הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

 

 

 

 

 

אינטרנט אקסטרה 73

 

23/10/2004 | גיליון מספר 73 | halemo

 

משפחת אברהם הגישה בקשה לפטור מאגרת בית משפט; מי זה פה שמעיז ספר בדיחות על ערבים; חברת 012 קווי זהב הגישה כתב תשובה נגד אמיר גנס.

 

 

(1)

משפחת אברהם הגישה בקשה לפטור מאגרת בית משפט

 

בסוף חודש ספטמבר 2004 הגישה משפחת אברהם כתב תביעה כנגד העיתונאי רמי יצהר וכנגד אתר האינטרנט שלו "עניין מרכזי". התביעה הוגשה גם נגד חברת אינטרנט זהב המארחת את האתר כיום (ת"א 2338/04).

 

הכתבה בנושא, כאן

http://halemo.net/edoar/0071/0002.html

 

התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב מאחר ונקבה בסכום פיצוי מבוקש גבוה: שלושה מליון ש"ח.

 

מכיוון שסכום התביעה הוא גבוה, התאפשרה הגשת התביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ולא לבית משפט השלום המוסמך לטפל בתביעות שסכומן נמוך משלושה מיליון ש"ח.

 

אבל, כאשר דורשים סכום גבוה, יש לשלם אגרת בית משפט שהיא 2.5 אחוז מסכום התביעה. בנוסף יש לשלם כ 180 ש"ח אגרת פרוטוקול. בעת הגשת התביעה יש לשלם 1.25 אחוז מסכום התביעה. כאשר מגיע השלב המתקדם במשפט שהוא ישיבת ההוכחות, יש לשלם 1.25 אחוזים נותרים.

 

כלומר, משפחת אברהם שתבעה את רמי יצהר בסכום של 3,000,000 ש"ח, צריכה לשלם כבר בהגשת התביעה 1.25 אחוז מסכום התביעה וזה סכום של 37,500 ש"ח. זה הרבה.

 

מי שלא משלם את האגרה ולא מקבל פטור לאחר שביקש זאת, רואים את התביעה שלו כאילו לא הוגשה מעולם. רמי יצהר למשל, לא חייב להגיש כתב הגנה עד שלא תשולם האגרה או עד שהתובעים יקבלו פטור מבית המשפט.

 

כדי לקבל פטור מתשלום אגרה גבוהה, צריך להציג לבית המשפט את כל הנכסים שלכם, פירוט ההכנסות, פירוט ההוצאות, ניסיונות שעשיתם לגייס כסף מקרובי משפחה או מהבנק וכדומה.

 

בתי המשפט לא נוטים לקבל בקשות לפטור מאגרת בית משפט אם הם לא משוכנעים לחלוטין שהתובע עשה כל שביכולתו לגייס כסף לתשלום אגרה או שהוא חי מהיד לפה. הרבה יותר מכך: כאשר מדובר בתביעה שבה סכום התביעה מנופח מאוד, יתקשו עוד יותר השופטים לתת פטור כזה.

 

במקרה של משפחת אברהם מדובר על תביעת לשון הרע שהסיכוי שבסופו של דבר מישהו ישלם 3,000,000 ש"ח לצד השני הוא אפסי. חוק איסור לשון הרע הגביל את סכום התביעה ל 50,000 ש"ח (ול 100,000 ש"ח אם מוכיחים זדון בפרסום), אם לא מוכיחים נזק. כדי לזכות בסכום גבוה יותר, יש להוכיח שנגרם נזק.

 

כאמור, אם משפחת אברהם לא תקבל פטור מאגרת בית המשפט הגבוהה, היא תאלץ להקטין את סכום התביעה (או לוותר עליה), והתביעה תעבור לסמכותו של בית משפט השלום.

 

 

(2)

מי פה צוחק על ערבים?

 

עידו קינן מאתר nrg מעריב מדווח (21/10/2004) על כך שמשטרת ישראל ומשרד המשפטים הורו לאתר הבדיחות וההומור להוריד בדיחות גזעניות על ערבים.

 

רומן יושובייב, בחור בן 22 מראש העין, קיבל פניה ממשטרת ישראל להסיר מספר בדיחות מתוך האתר שלו "פורטל ההומור", הקיים ברשת חמש שנים. הבקשה להסיר בדיחות היא בעקבות תלונה של עו"ד נימר סולטאני, מתאם פרוייקט המעקב הפוליטי במכון מדה אל-כרמל. על פי הכתבה, סולטאני פנה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בדרישה לנקוט בצעדים נגד מפעיל האתר על הפצת חומרים גזעניים נגד המגזר הערבי. הפניה נעשה בחודש אוגוסט השנה (2004).

 

כתבה: עידו קינן: מה, כולה בדיחה, לא?

http://www.nrg.co.il/online/10/ART/802/882.html

 

פורטל ההומור

http://www.humorportal.co.il

 

ידיעה בנושא עלתה לראשונה (15/08/2004) גם באתר חדשות מחלקה ראשונה.

http://www.nfc.co.il/archive/001-D-52068-00.html?tag=13-18-15

 

 

בעל האתר לא מתרגש ומסכים להוריד את הבדיחות. אם הוא לא היה מסכים והיה נלחם על זכותו להציג בדיחות גזעניות (לשם האיסוף הארכיוני), אולי היה מתפתח כאן מאבק משפטי תקדימי על חופש הביטוי.

 

לעניות דעתי, הדרישה של משרד המשפטים להוריד בדיחות גזעניות מאתר שנושאו הוא איסוף בדיחות מכל הסוגים, לא שונה מהדרישה של הממשלה הצרפתית להוריד פריטים נאציים מאתר המכירות הפומביות eBay הנמצא בארה"ב.

 

לטעמי, יש כאן סכנה אמיתי: מעתה, אסור להציג חומר ארכיוני ברשת האינטרנט שפוגע בקבוצת אנשים. צריך להבין: מדובר באתר בדיחות שאוסף בדיחות שפוגעות בכולם. גם ביהודים. גם בערבים. האתר משמש כארכיון בדיחות, ולא כאתר הסתה מכוון כנגד קבוצת אוכלוסייה בחברה בישראל. זה כל ההבדל בין אתר איסוף בדיחות לבין אתר כהניסטי למשל שחלק ממטרתו הוא הסתה וגזענות כנגד אוכלוסייה ערבית במדינת ישראל.

 

והנה בדיחה על עורכי דין ערבים בישראל:

שאלה: איך מזהים עורך דין ערבי ישראלי שמחפש פרסום עצמי?

תשובה: הוא כל הזמן מתבכיין לשלטונות שיהודים אכלו לו ושתו לו.

 

 

(3)

חברת 012 קווי זהב הגישה כתב תשובה נגד אמיר גנס

 

בעבר סיפרתי לכם שספקית האינטרנט הישראלית 012 קווי זהב תבעה את אמיר גנס בגין משלוח דואר זבל פרסומי.

 

הכתבה על הגשת כתב התביעה

http://halemo.net/edoar/0061/0003.html

 

בהמשך הגיש אמיר גנס כתב הגנה וכן תביעה שכנגד

http://halemo.net/edoar/0070/0002.html

 

השבוע הגישה חברת 012 קווי זהב כתב תשובה לכתב ההגנה של אמיר גנס (באמצעות משרד עו"ד חיים רביה ושות'). חברת 012 קווי זהב לא היתה חייבת להגיש כתב תשובה, מכיוון שאם לא היתה מגישה, היה נחשב כתב ההגנה של גנס מוכחש כולו.

 

חברת 012 קווי זהב בחרה להתמקד במספר טענות שהעלה אמיר גנס בכתב ההגנה (שהוגש באמצעות משרד עוה"ד אילון ארגט ושות').

 

החברה טוענת כי בכתב ההגנה של גנס יש ביטויים מקוממים נגדה ("פשעים נגד האנושות"). עוד טוענת החברה כי גנס הפר התחייבויות חוזיות בינו לבין החברה. לטענתה השירות שלה למשלוח דואר אלקטרוני פרסומי למנויים הוא בהסכמתם של המנויים וכי מדובר בשירות לגיטימי לתאגידים המבקשים לבסס את הקשר בינם לבין לקוחותיהם באמצעות דואר אלקטרוני.

 

עוד טוענת החברה כי לא קיבלה כלל תלונות על השירות החדש שלה, אלא דווקא קיבלה תלונות על צורת הפרסום של אמיר גנס. החברה מוסיפה וטוענת כי היא פועלת על פי חוק: משלוחי הדואר האלקטרוני נבדקים האם הם חוקיים והאם מאגר הכתובות רשום אצל רשמת מאגרי המידע במשרד המשפטים על פי חוק הגנת הפרטיות.

 

חברת 012 קווי זהב טוענת כי אמיר גנס אינו מתחרה שלה או של ספקית אינטרנט אחרת בישראל. החברה מוסיפה כי מעולם לא נתנה רשותה ולא איפשרה לגנס לשלוח דואר זבל פרסומי באמצעותה.

 

החברה מתייחסת לרשימות השחורות הבינלאומיות וקובעת כי הללו הן מנגנונים בינלאומיים מקובלים וידועים בתעשיית האינטרנט. לטענתה, אין כל דרך להתגונן מראש מפני הכנסת שרת דואר אלקטרוני ל"רשימה שחורה". החברה מתייחסת לרשימות של SpamCop ו SpamHaus.

 

כזכור, אמיר גנס הגיש גם תביעת לשון הרע כנגד החברה. טרם הוגש כתב הגנה שכנגד.

 

 

 

 


העיתונאי רמי יצהר



 חיים אברהם



אמיר גנס
 



 
 

 






 

 

 

 

.