הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

מותה של שמועה מקוונת ולידתה של תביעה מכוונת 04/10/2004 | גיליון מספר 71 | halemo בחודש אוקטובר 2000 נחטפו ללבנון על ידי ארגון החיזבאללה שלושה חיילים, בהם גם בני אברהם ז"ל. לאחר החטיפה, נפוצו שמועות ברשת האינטרנט כי החיילים היו מעורבים בעסקת סמים. משפחת אברהם מייחסת את הפרסום לרמי יצהר. ביום 28 ספטמבר 2004 הגישה המשפחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעת לשון הרע נגד יצהר ונגד חברת אינטרנט זהב שבה מתארח האתר של יצהר, עניין מרכזי. סכום התביעה: שלושה מליון ש"ח. הקדמה ביום שבת, 7 אוקטובר 2000, ח' תשרי התשס"א, בין ראש השנה ליום הכיפורים, נחטפו שלושה חיילי חיל ההנדסה של צה"ל בגיזרת הר דב אשר בגבול הלבנון. החטיפה בוצעה על ידי ארגון חיזבאללה. מפקד הכוח בני אברהם והחיילים עדי אביטן ועומר סועאד. בזמן החטיפה ובימים שאחרי, לא היה ידוע האם החיילים החטופים בין החיים. ארגון החיזבאללה דאג להפיץ דיסאינפורמציה מכוונת שהקשתה על חיי המשפחות הדואגות. לאחר מאמצים רבים ומאבקים מתישים של בני המשפחות של החיילים החטופים, בהם חיים אברהם שהוביל את המאבק בתקשורת ובציבור הישראלי והעולמי, נחתמה בסופו של דבר עסקת חליפין בין הארגון הלבנוני לבין ממשלת ישראל. ביום 29 ינואר 2004, יותר משלוש שנים לאחר חטיפתם והריגתם, הובאו החיילים המתים לקבר ישראל. סמ"ר בני אברהם הובא למנוחות בבית העלמין בקרית שאול. סמ"ר עדי אביטן נטמן בבית העלמין בטבריה. סמ"ר עומר סואעד הובא למנוחות בכפרו סלאמה. כבר בתחילת חודש נובמבר 2001 הוכרזו החיילים הנעדרים כ"חללים". ארבע שנים אחרי, וקצת יותר מחצי שנה של לאחר קבירת הבנים, משפחת אברהם סוגרת חשבון עם מי שלטענתם השמיץ באותה עת את בנם בני אברהם ז"ל וייחס לו עסקת סמים מפוקפקת על הגבול הלבנוני. ביום 28 ספטמבר 2004 הגישה משפחת אברהם תביעת לשון הרע בסכום גבוה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. סכום התביעה: שלושה מיליון ש"ח. שלושת התובעים בהם האב והאם השכולים שהם גם מנהלי עיזבון המנוח בני אברהם ז"ל (תובע 1) תובעים את העיתונאי רמי יצהר, עורך אתר האינטרנט "עניין מרכזי" ואת חברת התקשורת שלו "אטרקציה - חברה לתקשורת המונים בע"מ". הנתבעת השלישית היא חברת אינטרנט זהב המארחת את האתר. התביעה מוגשת באמצעות משרד עורכי הדין חיים כהן בתל אביב. אתר החטופים http://www.hatufim.com כתב התביעה כתב התביעה המשתרע על פני 24 עמודים מגולל את מסכת השמועות שרצו ברשת האינטרנט כבר בימים הראשונים לאחר החטיפה. כתב התביעה מפרט את הפצתה של השמועה על ידי אתר החדשות העצמאי באינטרנט של העיתונאי רמי יצהר, אתר "עניין מרכזי". אתר עניין מרכזי http://www.news-israel.net התביעה מייחסת לפרסומים של יצהר כפי שמפורטים בתביעה לשון הרע, זדון, הסתה, נבזיות, הכפשה, טפילת האשמות, ביזוי שם, לעג, הסתה ושקר מוחלט. לטענת התביעה, פרסומים אלו גרמו לרפיון ידיהם של האנשים האחראים לחיפוש ולטיפול בחטופים, בהם ממשלת ישראל, צה"ל והתקשורת הישראלית. נגד חברת אינטרנט זהב (נתבעת מספר 3) נטען כי היא נותנת שירותי אירוח לאתר "עניין מרכזי" וכן שירותי דומיין וקישור לרשת האינטרנט. התביעה מסבירה כי חברת אינטרנט זהב (או בשמה המשפטי אינטרנט גולד קווי זהב בע"מ) היא חברה ציבורית הנסחרת בבורסה ופועלת על פי רשיון שניתן לה על ידי משרד התקשורת. כתב התביעה מסביר כי המידע על הקשר בין חברת אינטרנט זהב לאתר עניין מרכזי הוא פלט של תוכנת SmartWhois, נספח שצורף לכתב התביעה. התביעה אינה מסבירה כי מידע זה הוא נכון לזמן הגשת התביעה, שנת 2004, וכלל אינו נכון למועד הפרסום המיוחס לרמי יצהר, אוקטובר 2000, אז כלל לא היה קשר בין חברת אינטרנט זהב לאתר עניין מרכזי. את אתר עניין מרכזי אירחה באותה עת חברת אינטרנט אחרת שכלל לא נזכרה בכתב התביעה, חברת ברק 013 (באמצעות חברת הבת EL-NET). בית המשפט יצטרך לפסוק האם חלה אחריות רטרואקטיבית של ספק אינטרנט על תוכן פוגע. ההיסטוריה של שרתי האירוח של אתר עניין מרכזי http://uptime.netcraft.com/up/graph/?host=news-israel.net מעשי הדיבה כתב התביעה מפרט כי ביום 9 אוקטובר 2000, יומיים לאחר חטיפת החיילים, פרסם אתר "עניין מרכזי" כתבה לפיה שלושת החיילים החטופים עסקו בסחר בסמים ובהברחתם בזמן שירותם הצבאי, וכן בעת החטיפה. בפרסום, על פי כתב התביעה, נכתב כי החטיפה של החיילים נובעת ממחדל שלהם וממעשה לא חוקי שעשו בעת הימצאותם במקום החטיפה. התביעה מסבירה כי פרסומים אלו נעשו על דעתו של רמי יצהר בלבד בלא שהתקיימה חקירה או בדיקה מוקדמת כדי לבדוק את אמיתות הפרסום. התביעה מסבירה כי לא התנהלה חקירה משטרתית או צבאית בנושא. התביעה מציינת כי לאחר פרסום "פרשת הסחר בסמים", התעוררה סערה ציבורית קשה בארץ, בתקשורת וברשת האינטרנט, ודובר צה"ל אף נאלץ להכחיש את הפרסומים ואת השמועות בנושא. כתב התביעה מסביר כי אין בידי התובעים עותק כלשהו מהפרסום שבוצע באתר האינטרנט "עניין מרכזי" וכי לא נשמר עותק כזה על ידם. את הפרסום מנסה התביעה להוכיח באמצעות תמלילי תוכנית רדיו בה השתתף רמי יצהר כמרואיין, ובה חיזק את טענותיו ופרסומיו בנוגע לחיילים החטופים. על מנת להוכיח פרסום לשון הרע, יש להוכיח אותו באמצעות הפרסום, במיוחד כאשר הצד שכנגד מכחיש את הפרסום. במשפט הישראלי ועל פי דיני הראיות כיום, תדפיס מאתר אינטרנט אינו קביל משפטית, במיוחד כאשר הצד שכנגד אינו מודה בפרסום. קל וחומר כאשר אין כלל תדפיס כלשהו מאתר האינטרנט שבו הופיע הפרסום. הניסיון להוכיח את פרסום לשון הרע באמצעים אחרים מעלה סוגיה משפטית מעניינת. הפרסומים בתקשורת ביום 15 אוקטובר 2000, על פי כתב התביעה, משודרת ברשת ב' תוכנית הרדיו "הבוקר הזה" בהנחיית אריה גולן. כתב התביעה מספר כי תוכנית הרדיו דיווחה על האווירה הקשה בגדוד ההנדסה הקרבית בעקבות הפרסומים. כתב התביעה מצטט חלקית את הדיווח של הכתבת הצבאית כרמלה מנשה בנושא. ביום 15 אוקטובר 2000, על פי הנכתב, הוציא דובר צה"ל תת אלוף רון כיתרי הודעה לתקשורת ובה הבהיר כי אין להטיל האשמה כלשהי על אירועי החטיפה, אשר כלל לא נבדקה על ידי צה"ל. באותו היום בשעה 17:00 אחר הצהריים, התראיין דובר צה"ל בתוכנית הטלוויזיה "חמש עם גדי סוקניק" בערוץ 2 והכחיש מכל וכל את הפרסומים באינטרנט בנושא הפרסומים שכוונו כנגד החיילים החטופים ובהם האשמה על סחר בסמים. ביום 16 אוקטובר 2000, על פי כתב התביעה, התפרסמה כתבה ובה מכחיש דובר צה"ל את השמועות המרושעות ברשת האינטרנט בדבר העיסוק בסמים שיוחס לחיילים החטופים. ביום 16 אוקטובר 2000, כמעט עשרה ימים לאחר הפרסום הראשון המיוחס לרמי יצהר, משודרת בשעה 18:15 תוכנית הרדיו ברשת ב', "דוקומדיה" בהנחיית העיתונאי הותיק מתי גולן. התוכנית היא תוכנית לביקורת עיתונות ותקשורת. בתוכנית הרדיו "דוקומדיה" משתתפים דובר צה"ל דאז, תת אלוף רון כתרי וכן העיתונאי רמי יצהר. בתוכנית מצוטטים חלקים מהכתבה שפורסמה באתר האינטרנט של יצהר על פי התביעה. כתב התביעה מסביר כי בעקבות הכתבה של יצהר, החל גל שמועות להתרוצץ ברחבי רשת האינטרנט, ומשם הוא גלש לערוצי התקשורת הממוסדים בהם הרדיו והטלוויזיה. כתב התביעה מסביר כי הפרסום פגע במשפחות וכי מקורו של הפרסום הוא ברמי יצהר ובכתבה שפרסם באתר החדשות שלו. כתב התביעה מצטט את חלקים מתמליל התוכנית ובהם גם את דבריו של רמי יצהר שהשתתף כמרואיין בתוכנית. בין הדברים, הודאתו של יצהר כי הפרסום בנושא התפרסם לראשונה באתר "עניין מרכזי". עוד אומר יצהר על פי התמליל כי תם עידן העיתונות המגוייסת שבה דבריו של דובר צה"ל הם תורה מסיני. וכך מקריא מתי גולן את הפרסום המדובר באתר "עניין מרכזי": [ציטוט] למרות הרגישות הרבה של הנושא: האם עסקו החיילים החטופים בהברחת סמים מלבנון אין מנוס מהעלאת הסוגייה המטרידה הן את כוחות הביטחון והן את המשפחות... בימים אלה מתנהלת חקירה המתבססת בעיקר על בדיקת מקורות מודיעיניים כדי לנסות לברר האם עסקו השלושה בפעולות הברחה משטח לבנון לישראל... יצויין כי בשלב זה אין שום הוכחה ממשית לכך". [סוף ציטוט] למרות שעל פי הפרסום כותב יצהר כי אין שום הוכחה לכך שהשלושה עסקו בסחר בסמים, הוא נשאל על ידי גולן שוב ושוב מדוע הוא מפרסם את העניין של החשד לסחר בסמים. יצהר משיב כי כפי שהוא כתב, אכן אין הוכחות לטענות, אבל חקירה אכן מתקיימת בנושא. בהמשך משיב דובר צה"ל ליצהר ולמנחה גולן, ויצהר ממשיך וטוען כי העיתונות אינה צריכה לקבל את הכחשותיו של דובר צה"ל, שכפי שהתברר בעבר, הכחיש דברים אמיתיים שהוכחו. יצהר מדגיש בהמשך הראיון כי לא קבע עובדה לפיה החיילים עסקו בסחר בסמים, אלא הוא דיווח על חקירה הקיימת בנושא, עניין שנבדק על ידי המשטרה והצבא. יצהר מדגיש כי לא פרסם שזה קשור לעסקת סמים כלשהי. בכתב התביעה מתרעמת המשפחה התובעת על כך שיצהר אינו מקבל את דבריו של דובר צה"ל ומתעלם מהם במופגן. התובעים מייחסים ליצהר הסתה של דעת הקהל הציבורית, פגיעה בחיילים החטופים ופגיעה בכבוד משפחתם. ציטוט פרסומים על רמי יצהר ועל שמועת הסמים כדי להדגיש את "עברו האפל" של רמי יצהר בתחום הפרסומים באתר האינטרנט שלו, מצטטת התביעה כתבת עבר של עיתונאית השבועון "מקור ראשון, חני לוז. הציטוט נלקח מכתבה שפורסמה ביום 18 יולי 2003 אשר התפרסמה גם ברשת האינטרנט. בכתבה מציינת לוז כי מקור הרוע בשמועות על שלושת החטופים בלבנון והקשר לסחר בסמים החל באתרו של יצהר. הכתבה המדוברת של חני לוז בעיתון "מקור ראשון" http://makorrishon.co.il/article.php?id=1041 התביעה מנסה לייחס את הפצת השמועה הזדונית על ידי רמי יצהר על ידי כתבת עיתונות שנכתבה לאחר שלוש שנים. כתבה אחרת המצוטטת בכתב התביעה היא תוכנית הרדיו של אלכס אנסקי הנקראת "פתוח בשבת" העוסקת בביקורת תקשורת ואשר שודרה אי שם בשנת 2003 (קיימת טעות בתאריך התוכנית בכתב התביעה). בתוכנית זו התייחס אנסקי לשמועה על כך שהחיילים החטופים היו מעורבים בעסקת סמים. כתבה נוספת שעסקה בשמועות ברשת האינטרנט היא כתבתו של גל מור, עורך ערוץ המחשבים של אתר ynet מבית ידיעות אחרונות. במאמר שפרסם מור ביום 28 מרץ 2004, הוא מדגיש (על פי כתב התביעה) את חומרת העניין, ואף מזכיר את גל השמועות לגבי החיילים החטופים ועסקת הסמים שיוחסה להם. הכתבה של גל מור על שמועות ברשת http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2894316,00.html תלונות רשמיות נגד רמי יצהר כתב התביעה שולל כאמור את הטענה כי התנהלה חקירה כלשהי בדבר מעורבות שלושת החיילים החטופים בהרחות אסורות בהם גם סמים. כתב התביעה קובע כי לא התנהלה כלל חקירה בנושא על ידי המשטרה או על ידי הצבא. כתב התביעה יודע לספר כי לאחר תמלול הראיון של תוכנית הרדיו "דוקומדיה" ודבריו של רמי יצהר, נשלח ביום 13 פברואר 2001 התמלול לפרקליט הצבאי הראשי (פצ"ר) אשר העביר בסופו של יום את העניין ליועץ המשפטי לממשלה באותה עת, אליקים רובינשטיין לצורך שקילת נקיטת הליכים נגד יצהר. המכתב ליועץ המשפטי לממשלה ייחס לרמי יצהר עבירה של פרסום לשון הרע (שהיא גם עבירה פלילית על פי החוק הקיים). בעקבות התלונה ליועץ המשפטי לממשלה, הוגשה על ידי פרקליטות המדינה תלונה רשמית נגד העיתונאי רמי יצהר אל פרופסור מרדכי קרמניצר, נשיא מועצת העיתונות בישראל, דאז. התלונה קבעה כי יצהר הפר את כללי האתיקה של העיתונות בהם את הנאמנות לאמת, הצורך לבדוק עובדות, פגיעה בפרטיות ובפגיעה בשם הטוב. התובעים מציינים כי לא ברור מה עלה בגורל התלונה נגד רמי יצהר. בזמן כתיבת שורות אילו עדיין אין נשיא מכהן למועצת העיתונות, סכנת פירוק מאיימת על המועצה, ומועצה זו איבדה את שיניה מזמן כלפי עיתונאים "סוררים". אחריות של עורך אתר כתב התביעה מצטט מקרי לשון הרע בישראל שהוכרעו בבתי המשפט, בהן גם תביעות לשון הרע שמקום הפרסום המעוול מתרחש ברשת האינטרנט. כתב התביעה מזכיר את מקרה השמאי שאול ויסמן נגד עורך גלובס חגי גולן ואת פסיקתה של השופטת דורית רייך שפירא שקבעה לראשונה ובאופן שנוי במחלוקת כי אתר אינטרנט הוא בגדר עיתון ועל עורכו חלה האחריות לפרסום פוגעני של צד שלישי (ק"פ 145/00, ויסמן נגד גולן). כתב התביעה מבקש מבית המשפט לקבוע כי על רמי יצהר כעורך האתר חלה האחריות על התכנים המתפרסמים באתר בבעלותו. כתב התביעה מתייחס גם לאחריותה של חברת אינטרנט זהב, אשר מספקת שירותי אינטרנט וקישור לאינטרנט לאתר "עניין מרכזי". כאמור בתחילת מאמר זה, התביעה אינה מתייחסת לעובדה כי באותה עת שבוצע הפרסום, לחברת אינטרנט זהב לא היה כלל קשר לאתר האינטרנט שבו פורסמה לשון הרע. התביעה מבקשת לקבוע כי במקרה זה, ספקית האינטרנט (כאמור אינטרנט זהב) היתה צריכה לדאוג להסרת הפרסומים הפוגעים מכיוון שהדומיין מוחזק על ידה ומאפשרת לגולשים להגיע לאתר שבו מתפרסמים הדברים הפוגעים לכאורה. כתב התביעה מבקש להטיל אחריות שווה ספקית האינטרנט. כתב התביעה מסביר כי על ספקית האינטרנט היה לדאוג למערכת "סינון" מידע שתמנע הגעה של גולשים לאתר "עניין מרכזי". לטענת התביעה, ספקית האינטרנט (נתבעת 3, אינטרנט זהב) שולטת על המסרים האלקטרוניים המועברים ברשת האינטרנט. כתב התביעה ממשיך ומסביר כי כאשר דובר צה"ל מפרסם את הודעתו כי אין אמת בפרסום באתר הנמצא בשרתי ספקית האינטרנט, קיימת לה חובה לבדוק את נכונות הפרטים ולהוריד את הפרסום מהרשת כאשר מתברר כי הוא אינו נכון. פירוט הנזקים התביעה קובעת כי הפרסום באתר "עניין מרכזי" הסב נזק רב לתובעים והללו לא ינוחו ולא ישקטו עד אשר יטוהר כליל שמו של בנם החטוף, בני אברהם ז"ל. התובעים ממשיכים ומציינים את הסערה הציבורית שהתעוררה במדינת ישראל עקב הפרסום. לטענתם הפרסום ביזה והשפיל את החיילים חטופים, ועורר ספקות בדבר הצורך להחזיר את החטופים הביתה. לטענת התביעה, הפרסום הפוגע התיר את דמם של החיילים והקשה על מהלך חקירת החטיפה ונסיבותיה. כתב התביעה קובע באופן קשה כי אולי היה ניתן להציל את החיילים החטופים באותה עת, וכי הפרסום באתר "עניין מרכזי" מנע זאת. לטענתם, הפרסום גרם לרפיון ידיים של המערכת כולה. כתב התביעה הקשה מספר על כך שביום 15 אוקטובר 2000 לקה בליבו חיים אברהם, אביו של בני ז"ל. התביעה מספרת כי הוא אושפז בבית החולים איכילוב. בהמשך הזמן הוא לקה בליבו פעמים נוספות וצבר חוליים נוספים בעקבות המקרה. טענות בדבר העדר שיהוי התביעה הוגשה ארבע שנים לאחר הפרסום. על מנת שלא תיתקל בטענה כי התביעה הוגשה באיחור ניכר, מסביר כתב התביעה כי רק לאחר חזרת גופותיהם של החיילים החטופים הביתה בינואר 2004, מצאה המשפחה כוחות נפש להתמודד עם הפרשייה באופן אישי ועצמאי, זאת לאחר שלא קיבלו תשובות מגורמים אחרים שפנו אליהם, בהם הרמטכ"ל, הפרקליט הצבאי הראשי, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות המדינה ומועצת העיתונות. כתב התביעה ממשיך ומסביר כי חיי התובעים נהרסו כליל והתביעה היא הדרך למצות את הדין עם חלק מהתקשורת, כדי להעביר מסר ולמנוע בעתיד מקרין דומים. עילות התביעה התביעה מייחסת לנתבעים בהם רמי יצהר, חברת אטרקציה תקשורת וכן חברת אינטרנט זהב את העוולות הבאות: לשון הרע, הפרת כללי האתיקה המקצועיים של העיתונות, רשלנות נזיקית, חוסר תום לב, עוולת שקר מפגיע ופגיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. על פי כתב התביעה, ביום 15 אוגוסט 2004 נשלחו לרמי יצהר ולחברת אטרקציה תקשורת מכתבי התראה. מכתב אלו חזרו עם חותמת "עזב". כתב התביעה מספר כי ביום 26 אוגוסט 2004 פנה התובע חיים אברהם באמצעות הטלפון לרמי יצהר ווידא עימו כי הוא נמצא בביתו בראשון לציון. על פי כתב התביעה נשלח שליח ממשרד עו"ד חיים כהן לביתו של יצהר, ובכל שלושת הביקורים שבוצעו, לא היה איש בבית. לפי כתב התביעה, השאיר השליח את מכתב ההתראה מודבק על דלת הבית. הסעדים הנדרשים התובעים מבקשים מבית המשפט לגנות את הפרסום באופן חריף ולהטיל על הנתבעים תשלום פיצויים בשיעור גדול במיוחד. התביעה נוקבת בסכום של שלושה מליון ש"ח. התביעה גם מבקשת מבית המשפט להורות לאתר האינטרנט "עניין מרכזי" לפרסם התנצלות בהבלטה ראויה. סוף דבר זוהי תביעה מעניינת במיוחד מבחינה משפטית. בית משפט יצטרך לקבוע האם הוא מכשיר ראיות שמקורן הוא מפי השמועה (הכתבות בעיתונים האחרים והמשך הפרסומים) מבלי שלפרסום המקורי יהיה זכר אפילו בתדפיס נייר מאחר והתובעים לא שמרו העתק של הפרסום וספק רב אם ניתן לשחזרו (אם אכן פורסם). נשאלת גם השאלה האם בית המשפט יתיר עדויות של אנשים שלטענתם ראו את הפרסום לפני כארבע שנים. מהתרשמות ראשונית שלי על פי התמליל של תוכנית הרדיו "דוקומדיה" בה התראיין רמי יצהר, אין זכר לפרסום על סמים המיוחסים לחיילים החטופים. נטען כי התנהלה חקירה בנושא של הימצאותם של החיילים קרוב לגדר וכי עלה חשד כי הללו עסקו בהברחות. כתב התביעה שולל את הטענה בדבר חקירה כלשהי שהתקיימה באותה עת, ואף מסתמך על דבריו של דובר צה"ל מספר ימים לאחר הפרסום. בית המשפט יצטרך לקבוע האם לפרסום (אם יוכח) אכן עומדת הגנת תום לב. כדי להוכיח תום לב בפרסום יצטרך יצהר להסגיר מקורות עיתונאיים. אם לא יסגיר את מקור הפרסום, הגנת תום הלב עלולה להישלל ממנו והוא עלול להיות מחויב בפיצוי כספי. למרות שכתב התביעה מבקש פיצוי כספי בסך שלושה מליון ש"ח, סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע קובע פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק של 50,000 ש"ח בלבד, ואם יוכח זדון בפרסום, הפיצוי יהיה כפול, כלומר 100,000 ש"ח. התביעה תתבקש להראות את הנזק שנגרם לתובעים, ועל פי הנראה, ניתן להוכיח נזק. כל שנשאר להוכיח הוא שהפרסום ברשת האינטרנט והשמועות שנפוצו עקב כך, אכן הם שגרמו למצב זה, וזה קצת יותר קשה. ת"א 2338/04, בית משפט מחוזי תל אביב משפחת אברהם נגד רמי יצהר ואח' העתק כתב התביעה המלא, כאן http://halemo.net/edoar/0071/avraham.htm וגם כאן avraham.htm

העיתונאי רמי יצהר הנתבע החייל החטוף בני אברהם ז"ל חיים אברהם התובע

תגובות הקוראים