בתי המשפט

 

 

 

 

 

פסק דין

 

(תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים באמצעות האינטרנט)

 

העובדות בתמצית

 

א.         הצדדים

 

תובעת 2 הינה חברה אמריקאית המחזיקה בבעלותה מאגר צילומים, איורים ותמונות, ומייצגת צלמים מרחבי העולם. חלק מן התמונות נמצאות באתר החברה באינטרנט: WWW. Gettyimages. Com (להלן: "אתר התובעים") וניתן "להוריד" את התמונות (download) תמורת תשלום.

תובעת 1 הינה נציגה ו/או מוסמכת בשם תובעת 2 להסדיר את השימוש בתמונות שבאתר. שלושת התובעים הינם בעלי זכויות הקניין הרוחני, זכויות היוצרים והשימוש בתמונות.

הנתבעת 1 הינה חברה העוסקת ביצור מערכות תמיכה למחשבים, פתרונות עסקיים, ומניעת קריסת מערכות מיחשוב, ומפעילה אתר הנקרא: www. Radix. Co. il  (להלן: "אתר הנתבעים").

 

ב.         מעשה והפרה

 

            במהלך חודש יולי 2002 גילתה תובעת 1, כי באתר הנתבעים מוצגים 7 צילומים "שהורדו" מאתר התובעים וזאת מבלי שנרכשו כדין ע"י הנתבעים או מי מהם.

 

            נוצר קשר בין נציגי הצדדים במטרה להסדיר את נושא ההפרה ותשלום בגין השימוש בתמונות, הן בע"פ והן בכתב, מו"מ שלא צלח.

 

            ביום 6.8.02 פנה ב"כ התובעים בדרישה לתשלום סך 23,190 ₪ בגין השימוש בתמונות עפ"י מחירון התובעת 1, וכן פיצוי סטטוטורי (ללא הוכחת נזק) עפ"י סעיף 3א' לפקודת זכויות יוצרים, 1924 (להלן: "החוק"), בטווח שבין 70,000 ₪ ל-140,000 ₪ (בגין 7 הפרות). הדרישה נענתה בשלילה וגם התכתבויות נוספות בין עוה"ד של הצדדים לא הביאו להסדר, ומכאן התביעה לבית משפט זה (עפ"י סמכותו העניינית).

 

המסגרת הדיונית:

 

הצדדים הסכימו בדיון שנערך אתמול שלפתרון הסכסוך ביניהם אדון בתביעה ואפסוק בה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984, בכפוף לכך שייקבע כי אם ייתבעו הנתבעים בעתיד ע"י הצלמים שצילמו התמונות, כי אז תשפה אותם נתבעת 1 בגין כל תשלום שיחוייבו בו.

פסיקה לפי סעיף 7 א, אינה מחייבת מתן נימוקים לפסק הדין, ואולם לאור הסיבות נושא שמירת זכויות היוצרים הרחבתי מעט את היריעה.

 

דיון

 

באתר התובעים ישנו כיתוב המחייב את המשתמשים בו באמצעות התחייבות:

 

”Web page stored for reference purpose only; image used in context of roiginal page and not linked from home page (does not include any advertising or promotion)"

 

 

ובתחתית כל דף באתר ישנו הכיתוב:

 

”All Contents (c) Copynight. All rights reserves Geaty Images 1999 -  2000 " .

 

כמו כן יש על כל תמונה כיתוב מים (Watermark) של התובעת 2.

 

זכויות התובעים נובעות לגירסתם הן מכח שמירת זכויות היוצרים כמצוין לעיל, והן מכח סעיף 6 לחוק זכויות יוצרים, 1911, הקובע:

 

”בכל משפט נגד הפרת זכויות יוצרים באיזו יצירה מניחין שהיצירה היא יצירה שקיימת בה זכות יוצרים, והתובע יהא מוחזק כבעל זכויות יוצרים, חוץ אם חולק הנתבעת על קיומה של זכות היוצרים או, הכל לפי העניין, על זכות הקניין של התובע..." [סעיף 6 לחוק זכויות יוצרים, 1911).”

 

אכן, נטל הראיה להוכיח כי הנתבעים לא הפרו את זכויות היוצרים של התובעים מוטל על הנתבעים (ראו: ע.א. 137/71 מדינת ישראל נ' אחימן, פ"ד כו(2) 259), אולם הנתבעים למעשה אינם כופרים בשימוש בתמונה, אלא שלטענתם השימוש ארך שלושה ימים בלבד, וכי כיתוב המים נעלם בעת "ההורדה", ומשפנו אליהם והעירו את תשומת לבם לשימוש הפסיקוהו מיד, ולפיכך גם לא היה צורך בהוצאת צו מניעה למניעת השימוש.

 

התובעים טענו כי מעשי הנתבעים מהווים הפרת סעיפים 1 ו-2 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999, ולחילופין עשיית עושר ולא במשפט באשר השימוש נעשה לצורך מסחרי.

 

עידן האינטרנט

 

אכן, הקלות בשימוש בחומרים מוגנים באתרי אינטרנט והסיכוי הנמוך לפעול מיידית כנגד המפר, או הכדאיות בתביעת המפר, אכן מצריכים מתן הגנה משמעותית לבעל הזכויות ופסיקת פיצוי סטטוטורי בגין הפרה ע"מ להרתיע את הציבור מלהפר זכויותיו של היוצר.

 

אכן בארה"ב הפסיקה הכירה באחריותם של גופים המסייעים להפרות במדיום האינטרנט (ראו למשל: Sega Enterprises LTD. V. MAPHIA, 30 USPQ 2d 1921 (1994); Playboy Entreprises Inc. v. Cjuckleberry Publishing Inc., v. Frena, 29 UDPQ 2d 1827 (1993) Enterprises)

 

ביטוי לכך ניתן גם בארץ (ע"א (ת"א) 1000/80 ארנסט בלומרס נ' הסניף הישראלי של הפדרציה הבין-לאומית של חברות התקליטים, פ"מ תשמ"ב (ב) 156), וכן בת.א. (שלום כ"ס) 7830/00 בורוכוב נ' פורן אלישי (טרם פורסם), ציין כב' השופט ר' אמיר:

 

"רבים מתחומיו של עולם האינטרנט פרוצים לכל עבר מבחינה מעשית - וזאת משום תכונות האנונימיות שלו... יש והדברים עוברים את גבול החוקיות...".

 

במקרה הנדון השימוש בתמונות נעשה באמצעות אתר הנתבעים למנויי או משתמשי אתר הנתבעים, ולפיכך החבות חלה עליהם (ראו: Ohio v. Prry, 41 USPQ 2d 1989, 1992 (1997)).

 

אולם, לא ניתן במסגרת הדיון כאן לברר את היקף השימוש שנעשה ע"י הנתבעים במשך הימים בהם התמונות היו באתר הנתבעים.

 

לפיכך, אכיפה יעילה של החוק הינה אינטרס מובהק של הציבור ויש להגן עליו בקנאות (דנ"א 376/90 נ'ANHEUSER-BUSCH CESKE - BUDEJOVICKY BUDVAR, NARODNI PODNIK INCORPORATED BUDEJOVICE, פ"ד מו(4) 843).

 

ראה גם הסכם 'TRIPS'  (כתבי אמנה 735 כרך 21 ע' 495) המהווים חלק מהסכמי GATT.

 

כב' השופטת ט. שטרסברג-כהן מנתחת את סוגית הפיצוי הסטטוטורי בע"א 3616/92 דקל נ' חשב היחידה הבין-קיבוצית, פ"ד נא(5) 337 (תוך הפניה לפסק דין המנחה בסוגיה זו ע"א 592/88 שגיא נ' עזבון ניניו ז"ל, פ"ד מ(2) 254)  וסוקרת את המשפט האמריקאי בסוגיה זו באומרה:

"הפיצוי הסטטוטורי בא כדי לסייע ליוצרים , אשר במקרים רבים אינם יכולים להוכיח את הנזק הממשי שנגרם להם עקב ההפרה (ראו דברי ההסבר להצעת החוק, הצ"ח תשמ"א, 238). מטרתו זו של החוק תסוכל אם נקבל את עמדת חשב, לפיה קושי בהוכחת הנזק הממשי במידה הדרושה להוכחה במשפט האזרחי, מונע את האפשרות לקבל פיצוי סטטוטורי. אין מקום "להעניש" תובע שניסה להוכיח את נזקו הממשי ולמנוע ממנו את האפשרות לקבל פיצוי סטטוטורי, לאחר שהוכיח כי הופרה זכותו.

אומר בית המשפט בעניין שגיא:

"לענייננו די לומר, כי היבט זה [ההיבט ההרתעתי  -ט.ש.כ.] מצדיק פרשנותו של ההסדר בדבר פיצוי-ללא-הוכחת-נזק, באופן יב, לפיו יכול התובע, אשר הוכחי הפרת זכותו, לבחור תמיד במקום פיצוי על סמך הראיות שבפני בית המשפט, בפיצוי הסטוטורי, וזאת ללא קשר לאפשרויות, האובייקטיביות או הסובייקטיביות, להוכיח את הנזק הממשי" (265, ההדגשות אינן במקור).

 

(לפי  הדין האמריקאי רשאי התובע לדרוש פיצוי סטטוטורי בכל עת לפני שניתן פסק הדין ורשאי הוא אף לנסות  ולהוכיח תחילה את נזקו הממשי ורק בשלב מאוחר יותר לבחור בפיצוי הסטטוטורי. בפסק הדין Glazier v. First Media Corp. 532 F. Supp. (1982) 63 נקבע כי גם כאשר ברור שהתובע לא סבל כלל נזק ממשי והנתבע הרוויח מעט מאוד מן ההפרה יש לפסוק פיצוי סטוטוטורי, אם כי, במקרה זה, יטו בתי המשפט לפסוק פיצוי בשיעור המינימלי הקבוע בחוק".

 

אכן בפס"ד דקל הנ"ל התקבל הערעור והפיצוי שנפסק הוגדל בהתאם. כן מפנה ב"כ התובעים לת.א. (כ"ס) 2767/02 אקום נ' עמותת מכבי אבשלום פ"ת ואח', מפי כב' השופט ר' אמיר (מיום  22.6.03) (טרם פורסם), שאף הוא מציין כי:

”שיעור הפיצוי (עם תקרה ורצפה - לא יותר מ-20,000 ₪ ולא פחות מ-10,000 ₪ בגין כל הפרה עפ"י סעיף 3א לפק' זכויות יוצרים - י.ש.) בגבולות הללו נתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש והוא צריך לבטא איזון נאות בין עקרונות הפיצוי הנזיקיים לבין המטרה ההרתעתית. יש לשקול בין היתר את מספר ההפרות, עצמתן, המשך שלהן, סוג היצירה, האשם של המפר, השימוש שעושה המפר בהפרה, ואופיו וגודלו של העסק המפר" (שם, סעיף 20).

 

השאלה הינה האם במקרה שלפני יש אכן לחייב הנתבעים בפיצויים סטטוטוריים משמעותיים (בסך 10,000 ₪ לכל הפרה) ע"מ ליתן ליוצרים הגנה ופיצוי הלכה למעשה לאור ההפרה.

הואיל והצדדים מסרו את ההכרעה בידי לפסוק עפ"י סעיף 79א, אינני כבול בהוראת סעיף 3 א' לפקודה.

 

לאחר שאני לוקח בחשבון מחד גיסא את הצורך בהגנת היוצר כאמור, ואת יתר הפרמטרים שצויינו ע"י כב' השופט האמור לעיל, ובמיוחד אופי ההפרה, ההפסקה המיידית של השימוש, ונכונות הנתבעת 1 לשלם עבור השימוש, תוך הכרה בטעות שעשתה וכי המדובר בשימוש שניתן לשלם עבורו מאידך גיסא, אני פוסק כדלקמן:

 

א.         הנתבעים ישלמו, יחד ולחוד, לתובעים באמצעות תובעת 1 סכום גלובלי עבור שימוש בתמונות ופיצוי בגין ההפרה, אותו אני מעמיד ע"ס 48,000 ₪ + מע"מ.

 

ב.         הוצאות משפט ושכ"ט 5,000 ₪ + מע"מ (כולל).

 

ג.          כמו כן אני קובע שאם הנתבעים, או מי מהם, ייתבעו בעתיד ע"י הצלמים שצילמו את התמונות הנדונות, כי א תשפה אותם התובעת 1 בגין כל חיוב שייפסק נגדם.

 

בשולי הפסק אעיר כי כתב התביעה שהוכן ע"י עוה"ד קורינלדי הינו מקיף, לרבות ההפניות לפסיקה, וכתב ההגנה שהוכן ע"י עוה"ד פינק ורודיק היה מפורט ובהיר כראוי וטיעוניהם נטענו באופן הוגן.

 

לאור העובדה שלא התקיים קדם משפט, אני מורה על החזר האגרה עפ"י התקנות.

 

ניתן היום 31.10.03 בהעדר הצדדים.

 

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בפקס.

                                                                                 _____________________

                                                                                       יוסי שפירא, שופט