הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

המחוזי מבקר את הטוקבקים אבל מגן על האנונימיות 23/04/2007 | גיליון מספר 90 | משה הלוי halemo בקשת רשות ערעור שהגיש המטפל האלטרנטיבי רמי מור לחשיפת שמות משמיציו באינטרנט נדחתה, לא לפני שהשופט יצחק עמית מבית המשפט המחוזי בחיפה הוציא תחת ידיו פסק דין מקיף ביותר על תופעות שונות באינטרנט החורגות מכל חופש ביטוי ועל כללים משפטיים פרוצדורליים לחשיפת גולשים. לאחר שבתי משפט השלום דחו מספר תביעות לחשיפת שמות משמיצים באינטרנט שהגיש המטפל האלטרנטיבי רמי מור, עתר מור בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. ראו כתבה קודמת בנושא, כולל פסקי הדין וההחלטות הקודמות בעניין רמי מור http://halemo.net/edoar/0087/0005.html רמי מור עתר לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשת רשות ערעור, לאחר שבקשה שלו לבית המשפט השלום בקריות לחשיפת שמות משמיציו בפורום נטורופתיה באתר YNET, נדחתה על הסף על ידי השופטת אביטל בית נר. בהחלטת ביניים של שופט בית המשפט המחוזי יצחק עמית, נקבע כי חברת ידיעות אינטרנט ואתר YNET ישמרו את הפרטים והכתובות של הגולשים המשמיצים. מור הגיש עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשת רשות ערעור, לאחר שבקשה שלו לבית המשפט השלום בחיפה לחשיפת שמות משמיציו באתר "דוקטורס" נדחתה על ידי השופטת בטינה טאובר. את אותה בקשה הגיש מור נגד חברת התקשורת ברק 013. השופט יצחק עמית החליט לאחד את שני בקשות הערעור, ודן בהן כאילו ניתנה בהן רשות ערעור. ביום 22/04/2007 נתן בית המשפט המחוזי בחיפה את אחת ההחלטות המקיפות ביותר בנושא חופש הביטוי באינטרנט אל מול חשיפתם של גולשים בטוקבקים, בפורומים, בצ'אטים ובכל מקום ברשת שבו ניתן להתבטא בחופשיות. לאחר סקירה של הצד הטכני ואיזכור הפרסומים הפוגעים נגד מור, התפנה בית המשפט לעסוק בכל נושא חופש הביטוי באינטרנט, אל מול דרישתם של נפגעים לחשיפת גולשים שכתבו נגדם לשון הרע. חשיפת גולשים כסעד ביניים בלבד בית המשפט הסביר כי בקשה לחשיפת שמות גולשים, חייבת לבוא כסעד ביניים בתביעת לשון הרע. בית המשפט הסביר כי אדם המבקש לחשוף שמות משמיציו באינטרנט בהליך נפרד שלא כחלק מתביעת לשון הרע, מעידה על חוסר תום לבו של המבקש. בית המשפט הסביר כי ההליך הנכון לחשיפת שמות גולשים הוא בתביעת לשון הרע נגד פלוני אלמוני, ובנוסף הגשת בקשה לחשיפת שמו האמיתי של הנתבע. סעד הביניים יהיה חשיפת שמו של אותו פלוני אלמוני, וכששמו ייחשף בהחלטת בית משפט, שמו של הנתבע יוחלף בתיק בית המשפט מפלוני אלמוני לשמו האמיתי. סקירה מקיפה בית המשפט סקר את תזכירי החוק והצעות החוק בנושא חופש הביטוי באינטרנט, בהם תזכיר חוק מסחר אלקטרוני התשס"ו 2005 של משרד המשפטים. בית המשפט גם סקר פסקי דין קודמים שניתנו בפרשות שונות בהם היו מעורבים גולשי אינטרנט בתביעות לשון הרע ובבקשות לחשיפת שמם על ידי תובעים. בית המשפט אף התייחס לפסק הדין המקיף בפרשת פלונית (בשא 4995/05, שלום ירושלים, פלונית נגד בזק בינלאומי), שם נקבעו על ידי השופטת מיכל אגמון גונן כללים שונים לחשיפת שמות משמיצים. השופט יצחק עמית מתח ביקורת על פסק הדין בפרשת פלונית והסביר כי מבחן שהוצע באותה פרשה, לפיו יורה בית המשפט על חשיפת זהותו של הגולש רק במקרים של עבירה פלילית, להבדיל מעוולה אזרחית, הוא מבחן צר יתר על המידה. לדעתו, המבחן עלול לעורר קשיים ביישומו, באשר יסוד "הכוונה לפגוע" בעבירה של לשון הרע, עשוי להיות מושפע מכלל נסיבות המקרה, וזהותו של המפרסם היא לעיתים חלק מהנתונים הרלוונטיים הנדרשים כדי להכריע בשאלת הכוונה לפגוע. בית המשפט נתן כדוגמה את חשיפתה של הכותבת הבדויה "פזית בניזרי" שנתבעה ביחד עם חברת וואלה תקשורת על ידי הבמאית נירית ירון, לאחר כתבה לא מחמיאה עליה ועל פרסומת שעשתה עבור משקה "תפוזינה". באותה פרשה, לאחר שניתן צו לחשיפת פרטיה של הכותבת, התברר כי מדובר בעיתונאית דנה ספקטור. התביעה הסופית נגד וואלה ונגד הכותבת נדחתה בסופו של דבר, אבל הנזק בחשיפת כותבת אנונימית נותר בעינו (א 162928/02, שלום תל אביב, נירית ירון נגד וואלה תקשורת בע"מ). בנוסף לפסקי דין ישראליים, סקר בית המשפט החלטות דומות שהתקבלו בערכאות זרות, וכן מאמרים וספרים שנכתבו על ידי מלומדים ישראלים, בהם ד"ר מיכאל בירנהק וד"ר נמרוד קוזלובסקי. לאחר הסקירה המקיפה, צמצם בית המשפט את הסוגיה לשלוש שאלות מרכזיות: 1. תחולתו של חוק איסור לשון הרע על פרסומים באינטרנט. 2. אילו ערכים משרתת, אם בכלל, האנונימיות ברשת, ומהם גבולותיה. 3. מה משקלה של חובת הסודיות ביחסים בין מנהלי האתרים וספקי הגישה לבין לקוחותיהם הגולשים, כאשר מתבקשת חשיפת זהותו של גולש אנונימי בשל חשש לביצוע עוולה. ביחס לשאלה הראשונה, הסביר בית המשפט כי חוק איסור לשון הרע חל גם על רשת האינטרנט, בין היא מוגדת כאמצעי תקשורת ובין אם לאו. בית המשפט הסביר ביחס לשאלה השניה, הסביר בית המשפט כי פנים רבות לה לאנונימיות, בין אם לצורך מתן צדקה בסתר, תרומת זרע או כתיבת פסבדונים בכינויים כמו "אחד העם" או "מנדלי מוכר ספרים". ביחס לאינטרנט, הסביר בית המשפט כי להיות אנונימי, פירושו להיות בלתי ניתן להשגה. כלומר, לבצע פעולות מבלי להזדהות. בית המשפט איזכר את הביטוי בו השתמש חבר הכנסת ישראל חסון, כאשר כינה את הטוקבקיסטים "רעולי פנים וירטואליים" ביחס להצעת החוק שלו לאיסור פרסום תגובות אנונימיות באינטרנט. השופט עמית הסביר כי לעיתים, האנונימיות נתפסת כמפלטו של השקרן ומסמלת אקט של פחדנות, של חשש להזדהות ולעמוד מאחורי הדברים. אבל, כך גורס השופט העמית, ניתן גם להצביע על יתרונותיה של האנונימיות ברשת. בית המשפט הסביר כי חשיבותה העיקרית של האנונימיות היא בזיקתה לחופש הביטוי: האנונימיות היא "המחסה מפני עריצות הרוב", במיוחד בהקשר של חופש הביטוי הפוליטי. כדוגמה, נתן השופט עמית את המאזינים המדברים בתוכניות רדיו ומעדיפים לדבר בעילום שם, אשר לא היו מביעים את דעתם אם היו מחויבים להזדהות בשם אמיתי. השופט עמית המשיך ונתן דוגמאות לסוג אחר של אנונימיות באינטרנט, אשר מאפשר לגולשים להשתחרר מעכבותיהם, ולשחרר ארס, חרצובות לשון ודברים בוטים על אחרים. בית המשפט בחר לצטט מתוך מאמרו של דורון רוזנבלום בעיתון הארץ, וכן של רענן שקד מידיעות אחרונות, אשר הסבירו כי הטוקבקיסט הוא "חסר חוליות חסר חיים המתגורר במחילות אינטרנטיות, תת קרקעיות, ניזון מעלים רקובים ומנוזלי השכנים לבלוג, וחשיפתו לאור יום מלא עשויה להרוג אותו". ביחס לשאלה השלישית, קבע בית המשפט כי חובת סודיות אין פרושה קיומו של חסיון על המידע. לדעת בית המשפט, יש להבחין בין סודיות לבין חסיון: הזכות לסודיות עומדת עד לנקודת הזמן שבה נדרשת ראיה על פי דין, כאשר הדין הכופה מבטל את הסודיות. בית המשפט הסביר כי ברגע שניתן צו על ידי בית משפט, חובת הסודיות לא חלה על הצד השלישי, אלא חלה חובה עליו לציית לצו בית משפט וזאת לצורך ההליך המשפטי. דחיית הערעור בית המשפט דחה בסופו של דבר את הערעור של רמי מור נגד אתר Ynet ונגד חברת ברק 013. בית המשפט הסביר כי למרות שבמישור העקרוני היה נכון להיעתר לבקשתו של המבקש, הרי במקרה שלפניו הוא דוחה את בקשתו של מור. לדעת בית המשפט, בשיח הטוקבקים הקיים היום, ביטויים כמו "גנב" ו"שרלטן", למרות שאינם בגדר פרוזה, אינם חריגים בנוף התגוביות. בית המשפט הסביר כי מאחר ומדובר בסוגיה עקרונית וחדשנית, הוא אינו עושה צו להוצאות. כמו כן, ביטל את הוצאות המשפט שהוטלו על מור בהליכים קודמים שהתקיימו בבתי משפט השלום. ברע 850/06, מחוזי חיפה, רמי מור נגד ידיעות אינטרנט ואח' החלטה מיום 22/04/2007 של השופט יצחק עמית mor_vs_ynet_3.htm

רמי מור השופט יצחק עמית בית המשפט המחוזי חיפה

תגובות הקוראים