הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

אצבע משולשת לחברות כרטיסי האשראי 16/10/2004 | גיליון מספר 72 | halemo החלום הרטוב של חברות התקליטים זה שכולנו נשלם על כל שיר שאנחנו מורידים מרשת האינטרנט. אתרי מוסיקה חוקיים קמים ברשת ,אבל לא כולם יכולים לשלם על זה. כל עוד רשת האינטרנט לא תאפשר קנייה באמצעי תשלום חופשיים, נמשיך לגנוב שירים. קניתי שיר השבוע קניתי בפעם הראשונה שיר באינטרנט. שילמתי על השיר 4 שקלים חדשים ובתמורה, האתר שעליו היה השיר הנפלא של האחיות שרונה ודניאלה פיק, "בייבי", איפשר לי להוריד ישירות למחשב שלי את הקובץ, מבלי להרגיש רגשי אשם על גניבה מוסיקלית. שלא תבינו לא נכון. הבנק עדיין לא נתן לי כרטיס אשראי. גם חברת כרטיסי האשראי לא נתנה לי כרטיס פלסטיק עם לוגו. אלו כמובן יסרבו לתת לי בגלל שאני לא עשיר ולא אמיד. עסקים אני לא יכול לעשות באינטרנט בגלל שאין ברשותי כרטיס, אבל לא נראה לי שזה מפריע כל כך לחברת האשראי או למסחר האלקטרוני המתפתח. האדם הקטן, הלא אמיד, הצעיר, יקנה את מה שהוא צריך בעולם האמיתי בחנות אמיתית. לא באינטרנט. מצד שני, אם מדובר במוצר כלשהו שעבר המרה דיגיטלית ועלה לרשת האינטרנט, למשל שיר, סרט וידאו או ספר, תמיד הוא יכול לגלוש ולגנוב מאתר לא חוקי לקול מחאותיהם הבלתי נשמע של בעלי זכויות היוצרים. מודל תשלומים בורגני חברת האשראי והבנקים מתייחסים בצורה לא מובנת לכרטיס כאל כרטיס המקנה אשראי. החברות הללו אינן מתייחסות אל הכרטיס שהן מנפיקות כאל אמצעי תשלום. ההתייחסות של חברות כרטיסי האשראי והבנקים אל כרטיס האשראי היא גישה בורגנית שאינה מתאימה לאוכלוסייה הצעירה או הלא אמידה שגולשת ברשת האינטרנט. כסף מזומן למשל הוא אמצעי תשלום. הוא תמורה כספית שעוברת לסוחר. במכולת, בסופרמרקט, במוסך. אתה מקבל שירות או קונה מוצר ואתה משלם עליו מיידית. במזומן. בלי אשראי. בלי 30 פלוס. בלי ריבית. בלי עמלה. הגישה והחשיבה הארכאית הזו של הבנקים ושל חברות האשראי אשר מסרבות לתת כרטיס לכל דורש, הגם אם לא מדובר במתן אשראי אלא בסך הכל בהנפקת אמצעי תשלום, עוצרת את המסחר ברשת האינטרנט ומעודדת את הגניבות הקטנות. קבצים המייצגים יצירה מוסיקלית או סרט, עוברות ללא תשלום ליוצר, ישירות לגולש. בעלי זכויות היוצרים אינם נהנים כלל מהכנסה כלשהי בגין ההחלפה וההורדה של הקבצים ברשת. כמו שהספקתי לספר לכם, קניתי השבוע שיר בכסף מלא. שילמתי 4 שקלים וקיבלתי שיר. ברשת. באתר אינטרנט. חוקי למהדרין. אתר בחסות אקו"ם, המייצגת את בעלי זכויות היוצרים. ואיך עשיתי את זה בדיוק בלי כרטיס אשראי ובלי אישור של הבנק? מודל התשלומים הסלולארי ובכן, החברה הסלולארית (חברת אורנג') שאצלה קניתי בעבר את הטלפון הנייד שלי, פתחה שירות חדש. ניתן להוריד באתר שלה שירים ולשלם עבורם באמצעות הטלפון הנייד שברשותכם. כלומר, החברה תוסיף את מחיר השיר שקניתם לחשבון החודשי שהיא שולחת לכם הביתה, ואותו חלקכם משלמים בסניף הדואר במזומן. אתר חברת אורנג' http://www.orange.co.il למעשה, החברה הסלולארית הפכה את מכשיר הטלפון הנייד שלי לאמצעי תשלום דה פאקטו. אמצעי תשלום המאפשר קניה של שיר דרך רשת האינטרנט. בלי צורך בתיווך של חברת כרטיסי אשראי או בנק עם צורת חשיבה לא מתקדמת. החברה הסלולארית פשוט עקפה את חברות כרטיסי האשראי בסיבוב ככל שזה קשור למסחר אלקטרוני זעיר ברשת של קבצי מדיה דיגיטליים. ניתן להוריד שירים ואלבומי מוסיקה ולשלם עליהם בכסף סלולארי. מודל כרטיסי חיוב בעבר עלה במוחי רעיון המאפשר לכל אדם שאינו מחזיק כרטיס אשראי או טלפון סלולארי לקנות תוכן וקבצי מולטימדיה ברשת האינטרנט. את הדברים הסברתי במאמר שכתבתי בנושא כבר בחודש מרץ 2003. 06/03/2003 | דואר חשמלי | גיליון מספר 3 מודל תשלומים בורגני ושגוי http://halemo.net/edoar/0003/0004.html הסברתי שמודל התשלומים באמצעות כרטיס אשראי, הוא מודל תשלומים בורגני שאינו מתאים לאדם הקטן שאינו מחזיק בכיסו כרטיס כזה מסיבות שונות. הסברתי שאת הזכות להחזיק כרטיס אשראי קובעים הבנקים. הסברתי שמתן כרטיס אשראי לאדם, מצריך מתן אשראי לאותו אדם ואת זה קובע הבנק. אנשים שאין ברשותם כרטיס אשראי, קונים בכסף מזומן. בלי אשראי ובחיוב מיידי. אנשים צעירים למשל. תלמידים. האם הייתם מוכנים לחיות במקום שבו אתם יכולים לקנות אוכל ותרבות רק בכרטיסי אשראי? האם הייתם מסכימים להישאר רעבים, פיזית ורוחנית, בגלל שלא מוכנים לקבל מכם תשלום במזומן? כמובן שלא. וזה בדיוק המצב כרגע ברשת האינטרנט. המצב כיום הוא שאינכם יכולים לצרוך מזון רוחני בדמותם של תכני אינטרנט בגלל שאין לכם כרטיס אשראי. אם למשל חפצתם בקריאת ערך באנציקלופדיה המקוונת של ynet בגלל ששמעתם עליה טובות, אתם לא תוכלו לעשות זאת כי התשלום הוא רק באמצעות כרטיס אשראי (תשלום למנוי מלא ולא לערך בודד). אם רציתם להוריד שיר באתר המפיץ קבצי מוסיקה בצורה חוקית, אינכם יכולים לעשות זאת אם אין לכם כרטיס אשראי. אם אתם צעירים, אתם כמובן לא תוותרו ותחפשו את השיר המבוקש ששמעתם ברדיו, ברשתות להחלפת קבצים. שם תוכלו להוריד את השיר המבוקש ישירות למחשב בלי לשלם עליו אגורה שחוקה אחת כפי שהייתם צריכים לעשות . הפתרון: הפצת כרטיסי חיוב משולמים מראש אז איך בכל זאת פותרים את הבעיה של התשלום לאתרי התוכן ואתרי מוסיקה? הפתרון: באמצעות כרטיסי חיוב (pre paid cards) שאותם תקנו בחנות הקרובה לביתכם. בדיוק באותה דרך שאנשים קונים כרטיס טלכרט של בזק כדי לשלם על שיחות בטלפון הציבורי ובדיוק באותה דרך שבה סטודנטים קונים כרטיס צילום באוניברסיטה כדי להפעיל את מכונות הצילום. הבעיה העיקרית של שימוש בכרטיסי חיוב פיזיים לאתרי תוכן וירוטאליים הוא מערך ההפצה של הכרטיס. אתר תוכן פרטי אינו יכול להשקיע כספים רבים במערך הפצה הנועד למסחר אלקטרוני זעיר. העלויות בהקמת מערך שכזה עלולות לא להיות מכוסות. קיימים אתרי תוכן גדולים שכן יכולים, אבל לא עושים זאת בגלל סיבות לא מובנות. אתר ynet למשל שייך לקבוצת ידיעות אחרונות שלה מערך הפצה של עיתון ידיעות אחרונות. מדוע שלא יפיצו כרטיס חיוב באותה דרך שמפיצים את העיתון לקיוסק? לחברות התקליטים בישראל קיימים מערכי הפצה של תקליטים ותקליטורים. מדוע שלא יפיצו כרטיסי חיוב עבור אזרחים שרוצים להוריד מוסיקה באופן חוקי ברשת האינטרנט? אזרח יוכל לקנות כרטיס פלסטיק באותו גודל של כרטיס אשראי, טלכרט או כרטיס צילום, ובעת שירצה להוריד מוסיקה מרשת האינטרנט, הוא ישתמש בכרטיס החיוב שקנה בחנות כדי לשלם על השיר שהוא מבקש לקנות. 4 ש"ח לשיר. מחיר די מקובל בזמן כתיבת שורות אלו. פתרון דה פאקטו: נאפסטר מוכרת כרטיסי חיוב את הפתרון שהצעתי כבר בחודש מרץ 2003 (ראו קישור למאמר לעיל), לקחה ומימשה חברת נאפסטר, אותה חברה חלוצית שיצרה תוכנה להחלפת שירים וקבצים ברשת האינטרנט. כזכור, נאפסטר נתבעה בבית המשפט על ידי חברות התקליטים, הפסידה בגין הפרת זכויות יוצרים, נסגרה וקמה לתחייה מאוחר יותר בדמותה של רשת להחלפת קבצים בצורה חוקית. השבוע פרסמה החברה כי החלה בהפצת כרטיסי חיוב (Napster Card). באמצעות כל כרטיס כזה אפשר לקנות 15 שירים בפחות מ 15 דולר. כרטיס הפלסטיק מופץ בחנויות. הידיעה באתר BBC http://news.bbc.co.uk/1/hi/technology/3739054.stm כך, כל אדם שאין לו כרטיס אשראי ואין לו טלפון סלולארי, יכול לקנות שירים בודדים בצורה חוקית ברשת האינטרנט. הוא משלם, הוא מרגיש טוב עם זה (כי הוא לא גנב), חברת תקליטים והיוצרים מרוויחים, והעתיד כבר נראה הרבה יותר ורוד. החינוך לשמירת זכויות יוצרים אינו להתקיים מבלי שלאזרחים תהיה אפשרות לשלם על זכויות היוצרים. כיום, ברשת האינטרנט, האפשרות לשלם על שיר חסומה בפניהם. מצב זה יוצר רעב רוחני הגורם לגניבה של מזון רוחני מבלי לשלם תמלוגים לטבח. הכרטיס של נאפסטר יכול למנוע את המצב הזה. ומתי תגיע השיטה לארץ? את שיטת כרטיס החיוב המשולם מראש (pre paid card) צריכות לאמץ אקו"ם וחברות התקליטים בישראל. לא יכול להתקיים מצב שבו חברות התקליטים יתבעו גולשים שהורידו שירים רק בגלל שאין להם דרך לשלם על שיר בודד באמצעי תשלום זמין לכל דורש. כאשר חברת האשראי והבנקים אינם מספקים את הסחורה להתפתחות המסחר האלקטרוני הזעיר ברשת האינטרנט, מישהו אחר צריך לעשות את זה. כשהשיטה הזו של כרטיסי החיוב תעבוד סופסוף ברשת האינטרנט, נוכל כולנו לנופף עם אצבע משולשת לעבר חברת כרטיסי האשראי והבנק, ולזכור להם לרעה את הימים הנוראים של אי מתן אפשרות לשלם עבור מזון רוחני. אנחנו לא גנבים. אנחנו פשוט לא יכולים לשלם. כרטיס החיוב המשולם מראש של נאפסטר

נאפסטר

תגובות הקוראים