בתי המשפט

 

 

 

פסק דין

 

רקע כללי – הסכסוך במפלגת עלה ירוק

 

1.         התובע אוהד שם טוב (להלן "התובע")  משמש כיום כיו"ר מפלגת עלה ירוק (להלן "המפלגה"). הנתבעת  הגר צימרמן (להלן "הנתבעת") הייתה פעילה במפלגה בזמנו וכיום היא באופוזיציה וביריבות קשה להנהגת המפלגה  הנוכחית.  חשוב לציין כי התובע והנתבעת היו בעבר ביחסים טובים ובצד אחד של המיתרס.  אלא שבחלוף העיתים ובהשתנות הזמנים מצאו את עצמם כיריבים קשים ואולי יותר מזה (כפי שקורה באקלים הפוליטי ואין מדובר בתופעה יוצאת דופן). נדמה כי כל אחד מן הצדדים מאמין כי דרכו ודרך פעולתו היא אשר תטיב עם המפלגה, העם והעולם. אך דרכם השונה להשגתה הביאו למחלוקות ובסופו של דבר לתביעות בבתי המשפט.

 

2.         התביעה שלפנינו היא אחת התוצאות של ריב זה.  בתמציתה טוען התובע כי הנתבעת מפיצה את דיבתו רעה בבלוג שהיא מנהלת באינטרנט. 

 

3.         אשר לכן, נדון בתביעה לפי הסדר הבא.  ראשית, נתאר בקצרה את טענות התובע בדבר התבטאויותיה של הנתבעת ונברר אם בהתבטאויות אלו יש אכן לשון הרע.  במידה וכן,  נברר אם יש לה הגנות כלשהן, ובמידה ויהיה צורך, נדון בגובה הנזק.

 

מהן התבטאויות הנתבעת והאם יש עליהן הגנה?

 

4.         התובע תבע בגין מס' פרסומים שלטענתו פרסמה הנתבעת באינטרנט על מנת להכפישו.  בקצרה, במאי 2006 פרסמה הנתבעת בבלוג כי התובע מושחת ועומד בראש מפלגה מושחתת, משליט במפלגה אוירה של איום והפחדה וכדי להמחיש זאת פרסמה את תמונתו של התובע עם כפיה כהשוואה לראיס יאסר ערפאת. כמו כן כנתה אותו "לא שפוי בעליל" "ועבריין".

 

נתייחס בקצרה לכל אחד מהפרסומים:

 

5.         "מושחת" – הנתבעת העלתה באינטרנט ואף בבית המשפט טענה כי המפלגה ובראשה התובע פועלת בצורה מושחתת משתי סיבות עיקריות הקשורות לכך שאין היא פועלת בשקיפות (פר' מיום 15.3.2007 עמ' 2 ש' 3-13).

-           ראשית, לטענתה, למרות שלא עברה את אחוז החסימה, הרי בזכות מספר גדול של מצביעים זכתה מפלגת עלה ירוק לכספי מימון מפלגות.  אלא שהמפלגה  לא פרסמה מה עשתה בכסף שנשאר לאחר הבחירות, ולאן בדיוק הלך.

-           שנית, לטענתה אין בחירות דמוקרטיות במפלגה וקבוצת אנשים השתלטה עליה מסיבות אישיות שלהן.

 

6.         בטענות אלו אין אני רואה כל לשון הרע.  להיפך, מדובר בטענות לגיטימיות לחלוטין שרצוי אפילו שייטענו אם אכן יש אחריהן ממש (וכמובן אינני נכנס לגופן של טענות).  אלה בדיוק הטענות שבית המשפט יגן על טועניהם ואפילו אין הן תמיד מלאות ומדוייקות.  ובלבד כמובן שנעשו בתום לב.  נציין רק כי מן הראוי להסביר בבירור טענות אלו ולא רק לצעוק שחיתות במלוא הגרון.

 

7.         לעניין ההתבטאות "לא שפוי בעליל" – הרי בבואנו לבחון אמירה עלינו לבחון את מכלול הנסיבות בה היא נאמרה. על פניו נראה כי ביטוי זה הוא ביטוי "סלנג" ואין הכוונה הייתה להטיל דופי במידת שפיותו של התובע. והרי גם הנתבעת כונתה בבלוגים מסויימים "ילדה פסיכית".  נראה כי הנתבעת השתמשה בביטוי "לא שפוי בעליל" כחלק משפה שהייתה מקובלת באותו בלוג בה פורסם ביטוי זה. בהקשר הנוכחי של הסכסוך בין הצדדים אין לראות בביטוי לשון הרע.

 

8.         הכינוי "עבריין" שבו השתמשה התובעת מהווה לשון הרע ואסביר.  אין כל ספק כי התובע אינו עבריין במונח המובן לבני אדם.  אין בעברו כל עדות למעשה פלילי שביצע. הנתבעת ניסתה להעלות במהלך הדיון טענות שונות על מנת להצדיק את הפרסום. טענות אלה נדחות על הסף משום שלא נמצאה להן כל הוכחה אמיתית. הניסיון להציג את התובע כעבריין מהווה פגיעה בשמו הטוב והיא ללא ספק נכנסת בהגדרה של ס' 1 (1) ו/או (3) לחוק.

 

9.         גם תמונתו של הנאשם עם כפיה עלראשו והשוואתו לערפאת אינם מהווים בדיוק מחמאה.  לא היה כל הסבר לכך על ידי הנתבעת מלבד טענתה כי העתיקה זו מאתר אחר (היושב על geocities כך שאיננו תחת כנפי המשפט הישראלי).  אכן, התמונה פורסמה קודם באתר אחר אך אין לכך הצדקה.  אם כן ניתן לקבוע כי תמונת התובע בדמותו של יאסר ערפת והכינוי "עבריין" שפורסמו על ידי הנתבעת מהווים לשון הרע.

 

כיצד יש לקבוע את הנזק בענייננו?

(ההקשר שבו נאמרה תביעת לשון הרע ותום הלב של הנתבעת)

 

10.        אי אפשר לנתק את התביעה הנוכחית ממערכת היחסים הכללית בין הנתבעת לבין המפלגה.  כפי שמוסכם על שני הצדדדים,  בתקופה שטרם הבחירות לכנסת ה – 17 הועסקה הנתבעת בשכר ע"י המפלגה אך לטענתה לא קבלה את השכר שהובטח לה. על כך מתנהל הליך נפרד בביה"ד לעבודה בחיפה. תחילה הגיש התובע את התביעה בגין פרסום לשון הרע בהליך שמתנהל בביה"ד לעבודה. רק לאחר שהובהר כי  ביה"ד אינו מוסמך לדון בה, הגיש התובע את התביעה לביהמ"ש לתביעות קטנות.

 

11.        לטענת הנתבעת, התובע משתמש בהליכים המשפטיים כאיום על כל חברי המפלגה שאינם הולכים בדרכיו ושומעים למרותו.  לשיטתה, יש פה ניצול ציני של הליכי משפט לשם סתימת פיות.  התובע כמובן טוען ההיפך.  לשיטתו, יש פה ניצול ציני של חופש הביטוי על מנת לפגוע בו ולהשמיצו מעל כל אתר ותחת כל בלוג רענן.

 

12.        האמת היא שהפתרון המשפטי לעולם איננו חד-משמעי אלא כרוך באיזון.  דיני לשון הרע עוסקים בזכותו של אדם לשם טוב. בבסיס העיסוק בדיני לשון הרע עומדת מלאכת איזון בין זכות הציבור לדעת ובין זכותו של נשוא הפרסום לשמור על שמו הטוב. (ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פד"י מג (3) 840(להלן-"פרשת אבנרי"); בג"ץ 73/53 "קול העם" נ' שר הפנים, פ"ד ז'(2) 871). מנגד "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר  מכל נכס אחר" ( פרשת אבנרי, 856).

 

"איזון האינטרסים יוצר "מתח בלתי פוסק בין שני הערכים. כל שנוסף לחופש הביטוי נגרע מאיסור לשון הרע. ככל שניתן הגנה מקיפה יותר לשמו הטוב של האדם, כן נפגע יותר בחופש הביטוי... וככל שניתן הגנה מקיפה יותר לחופש הביטוי, כן נפגע בשמו הטוב של האדם" (אורי שנהר, "דיני לשון הרע"  (להלן-"שנהר"),עמ' 21). 

 

13.       התרשמתי כי הנתבעת השתמשה בביטויים קיצוניים מדי בתום לב.  צריך לזכור שגם טענת לשון הרע איננה יכולה להגביל יתר על המידה את התבטאות הבלוגר המצוי.  מטבע הדברים, לא כל כותב באינטרנט הוא משפטן ולא ייתכן שכל בלוגר/מגיבן יצטייד בעורך דין צמוד על כל משפט שיוציא ממקלדתו.  מעבר לכל אלו, עם כל הכבוד למפלגת עלה ירוק ולעניין שהיא מעוררת בציבור, ואם כל הכבוד לבלוג של הנתבעת, לא ברור לי כלל כמה אנשים מתעניינים בכך, וכמה מהם (אם בכלל) קראו את דברי הנתבעת.  צריך לזכור שבעידן המודרני, זכותו של כל אחד אולי לדבר, אך איש איננו חייב להקשיב.

 

14.       אולם מאידך גיסא, דמם וכבודם של אנשי ציבור איננו הפקר גם אם בחרו להיכנס לפוליטיקה.  צריכים אנו לזכור שהתרת כל התקפה שלוחת רסן בנימוק של חופש הביטוי היא חרב פיפיות.  התוצאה תהיה שאנשים הגונים יסרבו להיכנס לפוליטיקה מחשש לכבודם ואת מקומם יתפסו אנשים בעלי עור עבה שאינם מתחשבים כלל בציבור ודיעותיו.  אשר לכן, יש למצוא את האיזון הנכון בכל מקרה ומקרה ולא מלאכה קלה היא.

 

15.       במקרה שלפנינו, התרשמתי כי אין לייחס לנתבעת את אותו זדון שמיחס לה התובע בהתקפותיה עליו ועל מפלגתו (בגלגולה הנוכחי).  מאידך גיסא, אין היא מלאכית גמורה שניתן לפטור אותה בלא כלום, ואפילו מתי מספר עיינו בבלוגה.  אשר לכן, הפתרון הנכון יהיה בהטלת פיצוי סמלי על הנתבעת על שאירע עד היום.  כמובן, במידה וימשכו התקפות אישיות שאינן מבוססות כלל, תמיד פתוחים הם שערי בית המשפט.

 

סוף דבר

 

16.        לסיכומו של דבר, לאור כל מה שכתבתי, הרי הנתבעת תשלם לתובע סכום של שלוש מאות שקלים לפיצוי סופי ומוחלט עבור כל נזקי לשון הרע שגרמה לו.  אציין שוב כי הסכום נמוך וסמלי אך בהתחשב בכלל הסכסוך בין הצדדים, זהו הסכום הראוי. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום.  לא ישולם, ישא ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

 

אוסיף כי נדמה לי ששני הצדדים מסכימים רק כי זכותו של כל אחד/ת להילחם עבור מה שהוא מאמין/ה בו, אך ללא השמצות והכפשות אישיות מיותרות.  לו היה הויכוח נושא אופי ענייני ומכובד, היו כל הצדדים יוצאים מורווחים, ולא אוסיף בכך.

 

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

 

זכות בקשת רשות ערעור לשני הצדדים תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי בירושלים.

 

ניתן בלשכתי בהעדר הצדדים היום יום ראשון 06 מאי 2007

 

                                                                                                אברהם נ. טננבוים, שופט