בתי המשפט

 

 

 

 

פסק דין

(נגד נתבעת מספר 1)

 

1.       זוהי תביעה לפיצויים נגד הנהלת בתי-המשפט, בגין נזקים שנגרמו לתובעים, כך לטענתם, עקב אי מתן הודעה מבעוד מועד, על דחיית מועד הוכחות ב- ת.א. 3368/02, שהיה קבוע ב- 13/7/04 בשעה 9:30, בפני כב' השופט בן חמו, בבית משפט השלום בעפולה.

            התובע מספר 1 היה נתבע בהליך שהתנהל בבית משפט השלום בעפולה, והיה מיוצג על ידי התובע מס' 2, שהינו עו"ד במקצועו.

            נגד הנתבע מס' 2, שהיה התובע באותו הליך, ניתן פסק דין בהעדר הגנה, לפיו חוייב לשלם לכל אחד מן התובעים פיצוי בסך 1,500 ₪ בתוספת 200 ₪ הוצאות משפט.

 

2.       התובעים טוענים, כי הם התייצבו לדיון ביום 13/7/04, ורק בשעה 11:04, כשעה וחצי לאחר שעת הדיון, התקבלה הודעה מטעם הנתבעת מס' 1 בדבר דחיית מועד הדיון.

 

3.       לטענת התובעים, הנתבעים התרשלו כלפיהם בכך שלא הודיעו להם אודות דחיית מועד הדיון, מיד עם מתן ההחלטה בדבר  הדחייה, לא בכתב ולא טלפונית.

          יצוין כי ההחלטה בדבר דחיית מועד הדיון ניתנה ביום 12/7/04, ערב המועד הקבוע להוכחות.

 

4.       עוד טוענים התובעים, כי הנתבעים הפרו חובה חקוקה, היא הוראת תקנה 497 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

 

          כבר אומר, כי דין טענה זו להדחות, הואיל והיא נזנחה על ידי התובעים בסיכומיהם (ר' בעניין זה: עא' 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ. סולל בונה, פד' מז (1) 311, פסקה 6; עא' 4472/92 הנרי רוט נ. אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן,  פד' מט (2),102).

 

5.       באשר לנזקים הנתבעים, טוען התובע מס' 1, כי נגרם לו נזק בסך 1,000 ₪ בגין אובדן יום עבודה, 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש ו- 5,000 ₪ בגין עינוי דין.

          התובע מס' 2 טוען, כי נגרם לו נזק בסך 1,000 ₪ בגין אובדן יום עבודה ו- 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

 

6.       הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), טענה בכתב הגנתה, כי ביום בו הוגשה בקשת הדחייה, קרי: ביום 12/7/04, נשלחה הודעה על החלטת דחיית מועד הדיון ע"י כבוד השופט בן חמו, באמצעות שרת הפקסים.  לטענתה שיגור הפקס הצליח ובצידו נרשם "שוגר בהצלחה".

          עוד טענה הנתבעת, כי בהתאם לנוהלי העבודה וכדרך שבשגרה, מערכת דיוור המסמכים בבית המשפט השלום בעפולה, משגרת אוטומטית בפקס כתבי בי-דין, פעמיים ביום. פקסים ששיגורם מצליח נרשם לצידם: "שוגר בהצלחה", ואילו פקסים ששליחתם נכשלת, מסומן לצידם כי השיגור נכשל, והם מועברים לדוח "נכשלים", ומשוגרים, בשנית.

          במידה וגם השיגור החוזר נכשל אזי מודפס כתב בית הדין הרלוונטי ונשלח באמצעות פקיד מסירה או באמצעות הדואר, בהתאם לכתובתו של בעל הדין.

 

7.       עוד טוענת הנתבעת, כי שרת הפקסים הוא שרת ארצי אליו מרוכזות פניות פקס מרחבי הארץ, אשר משודרות ליעדן על פי הסדר. בנסיבות העניין ייתכנו הפרשי זמנים בין מועד המשלוח מבית משפט ומועד המשלוח בפועל באמצעות השרת, אך ההעברה תתבצע בו ביום. 

          עוד לטענתה, נוהל 4.3.1 בקובץ הנהלים של הנהלת בתי המשפט, העוסק בדחיית דיונים, קובע, כי דחיית דיון לתקופה של שלושה ימים או פחות ניתן לבצע באמצעות טלפון/פקס/פקיד מסירה על פי שיקול דעת של המזכיר הראשי; ואילו נוהל 5.3.5 בקובץ הנהלים הנ"ל, העוסק בהמצאת כתבי בי -דין, קובע כי העתק החלטה בבקשה ישלח למבקש לצורך מסירה כדין.

         

8.       ביום 25/1/06 התקיימה ישיבת הוכחות; מטעם התובעים העידו הם עצמם, ומטעם הנתבעת העידה גב' עדנה קרייזל, מנהלת המדור האזרחי בבית משפט השלום בעפולה.

 

דיון והכרעה:

9.       אין חולק כי הנתבעת חבה חובת זהירות מושגית כלפי התובעים. הנתבעת אף אינה מתכחשת  לחובתה להודיע לצדדים המוזמנים להתדיין בפניה, על מועדי דיונים כפי שנקבעים מעת לעת. ואולם ממדי החובה והיקפה משתנים בהתאם לנסיבות העניין.

          לעניין חובת הזהירות הקונקרטית, טוענת הנתבעת, כי בנסיבות המקרה שלפנינו, עת שוגרה ההחלטה מעמדת קלדנית השופט באמצעות שרת הפקסים, ובאין הוראה ספציפית אחרת בגוף החלטת כבוד השופט בן חמו מיום 12/7/04, המורה למזכירות להודיע לצדדים, הרי שהנתבעת פעלה כדין בנסיבות העניין.

          לדעתי, חלה בנסיבות העניין חובה על המזכירות להודיע לשני הצדדים דבר דחיית מועד הדיון, בעיקר לנוכח העובדה שלא צוין בהחלטה, כי על המבקש להודיע לצד שכנגד דבר דחיית המועד. העניין מודגש ביתר שאת לנוכח התנגדותם של התובעים לדחיית מועד הדיון, כפי שצוין על גבי הבקשה, וכן לאור העובדה שהדחייה ניתנה ערב המועד הקבוע.

 

10.     מהעדויות שנשמעו, ומהראיות שהובאו בפניי עולה, כי ההחלטה בדבר דחיית מועד הדיון שוגרה על ידי קלדנית השופט באמצעות שרת הפקסים ביום 12/7/04 בשעה 14:14, וזאת ניתן ללמוד מדו"ח שיגור הפקסים בו צויין בסטטוס השיגור - "שוגר בהצלחה" (ראה, נספח ג' לתצהיר גברת עדנה קרייזל). כאמור, לטענת התובעים, ההחלטה הנ"ל נתקבלה במשרד התובע 2 ביום 13/7/04 בשעה 11:04, וזאת ניתן ללמוד מהשורה המודפסת בראש הודעת הפקס ובראש ההחלטה, כפי שנתקבלו במשרד התובע 2 (ראה, נספח ב' לתצהיר התובע 2).

 

11.     הנתבעת אישרה, כי ייתכנו הפרשי זמנים בין מועד משלוח המסמך מבית המשפט למועד המשלוח בפועל באמצעות שרת הפקסים, וזאת מסיבות שונות, כפי שהעידה בפניי גב' קרייזל:

"הפרש הזמן יכול לנבוע, וזאת אני אומרת מתוך נסיוני, קיימים משרדים שבהם מכשיר הפקס' הוא גם מכשיר הטלפון של המשרד, וכאשר אנו מנסים לשגר אליהם פקס' המכשיר לא מכוון לפקס' אלא אל טלפון, הפקס לא מגיע אליהם, אלא רק לאחר שהם סוגרים את המשרד ומעבירים את המכשיר למצב של פקס'. יכולה להיות סיבה נוספת שזה כמות אדירה של שיגורים מבית המשפט, מה שלא כ"כ הגיוני לגבי סדר גודל של בית משפט בעפולה, ואז השיגור נכנס לאיזשהו "תור" של שיגורים. אלו הסיבות שידועות לי."

(עמ' 9 לפרוטוקול ברישא של העמוד).

12.     במהלך שמיעת ההוכחות העלתה ב"כ הנתבעת את הטענה, כי התאריך והשעה המצוינים על גבי טופס "הודעת פקס" הנלווה להחלטה, (יום: 12.7.04 שעה: 21:16:52), הוא הזמן בו התקבלה ההחלטה במשרד התובע 2 (עמ' 5 לפרוטוקול).  טענה זו, ככל הנראה, נזנחה שכן בסיכומיה מודה הנתבעת, כי מועד זה הוא המועד בו שוגר הפקס באמצעות שרת הפקסים (סעיף 6 לסיכומי הנתבעת).        

13.     כשנשאלה גב' קרייזל מתי בודקים אם הפקס הגיע ליעדו, השיבה:

"מדי יום בסביבות השעה 16:00 עד 16:30, אני באופן אישי, מבצעת בדיקה של כל המסמכים שמדוורים באמצעות מכשיר הפקס' או הדואר האלקטרוני. פעולה זו מתבצעת גם כל בוקר בין השעה 8:00 עד 8:30. מסמכים אשר שיגורם נכשל, מדוורים שנית. וזה כל יום פעמיים ביום. לגבי המסמך, נשוא התביעה, אילו השיגור היה נכשל ביום 12.7.04, הסטטוס שלו הופך להיות 13.7.04. ...אני מפנה לנספח ג' לתצהיר שלי, שם כתוב תחת "זמן שיגור פקס" - "מיידי", זה אומר שמאותו רגע זה מתחיל לבצע נסיונות שיגור. עד שהוא מצליח. אם הוא לא מצליח, אז הוא מופיע כנכשל. כדי לא ליצור עומס על המערכת, אז מבקשים לנתב חלק מהמסמכים לשיגור לילי. מבחינתי ומבדיקתי מול הסיוע במערכת, אי אפשר לדעת בדיוק, מתי הפקס הגיע לנמען. ...הדבר היחיד שברור, שהנמען קיבל את הפקס ב- 12.7.04 ולא ב- 13.7.04. כי אם לא היה מקבל את הפקס ביום 12.7.04, הפקס היה מופיע לי למחרת בשעה 8:00 בבוקר כשיגור שנכשל. ייתכן שהפקס' התקבל במשרדו של עו"ד מועד בשעת לילה מאוחרת ויכול להיות עד השעה 24:00 ביום 12.7.04."

 (עמ' 7 לפרוטוקול). 

             לפיכך, לטענת הנתבעת ההחלטה נשוא התביעה שוגרה באמצעות שרת הפקסים ביום 12.7.04 בשעה 21:16:52 ומשלא הופיעה ביום למחרת בדו"ח, בסטטוס של יום 13.7.0, המשמעות היא כי הפקס שוגר בהצלחה ביום 12.7.04 עד לשעה 24:00.

 

 

              

 

 

14.     נכון אני לקבל את טענת התובע 2, כי ההחלטה נשוא התביעה התקבלה במשרדו ביום 13/7/04, אף על פי, שההחלטה שוגרה ביום 12/7/02 בשעה 21:16:52, באמצעות שרת הפקסים.

בהקשר זה יש לציין, כי התובע עצמו הגיש במהלך דיון ההוכחות, פקסים של החלטות בית המשפט מהם ניתן ללמוד, כי החלטה מיום 27/9/05 אשר שוגרה בשעה 14:52:52 הגיעה ליעדה בשעה 14:53 (ראה, ת/3, ת/4) והחלטה שנייה מיום 3/11/05, אשר שוגרה בשעה 12:42:10 הגיעה ליעדה בשעה 12:42 (ראה ת/5, ת/6), קרי: מועד הגעת הפקס ליעדו הוא בסמוך למועד השיגור.

 

15.     כדוגמא לאיחור שיכול לקרות בשיגור פקס באמצעות שרת הפקסים, אף אם השיגור מתבצע בהצלחה, מפנה התובע מס' 2 להחלטה שניתנה בתיק אחר באותו בית משפט ובאותו יום (ת.א. 2544/03), ושוגרה למשרד עו"ד לובאני בנצרת, כפי שעולה מדו"ח שיגור הפקסים, (נספח ג' לתצהיר התובע מס' 2); אלא שהחלטה זו הגיעה ליעד רק ביום 13/7/06 בשעה 16:28, כפי שניתן ללמוד מנספח ד' לתצהיר התובע מס' 2; על אף שבדו"ח שיגור (מצורף כנספח ח' לתצהיר מטעם הנתבעת), צוין כי "שוגר בהצלחה".

          ללמדך, שגם מסמך שצוין לגביו, כי "שוגר בהצלחה" יכול להגיע ליעדו באיחור.

 

16.     עולה השאלה, האם בנסיבות, כפי שתוארו לעיל, התרשלה הנתבעת במילוי  תפקידה?

 

          הנתבעת מפנה לנהלים פנימיים של הנהלת בתי המשפט משנת 2002, לפיהם עולה, כי ביטול של דיון בתקופה של שלושה ימים או פחות יש להודיע לבעלי הדין והעדים באמצעות טלפון/פקס/פקיד מסירה, הכל לפי שיקול דעתו של המזכיר הראשי ( סעיף 4.3 לנהלים, נספח ד לתצהיר גב' קרייזל). כמו כן מפנה הנתבעת לסעיף 5.3.5 לנוהל מיום 26/2/97 לפיו: "בנוסף, תטביע מזכירות בית המשפט חותמת "העתק מתאים למקור" על ההעתק/ים ותשלח ההחלטה או פסק הדין שבהעדר למבקש לצורך מסירה כדין".

           

          לדידי, במקרה זה, נוכח הגשת הבקשה ערב המועד הקבוע, ונוכח התנגדות התובעים לדחיית מועד הדיון, היה על המזכירות להפעיל שקול דעת ולהודיע לצדדים טלפונית ולנהל תרשומת על כך.

          עמדתי זו מתחזקת בעיקר לאור העובדה, כי בהחלטה נשוא התביעה לא נאמר דבר לעניין חובתו של המבקש להודיע לצד שכנגד על ביטול הדיון.

 

17.     על החובה להודיע טלפונית, אני למד מהוראת תקנה 497 א' לתקסד"א, הקובעת כדלקמן:

"(א)בית משפט או עורך דין (להלן - השולח) רשאי להמציא כתב בי- דין בפקסימיליה לעורך דין המייצג בעל דין (להלן- הנמען), ויראו אותו ככתב בי- דין שהומצא במסירה אישית לנמען ביום המשלוח, ובלבד שנתקיימו בו כל אלה: 
(1) כתב בי- הדין נשלח בין השעות 08.30 ו- 13.30 בימים א' עד ה'          בשבוע, שאינם ימי מנוחה כמשמעותם בסעיף 18א לפקודת סדרי      השלטון והמשפט, תש"ח - 1948, או ימי מנוחה שנקבעו בחיקוק; כתב בי- דין שנשלח ביום ו', ביום מנוחה או לאחר השעה 13.30, יראו אותו כאילו נשלח ביום החול שלאחריו;

(2)....
(3)....
(4).....

(ב) השולח יודיע לנמען בטלפון, בתוך 24 שעות משעת המשלוח, כי שלח לו בפקסימיליה את כתב בי- הדין וכי העתק ממנו מצוי במזכירות בית המשפט, ויערוך תרשומת על ההודעה הטלפונית, שתכלול את פרטי כתב בי- הדין, זמן השיחה ושמו של האדם שלו נמסרה ההודעה.    
(ג)....".

 

"כתב בי- דין", מוגדר בסעיף 1 לתקסד"א: "כל מסמך שניתן למסרו או להמציאו על פי תקנות אלה, לרבות החלטה, פסיקתה, הודעה, דרישה והזמנת בעל דין או עד;".

 

18.     בסעיף 4.3.2 לנוהל מערכת בתי המשפט מצויין כדלקמן:

"לערוך תרשומת על הפעולה שנעשתה תוך ציון פרטים מלאים על מוסר ההודעה, מקבל ההודעה, תאריך מסירת... (צילום הנוהל קטוע - י.ס.) מסירתה (יש להיעזר בנספח א' לנוהל לצורך רישום ומעקב אחר הודעות הדחייה לצדדים)".

      

הנתבעת לא צירפה את נספח א' לנוהל ועל כן, לא ברור אלו פרטים יש לנהל לצורך רישום ומעקב.        

הפרת חובה חקוקה עשויה לשמש בסיס לקביעת רשלנות מצד מי שהפר אותה חובה, אם אמצעי זה נמנה עם אמצעי הזהירות הסבירים, שאדם מן היישוב, היה נוקט לפי מבחן הצפיות הסבירה (ראה, ע"א 704/71 אגבריה נ' המאירי, פ"ד כו(1) 743). עם זאת, האחריות ברשלנות אינה מוטלת בשל עצם הפרת האיסור החקוק אלא לאור שקילת כל נסיבות המקרה וביניהם גם אותה הפרה (ת.א. (מחוזי - חיפה) 770/99 מוחמד סלימאן אחמד האדר נ' דדון (פורסם באתר נבו)). טענת התובעים להפרת חובה חקוקה נדחתה לעיל, אך עדיין ניתן לראות בהוראת תקנה 497א כאמת מידה לבחינת סבירות התנהגות הנתבעת בשאלת הרשלנות.        

 

19.     הגב' קרייזל נשאלה האם במקרה דנן היא הודיעה לצדדים טלפונית, והיא השיבה: "אני לא זוכרת אם במקרה הספציפי הזה הרמתי טלפון, או שלא הצלחתי אני לא מנהלת תרשומת. בשעה 16:00 בדר"כ אני נמצאת לבד במדור" (עמ' 10 לפרוטוקול). 

          אינני מצפה, כי גב' קרייזל תזכור אם הודיעה אם לאו;  זהו הטעם מאחורי ההוראה בדבר ביצוע תרשומת בכתב, והעדר תרשומת, כאמור, פועל לחובתה של הנתבעת.

         

20.     לפיכך, ולאחר ששקלתי את מכלול נסיבות המקרה הגעתי למסקנה, כי היה על הנתבעת להודיע לב"כ הצדדים טלפונית על דחיית מועד הדיון, ולנהל תרשומת שיחה בעניין, או, לכל הפחות, לשלוח את ההחלטה בפקס ישירות לצדדים ולא באמצעות שרת הפקסים.

הצורך לפעול כאמור, עולה משום שההחלטה בדבר דחיית מועד הדיון ניתנה ערב הדיון, והניסיון מלמד, כפי שהעידה על כך גב' קרייזל – מטעם הנתבעת, כי ייתכנו עיכובים במשלוח החלטות באמצעות שרת הפקסים.

 

21.     נותר להכריע בשאלת גובה הנזקים שנגרמו לתובעת עקב התרשלותה של הנתבעת.

התובע מספר 2 העיד, כי ערב הדיון, בשעה 17:00, התקשר למשרד ב"כ הצד שכנגד, כדי לברר עניין הבקשה לדחיית מועד הדיון, לה התנגד נחרצות, ונענה ע"י המזכירה, כי לא ידוע לה דבר אודות הבקשה.

ניסיונו להשיג את מזכירות בית-המשפט טלפונית לא צלח בשל השעה המאוחרת; אך למחרת בבוקר נמנע מלהתקשר לבית-המשפט כדי לברר באם הדיון נדחה, והוסיף:

"גם אם הייתי יודע שזה נדחה, הייתי מגיע לבית-המשפט וטוען". (ראה עמ' 6 לפרוטוקול).

הנה אם כן, התובע מספר 2, שהינו עו"ד במקצועו, בחר לעצום את עיניו, ונמנע מיצירת קשר טלפוני בבוקר הדיון, דבר שיכול היה לחסוך ממנו הגעה מיותרת לבית-המשפט, ובזבוז זמן, אך בחר, במודע, לא לעשות כן, והוסיף כי גם אם היה יודע על הדחייה היה מגיע לדיון.

הצהרה זו דיה כדי לנתק את ההקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבעת לבין הנזק שנגרם לתובע מספר 2, אם בכלל.

למיותר לציין, כי בימינו, יכול היה התובע מספר 2 לבדוק אם הדיון נדחה ע"י כניסה לאתר בית-המשפט באינטרנט, וגם זאת בחר לא לעשות.

לאור האמור, דין תביעת התובע מספר 2 להידחות.

 

22.     לא כך לגבי התבוע מספר 1.   גם אם היה נודע לתובעים בבוקר יום הדיון על ביטול הדיון, לא היה בכך כדי לסייע לו, שכן, לפי טענתו, באותו זמן הוא עבד כקבלן בניין פרטי בתל אביב, ונהג לצאת כל בוקר בשעה 5:00 מביתו בנצרת למקום עבודתו (עמ' 2 לפרוטוקול). לטענת הנתבעת, התובע 1 לא הוכיח את הנזק שנגרם לו לטענתו, ובכל מקרה נפסקו לתובע 1 בפסק הדין בתיק שהתנהל בעפולה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪. לשיטתה, הוצאות אלה, הביאו בחשבון, בין היתר, את הטרחה ומספר הדיונים שהתקיימו ושבוטלו. הנתבעת לא צירפה לסיכומיה את פסק הדין הנ"ל, על אף שבהחלטתי מיום 21/5/06 התרתי הגשת פסק הדין, ועל כן איני יכול לקבוע אם ההוצאות שנפסקו שם  לקחו בחשבון את דחיית הדיון נשוא תביעה זו.     
         
אכן, התובע 1 לא צירף קבלות, או כל ראיה אחרת להוכיח כי אכן היה אמור לעבוד באותו יום בתל-אביב,  וכי אי-יציאתו אותו יום למקום העבודה, בזמן, גרמה לו לנזק. יחד עם זאת, מוכן אני לקבל, כי נגרמה לתובע אי-נוחות מסוימת וטרחה, אשר את הפיצוי בגינה אני מעריך בסך 400 ₪.      

 

22.     סיכומו של דבר:

          הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע מספר 1 פיצויי בסך של -.400 ₪, ואילו תביעת התובע מספר 2 דינה להידחות.

          בנסיבות העניין, ולאור הפער בין הסכום שנתבע (-.10,000 ₪), לסכום שנפסק בסופו של יום, אינני מוצא לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט לתובע מספר 1.

          כמו-כן, ולאור האמור, ולאור התוצאה אליה הגענו, אינני רואה לנכון לחייב את התובע מספר 2 בתשלום הוצאות הנתבעת.

 

המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה  לב"כ הצדדים.

 

ניתן היום ז' בתמוז, תשס"ו (3 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.

 

 

רינת ביטון