בתי המשפט

 

 

 

 

פסק דין

 

1.         בפני תביעה לתשלום שכרה של התובעת, עורכת סרטים, עבור עבודת עריכת סרטי וידאו שביצעה עבור הנתבעת מס' 2.

 

התביעה הוגשה במקורה כנגד הנתבע מס' 1, עדי ז'ורבין (להלן: הנתבע) נשיא ומנכ"ל הנתבעת מס' 2, אובייקטיבי מחקרים עולמיים לישראל בע"מ, שצורפה כנתבעת מס' 2 (להלן: הנתבעת או אובייקטיבי).

 

2.         הנתבע עתר לדחיית התביעה האישית שהוגשה נגדו בטענה כי פעל כמנכ"ל ונשיא אובייקטיבי וכי העבודה נשוא התביעה, בוצעה עבור אובייקטיבי.

התובעת העידה כי בהעדר ידע בתחום המשפטי, סברה כי עליה להגיש התביעה נגד הנתבע ולאור הטענות בכתב ההגנה, הודיעה כי אינה עומדת על התביעה כנגד הנתבע. לפיכך דין התביעה כנגד הנתבע להדחות.

שאלת ההוצאות תידון בסוף פסק הדין אך אציין כבר עתה כי טענת הנתבע כי נגרמו לו הוצאות בסך של 3,200 ₪, בגין הגשת כתב הגנה לא נתמכה בקבלה מה גם שבכתב ההגנה מצויין כי נערך בעזרת עו"ד אבני, העובד אצל הנתבעת.

 

3.         התובעת טענה והעידה כי סוכם בינה לבין הנתבע כי תבצע  עבודות  עריכת  סרטי  וידאו,   עבור הנתבעת. התובעת העידה כי הבהירה לנתבע כי הינה סטודנטית, לפיכך לא תוכל להקדיש לעבודה יותר משלושה-ארבעה ימים בשבוע וכי אינה מכירה את מערכת העריכה שברשות הנתבעת. התובעת העידה כי עבדה כקבלן משנה עבור הנתבעת וסוכם כי בסוף החודש, תוציא חשבונית.

עוד העידה התובעת כי נדרשה לערוך שני פרוייקטים לפרזנטציה עד ליום 28/4/02 ולאחר שסיימה עבודתה זו, בהתאם למספר הימים והשעות המפורטים בטבלה שבכתב התביעה, סיכמה עם הנתבע כי עבור עבודתה זו ישולם שכרה על פי תעריף של 35 ₪ לשעה ובסה"כ סך של 2,457 ₪, בהתאם לחשבונית שהוצאה ביום 2/5/02 וצורפה לתביעה.

התובעת הוסיפה והעידה כי לאור שעות העבודה שנאלצה להשקיע בכדי לעמוד במטלות, הגיעה למסקנה כי לא תוכל לעמוד בדרישות העבודה שכן מדובר בהיקף עבודה גדול יותר ממה שסוכם מלכתחילה והיה עליה להקדיש מירב זמנה לסיום לימודיה לפיכך הודיעה כי לא תוכל להמשיך לעבוד עבור הנתבעת.

התובעת העידה כי הודיעה על סיום עבודתה לאחר השלמת הפרוייקט אותו נתבקשה לבצע וכי בהיותה קבלן משנה ולא עובדת שכירה לא היתה מוטלת עליה כל חובה ליתן הודעה מוקדמת על הפסקת ההתקשרות.

התובעת טענה כי לאחר שהודיעה על סיום עבודתה, לא שולם שכרה בגין העבודה שביצעה ובהתאם לחשבונית שהוצאה על ידה ועתרה לחייב את הנתבעת לשלם את שכרה וכן לפצותה בסכום נוסף של 1,500 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לה.

 

4.         הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי ההתקשרות עם התובעת לא היתה מוגבלת מראש בזמן או בכמות וכי התובעת הציגה מצג על פיו דרישות לימודיה לא יהוו מכשול לעבודתה עבור הנתבעת. כן טענה הנתבעת כי רכשה ציוד יקר וביצעה שינויים והתאמות בציוד העריכה, בהתאם לדרישות התובעת והסתמכה על עבודתה של התובעת בתוכניותיה ומגעיה עם צדדים שלישיים כך שעזיבתה הפתאומית של התובעת, גרמה לנתבעת נזקי ממון ונזקי תדמית שהוערכו על ידי הנתבעת בלמעלה מ-150,000 ₪.

הנתבע העיד כי התובעת הפסיקה את עבודתה בטרם הושלם הפרוייקט אותו נדרשה לבצע וזאת ללא כל הודעה מוקדמת כך שהנתבעת נאלצה להוציא עבודות לגורמים חיצוניים. כן העיד הנתבע כי הנתבעת רכשה עבור התובעת, לצורך ביצוע עבודתה, מחשב ותוכנה מיוחדת. הנתבע הודה בעדותו כי שכרה של התובעת לא סוכם מראש וכי הסיכום היה כי לאחר סיום הפרוייקט ידונו בשכרה. כן טען הנתבע כי מרבית הזמן בגינו דורשת התובעת שכר, הוקדש ללמידה ולא לביצוע הפרוייקט.

 

5.         לאחר ששמעתי ובחנתי עדויות הצדדים וטענותיהם, אני מעדיפה את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת.

עדותה של התובעת אמינה, עקבית ונתמכת על ידי הפרטים וסדר השתלשלות העניינים כפי שמתואר בהרחבה בכתב התביעה. כן יש לציין כי הנתבע הודה בעדותו כי שכרה של התובעת לא סוכם מראש אלא סוכם כי לאחר השלמת הפרוייקט הראשון, תעשה הערכה בדבר שכרה של התובעת. עדותו זו של הנתבע תומכת בטענתה ועדותה של התובעת כי לאחר השלמת הפרוייקט הראשון, הפרזנטציה שנערכה ביום 28/4/02, הגיעה למשרדו של הנתבע על מנת לסכם את שכרה ולאחר שדרשה סך של 15 $ לשעה הסכימה להצעתו של הנתבע כי שכרה יחושב על בסיס סך של 35 ₪ לשעה שכן עבודתה היתה איטית עקב אי הכרת מערכת העריכה ובהתאם הוציאה את החשבונית ע"ס 2,457 ₪ שצורפה לתביעה.

 

מאידך מצאתי את גרסתה של הנתבעת בלתי הגיונית ובלתי סבירה. הטענה כי ציוד מחשב ותוכנה נרכשו במיוחד עבור התובעת, לא רק שלא נתמכה בכל מסמך או קבלה המעידים על רכישת ציוד או תוכנה בהתאם לדרישות התובעת אלא שאף אינה סבירה לאור טענת התובעת לה הסכים גם הנתבע בטיעוניו כי התובעת לא הכירה את מערכת העריכה שהיתה ברשות הנתבעת. לו היה נרכש ציוד או תוכנה מיוחדת בהתאם לדרישות התובעת סביר כי היתה נרכשת תוכנה המוכרת לתובעת. זאת ועוד, גם הטענה כי התובעת עזבה את עבודתה בטרם הושלם ביצוע הפרוייקט הראשון והיה על הנתבעת להוציא את העבודה לצורך השלמתה על ידי גורמים חיצוניים, לא נתמכה על ידי ראיה כלשהיא או קבלה המעידה על הוצאת עבודה לגורמים חיצוניים.

טענותיה של הנתבעת בדבר נזקים שנגרמו לה בגין הפסקת עבודתה של התובעת נטענו ונותרו  כטענות בעלמא בלא שהוגשה כל ראיה התומכת ומבססת את הנטען, מה גם שטענת הנתבעת בדבר נזקים שנגרמו לה, לכאורה, בגין הפסקת עבודתה של התובעת, נטענה לראשונה במכתב הנתבעת לתובעת מיום 17/3/03, דהיינו לאחר הגשת התביעה.

 

6.         מן המקובץ עולה כי התובעת זכאית לשכרה בגין העבודה שביצעה עבור הנתבעת בימים 22/4/02 ועד 28/4/02 כפי שסוכם בין התובעת לנתבע ובהתאם לחשבונית מיום 2/5/02 בסך כולל של 2,457 ש"ח

בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש.

 

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת מס' 2, אובייקטיבי מחקרים עולמיים לישראל בע"מ, לשלם לתובעת סך של 2,457 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה 7/7/02 ועד מועד התשלום בפועל.

 

התביעה נגד הנתבע מס' 1, עדי ז'ורבין, נדחית.

 

בהתחשב בקבלת התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 מחד ודחיית התביעה כנגד הנתבע מס' 1 מאידך, איני עושה צו להוצאות.

 

ניתן היום 29 במאי, 2003 (כ"ז באייר תשס"ג) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 15 ימים ממועד קבלת פסק-הדין.