הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

 

 

 

 

 

החתימה כבר לא שווה את המסמך עליו היא מקודדת

 

24/07/2007 | גיליון מספר 96 | משה הלוי halemo

 

פעם, אם נוטריון אישר לכם בחתימתו את אמיתות המסמך, חתימתו היתה נחשבת אחרי שהפסיק פעילות. היום, בעידן החתימה האלקטרונית, כבר שום דבר לא בטוח. אם הנוטריון האלקטרוני הפסיק את פעילותו, תצטרכו להחתים מחדש נוטריון אחר על כל אלפי המסמכים ששלחתם בשנים האחרונות.

 

 

תארו לכם את המצב האבסורדי הבא: חתמתם על מסמך שמצריך אישור של עורך דין, למשל תצהיר, צוואה, משכנתא. עורך הדין שאישר את חתימתכם, פרש לא עלינו מהחיים המשפטיים. לא חלילה מת, אלא יצא לפנסיה או עבר למכור גלידה במקום שירותים משפטיים.

 

הייתם מתארים לעצמכם מצב שכל המסמכים שהגשתם לבנק, לבית המשפט, לרשם המקרקעין ולשאר גופים ציבוריים, לא יהיו קבילים יותר בגלל שהאדם שאישר את חתימתכם כבר לא נותן שירותים משפטיים? מצב אבסורדי, הלא כן?

 

ובכן, זה מה שקורה בימים אלה במשק הישראלי.

 

בשנת 2001 נחקק חוק חתימה אלקטרונית. החוק נועד להחליף בהדרגה את הצורך באישורי נייר ובאישורי חתימה של עורכי דין ונוטריונים, כדי להוכיח את אמיתות תוכנם וצורתם של מסמכים שונים שמוגשים לגופים ממשלתיים וציבוריים.

 

הרעיון מאחורי החתימה האלקטרונית היא שקיים באמצע גורם מאשר. בין החתימה של אדם או מוסד על מסמך ועד להעברתו בדרך אלקטרונית כלשהי לגוף שצריך לקבל אותו, קיים מתווך. תפקידו של המתווך הוא לאשר שהמסמך שמקבל הנמען הוא מסמך חתום בחתימה אלקטרונית, היא מפתח הצפנה כלשהו. הצד החותם משתמש במפתח הצפנה. הצד המקבל גם כן משתמש במפתח הצפנה כדי לפענח את המסמך. המתווך הוא זה שמחלק את המפתחות. תמיד, שני מפתחות: מפתח אחד ציבורי ומפתח אחד פרטי. שני מפתחות שהן הבסיס להצפנת RSA שאותה לא ניתן לפצח בזמן סביר אם לא יודעים את המפתח הפרטי.

 

כשאנו הגולשים משתמשים בדפדפן האינטרנט שלנו לקנות מוצרים שונים באמצעות כרטיס אשראי, אנחנו משתמשים בלי שנרגיש בחתימה אלקטרונית. הדפדפן שלנו עושה את הפעילות מאחורי הקלעים. אנחנו פשוט נראה סמל של מנעול נעול בתחתית המסך. כתובת דף התשלום יהיה HTTPS ולא HTTP.

 

מאז חקיקת החוק, עברו מספר גופים חשובים להשתמש בחתימה אלקטרונית. אחד מהגופים היא הרשות לניירות ערך, שהקימה את מערכת "מגנא", ראשי תיבות של "מערכת גילוי נאות אלקטרונית". בעזרת מערכת מגנא, חויבו חברות שמניותיהן נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב לשלוח את דיווחיהן באמצעות מחשב ואינטרנט. אותן חברות חויבו להשתמש בגורם מאשר, היא החברה שמחלקת תעודות אלקטרונית ומפתחות הצפנה, ומאשרת שהמסמך שהגיע בסופו של דבר לבורסה ולרשות, הוא אותנטי ולא פרי הונאה.

 

מערכת מגנ"א

http://www.magna.isa.gov.il

 

 

בעת חקיקת החוק, אושרו שתי חברות פרטיות לשמש כגורם מאשר: חברת קומסיין וחברת סקיורנט. החברה חילקה מפתחות ותעודות. כעת, יצאה החברה הפרטית משוק החתימה האלקטרונית הממשלתית. כל התעודות שהנפיקה בעבר לצורך עבודה עם משרדי הממשלה, בטלות ומבוטלות.

 

בהודעה שפרסם משרד המשפטים בשבוע האחרון, מתבקשים כל הלקוחות של חברת סקריונט למצוא להם מנפיק תעודות אחר (ויש רק אחד כזה). בנוסף, עליהם לערוך סידורים עם כל הגופים הממשלתיים שאליהם נשלחו מסמכים חתומים בחתימה אלקטרונית (הרשות לניירות ערך, משרד הבטחון). אותם לקוחות יצטרכו לדאוג לתעודות אלקטרונית חדשות, קרי - לאשר מחדש בחתימה אלקטרונית מסמכים שתוכנם כבר בעבר נשלחו לגופים ממשלתיים (למשל דיווחים לבורסה).

 

אתר חברת סקיורנט

http://www.ica.co.il

 

 

חברת סקיורנט התבקשה להעביר לרשם הגורמים המאשרים שבמשרד המשפטים העתקים מדויקים של כל המסמכים שקיבלה לצורך הנפקת תעודות אלקטרוניות. מדובר במספר לא מבוטל של קבצים ושל חומר מחשב.

 

המקרה האחרון של סקיורנט מלמד על חסרונה הגדול של החתימה האלקטרונית: כשגורם מאשר מסחרי פרטי מפסיק את פעילותו, החתימה האלקטרונית כבר לא שווה את "הנייר" עליו היא מקודדת, ואמיתות תוכנו של המסמך עלולה להיבחן מחדש אם יידרש בהליך משפטי. זאת בשל העובדה שניתן לעלות טענת זיוף, ולא ניתן יהיה לבדוק זאת באמצעות הגורם שאישר את החתימה בגלל היעלמותו מהשוק.

 

אולי בשל כך, פועלת כיום ממשלת ישראל לחסל את כל הפעילות הפרטית בנושא חתימה אלקטרונית, ולא להסתמך יותר על גורמים פרטיים מסחריים. החתימה האלקטרונית חוזרת בחזרה לידי המדינה.

 

 

19/07/2007 | הודעת משרד המשפטים

http://www.justice.gov.il/MOJHeb/News/Seq.htm

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 




 
 
 

 






 

 

 

 

תגובות הקוראים