בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב – יפו
בש"א 015762/02
בתיק עיקרי 1262/97
בפני: כב' השופט (בפועל) ד"ר עדי אזר
בעניין: אל"מ (מיל') מיכאל אלדר
מייצג את עצמו מבקש
נגד
מדינת ישראל באמצעות משרד הביטחון
ע" ב"כ פרקליטות מחוז ת"א משיבה
עוה"ד פודמסקי ובקר
בין בעלי הדין בתיק זה הושגה פשרה שאושרה על ידי בית המשפט המווזי (כב'
השופט סטרשנוב) ביום 29/11/ בפסק דין שבו נאמר:
"הנני נעתר לבקשתם המשותפת של שני הצדדים, כמפורט בסעיף 9 להסכם,
ולפיו ניתן, בשלב זה, צו איסור פרסום ע"י ביהמ"ש על הסכם הפשרה ועל תכנו.
בימ"ש יהא מוכן לשקול מחדש בקשת הצדדים לביטול צו איסור הפרסום, או להגבלתו,
בהתאם להתפתחויות".
בסעיף 9 א. להסכם הפשרה נקבע:
"בשלב
זה מסכימים הצדדים כי יינתן צו איסור פרסום על הסכם פשרה זה ועל תכנו".
הרקע למקרה היה צו מניעה לפרסום שני ספרים שכתב המבקש, העוסקים בענייני צבא
וביטחון. הספרים פורסמו לבסוף בנוסח חדש שאושר בידי הוועדה למתן היתרים לפרסום על
ידי עובדי ציבור (להלן – "הוועדה") לפי סמכותה בסעיף 117 לחוק העונשין,
התשל"ז – 1977.
הסכם הפשרה חושף עובדת קיום שני נוסחים לספרים. זאת, בסעיף 4 להסכם (המצורף
לפסק דין בתיק זה מיום 29/11/99) בסעיף 5 ובמיוחד בסעיף 6 האוסר פרסום השינויים
שבספר.
השוואת המהדורות השונות של הספר עלולה לטענת המדינה לחשוף עניינים שהשתיקה
יפה להם, שכן ניתן ללמוד מההשוואה אלו קטעים נפסלו לפרסום ולמקד אליהם תשומת לב של
גורמים עוינים. לפיכך, הוסכם על צו איסור פרסום הסכם הפשרה ותכנו, כמצוטט לעיל.
חלפו קרוב לשלוש שנים והנתבע הגיש לבית משפט זה בקשה בבש"א 15762/02
שכותרתה "בקשה להסרת איסור הפרסום בשל התפתחויות נוספות". בבקשה
נטען כי דבר ההסכם ותכנו כבר נחשפו באתרי אינטרנט ובמקומות נוספים ועל כן מן הראוי
שיוסר איסור הפרסום שאינו אלא ניסיון להתגונן בפני ספר שהמבקש עתיד לכתוב על פרשה
זו.
בבקשה נטען כי דבר הכנסת שינויים בספר מופיע באתר בית המשפט העליון
בבג"ץ 198/99 שם נקבע שאין לפרסם דבר קיומם של שינויים בספר. לכן
ה"סוד" מופיע בגלוי באתר רשמי של המדינה. עוד נטען כי פורסם בעיתון
"במחנה" מיום 4/5/01 ציטוט מפי אל"מ בן דוד, רמחב"ש, כי הושגה
פשרה לפרסום הספר "עם שינויים קלים מהגרסה המקורית". "במחנה"
הוא פרסום רשמי של צה"ל והכתבות זו מאושרות על ידי גורמי הביטחון. המבקש הפנה
לפרסומים נוספים של הסוד ב"הארץ", "צומת השרון" ואתרי
אינטרנט. לפיכך נטען כי אין הצדקה להמשך איסור הפרסום לאחר שהסוד נחשף.
בהחלטה מיום 7/3/01 דחה בית המשפט (כב' השופט סטרשנוב) על הסף את הבקשות
להסרת צווי איסור הפרסום.
ברע"א 2925/01 אלדר נגד מ"י נפסק על ידי בימ"ש העליון הנכבד
(כב' השופטת שטרסבר-כהן) ביום 7/8/01, כי ראוי שהחלטה זו תבוטל, ובית המשפט המחוזי
ידון בשאלה אם לאחר מתן פסק הדין חלו "התפתחויות חדשות", המצדיקות שקילה
מחדש של ביטול צו איסור הפרסום או הגבלתו. עוד נקבעו הוצאות בסך 20,000 ₪ שישולמו
לפי תוצאות הדיון בבימ"ש המחוזי, ללא קשר להוצאות שתיפסקנה שם.
המבקש הגיש את בש"א 13539/02 ועתר לדיון ולקיום החלטת כב' בית המשפט
העליון. בהתאם הוגשה תגובת המדינה ובה נטען כי המבקש לא הצביע על כל התפתחות חדשה
המצדיקה שקילה מחדש של ביטול צו איסור הפרסום. לתגובה צורף תצהירו של רס"ן
רועי לוי, ראש תחום ביטחון שדה בחיל הים אשר הביע את עמדת צה"ל, לפיה לא חלו
התפתחויות חדשות המצדיקות הסרת הפרסום.
לדעת המצהיר, הסתרת איסור הפרסום תמקד תשומת לב בנושאים רגישים תוך חשיפה
בפני האויב של רגישות הנושאים בראייה צה"לית. בסעיף 7 לתצהיר ציין המצהיר כי
יוכל לפרט בעל פה בבית שמפט את הרגישות הרבה עד כדי פגיעה "קרובה
לוודאית" בביטחון המדינה, אם ייחשפו הדברים.
בדין שהתנהל ביום 15/12/02 נחקר המצהיר, סא"ל רועי לוי. בתשובה לשאלה
מה הטעם באיסור פרסום דברים שפורסמו ברבים כגון בעיתון "הארץ, (מוצג מב/1)
השיב כי תלוי מי פרסם ובאיזה הקשר ואם הדבר יפורסם בהקשר של נושא שביקשו למנוע
בעבר את פרסומו, הדבר ימקד את תשומת הלב ויסיע לאויב לדעת מה מבקשים להסתיר (עמ' 8
לפרוטוקול).
העד נחקר לגבי פרסומים באתרי אינטרנט כגון "סיירת"
ו-"טיפ" לרבות פרסום השוואת הנוסח של הספרים, המקורי והמתוקן, והשיב כי
הפרסום לא השפיע על מידע אצל האויב לםי בדיקה שנערכה. עוד הסביר העד (בעמ' 13) כי
האינטרנט גדוש בפרסומים לא רשמיים שאינם מזיקים בשל היותם בלתי רשמיים ומרובים;
לעומת זאת, דברים מפי קצין בכיר בצה"ל שמעורב אישית בדברים ומכיר את
ההיסטוריה של חיל הים ממקד את תשומת הלב.
המבקש עצמו הודיע לשאלת בית המשפט, כי אינו מתכונן לפרסם את רשימת השינויים
עצמם, עקב היותו מחוייב לביטחון המדינה (עמ' 13 לקראת סוף העמוד).
לאחר דברים אלו הוגשו סיכומי הצדדים.
בסיכומי המבקש הדגיש את טענתו כי ה"סוד" כבר פורסם ברבים וכי
הדברים פורסמו מפי ראש מחלקת ביטחון שדה בעיתון "הארץ" ביום 26/5/00
(מוצג מב/1). עוד פורסמו הדברים מפי תא"ל לונץ, ראש מספן מודיעין של חיל הים
לשעבר בעיתון "צומת השרון" ביום 2/2/01 (מוצג מב/4). לטענת המבקש, אין
ספק שמודיעין האויב קרא כתבה במוסף "הארץ" שעסקה בצנזור הראשי. טענה זו
היא טענה הגיונית והיא לא נסתרה על ידי המשיב.
עוד לטענת המבקש, ביום 4/5/01 פורסם הנושא בעיתון "במחנה". נאמר
שם כי בספר "דקר" הוכנסו שינויים וזאת מפי אל"מ בן דוד. בהמשך
הכתבה (בעמ' 20 לנספח 16 לסיכומי התשובה בעמודה השמאלית) נאמר:
"בתום מאבק בן שנה, הושגה פשרה לפרסום הספר --- בינואר אשתקד ראה
אור 'דקר' עם שינויים קלים מן הגרסה המקורית" ( ההדגשה שלי – ע'א').
מלים אלו מבהירות לקורא כי היתה גרסה מקורית, יש גרסה חדשה מאושרת לפרסום,
שנעשו בה שינויים.
באותה כתבה נאמר (בעמ' 20 בעמודה השנייה) כי צו איסור הפרסום על הספר 'דקר'
הוטל על אף שנמכרו ממנו כבר 1,000 ספרים.
הכתבה לא צורפה כמוצג בעת הדיון אלא רק לסיכומי התשובה, אולם טענת הפרסום
לא נסתרה או נשללה על ידי המדינה העומדת מאחורי עיתון "במחנה" ובכוחה
לבדוק בנקל טענה זו. אילו לא היו הדברים שנכתבו בסיכומי התשובה נכונים, היו
פרקליטי המדינה מפנים בוודאי תשומת לב לפרסום שאינו נכון ואינו אמיתי.
"במחנה" הוא עיתון היוצא באופן רשמי מטעם שלטונות הצבא ודבר
המפורסם בו אינו יכול להיחשב כפוגע במידת ודאות קרובה או אפילו במידה נמוכה של
סבירות בביטחון המדינה".
מכאן, שמאז פסק הדין פורסם דבר השינויים שנעשו בספר 'דקר' מפי קצינים
בכירים באמצעי תקשורת בולטים, ולכן טענת המצהיר בעניין מיקוד תשומת הלב לנושא,
אינה משכנעת במיוחד.
בדרך זו הוכח כי היו התפתחויות המצדיקות ביטול צו איסור הפרסום והן פרסום
ה"סוד" מפי קצינים בכירים בכלי התקשורת. החשש כי העיתונות והתקשורת
הישראלית נבחנת היטב על ידי אויבי המדינה היא עובדה ידועה לכל שהיא מן המפורסמות
ואינה צריכה ראייה. ככל שכלי התקשורת מרכזי יותר והראיון נעשה עם קצין בכיר יותר
כך גובר החשש כי הדברים נלמדים היטב וכך המצב במקרה הנוכחי. למרות פרסומים אלו לא
היו "התפתחויות מודיעיניות" אצל האויב לטענת המצהיר מטעם המדינה, ומכאן
שהנושא אינו מהווה סכנה ממשית לביטחון המדינה.
בסיכומי המדינה הודגשו דברי המצהיר, סא"ל לוי כי לדעתו לא היו
התפתחויות שמצדיקות את ביטול איסור הפרסום. עוד הפנו ב"כ המדינה לדברי העד כי
אין סימנים לכך שהפרסומים גרמו לאויב לשנות את דעתו על חיל הים (עמ' 8). מה המסקנה
מדברים אלו? לטענת המדינה המסקנה היא כי חרף הפרסומים, האויב, למרבה המזל, לא
הבחין במידע שהועמד לרשותו. הסרת צו איסור הפרסום עלולה להסב את תשומת ליבו לנושא וכך
ייגרם נזק לביטחון המדינה.
טענה זו אינה משכנעת.
ניתן בשם טענה זו לפגוע באופו גורף בחופש הביטוי וחירות הפרסום. למרות
האויב מסביב, מתקיימת המדינה כמדינה דמוקרטית המתירה פרסומים גלויים על הנעשה
במדינה, לרבות בכוחות הביטחון. מניעת חשיפת סודות ונזק לביטחון המדינה היא רבת
חשיבות, אך אינה אפשרית לאחר שפורסמו הדברים ברבים מפי קצינים בכירים באמצעי
תקשורת בולטים.
המדינה ציינה בסיכומיה את חשיבות הדברים המובאים כפרסום רשמי מטעם המדינה
או צה"ל ומובאים דברי כב' השופט אור בבש"א 723/97 בנזימן נגד שר
הביטחון, פ"ד נא (1) 364 בעניין בקשת נתבע בלשון הרע לקבל לידיו פרוטוקולים
ישנים לכאורה של הפיקוד העליון בצה"ל. נאמר שם כי אין דומה פרסום בספר מחקר
או מאמר, לאישור רשמי מטעם המדינה כי הפרסום משקף דברים שנאמרו בישיבת פורום
מטכ"ל.
דברים אלה אינם מתאימים למקרה הנוכחי. מר אלדר אינו דובר רשמי של צה"ל
ואינו יכול לאשר באופן רשמי בשם צה"ל דבר כלשהו, ומנגד הדברים כבר נאמרו מפי
מי שהיו קצינים בכירים בצה"ל, באמצעי התקשורת לרבות פרסום רשמי של צה"ל
בביטאון "במחנה".
הסיכומים עסקו גם במניע של מבקש הבקשה. המבקש ציין כי בקשתו נובעת מרצונו להוכיח
כי לא פגע בביטחון המדינה מעולם וכי לא היתה הצדקה להליכים המשפטיים נגדו. המשיבה
טוענת כי הבקשה הוגשה כדי להפעיל לחץ בלתי הוגן לקבלת תשלום כספי מהמדינה עבור
הוצאות שנגרמו למבקש בפרשה זו, לטענתו. איני מכריע בנושא זה מפני שהוא חורג ממסגרת
הדיון ולא נשמעו לגביו ראיות ממשיות.
הדיון עסק בשאלה האם היו התפתחויות המצדיקות את הסרת איסור הפרסום ולפי
התרשמותי אכן קיימות התפתחויות והן פרסום באמצעי התקשורת מפי מי שהיו בכירים
בצה"ל את דבר קיומן של שתי גרסאות לספר 'דקר'.
לבסוף נטען בשפה רפה לקראת סיום סיכומי המדינה (בעמ' 15 בסעיף 45) כי לא
ניתן ללמוד מהפרסום בעיתונות כי נעשו שינויים בספר 'דקר' במהדורה מאוחרת שהופצה
לציבור, ולא ניתן ללמוד מהדברים כי קיימת מהדורה קודמת שהופצה ללא התיקונים.
עיון בכתבה שפורסמה בעיתון "הארץ" ובמיוחד בכתבה שפורסמה בעיתון
"במחנה" מלמד כי ניתן בנקל להבחין שיש שני נוסחים ויש הבדלים, כפי שצוטט
על ידי לעיל. כאשר ידוע כי אלה קיימים וניתנים לאיתור באינטרנט לא ניתן עוד לדבר
על "סוד". בכתבה שפורסמה בעיתון "במחנה" נאמר: "אשתקד
ראה אור 'דקר' עם שינויים קלים מן הגרסה המקורית".
טעונים אלה מעוררים את ההשוואה למקרה המפורסם בעניין ה spycatcher, פרשה שעסקה במאבק משפטי רב תהפוכות למנוע פרסום ספר זכרונות של
הסוכן הבריטי פיטר רייט. הניסיונות נכשלו. הספר פורסם והפך רב מכר ומאמצי הממשלה
להשגת צו מניעה סוכלו נוכח פרסום הספר באוסטרליה ובארה"ב. בתי המשפט באנגליה
הוציאו בתחילה צווי מניעה האוסרים פרסום הספר באנגליה אולם לבסוף בוטלו צווי
המניעה על ידי בית הלורדים בנימוק שהסוד כבר פורסם באופן רחב וכל נזק לא יכול
להיגרם על ידי פרסום הספר באנגליה.
Attorney General v. Guardian Newspaper (No. 2) 1 a.c. 109.
הפרשה מתוארת היטב בספר:
David Pannick. Advocates, Oxford uni. Press- 1922p.40-48
המחבר, מסכם את הפרשה באמרו (שם בעמ' 48) כי גם פרקליטים כשרוניים במיוחד
וגם לקוח עקשן מאוד לא יועילו כאשר אין עוד עילה לתביעה ודינה יהיה להכשל.
הפסיקה של כב' בימ"ש העליון עסקה בשאלת חופש הביטוי מול חשש לפגיעה
בביטחון המדינה. ברע"א 7504/95 גאנם יאסין נגד מדינת ישראל, פ"ד נ (2)
45 סעיף 21 נפסק מפי כב' השופט ברק:
"באילו נסיבות, ועל-פי אלו אמות מידה, מותר להגביל את חופש הביטוי
בחברה המכבדת זכויות אדם על מנת לשמור ולקיים את שלום הציבור? מהי 'נוסחת האיזון'
בהתנגשות בין שלום הציבור לבין חופש הביטוי? בהקשר זה עמדו בפני בית המשפט העליון
שתי שאלות עיקריות: האחת, מידת הפגיעה הצפויה בשלום הציבור שיש בה כדי להצדיק
פגיעה בחופש הביטוי; השנייה, מידת ההסתברות כי פגיעה בשלום הציבור תתרחש אם חופש
הביטוי לא יוגבל. תשובתו של בית המשפט העליון על שתי שאלות אלו היא: חופש הביטוי
נסוג בפני שלום הציבור, רק אם הפגיעה בשלום הציבור היא קשה, רצינית וחמורה, ורק אם
קיימת ודאות קרובה כי מתן חופש הביטוי יביא לפגיעה זו..."
סא"ל רועי לוי, ראש תחום ביטחון שדה בחיל הים (בעת מסירת התצהיר היתה
דרגתו רס"ן) התהיר בסעיף 7 לתצהירו כי יוכל לפרט בשעת הדיון בעל פה את
הרגישות הרבה "עד כדי פגיעה קרובה לוודאית בביטחון המדינה, אם ייחשפו
הדברים".
בעת הדיון לא פירט סא"ל לוי דבר מעבר לנאמר בסעיך 5 לתצהירו לפיו החשש
לפגיעה ביטחון המדינה נעוץ במיקוד האויב להבדלי הגרסאות. מכאן, מתחייבת המסקנה כי
לאחר שבדלי הגרסאות כבר נחשפו בעבר, כפי שהוכח בדיון, לא תתכן פגיעה "קרובה
לודאית" בביטחון המדינה, אם ייחשפו שוב.
במקרה הנוכחי אני מחליט, לאור כל המתואר לעיל, כי הסוד כבר נחשף ואין כל
הצדקה להמשך צו איסור הפרסום לאור ההתפתחויות שתוארו בהחלטה זו. אני מחליט לבטל את
צו איסור הפרסום שנקבע בפסק הדין בתיק זה, למעט רשימת תוכן השינויים שבין הספרים
ומיקומם בספרים, הנשארת חסויה לתמיד – בהסכמת המבקש שצויינה לעיל והכלולה בעמ' 13
לפרוטוקול הדיון שהיה ביום 15/12/03 (בתחתית העמוד).
החלטה זו תיכנס לתוקפה וביטול צו איסור הפרסום מתחיל רק בעוד 60 יום מהיום.
הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בגינה יחולו על המשיבה ויעמדו על סך
7,500 ₪ + מע"מ בערכאה זו וכן 20,000 ₪ שנפסקו ע"י כב' בימ"ש
עליון, כאמור לעיל.
ניתן היום,
בנוכחות הצדדים:
המבקש אל"מ (מיל') מיכאל אלדר
ב"כ המדינה עוה"ד פודמסקי ובקר
ועותק מהחלטה זו נמסר לידיהם בעת השימוע.
תאריך: 11/5/03
ד"ר עדי אזר, שופט (בפועל)
בימ"ש מחוזי תל אביב