בבית משפט השלום ת.א. 35349/04

בתל – אביב - יפו

בעניין:

התובעת: אובייקטיבי מחקרים עולמיים לישראל בע"מ

ע"י מחלקה משפטית

בנייני עזריאלי, מגדל עגול קומה 28, תל-אביב

- נ ג ד -

הנתבעים: 1. משה הלוי

2. דורון בן דוד

שניהם באמצעות עורכי הדין ממשרד אילון, אגרט ושות'

ע"י עו"ד אביב אילון ו/או עו"ד אנדי אגרט ו/או עו"ד גיל קראוס

מרחוב בצלאל 1, רמת גן 52521

טלפון: 03.6138370 פקס: 03.6138375

כתב הגנה

1. הנתבעים יהיו מיוצגים לעניין התביעה הנדונה על ידי באי כוחם ממשרד עורכי הדין אילון, אגרט ושות' שכתובתם הינה כמפורט בכותרת כתב הגנה זה, ומענם לצורך המצאת כתבי בי-דין יהיה בכתובת משרדם של באי כוחם כמפורט לעיל.

2. כל הטענות ו/או העובדות בכתב התביעה, מוכחשות בזה, למעט מה שהנתבעים יודו בו במפורש בכתב הגנתם שלהלן.

3. כל אימת שאין טענות ההגנה שלהלן עולות בקנה אחד זה עם זו, הרי שהן משלימות זו את זו ו/או חילופיות, הכל לפי הקשר הדברים והדבקם.

בקליפת אגוז

1. עסקינן בהליך תביעה אשר מוטב שלא היה נפתח ומשנפתח עולה כי אין בו כל עילה ואין בו כל יריבות, ככל שטענות התובעת מתייחסת לנתבעים.

2. הפרסומים בגינם מלינה התובעת, מקורם בצד שלישי שהתובעת מנהלת הליכים משפטיים נגדם, ממש בימים אלה ובעילת עוולת לשון הרע וכן התייחסות למר עדי ז'ורבין (להלן: "מר ז'ורבין") עצמו ופועלו בתחום משלוח דואר זבל (Spam).

3. אופן ניהול המקרה על-ידי התובעת עובר לנקיטת הליכי התביעה ואופן הצגת והבאת טענות התובעת בכתב התביעה מלמד על העדר תום לב התובעת וכן על ניסיונותיה המשוללים כל יסוד שבדין ליצור רווח פרסומי למטרות שונות, ביניהן יצירת מורא בלב בריות המבקשות לשפוך אור על פעולותיה של התובעת ו/או מנהלה, מר ז'ורבין.

4. למעלה ממחצית המלל בכתב התביעה אינו רלוונטי לעילות התביעה ואין בינו לבין המקרה עליו מלינה התובעת, דבר וחצי דבר. יתרה מכך, לתובעת אין כל זכות עמידה בפני בית משפט נכבד זה שכן איננה הנפגעת כלל וכלל.

5. התובעת צרפה את הנתבע 2 כבעליו ומפעילו של שירות לאחסון אתרי אינטרנט, בהעדר תום לב, בידיעה כי אין כל בסיס לטענותיה ומתוך רצון לעשות עושר ולא במשפט על גבו חייל בשירות סדיר והכל כפי שיובהר בהמשך ויוכח במהלך המשפט.

6. לאור האמור בכתב הגנה זה ולאור עתיד התובעת, כפי שזה מצטייר נכון ליום הגשת כתב הגנה זה, הנתבעים שומרים על זכותם לפנות לבית המשפט הנכבד ולבקש כי התובעת תעמיד פיקדון בקופת גזברות בית המשפט הנכבד ו/או ערבות אישית של מר ז'ורבין בכדי לכסות את הוצאות המשפט של הנתבעים במקרה זה.

טענות מקדמיות

7. בפתח הדברים, יטענו הנתבעים כי דין התביעה כנגדם להימחק ו/או להידחות על הסף מחמת העדר עילה ו/או העדר יריבות, וכן מחמת היותה קנטרנית וטורדנית המתבטאת, בין היתר, באופן הצגת והבאת טענות התובעת בכתב התביעה, לרבות העובדה כי הטענות המיוחסות לנתבעים הינן בגדר 'מעשה של מה בכך', כמשמעותו בפקודת הנזיקין.

8. הנתבעים יטענו, כי דין התביעה כנגדם להימחק ו/או להידחות על הסף מחמת העדר עילה ו/או העדר יריבות, שכן הפרסומים המעוולים לכאורה העולים מכתב התביעה, מיוחסים באופן אישי למנהל התובעת, מר ז'ורבין, הוא ואין בלתו, ולא לתובעת. הנתבעים יוסיפו ויטענו כי חלק מן הפרסומים המעוולים לכאורה, מיוחסים לישויות משפטיות אחרות הנושאות את השם "אובייקטיבי" ואינן נוגעות כלל לתובעת.

א. כידוע, תקנה 13 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי על תובע להראות בכתב התביעה כי יש לו עניין אישי בנושא התובענה. האמרות "המבישות והמכפישות" כהגדרת התובעת, יוחסו כאמור למר ז'ורבין בלבד ולפיכך אין לה לתובעת כל עניין בנושא התובענה.

ב. זאת ועוד, כלל ידוע הוא, כי רק הנפגע עצמו יהא זכאי להיפרע מן המזיק בגין הפגיעה. במקרה הנדון, כפועל יוצא מן העובדה שכל הפרסומים המעוולים לכאורה אינם רלוונטיים כלל לתובעת, הרי שהיא איננה בבחינת הנפגע במקרה דנא והיא אינה זכאית להיפרע מן הנתבעים.

ג. מכל מקום, הנתבעים שומרים על זכותם להגיש בקשה למחיקת התביעה על הסף מחמת העדר עילה ו/או העדר יריבות.

9. הנתבעים יטענו עוד, כי דין כתב התביעה להימחק על הסף, וזאת לאור קיומם של פגמים רבים בכתב התביעה. אין המדובר רק בפגמים טכניים, אלא בפגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין. לטענת התובעת, פרסמו הנתבעים פרסומים מעוולים לכאורה כנגד חברת "אובייקטיבי". מאחר וקיימות מספר ישויות משפטיות הנושאות את השם "אובייקטיבי" ומאחר והתובעת לא טרחה לציין את מספר החברה הרלוונטית, הרי שלא ברור כלל וכלל איזו ישות משפטית היא התובעת במקרה דנא והאם אכן יוחסו אליה אותם פרסומים מעוולים לכאורה.

10. הנתבעים יוסיפו ויטענו, כי מאחר ומדובר בתביעת לשון הרע שבה קיימת חשיבות מוגברת לזהות הצדדים, אי ציון כל פרטי התובעת מהווה פגם מהותי שבגינו יש למחוק את כתב התביעה על הסף, ובפרט במקרה דנן לאור העובדה שחלק מן הפרסומים המעוולים לכאורה יוחסו למספר ישויות משפטיות שונות הנושאות את השם "אובייקטיבי".

11. לא זו רק זאת ובכדי להדגים פעם נוספת את התנהגות התובע ומטרתה האמיתית – פרסום עצמי בכל אמצעי קיים, והמטרה מקדשת את האמצעים:

א. מעיון בכתב התביעה ובעובדות הלא רלוונטיות הרבות המופיעות בו, ניכר כי מטרת כתב התביעה להביא לפרסום התובעת וקידום עסקיה, ללא כל קשר לעילות התביעה. מסתמא שהתובעת ציפתה שעם הגשת התביעה הנדונה, חסרת כל בסיס ואחיזה במציאות, יתעורר הד תקשורתי אשר יעסוק בתוכן התביעה.

ב. כתב התביעה ערוך ומנוסח בניגוד לתקנות, זאת בין היתר, עקב היותו מסורבל, כוללני וסתמי, מפורטים בו דברי פרסום רבים אודות התובעת ומעשיה וכן עובדות רבות שאינן מהותיות ותיאורים ארוכים בלתי רלוונטיים אודות התובעת על דרך הסיפור העיתונאי-רכילותי, החורגים בצורה בוטה מכללי ניסוח כתב תביעה המנויים בתקנה 71 לתקנות.

ג. למרות שהתובעת דאגה לפרט בפרטי פרטים מאורעות ואירועים שאינם רלוונטיים כלל לכתב התביעה, התובעת התעלמה מחובתה לציין פרטים הנדרשים בתקנות, לדוגמה: התובעת לא טרחה להציג את מספר החברה של התובעת ומספרי תעודות הזהות של הנתבעים, כנדרש בתקנה 9 לתקנות.

12. כלל ידוע הוא, שבמשפטי לשון הרע, יש להקפיד אף יותר מן הרגיל כי הטענות בכתבי הטענות יהיו אך ורק טענות השייכות לעניין. הצדדים אינם רשאים להעלות טענות שגם אם יוכחו לא יסייעו בידם. לפיכך, על התובעת להגביל את טיעוניה לטענות עובדתיות, שאם יוכחו יקימו לה עילה על-פי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). במקרה דנא, בחרה התובעת לפרט עובדות רבות שאינן ממין העניין וניכר כי נועדו לקידום מניעים זרים בלבד. בית המשפט הנכבד יתבקש למחוק ו/או להתעלם מאותם חלקים רבים בכתב התביעה אשר נושאים את האופי, הצורה והתוכן אשר פורטו לעיל.

13. הנתבעים יוסיפו עוד ויטענו, כי התובעת בכתב התביעה עיוותה את המציאות, הוציאה דברים מהקשרם, הביאה ציטוטים באופן חלקי ומגמתי וייחסה לנתבעים פרסומים אשר לא פורסמו על-ידם. כל זאת עשתה התובעת, בחוסר תום לב, על מנת לסלף את המציאות ולהתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעים.

14. הנתבעים כופרים מכל וכל בקבילות, מהימנות, רלוונטיות ומשקל הנספחים שצורפו לכתב התביעה, קרי, אותם נספחים שהודפסו כאילו והמידע העולה מתוכם נובע מפרסום מקוון. הנתבעים יטענו כי הנספחים אשר צורפו לכתב התביעה לרבות תדפיסים לכאורה של פרסומים מעוולים לכאורה, אין לראותם כקבילים ו/או מהימנים ובעלי משקל ראייתי כלשהו וזאת בהתאם לכללים במסגרת המשפט המקובל ודיני הראיות, לרבות כלל הראיה הטובה ביותר והכלל האוסר על עדות מפי שמועה.

15. הנתבעים יטענו כי חלק נכבד מן העובדות ו/או הנסיבות הנטענות בכתב התביעה אינן ידועות להם, ועל כן שומרים הנתבעים את הזכות לטעון, בין היתר, טענות עובדתיות חילופיות. כמו כן, שומרים הנתבעים על זכותם לתקן את כתב הגנתם ו/או להגיש הודעה לצדדים שלישיים ו/או כתב תביעה שכנגד, לאחר שיומצאו להם פרטים מלאים כנדרש על-פי דין בדבר הטענות המפורטות בכתב התביעה.

חירות הביטוי

16. כפי שעולה מכתב התביעה על נספחיו, כל שיש בפרסומים אלה מורה על הבעת דעה עניינית, המשלבת ביקורת על מעשיה ופעולותיה של התובעת.

17. הנתבעים יטענו, כי לאור התעוררותו האיטית של המחוקק הישראלי, מבחירה או לא, לאחר ההתפתחות הטכנולוגית אדירת המימדים של האינטרנט אשר הפכה ועודנה הופכת את היוצרות, על בית משפט נכבד זה לבחון בזהירות יתרה את בקשת התובעת לנקוט בהליכים עונשיים נגד אלה המבקשים, לכל היותר, להביע את דעתם.

א. אין חולק כי חופש הביטוי הינו רכיב חיוני לניהול משטר דמוקרטי. יחד עם זאת, הצורך בשמירה על איזון נאות של אינטרסים יסודיים אחרים עם הזכות היסודית לחופש הביטוי, הפך את המטלה למלאכת מחשבת הנשענת על מגוון רחב של אסכולות וטיעונים, ואלה מפעם לפעם משנים את מיקום הרף בין האינטרסים השונים, בהתאם לרוח הזמן ולמדיניות שיפוטית נורמטיבית.

ב. הנתבעים יטענו, כי במקרה דנא אין להגביל את היקף חופש הביטוי אלא אף להרחיבו לאור נסיבות המקרה הייחודיות בניגוד לאלה המוכרות מפעם. למרות שהדין הקיים עדיין לא הכיר את הזכות לחירות ביטוי כ-"זכות על", הנתבעים יטענו כי דווקא במקרה זה בו מדובר על העולם הקיברנטי יש ליתן משקל רב יותר לזכות זו בעת ביצוע מלאכת האיזון והשקילה איזו זכות תגבר על רעותה.

ג. הנתבעים יטענו עוד, כי המבחן האמיתי בין האינטרסים השונים נעוץ בעובדה שעימות תחת חופש הביטוי צופן בחובו ביקורת בלתי נעימה לאוזן. נראה כי התובעת מנסה לבלום את יוזמת הביקורת והבעת דעה חופשית באמצעות הגשת תביעה חסרת כל בסיס.

ד. הנתבעים יוסיפו ויטענו כי התובעת, מאופי פעילותה הלכה למעשה הפכה ל"איש ציבור" המצדיקה את התעניינות הציבור במעשיה.

18. מכל מקום, הנתבעים יטענו כי הקורא הסביר לא ימצא – במכלול הדברים, באורם הטבעי וכחטיבה אחת, כאילו יש בהם הוצאת לשון הרע אלא אמת בפרסום והבעת דעה.

דואר זבל

19. כתב תביעה זה, מעלה בעקיפין סוגיה חדשנית הנוגעת לעולם הקיברנטי הלא היא "דואר זבל". התובעת עצמה מעידה בכתב התביעה כי הינה שולחת פרסומים שונים לגולשים הנמנים על רשימת התפוצה שלה, וכפי שמפרטת התובעת "לאחרונה הפיצה התובעת לגולשים באינטרנט הנמנים על רשימת 700,000 כתובות הדואר האלקטרוני שנצברו ע"י התובעת במהלך השנים, הזמנה לקבל את נתוני הקרינה של מכשיר הטלפון הסלולרי שברשותם".

20. בשנים האחרונות, הפך הנושא של הצפת תיבת הדואר האלקטרוני בדיוור אלקטרוני ישיר שלא התבקש על-ידי הנמען, למכה של ממש. מדובר בדרך כלל בהודעות מסחריות, החל מפרסום מוצרים ושירותים וכלה בהודעות סתמיות ומעשי קונדס אשר זורמות מכל קצווי תבל אל תיבת הדואר האלקטרוני של הנמען וברוב המקרים אינן מעניינות איש, ועל-כן מכונות דואר זבל.

21. משלוח דואר זבל ובעיקר קבלתו מעורר כעס רב בקרב משתמשי האינטרנט, שכן מדובר בהודעות רבות ומטרידות הזורמות לתיבת הדואר האלקטרוני מדי יום, מבלי שהנמען מסר את כתובת הדואר שלו לשולח ו/או ביקש ו/או הזמין ו/או הביע את רצונו לקבל הודעות אלה.

22. במקרים מסוימים, משלוח דואר הזבל אף הופך להטרדה של ממש, כאשר הנמען, אם ניתנה לו האפשרות לכך, מבקש כי משלוח דואר הזבל יפסק, אך השולח מתעלם מכל וממשיך במשלוח דואר הזבל בניגוד לרצונו של הנמען.

23. אם נבצע הקבלה לעולם הפיזי, המדובר למעשה ברוכל הנכנס לביתו/משרדו של הנמען, מציע מכירת מוצר מסוים ובעל המקום מסרב באדיבות. למרות הסירוב, לאחר מספר שעות שוב נכנס הרוכל לבית/למשרד ומציע שוב ושוב את המוצר. סביר יהא להניח, כי כל אדם בר דעת שייתקל בהתנהגות שכזו, יסלק את האיש מביתו/משרדו ובשלב מסוים אף יפנה למשטרה. משום מה, בישראל בכל הנוגע לדואר זבל, אין הדבר כך.

24. דע עקא, סוגיית דואר הזבל גורמת לנזקים חמורים בהרבה מעבר להטרדה מציקה. כך למשל, בתאגיד ענק אשר מטפל בתעבורת דואר של עשרות ואף מאות אלפי מסרי דואר במהלך יממה אחת או ספקי שירותי דואר אלקטרוני המטפלים במיליוני מסרי דואר לשעה, משלוח דואר זבל גורם לפגיעה משמעותית בשירותים שהם מספקים, כגון האטת התנועה במערכת ולמעשה הספקים הם שנושאים בעלויות הפרסום שכן הם אלה אשר נושאים בעלות הפעלת מערכות התקשורת. כך, גורם אחד ברשת יכול בלחיצת כפתור אחת, באופן אנונימי לחלוטין וללא עלות כלשהי (במצב דומה בעולם הפיזי משלוח שכזה גובה עלות בגין בולים, מעטפות וכיו"ב) להעמיס על הרשת העולמית משלוח של אלפי ואף מאות אלפי מסרים במהלך פרק זמן קצר.

25. קיימות גם השפעות עקיפות רבות, כגון בזבוז זמנם היקר של עובדים אשר במקום לקבל דואר רלוונטי, עליהם לברור את העיקר מן הטפל. לבסוף, קיימים גם אלה אשר פועלים מתוך עיקרון ומעמידים אל מול עיניהם את זכותם היסודית לצנעת הפרט ומשכך הכיצד מעז אותו אלמוני, מקור דואר הזבל, לחדור לפרטיותם, קרי, למען אליהם דברי דואר אלקטרוני ללא אישורם.

26. כבר בשנותיה הראשונות של האינטרנט, משלוח דואר זבל נחשב להתנהגות נלוזה שאין מקומה ברשת והמהדרין היו מענישים את מקור דואר הזבל בכך שהיו נותנים לו לטעום ממרקחתו על-ידי משלוח דואר זבל בחזרה אליו. כך התבצע לראשונה כאשר עורכי דין בשם לורנס קאנטר ורעייתו מרתה סיגל, הפיצו לאלפי משתמשים הודעות פרסום בדואר האלקטרוני. מעבר לתגובות הנזעמות אשר קיבלו בני הזוג, הורה בית המשפט העליון במדינת טנסי בארצות הברית, על השעייתו של קאנטר למשך שנה מחברותו באגודת עורכי הדין.

27. התפתחות סוגיית דואר הזבל הביאה למצב בו קברניטי האינטרנט חיפשו פיתרון מעשי ורגולטורי להלחם בתופעה זו. במהלך השנים האחרונות ניתן היה לראות יותר ויותר התאגדויות של גורמים בעלי אינטרס להפסקת השימוש בדואר זבל.

28. עד ליום זה ובעקבות התפשטות התופעה, מדינות רבות חוקקו חוקים מפורשים כנגד משלוח דואר זבל והעובר על עבירה זו עשוי לשאת בסנקציות כספיות לא מבוטלות. לאחרונה, אף נחקק חוק פדראלי בארה"ב אשר נועד להסדיר את סוגיית דואר הזבל ובאירופה קיימת דירקטיבה המסדירה גם היא תופעה זו, אמנם מנקודת מבט שמרנית יותר מארה"ב.

29. בישראל, כבשאר העולם, סוגיית דואר זבל הפכה ל"מכת מדינה" של ממש. אמנם בישראל אין עדיין חקיקה מפורשת האוסרת משלוח "דואר זבל", אולם כיום נעשים הליכי חקיקה בעניין ומשרד התקשורת הפיץ ביום 23.05.2004, טיוטת הצעת חוק בעניין דואר זבל.

30. כאמור, במקרה דנן, נוהגת התובעת לשלוח דרך קבע למאות אלפי גולשים באינטרנט דואר זבל רב ומגוון, תוך התעלמות מוחלטת מזכויות הגולשים, צנעת הפרט והנזקים הרבים שהיא גורמת כאמור לעיל.

31. עוד בשלב זה יודגש כי ניסיון התובעת להציג את השימוש במונח "זבל" בפרסומים המעוולים לכאורה כאילו נועד להעליב, אין לו כל בסיס. התיבה "דואר זבל" הפכה מזה שנים מספר לשם תואר מקובל ושכיח לפרסומי התובעת המופצים באמצעות הדואר האלקטרוני.

אחריות ספק שירותי אינטרנט בדין הישראלי

32. בכתב התביעה, טוענת התובעת בין היתר, כי אחריות הנתבע 2 לפרסומים המעוולים לכאורה, נובעת מהענקת שירותי אחסון לאתר האינטרנט של הנתבע 1, ובכך שותף הנתבע 2 להכפשות התובעת. כפי שיפורט בהרחבה להלן, טענה זו אין לה במה לסמוך והינה מנוגדת לחוק ולפסיקה, הן המקומית והן הבינלאומית.

33. ביום 14.07.2002, ניתן בבית המשפט השלום בכפר סבא פסק דינו של כבוד השופט ר. אמיר, בת.א. 7830/00 בורכוב ארנון נ' פורן אלישי, דינים שלום, כרך יט, עמ' 309, בו נקבע באלו נסיבות ניתן לחייב ספק שירותי אינטרנט בגין פרסום פוגע שנעשה על-ידי צד ג' במסגרת שירותים שניתנים על-ידו. למרות שמדובר בהחלטת בית משפט השלום, ניכר כי יש לגישה זו בסיס ואף היא מאומצת במקרים דומים.

א. בפסק דין הנ"ל, נקבע, כי פרסום בפורום באינטרנט אינו פרסום "באמצעי תקשורת" כמשמעו בחוק איסור לשון הרע, ושכך אין להטיל אחריות על עורך הפורום ו/או על האחראי על הפורום מכוח סעיף 11 לחוק הנ"ל, אלא מכוח דיני הנזיקין הכלליים בלבד.

ב. כבוד השופט ר. אמיר בפסק הדין הנ"ל, קבע מבחן משולש ומצטבר באשר לאפשרות הטלת אחריות על ספק האינטרנט מכוח דיני הנזיקין הכלליים:

א. ידיעה בפועל: "רק אם הנפגע פונה ומתריע ודורש – קמה החובה למחוק. ואם הנפגע איננו פונה – הספק פטור מאחריות."

ב. ודאות הפגיעה: "הספק יהיה אחראי רק אם הפרסום פוגע ואסור באופן חד משמעי וניכר על פניו. אל לנו לשכוח, כי הספק איננו המפרסם – הוא לא מקור הידיעה – ואין לו זיקה ישירה ויכולת בדיקה מקיפות של אמיתות הידיעה או של היותה מוגנת בחוק."

ג. יכולת המניעה: " הספק יהיה אחראי רק עד כמה שיוכל, במאמץ סביר למנוע את הפגיעה בנפגע".

"א" העתק צילומי מפסק דין בורכוב ארנון נ' פורן אלישי, רצ"ב לכתב הגנה זה ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו.

34. הנתבעים יטענו, כי בנסיבות התביעה הנדונה, לא מתקיים ולו תנאי אחד, לא כל שכן, שלושתם במצטבר:

א. ידיעה בפועל: התובעת, מסיבות השמורות עימה, בחרה שלא ליידע את הנתבע 2 על הפגיעה בה בגין הפרסומים מייד לאחר שאלה שפורסמו, עובדה שיש בה להצביע על רצינות תביעתה, העדר תום ליבה וכי היא עצמה לא ייחסה כל חשיבות לפרסומים הנטענים.

ב. ודאות הפגיעה: אין בידי הנתבע 2 האפשרות לאבחן באופן עצמאי האם פרסום מסוים יפגע במאן דהו אם לאו ו/או האם הנאמר בפרסום הינו אמת ובעל עניין ציבורי ו/או חוסה תחת הגנה אחר הקבועה בחוק. לא זו רק זו, מקריאת הפרסומים המעוולים לכאורה, לא ברור כלל וכלל לאילו הכפשות מתכוונת התובעת בתביעתה. המדובר בהבעת דעה חופשית שפורסמה בתום לב, וברור שאין בפרסומים אלו משום "פרסום פוגע ואסור באופן חד משמעי וניכר על פניו".

ג. יכולת המניעה: כאמור, הואיל והנתבע 2 מספק שירותי אחסון לאתרים הכוללים רבבות פרסומים והודעות, אין בידי הנתבע 2 את היכולת הטכנית ו/או האנושית בכדי לעקוב מידי יום אחרי כל ההודעות המפורסמות ולפקח על תוכנן, ואף לא מוטלת עליו כל חובה לעשות כן.

35. לנוכח מיעוט הפסיקה הישראלית העדכנית הנוגעת לקביעת אחריותו של ספק שירותים לגבי פרסום שהוצב על-ידי צד שלישי, ראוי לבחון את התייחסות הדין הזר לסוגיה זו. יודגש, כי בעוד במחזותינו נתמך הדין בסוגיה זו על מספר פסקי דין בודדים, הרי שבמשפט הזר, הובאה הסוגיה בפני המחוקק, אשר ביקש להסדיר כללים ברורים לאחריותם של ספקי השירות בעניינים אלו. אין זה המקום והזמן להיכנס בדלתות הדין הזר, אך לא למיותר לציין כי המגמה הרווחת מספקת הגנה רחבה לספקי שירותים באינטרנט עד כדי חסיון מלא, קל וחומר ספקי שירותי אחסון.

36. בהקשר זה, ראוי להביא מדברי 'הוועדה לבדיקת בעיות משפטיות הכרוכות במסחר אלקטרוני', אשר מונתה בשנת 2001 על-די שר המשפטים, ובמסגרת דו"ח הביניים שלה, בהסתמך גם על הדין הזר, נתנה המלצתה באשר למתן פטור לספקי שירותי אינטנרנט לפרסום תוכן פוגע על ידי צד שלישי.

37. לאור כל המפורט לעיל, ברי כי אין להטיל על הנתבע 2 כל אחריות בגין פרסומים שלא היה לו כל חלק בהם ו/או לא הייתה לו כל שליטה עליהם.

ההגנות העומדות לנתבעים

38. הנתבעים מכחישים מכל וכל כי ביצעו את הפרסומים ו/או את הפעולות כפי שמפורט ונטען כנגדם בכתב התביעה.

39. הנתבעים יטענו כי לא עשו מעולם שימוש בגידופים, השמצות והכפשות מבישות כלשהן כנגד התובעת ו/או מי מטעמה. הנתבעים יוסיפו ויטענו כי גם אם יוכח שעשו שימוש במילים בוטות, עדיין מדובר בהבעת דעה חופשית שנעשתה בתום לב.

40. הנתבעים יטענו כי התובעת ו/או מי מטעמה מעולם לא פנו אליהם בגין פרסום כלשהו ומעולם לא ביקשו מהם לפרסם התנצלות ו/או תיקון ו/או הכחשה לדברים אשר לכאורה פרסמו. כאמור, התובעת העדיפה ככל הנראה לנקוט בדרך של הגשת תביעה בניסיון ליצור הד תקשורתי שיביא לקידום עסקיה.

41. הנתבעים יטענו כי לאור סרבול כתב התביעה וכן אי-קבילותן, מהימנותן, רלוונטיותן ומשקלן של הראיות לכאורה שצורפו לכתב התביעה וכאלה שיצורפו בעתיד לרבות אי ההתאמות הרבות בין הנטען בכתב התביעה לבין הנספחים שצורפו לכתב התביעה, בשלב זה, אין ביכולתם של הנתבעים להתייחס באופן ספציפי, יותר מאשר עשו זאת בכתב הגנה זה, בגין פרסומים המיוחסים אליהם. לפיכך, רק לאחר שיתבררו מהם אותם פרסומים בגינם עומדת התובעת בדרישות הדין, יתאפשר לנתבעים לטעון באופן ספציפי ובהרחבה במסגרת הגנתם.

42. יחד עם זאת ולמען הזהירות, יטענו הנתבעים באופן כללי לגבי כל הפרסומים אשר יהיה ויוכחו על-ידי התובעת כי התבצעו על-ידי מי מן הנתבעים, כדלקמן:

א. הפרסום התבצע בתום לב ומתוך שליחות ציבורית ובין היתר הסתמך על עובדות נכונות, העלאת שאלות לגיטימיות הקשורות עם מעשי התובעת והתנהגותה. משום כך עומדת הגנת אמת הפרסום ולתובעת אין להלין אלא על עצמה, בכך שבמעשיה ובפעולותיה גרמה לפרסומים שליליים אודותיה.

ב. בפרסומים יש משום עניין ציבורי.

ג. על המפרסם חובה מוסרית וחברתית לדווח על אופן ואופי פעולת התובעת.

ד. התובעת במעשיה ופעולותיה המשוללים כל יסוד כאמור לעיל, היא זו שגרמה ו/או תרמה משמעותית לפרסומים המעוולים לכאורה.

ה. תוכן הפרסומים מהווים הבעת דעה על התנהגות התובעת ו/או מי מטעמה הכוללת, בין היתר, ביקורת והבעת דעה על פעולה שהתבצעה בפומבי.

ו. ניכר מן הפרסומים כי לא הייתה כל כוונה לפגוע מעבר לסביר ו/או לחרוג מתחום הסביר באותן נסיבות וכן ניכר כי ננקטו לפני הפרסום אמצעים סבירים כדי להיווכח כי יש בפרסום אמת.

ז. התנהגותה של התובעת, לרבות משלוח כמויות עצומות של דואר זבל פרסומי למאות אלפי נמענים ובהם הנתבעים, הם שגרמו לפרסומים ועל-כן אין להטיל על הנתבעים חבות כלשהי מכוח סעיף 65 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

43. למען הסדר הטוב והזהירות, יטענו הנתבעים כי ככל שיוכח על-ידי התובעת כי פרסום זה או אחר בוצע על-ידי מי מהם, יעמדו לנתבעים גם ההגנות הבאות:

א. הגנת תום הלב בגין אי ידיעת הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע, הקבועה בסעיף 15(1) לחוק איסור לשון הרע.

ב. הגנת תום הלב בגין חובה מוסרית או חברתית, הקבועה בסעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע.

ג. הגנת תום הלב בגין הגנה על עניין אישי, הקבועה בסעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע.

ד. הגנת תום הלב בגין התנהגות התובעת ומעמדה הקבועה בסעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע.

ה. הגנת תום הלב בגין פרסום דעה על מעשה שבוצע בפומבי, הקבועה בסעיף 15(6) לחוק איסור לשון הרע.

44. למען משנה זהירות, הנתבעים יטענו כי במידה ויוכח כי פורסמה על-ידי מי מהם איזה מן הפרסומים הנטענים בכתב התביעה ולא תעמוד לנתבעים כל הגנה מן הדין, דבר המוכחש מכל וכל, אזי תעמוד לנתבעים אחת או יותר מן ההקלות המפורטות בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע.

45. למרות שהנתבע 2 אינו הישות המשפטית הראויה להיתבע במסגרת הליכים דנא וגם אם היה הישות הראויה, אין להחיל אל ספק שרותי אחסון באינטרנט אחריות בגין עוולת צד שלישי, למען הזהירות במידה וימצא בית המשפט הנכבד כי הנתבע 2 הינו הנתבע הנכון ויש להטיל אחריות עליו, כל טענות ההגנה המפורטת בכתב הגנה זה, תחולנה גם על הנתבע 2 בשינויים המחויבים.

מבלי לפגוע בעצם כפירתם בחבות ו/או באחריות כלשהי

ישיבו הנתבעים לטענות כתב התביעה במפורט, כדלקמן:

46. מוכחש האמור בסעיפים 1-8 לכתב התביעה מכל וכל, בהעדר ידיעה. הנתבעים יוסיפו ויטענו, כי האמור בסעיפים אלו כולל תיאורים ארוכים ומסורבלים אודות התובעת, שאינם רלוונטיים לעילתה, ודינם להימחק מכתב התביעה.

47. מוסכם האמור בסעיף 9 לכתב התביעה. הנתבע 1 יוסיף ויטען, כי העיתון האלקטרוני הנטען אינו "עיתון" במובנו השגור בפי כל והשלכות תוכנו כפי שהם בעולם הפיזי, וכי למרות שהתובעת מנסה ליצור מצג כאילו המרחב הקיברנטי זהה לעולם העיתונות, השפעותיו והשלכותיו, בפועל אין הדבר כך.

א. אין דין פרסום כלשהו במרחב הקיברנטי כדין פרסום במסגרת מדיה אחרת כגון: טלוויזיה, רדיו ועיתונות.

ב. אין מדובר על כוח צנטרליסטי הנמצא בידי מתי מעט ובאמצעותו שמו מנהליו מטרה להשחית את שמם של התובעת.

ג. נהפוך הוא הדבר, העולם הקיברנטי אפשר לאותם יחידים שבדרך כלל בעולם הפיזי אין בכוחם לעשות דבר, קרי, להביע את דעתם האישית ולסנגר או לקטרג. הנה כי כן אין מדובר בעשיית שימוש בכוח בלתי מבוקר של גורם בעל השפעה אלא מהותה האולטימטיבית של הזכות לחירות הביטוי.

ד. יודגש, לאתר התובעת ישנן מדי יום כניסות גולשים פי כמה וכמה מאשר לאתר הנתבע 1, כך שדווקא בידי התובעת מצוי "אמצעי תקשורת" חזק יותר מזה שמצוי בידי הנתבעים ויכלה היא לעשות שימוש באמצעי זה בכדי להביא את גרסתה וטענותיה בפני ציבור הגולשים ולא לגרור את הצדדים להליכים משפטיים מיותרים.

48. מוכחש האמור בסעיף 10 לכתב התביעה, מכל וכל, לרבות הטענות בדבר שיתוף פעולה של הנתבע 2 עם הנתבע 1. אכן הנתבע 2 הינו אחד מבעלי האתר ומטפל מידי פעם בפאן הטכני של שרותי האחסון לאור היותו חייל סדיר ועצם פרסום שרותי האחסון אין בכך להצביע על שיתוף פעולה, קל וחומר קנוניה נגד התובעת, כפי שזאת מנסה לצייר.

49. מוכחש האמור בסעיף 11 לכתב התביעה על כל פרטיו. ראשית, חובת ההוכחה כי פרסום זה אכן פורסם מונח על כתפי התובעת. מניה וביה, מקריאת הפרסום, לא מובן כלל וכלל בגין מה מלינה התובעת ועל מה זעקתה. מפרסומים אלה ושאר הפרסומים המצוטטים בכתב התביעה, עולה כי אין בהם כל השמצה ו/או כינוי לגנאי ו/או הכפשת התובעת ו/או מי מטעמה.

א. הנתבעים פעלו בתום לב ובין היתר הסתמכו על עובדות נכונות שהוצגו בפניהם, ולתובעת אין להלין אלא על עצמה, בכך שבמעשיה ובפעולותיה גרמה לפרסומים שליליים אודותיה.

ב. כאמור, מלשון הפרסומים עולה כי המפרסם הביע את דעתו האובייקטיבית על התובעת ופעולותיה, ומשכך הפרסומים הנטענים חוסים תחת הגנות תום הלב הקבועות בחוק איסור לשון הרע כמפורט לעיל לכתב ההגנה.

ג. יתרה מכך, הפנייה לאתר אינטרנט באמצעות קישור (Link), אין בה כל לשון הרע.

ד. הנתבעים יוסיפו ויטענו, כי בגין הקישור הנטען, תלוי ועומד הליך נוסף ב – ת.א. 210132/02 (שלום ת"א) אובייקטיבי מחקרים עולמיים בע"מ נ' חב' קר שירותי בריאות בע"מ, שנקטה התובעת בגין פרסום לשון הרע לכאורה שפורסם כנגדה. תמוה ומוזר, כי בגין אותו פרסום מגישה כעת התובעת כתב תביעה נוסף כנגד נתבעים נוספים, למרות שהאחראים לפרסום המשמיץ כבר נתבעו על ידה בהליך הנוסף. נראה כי במעשיה, מנסה התובעת לבצע "מקצה שיפורים" ולהתעשר שלא כדין על גב הנתבעים.

50. האמור בסעיף 12 לכתב התביעה מוכחש, מהעדר ידיעה. גם בסעיף זה, ממשיכה התובעת בתיאורים כוללניים, מסורבלים ואינם רלוונטיים אודות מעשיה ופעולותיה, בניסיון לפרסם את שמה וקידום עסקיה, ודין הסעיף להימחק מכתב התביעה כאמור לעיל.

51. מוכחש האמור בסעיף 13 ו – 14 לכתב התביעה, בהעדר ידיעה. התובעת בחרה לצטט פרסומים שונים שפורסמו באתר האינטרנט שאליו מפנה שם המתחם www.object.co.il (להלן: "אתר אובג'קט"), אשר אין לנתבעים כל קשר עימם ולא ברור כלל וכלל מדוע מייחסת התובעת פרסומים אלו לנתבעים. ברי כי העובדה שהנתבעים הזכירו את האתר אובג'קט בפרסומם, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין אחריותם.

א. הנתבעים יטענו כי ניסיון התובעת להטיל אחריות ישירה על כתפיהם בגין פרסומים פוגעניים לכאורה שבוצעו על-ידי צד שלישי, לא תצלח ואין בה כל תכלית. הנתבעים לא פרסמו מעולם את הפרסומים הנטענים בסעיפים אלו, ועצם העובדה שהנתבעים הזכירו בפרסומיהם את האתר, אין בה דבר לעניין התכנים המתפרסמים באתר.

ב. למעשה, מנסה התובעת לטעון, כי עצם יצירת קישור לאתר על-ידי הנתבעים, מהווה גם היא פרסום לשון הרע בבחינת "המפנה הוא המפרסם". ברי כי טענה זו מופרכת מיסודה, אין לה כל בסיס והינה מנוגדת לחוק ולפסיקה.

ג. קבלת טענת התובעת תהווה הלכה למעשה גזר דין מוות לתשתית הטכנולוגית עליה מתבססת האינטרנט על שלל שרותיה השונים כגון: WWW, FTP, Email, שכן כל גורם שיפנה לאתר כלשהו שבו מתבצעת פעילות שלא כדין, הלכה למעשה יהיה אחראי באופן ישיר בגין אותה פעילות שלא כדין, אך ורק בשל העובדה שביצע הפניה. כך למשל, לפי שיטת התובעת, ניתן לומר כי ארגון האינטרנט הישראלי אחראי לכל פעולה לא חוקית שהתבצעה באתר כלשהו אליו מפנה שם המתחם שנרשם ומנוהל באמצעות הארגון. כך גם גורם אשר ברשותו שרת שמות מתחם (Domain Name Server) יהא אחראי להפרה המתבצעת באתר כלשהו.

ד. ברי כי טענה זו אין בה כל היגיון, והפעלת דוקטרינת הפרה תורמת ו/או הפרה שילוחית כפי שדורשת התובעת, תגרום להשתקת פעילותה של רשת האינטרנט.

ה. בנוסף על האמור לעיל, כל קורא סביר שיעיין בפרסומים המופיעים בסעיפים אלו, לא יצליח למצוא את אותם השמצות ו/או הכפשות הנטענות על-ידי התובעת. מדובר בהבעת דעה עניינית, על-ידי ארגון שנכווה ברותחין עקב פעילותה המשוללת כל יסוד של התובעת, והחליט להעלות את טענותיו במסגרת האתר בצורה מכובדת וראויה, למען יישמר הציבור מפני מעשי התובעת.

ו. ניסיון התובעת למנוע כל פרסום שלילי אודותיה באמצעות הגשת תביעות סרק, למרות שאמת עומדת ביסוד הפרסום, לא יצלח לה. חופש הביטוי מאפשר לכל אדם להביע דעה לגיטימית ועניינית כנגד התובעת, גם אם מדובר בביקורת שלילית על מעשיה ופעולותיה.

52. האמור בסעיף 15 לכתב התביעה מוכחש עד אשר . הנתבעים חוזרים על טענותיהם דלעיל ולפיהם פעלו בתום לב ובהסתמך על עובדות נכונות שהוצגו בפניהם, וכי אין מדובר בהכפשות ו/או השמצות כי אם הבעת ביקורת עניינית.

א. הנתבעים חוזרים על טענתם דלעיל ולפיה הפרסומים המעוולים לכאורה מיוחסים באופן אישי למר ז'ורבין ולא לתובעת ולפיכך דין התביעה להימחק על הסף בהעדר עילה ו/או העדר יריבות.

ב. הנתבעים יוסיפו עוד ויטענו כי גם בסעיף זה עיוותה התובעת את המציאות, חשפה טפח וכיסתה טפחיים והכל בכדי לזרות חול בעיני בית משפט נכבד זה, תוך הבאת ציטוטים באופן חלקי ומגמתי. כך למשל, מצטטת התובעת בכתב התביעה "כל מה שצריך הוא לשלוח לעדי החביב הודעה... זבל זבל", תוך הסתרת הציטוט המלא שהופיע בפרסום כפי שזה עולה מנספחי התביעה "כל מה שצריך הוא לשלוח לעדי החביב הודעה, SMS, איייקון של גמד או סתם רינגטון של השיר ששרים אוהדי מכבי תל-אביב למאמן שלהם: "זבל. זבל. זבל. זבל". כפי שניתן לראות, ציטוט סלקטיבי חסר תום לב הגובל בזדון הופך ביקורת ו/או מחאה לגיטימית, לביטויים פוגעניים ומעליבים.

ג. השימוש שנעשה במונח "זבל" בפרסומים, כפי שאלה עולים מכתב התביעה והמוכחשים מכל וכל, התבצע לצורך הבעת תרעומת בגין השימוש שמבצעת התובעת בדואר זבל.

53. הנתבעים מכחישים האמור בסעיפים 16 ו – 17 לכתב התביעה על כל פרטיהם, מהעדר ידיעה, ויטענו כי דין סעיף זה, על שלל העובדות הסתמיות המופיעות בו, להימחק על הסף. סעיף זה הינו בבחינת דוגמה נוספת לתוכן ולצורה הסתמית והכוללנית של נוסח כתב התביעה כולו, וכאמור בניגוד להוראות התקנות. לא ברור כלל וכלל מה עניין הצגת התובעת "כלוחמת הקרינה הסלולארית העיקרית בישראל" רלוונטי לתביעה הנדונה, למעט ניסיון לפרסם את התובעת ופעולותיה באמצעות הגשת תביעת סרק.

54. מוכחש האמור בסעיף 18, מהעדר ידיעה. טענות התובעת בסעיף זה הינן מגוחכות וחסרות כל בסיס. ברי כי אין הנתבעים אחראים ו/או יכולים להיות אחראים על פרסומים שונים שמפרסמים גולשים באינטרנט כתגובה למאמר שפורסם. הטענה כי הנתבעים עומדים למעשה מאחורי פרסום תגובות אלו הינה עזות מצח מצד התובעת שתידרש להוכיח בראיות טענה זו.

א. גם הטענה כי בהעדר פרטים מזהים של כותבי התגובות יש לייחס תגובות אלו לנתבעים, אין לה במה לסמוך ומלמדת על חוסר תום ליבה של התובעת. התובעת, במקום לנסות ולברר את פרטי הגולשים שלטענתה הכפישו את שמה, טומנת זאת ראשה בחול ומעדיפה להטיל רפש בנתבעים על לא עוול בכפם. מדובר בתגובות שכתבו גולשים שונים שאין להם דבר או חצי דבר לנתבעים ו/או למי מטעמם וניסיון התובעת לקשור בין הנתבעים לפרסומים אלו לא יצלח.

ב. נראה כי התובעת תנקוט בכל אמצעי בניסיון לקשור פרסומים שונים אל הנתבעים בניסיון להוכיח את טענותיה המשוללות כל יסוד, למרות שהיא עצמה יודעת כי טענותיה אינן מחזיקות מים.

ג. לתובעת גם עמדה ועדיין עומדת הזכות לפנות לנתבעים ולדרוש את הסרת תגובות הקוראים, אך זאת, כאמור, נמנעה לעשות כן והעדיפה לנקוט בהליכים משפטיים חסרי בסיס ומשכך אין לתובעת אלא להלין על עצמה.

ד. יודגש כי מיד לאחר שנודע לראשונה לנתבעים על כך שדעתה של התובעת אינה נוחה מתגובות הגולשים, סגרו הנתבעים את מערכת התגובות לציבור הגולשים. 

55. הנתבעים מכחישים מכל וכל האמור בסעיף 19 לכתב התביעה, וחוזרים על כל טענותיהם לעיל.

56. מוכחש האמור בסעיף 20 לכתב התביעה, מחוסר ידיעה. למען הסר ספק, יטענו הנתבעים כי לא מוטלת עליהם כל חובה ליתן לתובעת זכות תגובה, שכן מדובר בהבעת דעה אישית באופן ענייני. מכל מקום, אין כל ספק כי אילו הייתה התובעת טורחת לשלוח לנתבעים תגובה כלשהי במקום למהר ולהגיש תביעת סרק, היו הנתבעים מפרסמים תגובתה זו כהבעת דעה שונה לדעתם, והתובעת עדיין מוזמנת להמציא לנתבעים את תגובתה על הפרסומים נגדה.

57. מוכחש האמור בסעיף 21 לכתב התביעה מכל וכל. הנתבעים חוזרים על טענותיהם דלעיל, ולפיהן אין בפרסומים השונים כל הכפשה ו/או השמצה כלשהי, אלא הבעת דעה עניינית וביקורתית על התובעת ופעולותיה. הנתבעים יטענו כי אין זה ברור מהיכן שואבת התובעת את המסקנה כי נגרמה פגיעה ו/או השפלה כלשהי לעסקה ו/או למשלח ידה.

א. הנתבעים חוזרים על טענתם דלעיל, לפיה פרסומי ההשמצות ו/או ההכפשות לכאורה הנטענות והמוכחשות יוחסו למר ז'ורבין ולא לתובעת, הרי שפרסומים אלו לא גרמו ולא היו עלולים לגרום לפגיעה בתובעת ו/או השפלתה.

ב. הנתבעים יוסיפו ויטענו כי למרות רצון התובעת להחיל את הדיבור "אמצעי תקשורת" כפי שזה מופיע בסעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, מן המפורסמות שהעולם הקיברנטי או בשם תוארו ה-'אינטרנט' אינו מהווה "אמצעי תקשורת" כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע.

58. מוכחש האמור בסעיף 22 לכתב התביעה. הנתבעים יטענו כי התובעת אינה זכאית לכל פיצוי בגין שקר מפגיע (המוכחש) משום שלא נגרם לה נזק-ממון כנדרש בסעיף 58 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח – 1968. מניה וביה, התובעת טוענת לנזק סטאטוטורי בלבד והיא אינה מנסה לפרט ולבסס נזק ממון כלשהו שנגרם לה. מעבר לאמור לעיל, ניכר מן הפרסומים כי הם מסתמכים על עובדות נכונות שהוצגו בפניהם, ולכן אין המדובר בשקר מפגיע.

59. מוכחש האמור בסעיף 23 לכתב התביעה. הנתבעים יטענו כי התובעת אינה זכאית לכל פיצוי בגין תיאור כוזב (המוכחש) משום שלא נגרם לה נזק-ממון כנדרש בסעיף 2 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999. מניה וביה, התובעת טוענת לנזק סטאטוטורי בלבד, מכוח חוק איסור לשון הרע, והיא אינה מנסה לפרט ולבסס נזק ממון כלשהו שנגרם לה. מעבר לאמור לעיל, ניכר מן הפרסומים כי הם מתבססים על עובדות נכונות, ואין מדובר במידע כוזב.

60. מוכחש האמור בסעיף 24 לכתב התביעה מכל וכל. הנתבע 1 יטען כי מאחר והסתמך על עובדות נכונות שהוצגו בפניו עומדת לו הגנת אמת הפרסום, והחזקה בסעיף 16(ב)(2) לחוק איסור לשון הרע אינה רלוונטית לעניין דנא.

א. למען הסדר הטוב, יוסיפו הנתבעים ויטענו כי למרות המלל הרב המפורט בכתב התביעה אל לתובעת להסיק כי נטל הראיה הרובץ לפתחה ובכלל זה נטל השכנוע המונח על כתפיה, עובר לצידו השני של המתרס. דווקא לאור מהות עילת התביעה, אופן ניסוחה והראיות לכאורה עליהן הינה נשענת – על התובעת לבסס את עילת תביעתה ולעמוד בנטל הנדרש בטענות מסוג שכזה.

ב. זאת ועוד, מאחר והפרסומים נכנסים בגדר הגנות תום הלב המפורטות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע ולא חרגו מתחום הסביר, חזקת תום הלב הקבועה בסעיף 16(א) לחוק איסור לשון הרע חלה בענייננו, ועל התובעת מוטל הנטל לנסות ולהפריך חזקה זו.

61. הנתבע 1 מכחיש האמור בסעיפים 25 ו – 29 לכתב התביעה מכל וכל, והינו חוזר על האמור בכתב הגנה זה דלעיל. בנוגע לאחריות ספק שירותי אינטרנט לפרסומי צד שלישי יטענו הנתבעים כי לא קיימת כל חובת זהירות מושגית ו/או קונקרטית מצידו של הנתבע 2 כלפי התובעת, לא מתקיימים התנאים לחיובו בגין פרסומי צד שלישי ודין התביעה כנגדו להימחק על הסף בהעדר עילה ו/או העדר יריבות.

62. מוכחש האמור בסעיף 30 לכתב התביעה מכל וכל. הנתבעים חוזרים על כל טענותיהם בכתב ההגנה דלעיל, ויטענו עוד כי בהתאם להוראות סעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע, מאחר וברצון התובעת לזכות בפיצוי מעל לסכום של 50,000 ש"ח, עליה להוכיח באופן מלא ומפורט את הנזק שלטענתה נגרם לה. למען הזהירות בלבד, יוסיפו הנתבעים ויטענו (א) כי לתובעת לא מגיעים פיצויים כלשהם לאור מעשיה ולאור שמה בציבור (ב) כי, לכל הפחות, עומדת לנתבעים אחת או יותר מן ההקלות המפורטות בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע.

63. מוכחש האמור בסעיף 31 לכתב התביעה מכל וכל. הנתבעים יוסיפו ויטענו כי אל להם להתנצל בגין פרסומים אשר לא פורסמו על-ידם ו/או יש בהם אמת ו/או עומדות להם ההגנות הקבועות בדין.

64. הנתבעים אינם מכחישים האמור בסעיף 32 לכתב התביעה.

65. מוכחש האמור בסעיף 33 לכתב התביעה על כל פרטיו, לרבות הטענה בדבר "נזקים אדירים". הנתבעים יטענו כי לתובעת אין כל זכות לפצל את סעדיה וכי אין בבקשה לקונית שכזו כחלק מכתב התביעה כדי לעמוד בדרישות הדין בבקשה לפיצול סעדים ועל התובעת להתכבד ולהיכנס לנימוקים העומדים בבסיס בקשתה ולהגיש בקשה נפרדת מתאימה לכך.

66. מבלי לפגוע בטענותיהם דלעיל, יטענו הנתבעים, כי נוכח התשתית הראייתית ההפכפכה במקרה דנא, הם שומרים לעצמם את הזכות לתקן את כתב הגנתם, להגיש כתבי תביעה נגד צדדים שלישיים ו/או תביעה נגדית במועד מאוחר יותר, כאשר יתאפשר וככל שיהא בכך צורך.

67. דין התביעה הנדונה, להידחות ו/או להימחק על הסף בהעדר עילה ו/או יריבות כלשהי בין התובעת לבין הנתבעים וכן מחמת היותה קנטרנית וטורדנית המתבטאת, בין היתר, באופן הצגת והבאת טענות התובעת בכתב התביעה.

68. אשר על-כן, מתבקש בית המשפט הנכבד למחוק ו/או לדחות את תביעת התובעת כנגד הנתבעים ולחייבה לשלם לנתבעים הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ בגינו, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית עד לתשלום המלא בפועל.

_________________________

אביב אילון, עו"ד

אילון, אגרט ושות' עורכי דין

בא-כוח הנתבעים