגבייה השונות, מספר אזרחים שהחזיקו מחשבים שנקראו כעת "מקלטי אינטרנט", הוציאו את כרטיס המודם מהמחשב וביקשו לפטור אותם מאגרת האינטרנט החדשה.

רשות האינטרנט סירבה להכיר בהם כאזרחים שאינם חייבים באגרה ומספר מקרים הגיעו לבית המשפט. לאחר מספר ערעורים של שני הצדדים, קבע בית המשפט העליון שהחוק מדבר על החזקת "מקלט אינטרנט" ואין זה משנה אם בעל המחשב מוציא את כרטיס המודם מהמחשב או מנתק את המודם החיצוני מהחיבור למחשב, הרי עדיין מדובר על "החזקת מקלט אינטרנט" כלשון החוק החדש, ולכך התכוון המחוקק.

בינתיים, החוק החדש לא עשה רושם על כל האזרחים. אזרחים רבים התעלמו מהודעות האיום האדומות שנשלחו אל תיבות הדואר שלהם. האיום בהפעלת גביה אגרסיבית על פי פקודת המסים המנדטורית, לא עשה רושם רב על האזרח הקטן.

חלק מהאזרחים החל לשלם את המס והקנסות רק לאחר שהוטל עיקול על הרכב ועל חשבון הבנק שלו. חלק אחר של האזרחים עדיין המשיך לא לשלם.

בהמשך, הוקמו מחסומי דרכים בכבישים, ונציגי אגף הגבייה של רשות האינטרנט מלווים בשוטרים כחולים, עצרו רכבים לבדיקה. נהג שלא שילם והיה חייב כסף לרשות, הוחרם רכבו, והוא נאלץ לעשות את דרכו ברגל.

אזרחים אחרים שלא החזיקו מימיהם רכב אבל כן גלשו באינטרנט, קיבלו לביתם תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חובות וקנסות של אגרת האינטרנט. אגף הגבייה של רשות האינטרנט לא נשבר כל כך מהר. אחרי הכל, הכסף שנגבה הולך למטרות חשובות כמו למימון אתר האינטרנט של חיים יבין שעולה 1,000 דולר ליום, ולמימון אתר האינטרנט של מכבי תל אביב בכדורסל, שעלה כמה מיליונים טובים.

האגרה החדשה שנקראת "אגרת האינטרנט" ותפקידה הטלת מס חובה על כל מי שמחזיק מחשב, תחיה עמנו עוד שנים רבות. אם זה עבד יותר מ 30 שנה עם אגרת הטלוויזיה, אין סיבה שזה לא יעבוד עם מקלט האינטרנט.