1 |
בתי
המשפט
הפ 000317/01 |
בית משפט מחוזי תל
אביב-יפו | ||
| |||
19/11/2003 |
תאריך: |
כב' השופטת ברון
צפורה |
בפני: |
|
בעניין: | ||
ע"י ב"כ
עו"ד |
| ||
|
נ ג ד |
| |
|
1 . חברת צעד ראשון - קשר ישיר לאם
ולילד בע"מ 2 . גוטליב נחום
ישראלה 3 . עודד
איריס 4 . איגוד האינטרנט הישראלי
(LI.COSI) |
| |
2 . עו"ד ברזם
מתי |
ע"י ב"כ
עו"ד |
|
התובענה
בהמרצת פתיחה זו נסובה סביב הזכות לבעלות על השם "הורים" וכפועל יוצא על
זכות השימוש הבלעדית בכתובת האלקטרונית (שנהוג לכנותה Domain
Name ) - www.horim.co.il (להלן:"שם המתחם").
עיקרי
העובדות
המבקשת
בשל
בקשות של חברות אחרות לרישום השמות "Parents" , "PC PARENTS" (חב' Intel Corp. ) ו-"להיות הורים" (חב' כתבי עת מעריב בע"מ ) סרב הרשם לרשום
את סימני המסחר של המבקשת .
המשיבות
המשיבה
2 ,
ישראלה (אלה) גוטליב- נחום (להלן:"אלה גוטליב") , היא בעלת 99% מהון המניות
של צעד ראשון ומשמשת בה כמנהלת. המשיבה 3 , הגברת איריס עודד היא העורכת
הראשית של אתר האינטרנט של צעד ראשון.
משיב
4 (המשיב
הפורמלי) - איגוד האינטרנט הישראלי , הוא המנהל את רישום שמות המתחם של אתרי
אינטרנט ישראליים (בעלי סיומת il ) ופועל בשיטת הראשון פונה ראשון
בזכות.
הרקע
לבקשה
"horim.co.il" אותו רשמה כדין אצל משיבה 4 .
ביום
28.4.99 נפגשו מנהל המבקשת- מר עמי יכין (להלן: "יכין") ומנהלת צעד ראשון
אלה גוטליב (להלן: "אלה גוטליב") ודנו במחלוקת כספית שהתגלעה ביניהם , במעבר אפשרי של מנהלת אגף
המכירות של המבקשת ובעניין שם המתחם שצעד ראשון רשמה על שמה. אלה גוטליב
סרבה למכור את שם המתחם של צעד ראשון אלא אך ורק תמורת סכום של 150,000$.
בדיון
שהתקיים ביום 11.7.01 בבקשה לצו המניעה קבע כב' הש' זפט
כדלהלן:
"לא
שוכנעתי בקיומו של נזק חמור או דחיפות מטעם אחר המצדיקים מתן סעד זמני, מה גם
שלדעתי סיכויי הזכייה של המבקשת בתובענה מפוקפקים".
עיקרי
טענות הצדדים
טענות
המבקשת
טענות
המשיבות
דיון
מנגד,
לאחר שגילתה המבקשת כי שם המתחם נרשם ע"י צעד ראשון לא וויתרה על השם horim ורשמה על שמה את שם המתחם- horim.com (שמרמז על אתר מסחרי בינ"ל) , וכל זאת לטענתה, בשל העובדה כי
השם "הורים" מזוהה עם המגזין שלה והמוניטין שרכשה בקרב
הציבור.
העילות
המשפטיות
גניבת
עין
המבקשת
טוענת כי מעשיהם של העומדים בראש צעד ראשון מהווים גניבת עין לפי ס' 1 (א) לחוק
עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. עם השנים בטלה ועברה מן העולם עבירת גניבת העין
לפי ס' 59 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח - 1968 תחת העוולה של גניבת העין כהגדרתה
בסעיף 1 (א) לחוק עוולות מסחריות,
התשנ"ט-1999:
1. (א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או
שירות שהוא נותן, ייחשבו
בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס
או כשירות שיש להם קשר
לעוסק אחר.
מוניטין
"
במשפט בגין גניבת עין צריך התובע להוכיח כי השם, הסימן או התאור רכשו להם הוקרה
והכרה (Reputation) בקהל, ושהקהל התרגל לראות בסימן, בתאור או בשם את ציון עסקו או את
ציון סחורותיו של התובע. לא יוכל התובע להוכיח זאת - תידחה תביעתו מבלי שבית המשפט
יכנס כלל לניתוח השאלה אם מעשי הנתבע מהווים גניבת עין
".
בע"א
18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ) נ' LES
VERREIES DE SAINT GOBAIN, פ"ד מה (3)240, 243, 251 (להלן:"פניציה") אמרה כב' הש' נתניהו כי בחינת המוניטין
תעשה עפ"י נסיבותיו של כל מקרה ומקרה:
"
השימוש הממושך והנרחב לא הוא החשוב. החשוב הוא אופי השימוש - האם היה זה שימוש
כזה שבעקבותיו מזהה הציבור את המוצר עם התובע ... מהותו של השימוש שנעשה היא
החשובה. על התובע להוכיח כי נעשה שימוש כזה, שהקונה בשוק מזהה את הסחורה כסחורתו
שלו. זוהי בעצם הגדרתם של המוניטין, אשר דרכי הוכחתם הם עניין להכרעתו של בית המשפט
על-פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. אין לנו עניין בכללים משפטיים נוקשים, כי אם
בבעיות ראייתיות המוכרעות על פי ניסיון החיים והנסיבות המיוחדות של כל
מקרה."
עוד
לעניין המוניטין ראה: ע"א 523/91
קלוד כהן נ' יונה נדיר פ"ד מט(2), 353 ,עמ' 360-361, ע"א 634/89 ריין נ'
FUJI ואח', פ"ד
מה(4 ) 837, ע"א 276/69 משה
הילקוביץ ואח' נ' אלויס (ישראל) בע"מ, פ"ד כד (1) 90 ,85 , ג' גינת
בחיבורו "גניבת עין" (דיני הנזיקין - העוולות השונות, ג' טדסקי - עורך, המכון
ע"ש סאקר, תשמ"ב) בעמ' 5, (להלן:"גינת").
" בני
הקטיגוריה הראשונה - שמות גנריים - לא יזכו כלל להגנה; בני הקטיגוריה השניה
-
שמות
תיאוריים - יזכו להגנה מעטה ביותר ובמקרים נדירים; בני הקטיגוריה השלישית - שמות
מרמזים - יזכו להגנה מוגברת; ובני הקטיגוריה הרביעית - שמות "שרירותיים" או שמות
דמיוניים - יזכו להגנה הרבה ביותר" (עתון
משפחה בעמ' 942-944) .
באופן
כללי לא יזכה שם תיאורי להגנה בגניבת עין , אלא אם תוכיח המבקשת כי אותו שם תיאורי
רכש לעצמו אופי מבחין ומשמעות משנית המייחדת אותו והמקשרת אותו עם הטובין של
אותו עסק. משמעות משנית זו פירושה היא לפי כב' הש'
נתניהו-
"שהקהל
מתחיל להכיר בהם [בסימנים או בשמות] לא רק ככינוי או כתיאור אלא כסימן או שם המזהים
את העסק או הטובין עם התובע. במילים אחרות, הם יכולים להפוך לייחודיים במובן
המשפטי " (פרשת פניציה בעמ' 235 ).
עם כל
זאת אין משקל מכריע למי מן המבחנים וההכרעה תשתנה מעניין לעניין בהתאם לנסיבות.
וכדברי כב' הנשיא דאז הש' שמגר: "מרכז הכובד הוא במשקל הראייה ולא בסיווגה"
( ע"א 634/89 אסי ריין נ' Fuji Electronics Mfg
Co., פ"ד מה(4) 848-849,
להלן:"ריין").
המבקשת
הוכיחה מוניטין רב למגזין בקרב קהל הקוראים, מאמצי שיווק ופרסום ניכרים, תפוצה רחבה
ביותר , דהיינו: אין חולקין על כך כי העיתון קנה לו אחיזה אצל הצרכנים זה כבר שנים
רבות.
דע עקא,
המבקשת לא הוכיחה את כל אלו ביחס לשם "הורים" אלא לכל היותר ביחס לשם "הורים
וילדים". למסקנה
זו הגעתי ממספר טעמים:
1) אין חולקין על כך כי בין השנים 83-87 השתמשה המבקשת בשם "הורים" כשם המגזין שלה. בשנת 87 נטשה המבקשת את השם "הורים" והחליטה לשנות את שמה ל- "הורים וילדים המגזין שטוב להורים". מאז עושה המבקשת שימוש בשם זה או בשם "הורים וילדים". ברור מעובדות אלו כי המבקשת לא שינתה את שמה בשנת 87 ללא סיבה, אלא כי חשבה שהשם "הורים וילדים" אטרקטיבי יותר מהשם "הורים",ימשוך קהל קוראים רב יותר ולכן עדיף מבחינתה.
גם מנהל
המבקשת מר עמי יכין (להלן:"יכין") אמר בחקירתו כי החברה מזדהה בשם
"הורים וילדים" (עמ' 44 ש' 9-10 לפרוטוקול):
ש:
האם אתם מזדהים בשם הורים?
ת:
אנו מזדהים בשם הורים וילדים. פונים אלינו בהרבה מקרים בשם ירחון
הורים.
עצם
הנטישה של השם "הורים" וההזדהות של החברה בשם "הורים וילדים" מדברת
בעד עצמה. לשיטתה של המבקשת יש לתת יד ולהכיר בשם "הורים" בתור שמה, וזאת לאחר
שהיא עצמה לא רצתה יותר בשם זה והחליפה אותו ל-"הורים וילדים" .הליכה במסלול כזה
תהיה כנגד כל שכל ישר והגיון בריא.
2) המבקשת גם לא הביאה ראיות למשמעות המשנית ולאופי המבחין שרכשה בשם "הורים" אצל הציבור. בכל מקרי ההטעיה שהציגה המבקשת (נספחים כב', כד', כה', כו/1 [מוצג ת/1], כו/2, כו/3, כו/4) הופנו המכתבים אל "מגזין הורים וילדים" או "הורים וילדים" וכד', אך לא נעשתה כל פנייה אל השם "הורים".
בעצם כך
המבקשת לא עמדה בנטל להראות כי הציבור מזהה אותה בשם "הורים"
.
3) המילה "הורים" היא לא מילה מקורית וודאי
כי היא לא מילה דמיונית או שרירותית. אין כל ספק בעיני כי המילה "הורים" כמילה
השגורה בשפה מילה מתארת היא , מה גם שעצם השימוש במילה לא מעיד כי קהל הקוראים
מייחד את המילה "הורים" לעיתון המבקשת דווקא (ר' דברי כב' הש' חשין בניתוח המילה
"משפחה" בעניין עתון משפחה
בעמ' 945-947). מילת תיאור זוכה ליתר צמצום כפי שנאמר בעניין עתון משפחה
בעמ' 945-947:
"
צימצום והגבלת ההגנה הניתנת למלת תיאור או לשם שגור בשפה, נועדו, כמובן, למניעת
הקנייתו של מונופולין לבעל עסק ולעידוד התחרות החופשית באורח המשרת למירב את קהל
הצרכנים. המשפט לא יתיר לפלוני להפקיע מלה מן השפה לטובת עיסקו, ומכאן זהירות-היתר
שאנו מחוייבים בה ".
4) למבקשת אין כלל סימן מסחר רשום בשם
"הורים", ואף יותר מכך-רק ב- 3.6.01 , כ-7 חודשים לאחר הגשת התביעה נרשם
סימן המסחר "הורים וילדים, המגזין שטוב להורים". זאת ועוד, גם הבקשה לרשום
את "הורים וילדים, המגזין שטוב להורים" נעשתה לראשונה רק ב-17.7.97, כ-13
שנה לאחר תחילת פעילותה העסקית של החברה.
אמנם אין
באי רישום סימן המסחר כדי לשלול תביעה בגין גניבת עין ( גם מלשונו של ס' 57
לפקודת סימני מסחר (נוסח
חדש), התשל"ב- 1972 ) לפי דבריו של כב' הנשיא דאז הש' שמגר בעניין ריין בעמ'
842:
" יש
לשוב ולהזכיר כי אין בעובדת
אי-רישומו של הסימן ROADSTAR על ידי הרשם, כדי
לשלול תביעה על יסוד העוולה של גניבת עין, בגין סימן זה או מאפיינים הקשורים בו
(סעיף 57 לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש),
התשל"ב-1972
".
ברם, החל
משנת 97 סרב רשם סימני המסחר לרשום את סימני המסחר שניסתה המבקשת לרשום- "הורים
וילדים: המגזין שטוב להורים" ו-"להיות הורים, מגזין בנושא הריון, לידה
וגידול ילדים" בטענה של בקשות לרשום סימני מסחר דומים- "להיות הורים" ו-
"PC
PARENTS" וכבר אז היה אמור להיות ברור לה כי אם רשום השם - "הורים
וילדים" הוא בעייתי קל וחומר כי רישום השם "הורים" יהיה בלתי אפשרי בשל
העובדה שהמילה "הורים" היא מילה שימושית ותיאורית השגורה בפי כולי עלמא. בל
נשכח כי בכל מקרה המבקשת כלל לא ביקשה לרשום את המילה "הורים" על שמה שהרי
נטשה אותה בשנת 87 לטובת השם "הורים וילדים". וכך גם עולה מדבריו של יכין
בחקירתו (עמ' 17-18 ש' 28):
ש: הרשם רשם
הורים וילדים, המגזין שטוב להורים.
ת:
כן, זה מה שביקשנו.
ובהמשך
החקירה (עמ' 32 ש' 3-10) הוסיף ואמר:
ש:
ביקשת לרשום סימן מסחרי על השם הורים?
ת:
לא.
ש:
היה הורים וילדים והיה להיות הורים.
ת:
נכון.
ש: על
השם הורים לא ביקשת לרשום סימן מסחרי.
ת:
אין בקשה כזו.
ש:
למה אין בקשה כזו?
ת: כי
השם המלא ולא רק המזוהה שלנו הוא הורים וילדים.
כלומר-
המבקשת מעולם לא ביקשה לרשום סימן מסחר העונה לשם "הורים".
גם אם
ניתנה הגנה למרכיב העיקרי (השם המקוצר)
בסימן מתאר לא רשום אך מפורסם (Washington Speakers Bureau Inc. v. Leading
Authorities Inc. 49 USPQ2d 1893 (1999 )) היה זאת
לאחר ביסוס המשמעות המשנית של סימן המסחר ומילוי יסודות החשש להטעייה, שלא כמו
במקרה לפנינו.
אין
קיצורי השמות "ידיעות אחרונות" ו"אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ"
ל"ידיעות" ול"אל-על" כמו קיצור השם "הורים וילדים" לשם
"הורים". "ידיעות" ו"אל על" הם שמות מפורסמים וידועים שלהם
משמעות שלא משתמעת לשתי פנים. למרות שהמילים קיימות ובעלות משמעות בשפה העברית ,
הרי הן נוטות להיות חלק מהשמות הדמיוניים או המרמזים, וודאי לא שמות
תיאוריים. אך בודדים הם שלא יזהו מידית וללא כל היסוס את השמות "ידיעות"
ו"אל-על" עם החברות עצמן, לא כמו במקרה של השם "הורים". ברי, כי לא ניתן לקצר ולהשמיט את
"נתיבי אוויר לישראל" (מהשם "אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ" ובהתאמה
את "וילדים" (מהשם "הורים וילדים המגזין שטוב להורים") בשל העובדה ,
שהמגזין של המבקשת מוכר וקרוי בשם "הורים וילדים" וזהו שם קצר
וברור.
באותו אופן, לא תוכל חברת "שקם אלקטריק", לדוגמה, לטעון כי השם "שקם" מזוהה ומוכר עימה, ולכן יש לה בעלות על שם מתחם זה.
השם
"הורים" מילה מתארת היא הזוכה להגבלה מצומצמת ביותר ובכל מקרה לא הוכיחה המבקשת- אם
יכולה היתה כלל להוכיח- כי השם "הורים" רכש משך השנים משמעות משנית העשויה להקנות
לה מונופולין בשם העיתון ובשם
אתר האינטרנט.
לסיום
סוגייה זו יפים דבריו של כב' הש' חשין בעניין עתון משפחה, שליווה אותנו עקב בצד
אגודל לכל אורך בחינת "המוניטין" והמשמעות המשנית :
" אשר
לשם "משפחה". שם זה לעיתון המיועד למשפחה אינו אלא שם תיאורי. בהיעדר משמעות מישנית
- והמערערים לא עלה בידם להוכיח משמעות מישנית - אין שם זה זכאי להגנה בעוולה של
גניבת עין. אין בכך לא צדק ולא היגיון שנכיר למערערים זכות בעוולה של גניבת עין,
ועל דרך זה נקנה להם מונופולין בשם "משפחה" השגור על-פי כל" (עמ' 947-949
).
הטעיה
במרץ 99,
מספר חודשים לאחר שצעד ראשון רשמה על שמה את שם המתחם (horim.co.il) רשמה המבקשת על שמה את שם המתחם -horim.com ובכך היא יצרה בלבול בין שני האתרים. משכך, נוצר מצב בו
קשה עד מאוד לדעת אם הטעיה כזו או אחרת (לפי שלושת המבחנים) לה טוענת המבקשת
היא תוצאה של שיוך השם "הורים"
למבקשת בשל המגזין המוכר שלה
(ומכאן ההטעיה ל- horim.co.il), או תוצר של בלבול בין שני שמות המתחם לו "אחראית"
המבקשת.
לכן גם
אם נגיע למסקנה כי יש דמיון רב ומכאן בלבול בין השמות המתחרים- horim.co.il ו- horim.com (לפי מבחן המראה והצליל), איו עוררין על כך כי המבקשת היא זו
שרשמה על שמה את שם המתחם horim.com לאחר שידעה כבר כי צעד ראשון רשמה על שמה את השם
horim.co.il., ולכן לא ברור כיצד תוכל המבקשת לטעון במקרה זה כי צעד ראשון
היא זו שיצרה חשש להטעיה.
לעניין
קיומו של סיכון ההטעייה, נוהג "המבחן המשולש": מבחן המראה והצליל, מבחן
סוג הטובין וסוג הלקוחות ומבחן שאר נסיבות העניין ,שהותווה בעניין פרו-פרו
ביסקוויט (עמ' 275, 278):
"הלכה
פסוקה היא שההשוואה בין שני הסימנים צריכה להיעשות לא רק על-פי המראה והצליל, אלא
גם על-פי סוג הסחורה שבה נעשה השימוש בסימן, חוג הלקוחות של הסחורה, ויתר נסיבות
העניין."
דילול
סימן מסחרי
לתאוריית
הדילול התייחס כב' הש' אנגלרד בע"א 6181/96 יגאל קרדי נ' Bacardi & Company Limited פ"ד
נב(3) 276, בעמ' 282- 283 (להלן: Bacardi):
"
המגמה המודרנית היא להכיר בדוקטרינת "המוניטין הבינלאומי" ממנה הסתעפה דוקטרינת
"הדילול" ( DILUTION).דוקטרינה זו אומצה בארה"ב בתיקון לחוק סימני המסחר הפדרלי משנת
1996 ובאנגליה בסעיף 5 של ה- ) Trade Marks Act,
1984 אם כי מבלי להשתמש במונח עצמו). בספרם של י' וח' קלדרון חיקויים
מסחריים בישראל (1996) מוסברת דוקטרינת "הדילול" באופן הבא:
"דילול
מוגדר כמצב בו נעשה שימוש בסימן מסחר חזק בלא רשות בעליו וללא יצירת הטעיה, המביא
לשחיקה וטשטוש של התדמית הייחודית והאיכותית שהסימן הצליח להעביר לצרכניו, וכתוצאה
מכך נפגמת תדמיתו החיובית של סימן המסחר בקרב קהל הצרכנים ונגרעת ייחודיותו. שחיקה
בתדמיתו של סימן מסחר בקרב קהל הצרכנים גורמת אף לגריעה מערכו המסחרי של סימן
המסחר, וזאת בעקבות ירידה בכושר (או בכח) המכירה הטמון בו" (שם, עמ' 189)
".
לשיטתו
של כב' הש' אנגלרד ניתן לשלב את דוקטרינת הדילול לתוך המושג של "תחרות בלתי הוגנת"
שמופיע בס' 11(6) לפקודת סימני המסחר התשל"ב-1972 (עניין Bacardi שהוזכר לעיל, שם בעמ' 283).
המבקשת
סומכת ידה על דברי אלה גוטליב (מנהלת צעד ראשון) כי היא "מאוכזבת מהאתר בשל תקלות
רבות (עמ' 57-58), הוא מהווה כישלון מוחלט והוא בעצם שותק מכל פעילות" (עמ' 65-68).
כמו כן האתר כל העת במצב של "הרצה" (עמ' 74 ש' 26) וההשקעה התפעולית בו
נמוכה לאין שיעור מההשקעה של המבקשת באתר שלה. כל אלה מביאים את המבקשת לראות באתר
של צעד ראשון - "אתר גוסס" ובכך להטעות את הציבור הרחב שחושב שזה אתר
המבקשת, דהיינו- לפגוע במוניטין המבקשת שרכשה כמובילה
בתחומה.
התערבות
לא הוגנת
לשון הס'
הוא כדלהלן:
לא ימנע ולא יכביד עוסק, באופן לא הוגן, על גישה של לקוחות, עובדים או סוכנים אל עסק, נכס או שירות של עוסק אחר.
על עוולה
זו אמר כב' הש' זפט (בת.א. 1627/01 מ.ש. מגניטקס בע"מ נ' דיסקופי בע"מ ואח'
תק-מח 2001 (2), 4238 , עמ' 4239
כדלקמן:
"
עוולה זו הינה מחידושי חוק העוולות המסחריות. תכליתה לאסור על עוסק להפריע
לפעילותו של עוסק אחר בדרך לא הוגנת, על ידי מניעת או הכבדת גישת לקוחות, עובדים או
סוכנים לעסק, לנכס או לשירות של עוסק אחר". יסודות העוולה דנן הם:
א.
קיומם של שני עוסקים, התובע והנתבע.
ב.
הנתבע מונע או מכביד על גישת לקוחות, עובדים או סוכנים אל עסקו או אל הנכס או
בשירות של התובע.
ג.
פעולת הנתבע נעשית באופן לא הוגן ".
היסוד הראשון- שני עוסקים, מתקיים ללא ספק בעניננו שהרי המבקשת וצעד ראשון פועלים באותו תחום ועסקיהם מתחרים זה בזה.
היסוד
השני- עניינו
מניעה או הכבדה על גישת לקוחות או סוכנים לעסק, לנכס או לשרות של הנתבע. המבקשת לא
הוכיחה כי רכשה מוניטין או שעסקה מוכר בשם "הורים" ולכן כשצעד ראשון רשמה על שמה את
שם המתחם horim.co.il היא לא הכבידה על גישת
לקוחות או סוכנים אל עסקה של המבקשת. נהפוך הוא, המבקשת ברשמה את שם המתחם
horim.com על שמה היא שיצרה הכבדה ובלבול אצל לקוחות וסוכני שתי
החברות.
במצב זה
לא עלה בידי המבקשת להוכיח התערבות בלתי הוגנת בעסקיה והתייתר
בידי הצורך מלדון ביסוד השלישי.
בכל אופן
היסוד השלישי-העדר הגינות, יוכח ע"י התחקות אחר מניעי צעד ראשון ואדון בו בהמשך
הדיון.
סימן
מסחר
סימן
מסחר מוכר היטב אף אם אינו סימן מסחר רשום, יזכה את בעליו בשימוש ייחודי בסימן
לענין טובין שלגביהם הוא מוכר היטב בישראל או לענין טובין מאותו
הגדר.
המבקשת
לא הוכיחה כי השם "הורים" או שם המתחם horim"" הם שמות מסחר המוכרים היטב על שמה ומזוהים עמה, כפי שעולה מהדיון
שערכנו בסוגיית ה"מוניטין" (בניגוד לשם "פרקליט" שנדון בה.פ. 810/01 בש"א (תל
אביב-יפו) 14377/01 לשכת עורכי הדין נ' יאיר בן דוד , תק-מח 2000(3), 65535)
.
אף שהמבקשת רשמה את השם "הורים וילדים" על
שמה (וזאת רק לאחר הגשת הבקשה) ברור לנו כי אין השם "הורים
וילדים" זהה לשם "הורים" כמו שאין השם "אינטרנט
זהב" זהה למילה "זהב" (ר' לעניין זה ת"א 751/00 נענע דיסק
בע"מ ואח' נ' נטוויזין בע"מ, תק-מח 2001(3), 2093 ).
"הפרה" -
שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך -
(3)
בסימן מסחר מוכר היטב אף אם אינו סימן מסחר רשום, או בסימן הדומה לו עד כדי להטעות
לענין טובין שלגביהם מוכר הסימן או לענין טובין מאותו הגדר;
מכאן אנו
למדים כי הפרה של סימן מסחר נעשית לא רק אם סימן המסחר מוכר היטב, כי אם גם הסימן
דומה לסימן המסחר ביחס לאותם טובין או טובין מאותו הגדר. הפרה זו נבחנת לפי
מבחן "הדמיון המטעה" (רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי נ' אמברוזיה סופהרב
בע"מ פ"ד נז (2) 438).
לעניין
הפרה זו נאמר בספרו של עמיר פרידמן, סימני מסחר ,דין פסיקה ומשפט משווה בעמ'
347-348:
"
הפרה של סימן מסחר מתבצעת כאשר קיים חשש שציבור הצרכנים יבלבל בין הסחורה
המאופיינת על ידי סימן המסחר הרשום לבין הסחורה הנושאת את הסימן המפר, באופן שלא
יהיה בידי ציבור הצרכנים להצביע על מקורה האמיתי של הסחורה
".
לכן,
המבקשת לא הוכיחה- אם כלל יכלה להוכיח- כי בלבול או הטעיה כלשהי קיימים בשל
העובדה ששמה מזוהה עם השם "הורים" ולא בשל העובדה ששני שמות המתחם דומים
ומבלבלים.
יותר
מכך, המבקשת אך רשמה את סימן המסחר "הורים וילדים, המגזין שטוב להורים" כ-7
חודשים לאחר הגשת התביעה, ובכל מקרה לא הוכיחה כי השם "הורים" הוא סימן מסחר
המוכר היטב על שמה או מזוהה עימה.
הטעיה
וגזל מוניטין
ברם, כפי
שנאמר לעיל המבקשת לא הוכיחה כל הטעיה (אם כלל יכלה להוכיח) ולכן אין ממש
בטענותיה לפי חוק זה.
באותו
אופן , לאחר שלא הוכיחה כל מוניטין על השם "הורים" (ר' דיון לעיל) לא תוכל
המבקשת למצוא את סעדה בטענה של גזל מוניטין לפי ס' 52 לפקודת הנזיקין
[נוסח חדש] תשכ"ח - 1968.
זכות
יוצרים
עם זאת,
ההגנה על זכויות יוצרים אינה מגינה על הרעיון כי אם רק על אופן
הביטוי שלו:
" כבר
ציינו לעיל שאין דיני זכות יוצרים מגינים על רעיון, כשהוא לעצמו אלא על דרך
יישומו... על ההלכה האמורה אין חולק... כשאנו בוחנים יצירה שלגביה טוענים הפרה של
זכות יוצרים, השאלה היא אך זאת האם יצירה זו היא ביטוי של רעיון או העתקה של ביטוי
שהופיע במקום אחר" ( ע"א 23/81 הרשקו נ'
אברבוך פ"ד
מב(3) 741, 749).
פקודת
העיתונות
לשון ס'
21 (1) לפקודת העיתונות היא
כדלהלן:
(1) משניתן רשיון לבעל-עתון עפ"י סעיף 5, אסור
לשום אדם, פרט למקבל זכות ההעברה של הבעל או לנציגו האישי או ליורשיו, להשתמש בשם
של אותו עתון או בכל שם הדומה לו במידה שיהא עשוי לעורר
בלבול-דעות.
המבקשת
מטילה יהבה בניצול המוניטין שרכשה ובהטעיית הציבור שעושה צעד ראשון בעזרת שם המתחם
שרכשה, אולם עיון בהגדרת "עיתון" בס' 2 לפק' העיתונות ילמדנו כי אין אתר
אינטרנט כלול בהגדרה (למרות נסיונות לתקן את החקיקה) ,דהיינו: כל עוד אין לנו
עניין בשני עתונים אין תוקף לס'.
עשיית
עושר ולא במשפט
על
ההשלכות של הלכת אשיר על הקניין הרוחני נאמר רבות:
" לצד
הקניין הרוחני "המסורתי" מצוי עתה "המסלול העוקף" של דיני עשיית עושר ולא במשפט,
כאמצעי המאפשר לשקול את בנייתה הפסיקתית של עילה, כל אימת שהדין המסורתי אינו מספק
טענה טובה לתובע " ( מ. דויטש, עוולות מסחריות וסודות מסחר , נבו הוצאה
לאור, 2002, בעמ' 276, להלן: "מ. דויטש").
"
סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע "חובת השבה" כללית, בזו
הלשון:
"מי
שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו
מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או
בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה".
הוראה
כללית זו מעמידה שלושה תנאים לתחולתה: התנאי הראשון הוא קבלת נכס, שירות או
טובת הנאה (ההתעשרות); התנאי השני הוא שההתעשרות באה לזוכה מהמזכה; התנאי
השלישי הוא שההתעשרות נתקבלה על ידי הזוכה "שלא על פי זכות שבדין" (ראה רע"א
371/89 ליבוביץ נ' אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 321; ע"א 588/87 כהן נ' שמש, פ"ד
מה(5) 297, 319; ע"א 126/89 מפרק קופל טורס בע"מ נ' חברת מלונות דן בע"מ, פ"ד מו
(3) 441, 454) "
(הלכת אשיר בעמ' 460-462).
גם אם
נניח כי יש מן הציבור הטועה ופונה לאתר צעד ראשון,למרות שהתכוון לפנות לאתר המבקשת
- איזה רווח עושה מכך צעד ראשון? המבקשת לא הראתה כי מי שמגיע לאתר שלה (או של צעד
ראשון, בטעות) רוכש דברים מסוימים דרכו או משלם על כניסה למדורים מסוימים, ולכן גם
אם הוא טועה ומתבלבל בכתובת האתר (ובכל מקרה
נשאר נאמן למגזין של המבקשת) - לא מצאתי כאן כל הנאה או הפקת רווחים
שעושה צעד ראשון.
די אם
נזכיר שוב את העובדה שהמבקשת היא שרשמה את האתר שלה (ושם המתחם-
horim.com ) לאחר שצעד ראשון כבר רשמה את שם המתחם horim.co.il על שמה ולכן לא
ברור כיצד יכלה דווקא צעד ראשון להתעשר כאן על חשבון המבקשת. הרי זה נגד הגיונם
של דברים שב' יעלה אתר דומה לשל א' ויטען כי א' מתעשר על חשבונו בשל הדמיון בשמות
ובתוכן בין האתרים (כל עוד לא הוכיח "בעלות" על השם
והתוכן).
המבקשת
מלינה כי צעד ראשון מפיקה הנאה ורווחים על חשבונה, וזאת בעצם הפנייה אל אותו קהל
יעד תוך הפרת סימנה המסחרי הרשום, אבל לא מציינת כי אין לה כל סימן מסחר רשום בשם
"הורים". המבקשת, כפי שכבר אמרנו, לא
הוכיחה כי רכשה מוניטין על השם "הורים" (ר' דיון בניתוח עבירת "גניבת העין") , או
שהיתה הפרת חוזה או ביצוע עוולה אחרת ומכאן כי לא הוכיחה כל זכות קניינית על השם
"הורים".
" דין
"פנימי" זה מבוסס על עקרונות של צדק ויושר, המשתקפים בעקרון תום הלב, המבקש לקבוע
בענייננו אמת מידה אובייקטיבית, להתנהגות ראויה בין בני החברה בישראל בכל הנוגע
להלכות המסחר ביניהם " (הלכת אשיר בעמ' 468-470) .
"התנהגות
פסולה ובלתי הוגנת של המתחרה, לרבות התנהגות נטולת תום לב...
תחרות
חופשית אין פירושה תחרות פרועה. אין פירושה כי יכול המתחרה, בשמה ובשמו של חופש
העיסוק, לעשות ככל העולה על רוחו. התנהגות פסולה ובלתי הוגנת מצידו עשויה להוות את
האלמנט הנוסף שבהתקיימותו תיחשב התעשרות כבלתי מוצדקת" (עניין
ליבוביץ בעמ' 330).
המבקשת
טוענת כי צעד ראשון רשמה את שם המתחם על שמה בתור מחטף למטרות מיקוח ומתוך כוונה
לסחוט את המבקשת: אלה גוטליב (מנהלת צעד ראשון) הציעה לגב' בן נתן, עובדת לשעבר
במבקשת, לרכוש ממנה את שם המתחם תמורת 100,000$ ומיכין (מנהל המבקשת) דרשה צעד
ראשון סכום של 150,000$.
יותר
מכך, בהמשך לאירועים אלו נשלח מכתב מב"כ דאז של צעד ראשון (עו"ד משה בר) לב"כ
המבקשת מיום 5.11.00 (נספח ל' לבקשה) בו נאמר בס' 3.3 כי "... ואם למרשתך הצעה
לתמורה ראויה, תשקול מרשתי למכור את הDomain'' בהיבט עסקי מסחרי".
כל אלה
מראים בבירור, לשיטתה של המבקשת, כי רכישת שם המתחם ע"י צעד ראשון נועדה להביא את
המבקשת למצב בו לא תהא לה כל ברירה , אלא לשלם מחיר כספי גבוה ביותר בתמורה להשבת
נכסה, שם המתחם, חזרה לחזקתה.
צעד ראשון מצידה טוענת כי אין ולא היה כל נסיון לסחיטה מצידה, וההצעות הכספיות הגבוהות נועדו אך לגרום למבקשת להירתע מרכישת שם המתחם שלה , וזאת מתוך שיקולים מקצועיים- תחרותיים (ס' 21 לתצהירה של אלה גוטליב).
ש: האם הרגשת שמה שאלה נחום מנסה לעשות, זה
לסחוט ממך כסף שהיא קנתה את הדומיין רק בשביל לקבל ממך כסף. זה
נכון?
ת: השימוש במילה סחיטה היא לא מפי. אני
מעריך שזה מהלך עסקי מצדה שכן באותה תקופה היתה פריחה של מסחר שמות כמו בנק, מני,
סקס, שמות שהם זה, והיא ידעה שהשם הזה שייך לי בצורה מזוהה, לכן היא התבטאה בצורה
שלא תהיה לי ברירה, או שאני אקנה את זה ממנה או ממישהו
אחר.
לא רק
דבריו של יכין , כי אם מכלול הנסיבות מביאים אותי למסקנה כי צעד ראשון נקטה
בהליך עסקי לגיטימי, ולא בדרכים פסולות:
1) אין עוררין על כך כי צעד ראשון ("צעד
ראשון- קשר ישיר לאם ולילד בע"מ") עוסקת במתן שירותים בתחומים הורות, משפחה וילדים
ולכן שם המתחם- horim.co.il הוא שם מתאים וראוי,
ולא שם נטול כל קשר לעיסוקיה (ר' לעניין זה ת"א (תל-אביב-יפו) 1627/01 מ.ש. מגנטיקס בע"מ נ' דיסקופי (ישראל)
בע"מ תק-מח 2001(2), 4238). אם היתה צעד ראשון מתעסקת במשחקי
מחשב, לדוגמה, וקוראת לאתר שלה בשם- horim.co.il , שדומה לאתרים או מגזינים אחרים, אזי היה מתעורר חשד מידי לגבי
מניעיה ברישום שם זה , אלא שבמקרה דנן לא כך הם פני הדברים.
2) מנהלת צעד ראשון -אלה גוטליב לא מכחישה כי
היה דין ודברים עם יכין ועם הגב' בן-נתן על מכירת שם המתחם למבקשת בסכומים של
100,000$ ושל 150,000$ , אבל טוענת כי המבקשת היא שהחלה בגישושים לגבי אפשרות רכישת
שם המתחם (ס' 20-22 לתצהירה של אלה גוטליב). אין בעיני כל מניה ובניה גם אם צעד
ראשון היא זו שיזמה את מכירת שם המתחם, כי מכלול הנסיבות מראה כי זו לא היתה
מטרתה היחידה והעיקרית של צעד ראשון, כי אם אחת מהאפשרויות שעמדו
בפניה .
צעד
ראשון ידעה כי שם המתחם - horim.co.il הוא אטרקטיבי וקליט שימשוך אליו קהל רב בכל מקרה ולכן היא
ששה לרשום אותו על שמה תוך לקיחת שתי אפשרויות בחשבון: האחת- רכישת לקוחות
רבים ומוניטין רב ע"י בנייה והקמה של אתר מושקע
ופופולרי, השנייה- מכירת שם
המתחם למבקשת אך בסכום גבוה, שיצדיק וויתור עליו.
משראתה
כי המבקשת לא מעוניינת לקנות את שם המתחם בסכומים הנקובים , ואולי אף ללא קשר לכך,
החליטה צעד ראשון להקים אתר מרשים, שיזכה אותה בפרסום ובקהל לקוחות רב. אכן, צעד
ראשון עמלה על בניית האתר כ-20 חודשים ,השקיעה בבנייתו למעלה ממליון ₪ (ס' 43-44
לתצהירה של אלה גוטליב) וזכתה לביקורות טובות מצד עיתונאים (ס' 42 לתצהירה של אלה
גוטליב).
היעלה על
הדעת שאתר שהשקיעו בו זמן וממון רב וזכה לשבחים רבים , מטרת הקמתו היחידה והבלעדית
היתה סחיטת ואילוץ המבקשת לשלם עבורו סכומים מופרזים? לדעתי,
אין כל שחר לטענה כזו.
גם
ממכתבו של ב"כ של צעד ראשון דאז
(עו"ד משה בר) ביום 5.11.00 (נספח ל'
לבקשה) עולה כי צעד ראשון תשקול למכור את שם המתחם בהיבט עסקי- מסחרי, דהיינו-
יתכן ויוחלט למכור את שם המתחם , ייתכן ולא, וזאת מטעמים לגיטימיים.
בכל אופן,לאור המסקנות הרבות אליהן הגענו ובייחוד זו כי צעד ראשון לא פעלה בחוסר תום לב ולא בנסיבות שיצרו תחרות בלתי-הוגנת, אני מגיעה למסקנה ש"היסוד הנוסף" לא מתקיים בענייננו, מה גם שהמבקשת לא עמדה בהוכחת שלושת המבחנים הקודמים להתגבשותה של העילה.
הלכות
שונות ופסיקה זרה
בהחלטה
בעניין "סלקום"
-ה.פ.
10909/99 סלקום ישראל בע"מ נ' ט.מ. אקוונט תקשורת מחשבים בע"מ ואח' (לא
פורסם) שוכחת המבקשת להדגיש שתי עובדות קריטיות - האחת, כי לסלקום סימן
מסחר רשום כדין על השם "סלקום" (מוזכר בסכומי המבקשת), השנייה- כי
אין כל דמיון, ולו מזערי, בין השם "סלקום" לשם "הורים". בעוד שהשם "הורים" הינו
שם תיאורי (ר' דיון בניתוח עבירת "גניבת העין") אין כל ספק כי השם "סלקום" הוא
שרירותי ודמיוני, והרי לפי סיווג השם- נקבעת מידת ההגנה (ר' עניין עתון משפחה); שם
שרירותי ודמיוני זוכה לרמת ההגנה הגבוהה ביותר, בעוד שבשם תיאורי יזכה להגנה
אך במקרים נדירים.
הרי נהיר
וברור כי אין השם "שטראוס" באותה קטגוריה עם השם "משפחה" לדוגמה, כמו
גם שאין השם "איסתא" בעל משקל
זהה לשם "חרוזים".
על אותו
משקל אין שום קשר בין השמות השרירותיים Bacardi או Hugo Boss לשם "הורים" (וזאת לאור שני פס"ד בעניין השמות הלועזיים
אותם מציינת המבקשת בס' 48 לסיכומיה).
בעניין
"מגניטקס"-
(תל
אביב-יפו) 1627/01 מ.ש. מגניטקס בע"מ נ' דיסקופי (ישראל) בע"מ, תק-מח
2001(2) , 4238 נקבע כי "שמות הדומיין מגנטיק ומגנטיקס רשומים בבעלות המשיבים
מבלי שנעשה בהם עד היום שימוש" (עמ' 4240), דהיינו: הנתבעים לא עשו דבר
עם שמות המתחם מלבד לרשמם על שמם. ברי כי עובדה זו משנה את כל ההתייחסות
לפסה"ד.
במקרה
PANVISION - (panvision international L.P. v. Toeppen 46USPQ2d 1511
(1998) החזיקה Pana בסימן מסחרי רשום לשם
panavision ומנעו ממנה לעשות שימוש
בסימן המסחר כשם מתחם , אלא אם תשלם על כך דמי כופר ל- Toppen שרשם את שם המתחם על שמו. ברי כי אין כל דמיון בין האמור לעובדות
המקרה בו אנו דנים.
בפס"ד
BARCELONA - Barcelona (Barcelona.com Inc v.
Excelentisimo Ayutamiento de Barcelona, Civil Action 00-1412-A):
הקדים
הנתבע את העיריה והקים אתר בשם- Barcelona.com והעירייה דרשה ממנו להעביר את השם לרשותיה, לאור חוק ספרדי על
רישום שמות ממשל ורשויות מקומיות. במקרה זה היה ברור כי הנתבע נוטל את שם המתחם
בחוסר תום לב, מתוך ידיעה שהשם אמור להיות של העירייה ולכן ההקבלה לענייננו גם כאן
אינה רלוונטית.
סוף
דבר
ניתן היום כ"ג בחשון, תשס"ד
(18 בנובמבר 2003) בהעדר ב"כ הצדדים.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר
רשום.
ברון צפורה,
שופטת |
מותר
לפרסום/הפצה מיום 20/11/03 .