הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי
|
|
|
|
|
|
החוק יגן על פרטיות מסרים אלקטרוניים 04/07/2007
| גיליון מספר 95 | משה הלוי halemo תיקון חדש לחוק הגנת הפרטיות קובע כי כל מסר אלקטרוני
פרטי שלא נועד לפרסום, ייחשב כמוגן. פרסומו ברבים ללא הסכמת הצד השני, ייחשב
לפגיעה לפרטיות. תיקון נוסף בחוק יאפשר קבלת פיצוי ללא הוכחת נזק כפי שנהוג בחוק
איסור לשון הרע. אחת הבעיות בחקיקה הישראלית שנחקקה לפי פריצת המחשב
האישי לחיינו ועוד יותר מכך - רשת האינטרנט והטלפון הסלולרי, היא חוסר ההגדרה של
חומר מחשב, מסרים אלקטרוניים וכל יישומי האינטרנט בחוק. בשנת 1995 נחקק חוק המחשבים. חוק המחשבים טבע מונח
חדש בשם "חומר מחשב" והגדיר אותו כ"תוכנה או מידע". המונח
"מידע" בחוק המחשבים הוגדר כ"נתונים, סימנים, מושגים או הוראות,
למעט תוכנה, המובעים בשפה קריאת מחשב, והמאוחסנים במחשב או באמצעי אחסון אחר,
ובלבד שהנתונים, הסימנים, המושגים או ההוראות אינם מיועדים לשימוש במחשב עזר
בלבד". המונח "חומר מחשב" לא התאים למונח
"פרסום" שהוגדר אז בחוק העונשין בסעיף 34כד. בשנת 1998 תוקן המונח "פרסום" בחוק העונשין
ומעתה הוא כלל גם "חומר מחשב". סעיף 34כד לחוק העונשין תוקן כדי לאפשר
לרשויות החוק להלחם בפדופיליה המקוונת, אך בהמשך הפך לכלי צנזוריאלי בידי משטרת
ישראל שהחלה לרדוף גולשים שפרסמו דבר מה בפורום באינטרנט, בצ'אט, בבלוג, בטוקבק
ובדואר אלקטרוני. בשנת 2001 נחקק חוק חתימה אלקטרונית. החוק הגדיר את
המונח "מסר אלקטרוני", אשר לא כלל רק חומר מחשב (מידע או תוכנה) אלא
כל מידע שנוצר, נשלח, נקלט או נשמר באמצעים אלקטרוניים או אופטיים, כאשר הוא
ניתן לאחזור ולקריאה מחדש. למרות התיקונים בחקיקה הישראלית, חוקים מסויימים
הנוגעים לעניינים שבכתב ובפרסום, לא תוקנו. כך למשל, פקודת העתונות משנת 1933
הגדירה עיתון כ"דבר דפוס... שנדפס במכבש דפוס". הגדרה זו מאפשרת עד
זמן כתיבת שורות אלה לאתרי אינטרנט ליהנות מחופש מסויים ולא להיזקק לרשיון משר
הפנים לפרסום ידיעות וחדשות. חוק איסור לשון הרע משנת 1965 חוקק על ידי ממשלת
ישראל כדי להלחם בעיתונים ובכלי תקשורת עוינים (בעיקר "העולם הזה" של
אורי אבנרי), בהמשך איפשר לכל אזרח לתבוע מפרסם על לשון הרע. החוק לא כלל בתוכו
הגדרה כלשהי ל"חומר מחשב", "מסר אלקטרוני" או
"אינטרנט". סעיף 2 לחוק הגדיר מהו פרסום: "פרסום, לענין לשון הרע
- בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי
אחר". משכך, כל פסק דין בתביעת לשון הרע בגין פרסום משמיץ
באינטרנט ערך בדיקה בתחילת פסק הדין האם האינטרנט נכלל בהגדרת המונח
"פרסום" בחוק איסור לשון הרע. פסקי דין קבעו כי רשת האינטרנט נכללת
בהגדרת "כל אמצעי אחר". המנוח "כל אמצעי אחר" מאפשר בחינה
של אמצעי פרסום עתידניים בלא להגדיר אותם במדויק (למשל, פרסום משמיץ באמצעות טלפתיה,
מולקולות ואפילו חלבונים ב DNA). חוק הגנת הפרטיות משנת 1981, אף הוא כמו חוק איסור
לשון הרע, לא הגדיר "חומר מחשב", "מסר אלקטרוני" או
"אינטרנט" לעניין פרסום פוגע בפרטיות. סעיף 3 לחוק לא הגדיר מחדש את
המונח "פרסום", אלא הסתמך דווקא על סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע. כך, הגדרה זו של המונח "פרסום", אפשרה
לנפגע לתבוע מפרסם שהפר את פרטיותו על סמך ההגדרה של "כל אמצעי אחר",
הגדרה שמקורה בחוק איסור לשון הרע. רלבנטי לכך היה סעיף 2(5) לחוק שהגדיר פגיעה
בפרטיות גם כ"העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש
בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו
חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו". ביום 26/06/2007 פורסם ברשומות תיקון מספר 9 לחוק
הגנת הפרטיות. לראשונה צורפה להגדרת חוק הגנת הפרטיות הגדרה מדוייקת יותר של
המונח "מסר אלקטרוני". על פי התיקון לסעיף 2(5) לחוק, המונח
"כתב" הורחב וכעת הוא "לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה
אלקטרונית". התיקון החדש לחוק הגנת הפרטיות קובע כי פרסום של מסר
אלקטרוני שלא נועד לפרסום פומבי, או שימוש בתוכנו בלי רשות מהכותב, מהווה פגיעה
בפרטיות. כלומר, אם ביצעתם צ'אט עם אדם, התכתבתם עמו בדואר אלקטרוני, או התכתבתם
איתו בכל פלטפורמה אלקטרונית אחרת, תוכן השיחה יהיה חסוי אם לא קיבלתם רשות
לפרסום פומבי או לשימוש אחר. בית המשפט לא יצטרך שוב להתמודד בצורה סיזיפית בסוגיה
האם אינטרנט נחשב ל"כל אמצעי אחר", אלא יוכל להשתמש בהגדרה החדשה
ל"מסר אלקטרוני". תיקון מספר 9 לחוק הגנת הפרטיות מגן כעת באופן ברור
על מסרים אלקטרוניים פרטיים בהם תכתובת דואר אלקטרוני, תכתובת צ'אט, חשבונות
מנוי באתרי אינטרנט, מסרי SMS,
וידאו פרטי, קבצי קול פרטיים, בלוגים סגורים ועוד. פרסום פומבי או שימוש ללא
רשות במסרים אלה, עלול להוביל את המשתמש לסיכון בתביעה פלילית או בתביעה אזרחית
על הפרת פרטיות. עד לא מזמן היתה נהוגה פרקטיקה שגויה בחלק מפסקי הדין
שעסקו באינטרנט, כאשר ההנחה של השופטים היושבים בדין היא כי כל מידע שפורסם
באינטרנט, הוא מידע פומבי, ולכן אינו יכול להחשב מידע פרטי סגור. הנחה מוטעית זו
של חלק מהשופטים היתה חלק מחוסר ההבנה הבסיסי כיצד האינטרנט בנוי וכיצד הוא עובד
בחלקים מסויימים שלו. פרקטיקה זו מקורה בפסיקות עבר אשר קבעו כי מסרים
אלקטרומגנטיים שמקורם במכשירי קשר, אינם מוגנים בפרטיות מאחר וכל אחד יכול לקלוט
אותם באוויר באמצעות מקלט רדיו. ההגדרה החדשה של "מסר אלקטרוני" מבהירה
לבתי המשפט כי קיימים מסרים אלקטרוניים, בהם גם פרסומים מסויימים באינטרנט
ובאמצעים סלולריים, שיחשבו כפרטיים ולא פומביים, ולא ניתן יהיה להניח כי כל מה
שמפורסם באינטרנט, הוא פומבי מעיקרו, גם אם הצליחו להגיע לאותו מסר בדרך עלומה
ולא ברורה (ע"ע משטרת ישראל). התיקון החדש לחוק מאפשר גם לניזוק לדרוש פיצוי ללא
צורך בהוכחת נזק, כפי שנהוג בתביעות לשון הרע לפי סעיף 7א. הפיצוי הסטטוטורי
החדש אחרי תיקון מספר 9 הוא 50,000 ש"ח. אם הוכחה כוונה לפגוע, יוכפל סכום
הפיצוי. חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 9),
התשס"ז 2007 ס"ח 2101, מיום 26/06/2007, עמ' 368 הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס'
9), התשס"ו 2005 הצ"ח הממשלה 230, מיום 21/12/2005, עמ' 233 |
|
|
תגובות הקוראים |
|
|
|
|
