בתי המשפט

 

 

 

 

פרוטוקול

 

ב"כ הצדדים:

בהמלצת בית המשפט ומבלי להודות בעובדה כלשהיא, מוסכם כי ינתן פסק-דין בפשרה על פי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט, וזאת לאחר סיכומים קצרצרים בעל פה.

 

עו"ד דוידוביץ מסכמת:

המדובר במייל – דואר אלקטרוני אשר נשלח בעידנא דרידחא על-ידי הנתבע למספר חברים קרובים שלו. האימייל נשלח לאחר חיוב שבוצע בכרטיס האשראי של הנתבע ולאחר שכל ניסיונות הנתבע לברר בגין מה בוצע החיוב עלו בתוהו.

כפי שעולה מהמכתבים שצורפו לתצהיר העדות הראשית שהוגש על-ידי הנתבע ואני אומר במאמר מוסגר שמכתבים אלה הועברו על-ידי חברת האשראי לתגובתה של התובעת ואולם לא נענו, משכלו כל הקיצים מבחינתו של הנתבע, וכל ניסיון שלו לברר הן באמצעות חברת האשראי והן על-ידי ניהול שיחות ישירות או ניסיון לנהל שיחות ישירות עם בר סמכא מצד התובעת עלו בתוהו, ולכן כשכעסו גובר עליו פירסם הנתבע את שפירסם.

עיון בפרסום מלמד כי הפרסום מפרט מסכת עובדתית שאילו היו מתקיימות הוכחות וחלקן של העובדות המתוארות בו כבר הוכחו כנכונות על-ידי אימרות של סמנכ"ל התובעת במהלך דיון שקוים בתביעה שהגיש הנתבע כנגד התובעת להשבת סכומים ביתר היה מוכח אחת לאחת כי כל האמור בפרסום הינו נכון לרבות האמירה שמדובר ברמאים וגנבים .

סמנכ"ל התובעת הודה בעצמו במילותיו הוא בדיון בפני בית המשפט לתביעות קטנות בתאריך 22/10/03: "אם נלקח שקל יותר או פחות אין זה משמעותי".

גם אם נלך לפי גירסת התובעת מה שאנו עדיין במחלוקת לגביה, ונגיד שהוחלפו אכן צמיגים עדיין במסגרת התביעה בתביעות קטנות הוכח מעבר לכל ספק וכך אכן גם ציוה כב' בית המשפט כי הסכום שנגבה מהנתבע היה מופרז, והתובעת נאלצה להחזיר לנתבע סכום של 266 ₪. משמע הלכה למעשה נגבה פה סכום שלא כדין, ולמרות שמנכ"ל התובעת טוען שאין זה משמעותי אם נגבה שקל יותר או פחות, הרי שיש באמירה כזאת משום זלזול בכספי הלקוחות, והמסקנה ברורה.

הנתבע נהג כפי שאדם שאינו מבין בענייני משפט נוהג, והביע את זעמו על-ידי שליחת המייל.

הנתבע ביקש מהתובעת מספר רב של פעמים תשובות לשאלות שלו היתה התובעת עונה עליהן היו נחסכים ההליכים, הן בתביעות קטנות והן בהליך זה, וכמובן לא היה מבוצע הפרסום. עד היום לא הומצאה לנתבע חשבונית מס בגין החלפת הצמיגים, ולא בכדי. לאחר שהנתבע נשלח הלוך ושוב מפקיד אחד למשנהו ואפילו עד למוסך שלכאורה בוצע בו החלפת הצמיגים נאלץ מנהל התובעת להודות בבית המשפט כי בעצם אין חשבונית כזאת. גם אמירה זו שכנראה יראת בית המשפט נפלה על סמנכ"ל התובעת והוא נאלץ להודות באמת מראה כי כל מה שנאמר והובטח לנתבע עד אותו הרגע כאילו פיקססו לו את החשבונית לא היה נכון.

אני אחזור ואציין כי נכונות הנתבע להתפשר הינה בשביל לקצר את ההליכים, ואין בה כדי להודות בכל טענה מטענות כתב התביעה אלא להביא לסיום ההליכים במהירות. אני אציין שלנתבע נגרם נזק בריאותי כתוצאה מהתביעה הזאת, ויש אישורים רפואיים לכך.

לאור כל האמור לעיל אני מבקשת מכב' בית המשפט באם הינו אכן סבור כי נגרם נזק כלשהוא לתובעת בגין המייל ששלח הנתבע, שהפיצוי יהיה בהתאם ונמוך עד כמה שניתן. לעניין ההוצאות מאחר והסכמנו על מנת לחסוך זמן דיוני ולקצר את ההליכים אני מבקשת שלא ייפסקו הוצאות.

 

עו"ד חרס מסכם:

תחילתה של פרשה זו היא ברכב ששכר הנתבע מאת התובעת. מיד עם לקיחתו מחניון התובעת יצא הנתבע בנסיעה מהחניון דרך הפתח המיועד לכניסה בלבד, עלה על הדוקרנים המוצבים בפתח זה, כתוצאה מכך גרם נזק בלתי הפיך לצמיגי הרכב (שני צמיגים התפוצצו). על הנתבע לשאת בעלויות התיקון של הנזק שגרם וזאת בהתאם לתנאי חוזה ההשכרה. הנתבע סירב לשאת ולפיכך חויב כרטיס האשראי שלו ששובר חתום שלו הושאר בידי התובעת בסכום הנזק. הנתבע לא היה מרוצה מכך, הוא פנה לתובעת מספר פעמים, ובמהלכם אף איים כי: "ידאג שכולם ידעו מה שהם עשו, שאפיץ את הסיפור הזה לכולם ואדאג שכולם ידעו" (סעיף 31 לתצהיר הנתבע). הנתבע אכן עשה זאת והפיץ בדואר אלקטרוני הודעה כתובה שכותרתה, "השכרת רכב שלמה רמאים וגנבים היזהרו מהם" (נספח א' לכתב התביעה).

הנתבע אינו מכחיש את הפרסום (מפנה לסעיף 35 לתצהירו).

הנתבע הוזהר הן בכתב והן בעל פה וכתגובה למכתב שהפנתה אליו עו"ד שוחט מטעם התובעת (נספח ו' לכתב התביעה). אף הוסיף ואיים כי: "אמשיך להפיץ בכל דרך ולכל העולם על מעלליכם" (נספח ז' לכתב התביעה).

למעשה כל יסודות העוולה של לשון הרע אינם במחלוקת, הנתבע מודה בהם בתצהירו ובסיכומיו, ולשון הרע עולה מן הכתוב. רמאים וגנבים בפתיחה, ובסיום "היזהרו מהם ואל תעשו עסקים עם חברת שלמה סיקסט".

ברי כי הנתבע פירסם את לשון הרע בכוונה לפגוע באדם, בעיסקו, במשלח ידו, על-פי לשון החוק. וברי כי הפרסום הגיע לרבים, רבים. הנתבע גם הוסיף חטא על פשע בכך שכתב במכתבו (מפנה לשורה 2 במכתבו): "אנא קיראו בעיון רב והעבירו הלאה לחברים ומכרים – חשוב מאוד".

ברור כי בכך פתח הנתבע במעיין מכתב שרשרת שאת תחילתו מי ידע וסופו מי ישורנו.

הנתבע שבסיכומיו טוען ל"מספר חברים קרובים" כותב במפורש בשורה הראשונה כי הודעה זו נשלחה לכל בעלי הדואר האלקטרוני בישראל. הנתבע טוען בסיכומי ל"עידנא דרידחא" נמנע מלטעון זאת בתצהיריו, והדבר בוודאי מנוגד לכך שמשהוזהר ונדרש לפרסם התנצלות ולנסות לתקן ולהקטין את הנזק, חזר ואיים והודיע כי ימשיך ויפיץ. הנזק שגרם הנתבע לתובעת קשה מאוד להערכה אך ברי כי הוא עולה מונים רבים אף על סכום התביעה, שכן מדובר בחברת ענק, חברה ציבורית, שהמוניטין שלה ושמה הטוב הוא מהנכסים החשובים ביותר שלה.

מדובר בקבוצת הרכב הגדולה ביותר בישראל המשכירה כיום רכבים לאנשים פרטיים, גורמי תיירות, מוסדות, ארגונים פרטיים וציבורים, גם למדינה וכיום צי הרכב שברשותה הינו למעלה מ- 25,000 כלי רכב, הוא צי הרכב הגדול במדינה.

המכתב הופץ בלחיצת כפתור אחת לאין ספור בני אדם ולא ניתן כמעט לצמצם ולהקטין את הנזק שכן גם כיום בעת שאנו עומדים כאן יכול מאן דהוא לעשות כדרישת הנתבע עצמו בפתח המכתב ללחוץ שוב על הכפתור ולהמשיך ולהפיץ את המכתב הלאה, כפי שביקש הנתבע עצמו בכותרת מכתבו.

אני חושב שכוונה לפגוע כנדרש בסעיף 7 א, ג לחוק ברורה על פניה מתוך התנהגותו של הנתבע, מתוך המילים הקשות שנקט בהן, פנייתו לציבור להימנע מעשיית עסקים עם התובעת ומתוך סירובו להתנצל בשעתו, ולנסות להקטין את הפגיעה שכבר נעשתה.  אני מבקש לפסוק לחובת הנתבע את מלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות משפט כולל הוצאות הליכי הביניים ושכ"ט עו"ד ומע"מ, אני מבקש להזכיר כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בפרשת שרנסקי הסכום הנקוב בסעיף 7 (א) (ג) לחוק דהיינו הסכום של 100,000 ₪ כערכו ב- 99' ללא הוכחת נזק אינו סכום מקסימום ובית המשפט רשאי לפסוק גם סכום גבוה יותר. במיוחד כאשר הפרסום היה כה בוטה והכוונה לפגוע הינה כה ברורה. וגם שנדרש הנתבע לחזור בו ולהתנצל המשיך הנתבע ואמר שהוא ימשיך לעשות את מה שעשה.

 

עו"ד דוידוביץ משיבה:

לגבי הטענה שהפרסום הגיע לרבים אין ספור ראשית טענה זו אינה נכונה עובדתית, אולם מעבר לזה סותר את האמור בסעיף 13 לכתב התביעה בו מודה התובעת במפורש שהיא לא יודעת למי הופץ אם בכלל. חברי מתעלם מכל האמור בנספח ז' לכתב התביעה שמהווה את תגובתו של מרשי במכתב ההתראה שנשלח  לו על-ידי עו"ד שוחט ובו מעלה הנתבע אחת לאחת ובפעם המי יודע כמה את השאלות שלו היה מקבל עליהן תשובה לראשונה היה נחסכים כל ההליכים. חברי מתייחס רק לשורה התחתונה כאשר אם קוטעים אותה מהרצף של המכתב היא באמת נשמעת איומה, אבל כאשר קוראים את המכתב אחת לאחת ומחברים את השורה הזאת עם תוכנו, מבינים מדוע נאמרו הדברים.

זאת ועוד הנתבע הודיע במפורש לתובעת כי בכוונתו לפרסם את האמור ולפנות לרשויות ונענה על-ידי סמנכ"ל התובעת: "תעשה מה שאתה רוצה". הוא עשה את מה שהוא חשב לנכון, אותו אדם שאינו מבין בהליכים משפטיים ושמנסה להשיג תשובות מחברה בגודל שחברי תיאר לרבות חשבונית מס.

 

פסק דין

 

1.         בפני כתב תביעה אשר הוגש על-ידי השכרת רכב שלמה (1987) בע"מ (להלן: "התובעת") כנגד מר אמיר גנס (להלן: "הנתבע").

 

2.         מכתבי הטענות עולה כי הנתבע שכר מהתובעת רכב, ובהתאם למוסכם בין הצדדים הוא הפקיד שובר אשר אמור היה להיות ממולא במועד מאוחר יותר על-ידי התובעת בהתאם למסוכם בין הצדדים.

עוד עולה מכתבי הטענות כי מיד עם נטילת הרכב, יצא הנתבע מהחניון בנהיגה דרך הפתח המיועד לכניסה, עלה על הדוקרונים המוצבים במקום וגרם להרס של שני צמיגים.

משסירב הנתבע לשלם את הנזק שנגרם לתובעת – עלות החלפת שני צמיגים – מילאה התובעת את השובר בסך של 826 ₪, לגביהם טענה כי זהו עלות החלפת הצמיגים.

הנתבע אשר לא הסכים עם צעדה של התובעת, הגיש כנגדה תביעת השבה בבית המשפט לתביעות קטנות, ושם הגיעו הצדדים להסדר על פיו תשיב התובעת לנתבע סך של 266 ₪ מתוך הסך 826 ₪ בהם חויב הנתבע.

עוד עולה מכתבי הטענות כי ביום 16/6/03 פירסם הנתבע "אזהרה: לא לשכור רכב מחברת שלמה סיקסט". באזהרה זו אשר נשלחה בדואר אלקטרוני "לכל בעלי הדואר האלקטרוני בישראל" פירט הנתבע את מסכת יחסיו עם התובעת בהתייחס לנזק שנגרם לצמיגים וחיובו בעלות החלפתם, אלא מאי? הנתבע לא הסתפק בפירוט עובדתי זה אלא הוסיף וכתב "חברת השכרת הרכב שלמה סיקסט – רמאים וגנבים – היזהרו מהם..." וכן "היזהרו מהם ואל תעשו עסקים עם חברת שלמה סיקסט – ראו הוזהרתם".

הנתבע אף הוסיף ופנה לכל מקבלי המודעה באמצעות הדואר האלקטרוני וביקש "אנא קיראו בעיון והעבירו הלאה לחברים ומכרים – חשוב מאוד".

 

3.         בעקבות הודעת הדואר האלקטרוני הוגשה התביעה דנן בגין לשון הרע.

 

4.         בדיון היום הגיעו הצדדים להסכמה על פיה ינתן פסק-דין בפשרה על פי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט.

זה המקום לציין שרק בשל העובדה שהנתבע הסכים לפסק דין בפשרה וחסך מזמנם וכספם של הצד שכנגד ובית המשפט, מצא בית המשפט לנכון להתחשב בנתבע לעניין גובה הפיצוי.

עוד יצוין כי אין ספק שמעשהו של הנתבע הינו חמור להפליא, ולמעשה לא ניתן לכמת את נזקה של התובעת בגין פרסום ההודעה באמצעות הדואר האלקטרוני, הודעה שללא ספק הגיעה לרבים מאוד, וצודק ב"כ התובעת בציינו שמדובר בנזק מתמשך שכן גם היום יכול מאן דהוא להמשיך ולשלוח את ההודעה בהתאם למבוקש בגוף ההודעה.

 

5.         לאחר שקראתי בעיון רב את כתבי הטענות וצרופותיהם, את פרוטוקול הדיונים ואת סיכומי הצדדים, ניתן בזאת פסק-דין על סך 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד הגשת התביעה דהיינו 23/6/03 ועד התשלום המלא בפועל, בצירוף הוצאות אגרה וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ כחוק.

 

ניתן היום כ"ב בניסן, תשס"ד (13 באפריל 2004) במעמד הצדדים.

                                                                               

 

003653/03א  126 ויקי