הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי
|
|
|
|
|
|
הבלוגר הכי מטונף בישראל 11/08/2007
| גיליון מספר 96 | משה הלוי halemo על הטוקבקים אמרו הרבה דברים רעים: הם מטנפים את
התחתית של הכתבה; הם מורידים את העיתונות לאשפתות; הם מפריעים לעיתונאים
בעבודתם. אבל מה קורה כשעיתונאי צדקן אחד שמטיף לאחרים על התנהגותם המשמיצה
והדיבתית, מתגלה במלוא כיעורו וצביעותו? הגיע הזמן שתכירו את יובל דרור. לבלוג שפתח הוא קרא "מאבד תמלילים" (השגיאה
במקור). אחר כך הוא שיבש גם המושג והחל לקרוא לבלוג שלו "גלוב". בצעד
סכיזופרני, הוא צירף לשורות הכותבים אצלו עוד ארבעה אנשים. את עצמו הוא כבר הפך
לקונצרן. הומור עצמי או לא הומור עצמי, יש אנשים שמשחקים בנדמה לי גם בחיים
האמיתיים. כנראה מחסור בגן מסויים או נוכחותו של כרומוזום שבור. המפגש הראשון של יובל דרור (להלן: הי"ד) עם
העיתונות הכתובה, התחיל כשהיה נער מחשבים צעיר. כבר אז הוא שלח קוד ביסיק שכתב
למחשב דרגון 32 למגזין המחשבים הפופולרי באותה תקופה, "אנשים
ומחשבים", כדי שמשפחת פלד (הנמר והקוסמת) יפרסמו אותו. עד סוף שנות ה 90 הי"ד כבר הפך כתב לענייני
טכנולוגיה ב"הארץ". כתבותיו על מחשבים ואינטרנט התנוססו על שטיח הנייר
של רשת שוקן. השנה היא 1999. אולי 2000. לך תזכור. באג 2000 עדיין
גורם לי לשכוח. באותה עת היה קיים אתר אינטרנט פרטי של אחד, קוראים לו נעם רוטר,
נער דתי תושב חיפה. עם אבא תומך, הרב ישעיהו רוטר, הפך האתר לפופולרי מאוד,
בעיקר בגלל ההתעסקות בתוכנות מחשב לצד עיסוק באקטואליה יומית. פורום מחשבים לצד פורום
סקופים וחדשות. עיתונאי קטן אחד, למרות שעל פי מידותיו הוא דווקא
גדול ועבה, "סיקר" את אתר רוטר נט. כשאני כותב "סיקר"
במרכאות אני מתכוון מעבר לכתיבה עיתונאית: מלחמה מחוץ למערכת העיתון. המלחמה
כללה פניות אגרסיביות עם דרישה מחברת נטוויז'ן למחוק את האתר. פניה נוספת הוא
עשה לארגון ה BSA,
כדי שאלה יגרמו לסגירת האתר. לא עזר לו, הי"ד. האתר נשאר להתארח על שרתי
נטוויז'ן. ה BSA
באו, החרימו ונאלצו לקפל את עצמם אחרי משא ומתן משפטי עם העורך דין של הרב רוטר.
הטינה שלו כלפי רוטר נשארה, אולי רק התעצמה. באותה עת, תחילת שנת 2001, התחוללה מלחמת ההשמצות
הגדולה בין העיתונאי יואב יצחק לבין אתר רוטר, בעליו, מנהליו וגולשיו. יצחק
השמיץ, כתב כתבות נאצה. אלה שנפגעו ממנו החזירו לו. הסכסוך גלש לפסים משפטיים,
שגם כותב שורות אלה מעורב כנתבע מספר 3 בתביעה אזרחית וכחשוד מספר 1 בפרסום הודעה
שהוציאה את המשמיץ מהכלים. בסופו של דבר, התביעה של יואב יצחק נגד רוטר הסתיימה
בפשרה מחוץ לבית המשפט. התביעה נגדי הסתיימה בפסק דין [1],
שתוכנו מיצה בדיוק את מהות מלחמת ההשמצות של אותה תקופה: עיתונאי פרובוקטור
שתוקף אתר אינטרנט אחר בפסודו-כתבות תחקיר וחוטף, כמיטב מסורת האינטרנט הצעירה
טרום תקופת הטוקבקים השנונים. אבל בתקופה שלפני פסק הדין, הי"ד לא יחמיץ
הזדמנות פז כזו לתקוף את רוטר ואל כל המשמיצים של האינטרנט. במאמר דעה שפרסם [2], בסגנון שלא היה מבייש אף מטיף נוצרי, הוא הסביר כי אם
זו האינטרנט האמיתית, כלומר יש בה השמצות ודברי דיבה נגד אחרים, אז צריך לסגור
את הרשת ולזרוק את המפתח לים. דמגוגיה משתפכת בשיאה. יובל דרור של 2001 הוא
האלטון ג'ון של 2007. שניהם רוצים לסגור את האינטרנט בגלל עוולות של בודדים. במשך השנים תהיתי, אולי באמת האיש צדיק וישר דרך?
אולי באמת מפריעים לו הנאצות של אחרים? אולי הוא באמת הנפש התאומה של רון קופמן?
הספרות הרפואית המקצועית מסבירה כי באמת יש אנשים כאלה שהמשותף לכולם היא בואם
לעולם בלידת עכוז מכאיבה. כבר אז הם חוו את חווית ההשפלה בבית היולדות, ועוולות
העולם בשבילם הם כמו קוץ בישבן שלא נותן להם מנוח. הם לא יכולים לעמוד מנגד
כשפלוני מושמץ בפרהסיה. השומרוני הטוב זה הם. טעיתי. הי"ד, מתברר, הוא משמיצן אפילו יותר מהאנשים
עליהם הוא כותב, וזה בהנחה שעלילת דם נחשבת לכתבה עיתונאית. המעבר שלו לעיתון של
המדינה, ידיעות אחרונות, גם לא ריפה אצלו פגמים עיתונאיים שמהם התעלמו ברשת
שוקן. נדמה, שדווקא חלה הרעה במצבו. שכרון הכוח נח עליו, והוא הפך סרקסטי וציני
מתמיד. כמו רון קופמן אחרי שעבר לריב עם שלמה שרף בטלוויזיה. ביום 09/08/2007, אחרי שקרא אייטם באתר NRG עם הרב ישעיהו רוטר
("שליפות עם רוטר" [3]),
נדלקה אצלו נורת השיטנה. האור הירוק אצלו שמסמן לו כניסת אדם למלכודת דמיונית,
התריע על כניסה של אחד שצריך לחטוף. תחת הכותרת "טינופת" [4], כתב הי"ד
נגד הרב רוטר בגלל דעתו על הומוסקסואליים ("פגם גנטי"), על אריאל שרון
("ייזכר לדראון עולם") ועל פליטי סודן ("העולם צריך להבין שישראל
לא פריירית"). אפשר לא להסכים עם דעותיו של הרב רוטר, אלא שהמרחק בין הבעת
דעה נגדית לבין פיצוץ צינור ביוב, הוא מינימלי אצל הי"ד. הי"ד שמרוב בלוטות שנאה בגופו אינו מסוגל להבחין
בין עיקר לטפל, בין נימוק לבין דמגוגיה, רמז לא רק שמר רוטר הוא טינופת, אלא אלה
שמעיזים לגלוש אצלו, גם הם טינופות. גם מי שנתן לו פתחון פה, אתר NRG, הן טינופת בשבילו.
הוא, הכתב לענייני טכנולוגיה, הופך את מי שמשתמש בטכנולוגיה לטינופת. למזלנו, אף
אחד במשטרה ובנטוויז'ן כבר לא מתייחס לתלונות שלו ברצינות. הי"ד הוא כזה. רמזתי מקודם על אפשרות של לידת
עכוז, אבל זה הרבה יותר מסתם ענייני תחת: האיש פשוט לא מסוגל לפרגן, לא מסוגל
להשלים עם אחרים יותר טובים ממנו. הוא ציני, הוא סרקסטי. כנראה אין לו סיפוק
משמעותי בעבודה העיתונאית. לי זכורה תקרית לא מפרגנת שלו נגד וולווט אנדרגראונד,
שהוא הי"ד לא חסך ממנה את שבט לשונו החריפה. ככה הוא: הוא לא מסוגל להשלים
עם נשים שכותבות יותר טוב ממנו ותורמות יותר ממנו לבלוגספירה. את מרצו הגרפומני הוא משלב עם כתיבה ותרגום ספרות
טכנולוגית, אבל בינינו, זה לא מה שמביא לו סיפוק בחיים, אלא לכל היותר פרנסה.
הסיפוק האמיתי שלו הן התגובות של ההמון שמתועדות אצלו בבלוג "מאבד
תמלילים". אם לא היה לו את החלק של התגובות האוהדות בבלוג-גלוב, הוא כבר היה
מחליף את הכותרת ל"מאבד עשתונות". וזה לא שהוא לא מתאמן על זה: הכותרת
והלוגו של הבלוג שלו מתחלפים תדיר, בהתאם לפוסט. יש אנשים שחולים בשגעון הרדיפה. המאפיין אנשים אלה
הוא שהם הנרדפים בסיפור. אצל הי"ד זה הפוך: הוא רודף אנשים, אבל מרגיש נרדף
בעצמו. זה מתגלה במלוא כיעורו אצלו בטוקבקים. הטור הזה לא היה בא לעולם, אילמלא הי"ד לא היה
חוסם אותי לתגובות אצלו מתחת לטור הטיפשי שלו. הוא לא חסם מייד, אלא רק לאחר
שהוא הבין שאני, שלא מסתיר שאני גולש וכותב באתר רוטר נט, פשוט לא מייחס לדברים
שלו משקל רציני. הוא עם הכותרת "טינופת" הופך לטינופת בעצמו. אם יש
דבר שמרגיז אותו באמת, מוציא אותו מכליו, זה אותם אנשים שמפהקים מהכתיבה בבלוג
שלו ולא מתייחסים ברצינות אליו. בגימטריה "טינופת" זה 555. זה לא סתם מספר.
זה סמל. אם 777 זה סמל של ברנדי משובח ו 666 מסמל את השטן בהתגלמותו, אז 555 זה
גם "טינופת" וגם
"יובל"+"דרור"+"בלוג"+"דמגוג". יובל דרור הוא הבלוגר הכי מטונף בישראל. לתגובות: http://gblogs.tapuz.co.il/viewEntry.asp?EntryId=1057479 |
|
|
|
|
|
|
|
