הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי
|
|
|
|
|
|
דוברת בתי המשפט עושה סדר בתוצאות החיפוש בגוגל 03/09/2007
| גיליון מספר 97 | משה הלוי halemo דוברת בתי המשפט גולשת באינטרנט. גם במנוע החיפוש
הפופולרי גוגל. כשהיא מוצאת באמצעות גוגל קישור לפרסום שלא לרוחה, היא פונה לבעל
האתר ומבקשת למחוק את המאמר הסורר מהאתר, גם אם המאמר נכתב לפני שנתיים. מי
משכתב את נבואות הזעם של נפגעי מערכת המשפט? ביום 17/09/2005 התפרסם מאמר פובליציסטי של דוד הכהן
במספר אתרי אינטרנט. המאמר דן בפסק דין אחד, של שופטת בית המשפט השלום בתל אביב,
ד"ר דפנה אבניאלי, אשר קבעה כי החסינות המהותית ראש ההוצאה לפועל שפגע
באזרח, גוררת חסינות של המדינה
בשל העובדה שהמדינה לא אחראית על מעשיהם של שופטים. מחבר המאמר טען שהחלטות
ופסקי דין כמו אלה שנתנה השופטת אבניאלי, יביאו בסופו של דבר את הציבור לרצוח
שופטים. הכהן הסביר במאמרו כי חלה שחיקה מתמדת בחסינותם של
השופטים, זאת בעקבות עוולות שהם יוצרים כלפי בעלי דין, וחוסר היכולת של בעלי
הדין להיפרע מהפוגעים בהם בגלל חסינותם. חסינות שעומדת גם אם השופט או הרשם פעלו
במזיד ובזדון. המאמר של דוד הכהן בא בעקבות ידיעה שקרא באתר גלובס,
של נעם שרביט, ובה סופר על פסק דין של שופטת בית המשפט השופט אבניאלי, פסק דין
שהרחיב את החסינות הקיימת על שופטים הפועלים בזדון. השופטת אבניאלי היא מחברת
הספר "חסינות אישי ציבור" ובשל זאת, היא נחשבת בעיני רבים כמומחית
לענייני חסינות. בפסק דינה הרחיבה השופטת אבניאלי את החסינות המהותית
גם לגבי מדינת ישראל, מעסיקתם של ראשי ההוצאה לפועל ושל השופטים. עד לפסק הדין
של אבניאלי, היה מקובל לתבוע את מדינת ישראל ואת הנהלת בתי המשפט על נזקים
שנגרמו מהחלטות שיפוטיות שגויות. אם התביעה היתה צודקת, המדינה חוייבה לשלם
לנפגע. א 199207/02, שלום תל אביב,
יאיר.ש.שיווק בע"מ נ' מדינת ישראל ואח' פסק דין מיום 14/09/2005 של השופטת ד"ר דפנה
אבניאלי http://halemo.net/edoar/0097/avnieli.htm הכהן, בעקבות פסק הדין שהרחיב את חסינות ראשי ההוצאה
לפועל והפך אותה למוחלטת וככזו שמונעת מאזרחים לתבוע את מדינת ישראל, שאל במאמרו
האם הדרך היחידה של נפגע מהחלטה שיפוטית זדונית היא לנסות ולפגוע פגיעה פיזית
בשופט. במאמרו הסביר כי החסינות המוחלטת שלוקחים על עצמם שופטים היא כמו חיבוק
שטן לבנו, שחיבוקו החזק חונק את בנו וממית אותו. הכהן, בצורה צינית, שיבח את האיפוק והריסון שמפגין
הציבור בישראל, שעד כה לא בא חשבון עם שופטים מושחתים ולא פגע בהם, מלבד אותו
מקרה מצער בו נרצח השופט עדי אזר ז"ל. כדוגמה, מביא הכהן את פרשות עמוס
ברנס, נאשמי מע"צ, עיזאת נאפסו ועוד אלפים שנרקבו בבתי הסוהר בגלל החלטות
שיפוטיות שהתגלו מאוחר יותר כשקריות ומופרכות, וגילו איפוק מדהים כלפי השופטים. בסיום המאמר רומז הכהן כי זה שגרם לרצח השופט עדי אזר
ז"ל הוא לא אחר מנשיא בית המשפט העליון (באותה עת), השופט אהרון ברק, אשר
מנע משפטים חוזרים לנאשמים שטוענים לחפותם, באמצעות פלפולים משפטיים ומניפולציות
מילוליות. מאמרו של דוד הכהן התפרסם במספר אתרי אינטרנט, ובין
השאר גם באתר האינטרנט "קימקא" של עו"ד שמחה ניר. אתר קימקא הישן הקישור המקורי למאמר שנמחק http://www.quimka.com/guest/david_hacohen_judge_immunity.htm המאמר של דוד הכהן שרד באינטרנט כשנתיים. בחודש
אוגוסט 2007 גילתה דוברת בתי המשפט שהמאמר של הכהן מופיעה במקומות גבוהים
בתוצאות החיפוש באתר "גוגל", ודבר זה כנראה מפריע לגורמים מסויימים
במערכת המשפט. הדוברת פנתה לעו"ד שמחה ניר, מפעיל ועורך אתר
"קימקא", וביקשה ממנו להסיר את המאמר מרשימת המאמרים באתר. לא ברור
למה, אבל עו"ד ניר החליט להסיר את המאמר של הכהן מאתר האינטרנט שלו, אבל
השאיר את ההערות שכתב מתחת למאמר מלפני שנתיים. באחת מהערותיו חוזה עו"ד ניר כי יבוא יום, בטווח
של 5 שנים וחגורת נפץ תזרז את קריסתה הסופית של מערכת המשפט במתכונתה הנוכחית.
ניר מסביר שכיום שופטים מסויימים נזקקים לאבטחה אישית למרות שבעבר לא נזקקו לה. אני אוסיף תחזית משלי לזו של עו"ד ניר ואסביר כי
בעקבות התיקון בפקודת הנזיקין, אשר הוסיף חסינות מהותית מפני תביעות אישיות גם
לאנשי ציבור אחרים בשירות המדינה בהם שוטרים, יבוא יום ויזרקו רימונים על בתים
של שוטרים מושחתים (רגע... לוחשים לי באוזניה שזה כבר קורה מדיי פעם). יש שוטרים שהחשש מפני נקמה אפשרית, הופכת אותם
לשוטרים טובים, שאפילו העבריינים הכבדים נותנים להם כבוד ומונעים פגיעה בהם.
ולמה? כי הראשונים פועלים בהגינות, בענייניות ורק על פי החוק הכתוב. זאת בניגוד
לכמה שופטים עם חסינות בלתי נשלטת, בעלי שררה וכוח שהשתן עלה להם לראש. סדר באינטרנט בחסות מערכת המשפט הבה נתאר מצב שבו אדם כתב מאמר דומה בעיתון נייר.
המאמר הודפס, נקרא ולבסוף תוייק בספריות הפרוסות ברחבי ישראל. האם אז היתה דוברת
מערכת המשפט פונה לספריות ומבקשת לשרוף את המאמר? סביר להניח שלא. עכשיו נתאר מצב יותר מתקדם. במנוע חיפוש של ספריה
שנקרא "אלף", אפשר לחפש מאמרים שנכתבו בעבר לפי שם המחבר, לפי כותרת
המאמר ולפי מילים וביטויים השזורים במאמר. האם אז היתה דוברת בתי המשפט פונה
למנהלי הספריות ומבקשת מהם להשמיד את המאמר? לא נוכל לדעת. ואם המאמר מופיע כבר שנתיים באתרים שונים באינטרנט,
ומנועי חיפוש דוגמת "גוגל" קולטים את המאמר, מאנדקסים אותו ומאפשרים
לכל גולש לחפש דפי אינטרנט ששם מופיעים ביטויים שונים, למשל "רצח עדי
אזר"? מתברר שהמציאות עולה על הדמיון: הנהלת בתי המשפט,
באמצעות הדוברת, מבקשת מבעלי האתרים להשמיד את המאמר שנכתב ופורסם לפני שנתיים.
הפניה נעשית כמובן בצורה מתוקה וחביבה, נופת צופים של ממש. ולמה? כי המאמר מפריע למישהו. התחזית
בו קודרת מדיי. התוכן והלוגיקה מפריעים למישהו. מישהו עוד עלול להאמין שהמערכת
מושחתת... במקום למשל לבקש מבעל האתר לשלב את תגובת מערכת המשפט
לדברים, מערכת המשפט מחליטה לשרוף. תגובות עו"ד שמחה ניר נשאל איך דווקא הוא, מכולם, הסכים
לזה, וכך הוא השיב: "אני לא מאלה שמתמסרים בקלות לבקשות כאלה. בפעם
הקודמת - והיחידה - שפנו אלי בעניין כזה - הדבר היה לפני כ-10 - 15 שנים - לא
הסכמתי, למרות שזו הייתה פנייה דרך גורם מקורב אלי, היושב בחלונות הגבוהים במשרד
המשפטים. אם פעם אחת לא הסכמתי, ופעם אחרת כן הסכמתי, זה סימן
שאני לא נבהל בקלות, ולא מתמסר בקלות. ביקשו ממני יפה - וכשמבקשים יפה קשה לסרב
- הסבירו לי שאם זה היה מופיע במקום העשירי בגוגל, הם היו יכולים לחיות עם זה,
אבל כיוון שזה מופיע במקומות השני והשלישי, זה מעיק על השופט בו מדובר. על כך עניתי שאם אני אוריד את המאמר, הטייס האוטומטי
של גוגל ירים אותו ממקומות אחרים בהם הוא נמצא, כי זה לא מאמר שלי, והוא פורסם
ומצוי בכמה וכמה אתרים אחרים. בסופו של דבר, וביודעי כי זכותו של הציבור לדעת לא
נפגעה, ונזקו הוא לכל היותר אפס, נעתרתי להפצרה, אולם ציינתי כי לא יהיה בכך
תקדים. לשאלתך, לא עשיתי שום "עיסקה", אלא רק מחווה של רצון טוב. לשאלתך הנוספת, לא אתן לך שום פרטים מזהים או רמזים
על המאמר, כותבו ותוכנו, כי בכך ארוקן מתוכן את המחווה, ואעשה מעצמי אדם לא-ישר.
לא אכניס דרך החלון האחורי דבר שהוצאתי מרצוני הטוב דרך הדלת הקדמית" דוברת בתי המשפט, כעניין שהפך לשגרה, לא נותנת תגובות
לנושאים שלא נוחים לה... ולמי שמחפש את המאמר שנמחק, הנה עותק טרי מהמטמון של
גוגל http://halemo.net/edoar/0097/adiazar01.htm |
|
|
תגובות הקוראים |
|
|
|
|
