בתי המשפט

 

 

 

 

החלטה

 

1.         זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב, יליד 1984, עד תום ההליכים נגדו בת"פ 4268/01, שבו מיוחסות לו עבירות של מסירת ידיעה לאוייב, עבירה לפי סעיף 111 (אמצע) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן – החוק), ניסיון למסור ידיעה לאוייב, עבירה לפי סעיף 111 (אמצע) לחוק, בצירוף סעיף 25 לחוק, ומגע עם סוכן חוץ, עבירה לפי סעיף 114(א) לחוק.

 

2.         העובדות שצויינו בכתב האישום מתבססות  על הודאתו של המשיב בהודעותיו למשטרה, בעיקר הודעתו מיום 30.8.04 שעה 19:27 (הודעתו השנייה מאותו יום), והודעתו מיום 1.9.04 (הודעתו השלישית והאחרונה), כלהלן: 

 

א.         המשיב, הינו תושב ישראל, הלומד באוניברסיטת "ביר זית" ברמאללה (להלן - האוניברסיטה).

 

ב.         ביום 10.8.04 ניגש למשיב אדם שזהותו אינה ידועה למבקשת, הזדהה בשם "נידאל" וביקש מהמשיב לשבת ולשוחח עמו בקפיטריה של האוניברסיטה.  המשיב הסכים.

 

ג.          במהלך השיחה אמר נידאל למשיב שהוא יודע עליו שהוא חרוץ בלימודים ובחור טוב, וביקש מהמשיב לעזור לו לאסוף מידע על תושבי ירושלים, שאת שמותיהם ימסור למשיב. המשיב שאל את נידאל מטעם איזה ארגון הוא פועל, ונידאל ענה לו שזאת יידע  בעוד עשרים יום. נידאל הוסיף והסביר למשיב שהמידע שהוא מבקש ממנו לאסוף כולל את השתייכותם הפוליטית של האנשים שאת שמותיהם ימסור לו, שמות חבריהם, עיסוקם, וטיבם. עוד הבטיח נידאל שהוא ישלם למשיב עבור איסוף המידע, כאמור, סכום שבין אלף לאלפיים ₪.

 

ד.         בהזדמנות זו הוסיף המשיב ושאל את נידאל לשם מה הוא צריך את המידע המתואר, ונידאל השיב לו: "זה בשביל המולדת פלשתין".  המשיב אמר לנידאל שהוא מסכים לאסוף מידע עבורו, ונתן לנידאל את מספר הפלאפון הנייד שלו.

 

ה.         כעבור כשלושה ימים, התקשר נידאל למשיב, והורה לו לאסוף מידע אודות איאד עווני דקידק (להלן - איאד), תושב ירושלים, וכן על ארגון "השלום" הפועל בתוך האוניברסיטה (ביר-זית).  המשיב ביצע את המשימה המתוארת שהוטלה עליו על ידי נידאל, ורשם על הכתב את מקום מגוריו של איאד, שמות חבריו, שמות אחיו, ועיסוקו.

 

ו.          בסמוך ליום 20.8.04, נפגש  המשיב עם נידאל באוניברסיטה, והעביר אליו את הדף שבו רשם את פרטיו של איאד הנזכרים בסעיף ה' לעיל, וכן סיפק לנידאל נייר מטעם ארגון "השלום", שבו מתוארות מטרות הארגון.

 

ז.          בהזדמנות זו, גילה נידאל למשיב שהוא פועל מטעם "המודיעין הפלסטיני". לאחר מכן, העביר נידאל למשיב מספר דפים עליהם רשומים שמות אנשים נוספים, תושבי ירושלים, ואמר למשיב כי עליו לאסוף מידע אודותם.

 

ח.         בימים שלאחר מכן, אסף  המשיב מידע אודות האנשים שאת שמותיהם קיבל מנידאל, ורשם את הפרטים שאסף על דפים. המידע שאסף  כולל את מקום מגוריהם של האנשים, מספר הילדים שיש להם, שמות חבריהם, סוג הרכב שברשותם, ועוד. המשיב אף רשם אודות תייסיר אבו חלף, אחד האנשים שעליו אסף מידע, שיש לו חברים שהם קצינים ישראלים בתחנת המשטרה בעיר העתיקה (תחנת "הקישלה").

 

ט.         המשיב סיכם עם נידאל שהוא יפגוש אותו ביום 30.8.04 כדי להעביר אליו את החומר שאסף.

 

יצויין, כי בבוקרו של יום 30.8.04, שעה 11:30  לערך, נעצר המשיב בעיר העתיקה בירושלים (באופן אקראי), כשהוא מחזיק  את החומר שאסף עבור נידאל ואשר נתפס בידי המשטרה (דפים צהובים בתוך שקית שהכילו פרטי מידע שהמשיב רשם לבקשת נידאל).

 

3.         מאחר שכתב האישום מתבסס על הודאותיו של המשיב, כאמור, ניתן לקבוע בשלב זה כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתו בעבירות המיוחסות לו. סעיף 111 (רישא) לחוק קובע כי מי שביודעין מסר ידיעה לאוייב או בשבילו, דינו – מאסר 10 שנים, ואילו סעיף 111 (אמצע) לחוק, שלפיו הואשם המשיב, קובע כי אם הידיעה  עלולה להיות תועלת לאוייב – דינו מאסר 15 שנה. בשלב זה ניתן להניח כי הידיעות שהמשיב מסר לנידאל, היה בהן, לכאורה, תועלת לאוייב. זאת מעצם העובדה שנידאל, איש המודיעין הפלסטיני, ביקש לקבל את המידע הזה.  מכל מקום, עצם מסירת הידיעות הללו לנידאל – אפילו אין בהן תועלת לאוייב -  מהווה לכאורה עבירה לפי סעיף 111 (רישא) לחוק.

 

ב"כ המשיב, עו"ד רבאח, עורר בטיעונו את השאלה "האם המודיעין הפלסטיני נכנס להגדרה של 'אוייב'. לעיתים המודיעין הפלסטיני עובד בשיתוף פעולה עם המודיעין הישראל" (עמ' 8). לדידי, בשלב הזה לא מתעוררת כל שאלה בעניין זה, וזאת לאור הגדרת "אוייב" בסעיף 91 לחוק - "'אוייב' – מי שהוא צד לוחם או מקיים מצב מלחמה נגד ישראל או מכריז על עצמו כאחד מאלה, בין שהוכרזה מלחמה ובין שלא הוכרזה ...". דברים אלה אמורים, בשלב זה, גם לגבי  היות נידאל "סוכן חוץ", לצורך העבירה של מגע עם סוכן חוץ, עבירה לפי סעיף 114 לחוק, שהמשיב הואשם גם בה. לפיכך ניתן לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה גם ביחס לעבירה זו. בנוסף, פשוט וברור הוא, כי שיתוף פעולה בין המודיעין הפלסטיני למודיעין הישראלי בעניינים מסויימים, אין בו כדי לגרוע מהאמור לעיל.

 

4.         משקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת "עבירות הביטחון" המיוחסות למשיב,  ממילא קמה נגדו עילת מעצר סטטוטורית, מכוח עילת המסוכנות שנקבעה בסעיף 21 (א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים). סעיף זה לחוק המעצרים קובע חזקה, הניתנת לסתירה, כי מי שהואשם בעבירת ביטחון, מתקיים לגביו מניה וביה יסוד סביר לחשש כי הוא יסכן את  ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה.

 

5.         ב"כ המשיב  טען כי בנסיבות מקרה זה ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר, במתכונת של "מעצר בית" בביתו של המשיב בשכונת ואדי ג'וז שבירושלים, בציינו כי אביו של המשיב מוכן לפקח עליו 24 שעות ביום, וכך גם שני אחיו, שנמצאו באולם בית המשפט בעת הדיון ואישרו את נכונותם לערוב לו ואף להפקיד הפקדה כספית משמעותית להבטחת תנאי השחרור בערובה.

 

6.         מנגד, ב"כ המבקשת, עו"ד אש, התנגד לשחרור וטען  כי מסוכנותו של המשיב נובעת מעצם העובדה כי הוא ידע שהוא אוסף נתונים אודות תושבי ירושלים עבור המודיעין הפלסטיני. לדבריו, הטענה כי המידע שמסר אינו מזיק, הינה טענה מיתממת. כן טען כי לא ניתן להסתכן במקרה זה בחלופת מעצר, משום שלא ניתן מעשית לפקח על שיחות הטלפון של המשיב בביתו כמו גם על גלישתו באינטרנט וכיו"ב, בהדגישו כי מקום בו מדובר במסירת מידע מודיעיני די באמצעים אלה כדי להמשיך בכך.

 

7.         לאחר שהתלבטתי  בעניין, באתי בסופו של דבר למסקנה כי אין מנוס מלהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. זאת, על אף שהעבירות המיוחסות לו חמורות פחות מהעבירות החמורות הרבה יותר שיוחסו לנאשמים באותן החלטות שב"כ המבקשת הפנה אותי אליהן ואשר בהן חזרו בתי המשפט והורו על מעצרם עד תום ההליכים של נאשמים שהואשמו אף הם בעבירות ביטחון לסוגיהן. אמנם, באותן החלטות דובר בעבירות הרבה יותר חמורות: חברות בארגון טרור (ב"ש 7477/01 בבימ"ש השלום בירושלים); חברות בארגון טרור ופעילות לא טרוריסטית במסגרתו (ב"ש 6407/01 בבימ"ש השלום בירושלים); חברות בארגון טרור ופעילות לא טרוריסטית במסגרתו במשך שנים רבות, לרבות גיוסו של  חבר אחר לארגון שביצע מעשה במטעני נפץ (ב"ש 7344/01); סיוע לאוייב במלחמה, מסירת ידיעה לאוייב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, קיום מגע עם  סוכן זר, מסירת מידע על מיקומה המדוייק של הקפיטריה באוניברסיטה העברית (ב"ש  4658/03); חברות בארגון טרוריסטי ועבירה של מגע עם סוכן שביקש ממנו לסייע בהחדרת מחבלים מתאבדים לירושלים - בקשה שסירב לה אך לא פעל כנדרש כדי למנוע אותה (ב"ש  6815/04).  ואולם, גם בענייננו מדובר בעבירות ביטחוניות, כאשר המסוכנות שבהן עולה מעצם נכונותו של המשיב למסור מידע על תושבי ירושלים לאיש המודיעין הפלסטיני, ולהמשיך ולאסוף מידע עבורו. רק בדרך מקרה הופסקה פעילותו של המשיב, עשרה ימים לאחר שהחלה, עקב מעצרו האקראי על ידי המשטרה ותפיסת הרשימות המודיעיניות שערך לטובת המודיעין הפלסטיני, כאמור לעיל.

 

8.         בבש"פ 6031/01, אמרה כבוד השופטת ביניש: "נוכח הסיכון הרב והמצב הביטחוני השורר בימים אלה  נראה לי כי אין בחלופת מעצר כדי להבטיח מפני הסיכון הפוטנציאלי הנשקף בעבירות מסוג זה".

 

בדומה לכך, בבש"פ 7134/04 אמר כבוד השופט ג'ובראן כי: "עבירות בעלות אופי ביטחוני נופלות, בנסיבות המתאימות, למסגרת החריגים המחייבים מעצר עד תום ההליכים. בסוגי עבירות מסויימים טבוע חשש שמי שהואשם בהן עלול להמשיך ולסכן את ביטחון המדינה, גם אם לא הובאה ראיה קונקרטית הצופה המשך פעילותו המזיקה בעתיד".

 

נכון אני לומר כי במקרה שבפניי אין ראיה קונקרטית כי המשיב ימשיך בפעילות מודיעינית מביתו אם ישוחרר למעצר בית.  אך לאור אופיין של העבירות המיוחסות לו, אין די בכך, בימים אלה,  כדי להורות על שחרורו בערובה.

 

9.         לאור כל האמור לעיל אני מורה על מעצרו של המשיב עד לסיום משפטו.

 

ניתנה היום כ"ג באלול, תשס"ד (9 בספטמבר 2004) במעמד הצדדים והמשיב בעצמו.

 

                                                                              

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בית המשפט: לבקשת עו"ד רבאח, ב"כ המשיב בתיק ב"ש 6860/04 אני מציין כי ההחלטה בב"ש זה ניתנה רק עתה, בשעה 15:41. אני מוסיף ומציין כי ביקשתי מעו"ד רבאח להיות נוכח בעת מתן ההחלטה.

 

 

ניתנה היום כ"ג באלול, תשס"ד (9 בספטמבר 2004) במעמד הצדדים.