1

 

   

בתי המשפט

פ  005476/03

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

02/03/2004

תאריך:

כב' השופט דוד רוזן

בפני:

 

 

 

המאשימה

מדינת ישראל

בעניין:

 

דדי כהן ועו"ד יונוביץ

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

נ  ג  ד

 

הנאשם

1 . יוסף שי

2 . שירזי שי

3 . לוי אורן - בעצמו ע"י ב"כ עו"ד קניג

4 . טל זיו (נסתיים)

 

 

 

 

 

 

גזר דין - נאשם 3

 

 

ביום 24.11.03, הורשע נאשם 3 על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו עלי כתב האישום.

 

התובעים המלומדים, עו"ד דדי כהן ועו"ד יונוביץ, נמקו בנימוקי נימוקים מדוע ראוי הנאשם לעונש מאסר גם אם זה ירוצה בדרך של עבודות שירות. לגישתם, יש להוסיף לנאשם עונש של קנס כספי, הכל נוכח תרומתו וחלקו בביצוע העבירות נשואות כתב האישום.

מן העבר השני, עתר פרקליטו המלומד של הנאשם, עו"ד קניג בועז, בלהט לא מבוטל לבטל הרשעת הנאשם.

הסניגור תיאר בלמדנותו את אישיותו החיובית של הנאשם. הנאשם תרם ותורם לחברה ולבטחון המדינה. הסניגור תמך דבריו באסמכתאות של פסקי דין שיצאו מלפני בתי המשפט לערכאותיהן השונות.  הנאשם שיתף פעולה עם המשטרה וכל שעשה היה מעשה של משובת נעורים של קטין שלא בגר עדיין. לגישת הסניגור המלומד, קבלת עמדת התביעה תגרום לנאשם עוול ונזק כבד ביותר, נזק לו אינו ראוי כלל ועיקר.

 

הנאשם הנו צעיר שפרקליטו תיארו, בצדק, כמלח הארץ.

הנאשם הנו בן למשפחה חיובית ביותר, נורמטיבית ובעלת ערכים. הנאשם סיים לימודיו התיכוניים, שבמהלכם התנדב באגודה למען העיוור בנתניה. את שירותו הצבאי ממלא הנאשם בהצלחה ובמסירות רבה ביחידה קרבית. מפקדיו גמרו עליו את ההלל. הנאשם תורם ביחידתו כלוחם ומעל לכך, משמש דמות חיובית המשקיעה עיתותיה לטובת היחידה וחייליה.

 

משאישיותו של הנאשם הינה מהודרת, הליכותיו טובות וראויות לחיקוי, באתי לראות ההלכה הפסוקה, שיצאה מלפני ערכאות רמות.

 

בע"פ 2083/96 סקרה כבוד שופטת ביהמ"ש העליון, השופטת דורנר את הקריטריונים להטלת שרות לציבור ללא הרשעה לפי סעיף 71א(ב) לחוק העונשין, ובין היתר קבעה:

 

"בפסיקתנו נקבע כי המבחן ללא הרשעה הינו חריג לכלל, שכן משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם וראוי להטיל אמצעי זה רק במקרים יוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה (ראו ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל).

תכליתו של סעיף 71א לחוק, כפי שהיא משתקפת גם מן ההסטוריה החקיקתית שלו, דומה איפוא לתכלית סעיף 1 לפקודת המבחן, המאפשר, כאמור לעיל, להטיל מבחן ללא הרשעה. מטרת שני אמצעים אלה הינה שיקומית, ואולם, כידוע, שיקומו של נאשם - הגם שהוא מהווה שיקול מהותי של הציבור כולו ענין בו - הינו אך אחד משיקולי הענישה, שאליו מתווספים שיקולים אחרים הנובעים מאופייה של העבירה...

המנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. ושנית סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".

 

 

[ראה עוד: ר"ע 432/85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל  פורסם בתקדין עליון כרך 85 (3) תשמ"ה - תשמ"ו ו-1985 ; ע.פ 2034/94 מיום 19.12.96 בית המשפט המחוזי ( כב' השופטת ברלינר, כב' השופט גדות, כב' השופט גורפינקל); ע.פ. 535/89 פלוני נ' מ.י (פורסם פד"י מד (3) ע"מ 800); ע"פ (ת"א ) 696/92 אברהם רדין נ. מדינת ישראל  פורסם תקדין - מחוזי כרך 92 (3) תשנ"ב - 1992; בע.פ. 2513/96 מדינת ישראל נ' ויקטור שמש פורסם בפד"י נ

(3) עמ' 682; רע"פ 1245/93 רן שטרקמן נ' מדינת ישראל פורסם פד"י מ"ז (2) עמ' 178; ע.פ (י-ם) 248/93 אורן גפן נ' מ.י (פ"מ תשנ"ה (!) עמ' 148); בע.פ 2611/90 פלוני נ' מ.י (פורסם פד"י מה (1) עמ' 123); ע.פ. 2083/96 תמר כתב נ' מ"י פורסם פד"י נ"ב , 3, עמ' 337; ע.פ. (ת"א ) 70571/01  מ"י נ' פודים טל  (הרכב השופטים כב' השופטת ברלינר, כב' השופט המר וכב' השופטת אחיטוב, מיום 23.3.02) ; ע.פ. 71227/01  (ת"א) מ"י נ' אהוד טננבאום (הרכב השופטים כב' השופטת ברלינר, כב' השופט המר, כב' השופט כספי מיום 5.6.02)]

 

הנה נא, רק במקרים יוצאי דופן בהם הנזק העלול להגרם לנאשם הינו בלתי פרופורציוני, ראוי לו לביהמ"ש להמנע מהרשעת נאשם.

לא הונח בפני אותו נזק כבד, העלול להכתים הנאשם ולהעלות כורת על עתידו המקצועי.

 

יתר על כן, אסור לשכוח במה הורשע הנאשם.

הנאשם הורשע בשורת עבירות הנוגעות לחוק המחשבים.

עבירות כמו אלה שביצע הנאשם הינן עבירות המתבצעות על ידי עבריינים כמותו. לא מדובר בעבריינים ערלי ראש ונפוחי זרוע, לא מדובר בפוחזים או בבריוני רחוב.

עבירות אלה מתבצעות על ידי אנשים בעלי תפקידים שהכשרתם הינה בתורת המחשבים.

מדובר באנשים משכילים ואינטליגנטים שצווארונם נקי ויגיעתם מוחית ולא שרירית.

 

עבירות באמצעות מחשב הן עבירות שנולדו ובאו לעולם בשנים האחרונות. ההתפתחות הטכנולוגית, קפיצת הדרך הנחשונית בעולם המחשבים הביאו עמם עבירות שלא הכרנו וידענו קודם לכן.

מדובר בעבירות המתבצעות מחדרים ממוזגים, עבירות המרחיקות לקצווי עולם בזמנים קצרים ונשלטות בידי בודדים המפעילים את כשרונותיהם ומכמני ראשם לפיצוח וחדירה אל תוככי מגירות אישיות, קבצים נסתרים וספריות חשאיות של אנשים פרטיים, חברות ענק ומוסדות ממשלתיים.

החדירה נעשית מרחוק בצורה נקיה וחפה מאלימות או הפעלת כח שהיא. ברם, בכך החדירה אינה מאבדת מגסותה וחומרתה. בכוחם של אותם פורצים וירטואליים ליטול,  לשבש ולהרוס מאגרי ידיעות, קבצי תוכניות ופרטי פרטי חיים של בעלי תפקידים ומנהלי עסקים, כהרף עין. ביכולתם להעתיק ולכלות פירות עמל של שנים, השקעות ענק ותכנוני תכנונים של עיסקאות ומתווי מחקרים בנושאים שונים ומשונים.

עבירות המחשב עלולות לפגוע ולשבש מערכות חיים. עבירות המחשב עלולות לגרום נזקים לבתי חולים, שדות תעופה, מתקני בטיחות ובטחון, תוך סיכון חיי אדם, פגיעה בסביבה ובסדר הציבורי.

עבירות המחשב הינן עבירות נואלות וקשות. חומרתן אינה פחותה מעבירות פליליות אחרות. אדרבא, שכלולן ותחכומן מקנות להן נופך חומרה. הקושי בגילויין מחייב יתר החמרה בעניינן.

 

החברה המודרנית במאה ה-21 הולכת ומתפתחת ועמה גוברת התלות בעולם המחשבים.

השימוש ההולך ומתרבה במחשבים, ועוצמת ההיזקקות להם מחייבים את ביהמ"ש ליתן שיניים לחוק המחשבים. שומה על ביהמ"ש להשית עונשים שיהא בהם כדי להרתיע עבריינים בכוח.

על ביהמ"ש לבכר ככלל את האינטרס הציבורי על פני האינטרס הפרטי של העבריין הספציפי, שכאמור, הינו בדרך כלל אזרח מן השורה, מלומד שאורחותיו נאים.

 

נאשם 3 הודה, כי שימש ידו הארוכה של נאשם אחר בכתב האישום בביצוע העבירות.

נאשם 3 הודה בהפצת נגיף מחשב שקיבל מנאשם אחר. לאורך תקופה פעל הנאשם בעצה אחת עם הנאשמים האחרים להפצת נגיף מחשב לשם הצפת שרתי חברת "דלנט". כמו כן, חדר הנאשם בהזדמנויות שונות, באמצעות תוכנה "SUB-7" למחשבים אישיים של אנשים עלומים ללא ידיעתם ואישורם.

לא מדובר במעידה חד פעמית, מדובר בשרשרת מעשים שבוצעה בעיניים חפצות ופקוחות לאורך זמן.

 

הרשעתו של הנאשם מטילה כתם על שכמו. כתם זה רכש הנאשם לעצמו במעשיו.

דבריו הנכבדים של פרקליטו המלומד יכוונו אותי להענישו במתינות, כך שעיקר עונשו של הנאשם, חרף חומרת מעשיו, יהא בעצם הרשעתו.

הכתם שהוטל על הנאשם יוקהה ויתמזער בנקוף השנים. מעשים החיוביים יבהירו הכתם עד שלא תיוותר הימנו דבר.

 

כללו של דבר, הנני דוחה את בקשת הסניגור המלומד לבטל הרשעת הנאשם.

 

כלל הנתונים והעובדות שהונחו בפני על ידי הצדדים בטיעונים לענין ביטול ההרשעה,  לנגד עיני בבואי לגזור את עונשו של הנאשם. כמו כן, העונש שהוטל על נאשם 2 - שחלקו בוודאי אינו קטן מחלקו של נאשם 3 - במסגרת הסדר טיעון.

שקלתי השיקולים כולם. הנני נותן משקל בכורה לגילו הצעיר, נסיבותיו האישיות, תרומתו לצבא ולחברה, הודאתו ושיתוף הפעולה עם המשטרה, וגוזר על הנאשם עונש של שישה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים מהיום עבירות לפי חוק המחשבים, תשנ"ה-1995, וכן עבירות לפי ס' 415 ו-418 לחוק העונשין.

 

 

הנאשם משרת שירות סדיר בצה"ל ואשר כך, אני נמנע מלהטיל עליו קנס כספי.

 

 

ניתנה היום, 2 במרץ 2004, בפומבי במעמד הצדדים                                                                               

 

 

 

דוד רוזן - שופט