בג"צ 7721/07

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

העותרת:

סקופ קו. איאל בע"מ ח.פ. 513730739

באמצעות ב"כ עוה"ד ויינברגר ברטנטל ושות' ע"י עמיחי ויינברגר ו/או ינור ברטנטל ו/או הילה הראל פרזיס ואח' מרח' בצלאל 4 רמת גן טל: 03-6130875 פקס: 6129187 – 03

המשיבה:

לשכת העיתונאות הממשלתית

באמצעות מח' הבגצי"ם, פרקליטות המדינה אלח א-דין 29, ירושלים טל' 02-6466590 פקס: 02-6466655

עתירה למתן צו על תנאי

1. בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להורות למשיבה כדלקמן:

1.1 ליתן טעם מדוע לא יקבע בית המשפט כי תקנה 1(1)(2) לכללים בדבר תעודות ואישורים לעיתונאים, לטכנאי שידור ולעוזרי תקשורת (להלן: "הכללים") של לשכת העיתונות הממשלתית, הקובעת קריטריונים והסדרים לזכאותו של עיתון אינטרנטי להיחשב כ"אמצעי תקשורת" הנה בטלה ומבוטלת מכל אחד מהטעמים שיפורטו בעתירה.

1.2 ליתן טעם מדוע לא יקבע בית המשפט כי תקנה 4(ב)(1)(א) שלפיה תינתן תעודת עיתונאי רק אם העיתונאי מועסק כעיתונאי במשרה מלאה על ידי אמצעי התקשורת הנה בטלה ומבוטלת, מכל אחד מהטעמים שיפורטו בעתירה.

1.3 ליתן טעם מדוע לא תוכר העותרת כ"אמצעי תקשורת" ומדוע לא תקבע המשיבה קריטריונים ראויים וסבירים להגדרת העותרת כ"אמצעי תקשורת".

1.4 ליתן טעם מדוע לא תוענק תעודת עיתונאי לעיתונאים הנמצאים בשירות העותרת אשר אינם מועסקים "במשרה מלאה".

1.5 לחילופין, ליתן טעם מדוע לא יקבע בית המשפט הנכבד כי כל הכללים הנוגעים לקריטריונים ולהגבלות למתן תעודות עיתונאים לעיתונים בכלל ולגבי עיתון אינטרנטי בפרט - הנם בטלים ומבוטלים משאלו עומדים בניגוד לחוק יסוד – חופש העיסוק.

1.6 לחייב המשיבה בכל הוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד ומע"מ כדין.נ

א. תמצית העתירה

2. עניינה של עתירה זו הנה תקיפת חוקיותם ותקפותם של הכללים בדבר תעודות ואישורים לעיתונאים, לטכנאי שידור ולעוזרי תקשורת (להלן: "כללי לשכת העיתונות" ו/או "הכללים"), אשר הוחלו על העיתונות האינטרנטית.

3. תעודת עיתונאי הינה מסמך רשמי המונפק על ידי לשכת העיתונות הממשלתית אשר מאפשרת למחזיק בה גישה נוחה למקומות מסוימים ולאירועים ממשלתיים הפתוחים רק לאנשי תקשורת, לתעודות אלו יתרונות נוספים מבחינתו של העוסק בתקשורת המונים. על מנת לקבל תעודת עיתונאי יש לעמוד בכללים אשר נקבעו על ידי לשכת העיתונות הממשלתית. בין היתר, יש להיות מועסק על ידי "אמצעי תקשורת" כהגדרתו בכללים וכן להיות מועסק "במשרה מלאה".

4. לצורך מיקוד הדברים יצויין כבר כעת כי לעותרת שתי השגות עיקריות כנגד הכללים האמורים אשר יפורט בקצרה להלן:

4.1 הראשונה – לטענת העותרת יש לבטל ו/או לשנות את ההגבלות והקריטריונים המוחלים על עיתונים הפועלים במדיה של אינטרנט, ואשר קובעים רף בלתי סביר באופן קיצוני, על מנת להיחשב כ"אמצעי תקשורת", כאמור בתקנה 1(1)(2).

4.2 השניה – הנה ביחס לתנאים המוקדמים הנוספים לקבלת תעודות ואישורים - לטענת העותרת יש לבטל ו/או לשנות את ההגבלה המוחלת על עיתונאים בתקנה 4(ב)(1)(א) לפיה תינתן תעודת עיתונאי רק אם העיתונאי מועסק כעיתונאי במשרה מלאה על ידי אמצעי התקשורת.

5. לטענת העותרת, הדרישות אשר מוחלות על עיתון חדשות כללי המתפרסם באינטרנט הינן דרישות מפלות שאינן סבירות בצורה קיצונית וזאת בהשוואה לדרישות המוחלות על עיתוני חדשות כללים היוצאים מידי יום לאור, או בהשוואה לעיתון מקומי או אזורי המתפרסם אחת לשבוע, וכי כי הדרישות הנ"ל יוצרות חוסר שוויון מהותי ואפליה ברורה בין הדרישות הקיימות כלפי עיתונות באינטרנט לעיתון חדשות כללי או המקומי.

6. העותרת תטען כי הכללים המפלים אשר מונעים ממנה לקבל תעודת עיתונאי פוגעים בנגישות של כתביה למידע ובכך נפגעת היכולת שלהם לספק ידיעות לציבור הרחב דבר המתבטא בפגיעה בחופש העיסוק, פגיעה באינטרס חברתי מוגן לעיתונות חופשית ולסיקור פתוח, ופגיעה בחופש הביטוי.

7. לטענת העותרת, מן הטעמים האמורים לעיל דין הדרישה המתפרסמת ביחס להיקף הפרסום הנדרש מעיתון במדיית האינטרנט על מנת לקבל את תעודת העיתונאים – להיות בטלה ומבוטלת.

ב. הצדדים לעתירה

8. העותרת הנה חברה ישראלית רשומה כדין המנהלת אתר אינטרנט חדשותי בכתובת האינטרנט WWW.SCOOP.CO.IL/ (להלן: "עיתון סקופ" ו/או "אתר סקופ").

9. המשיבה הנה לשכת העיתונות הממשלתית (להלן: "המשיבה" ו/או "לשכת העתונות") אשר הנה יחידת סמך הפועלת במסגרת משרד ראש ההמשלה, העוסקת, בין היתר, בהענקת תעודות לעובדי תקשורת המונים לעיתונאים מן הארץ ומחו"ל (להלן: "תעודות העיתונאים")

10. תעודות עיתונאים אלו מוענקות לעיתונים ישראלים וזרים אשר מקיימים את התנאים והקריטריונים והקבועים ב"כללים בדבר תעודות ואישורים לעיתונאים, לטכנאי שידור ולעוזרי תקשורת" (להלן:"הכללים").

ג. רקע העובדתי

11. כפי שצויין לעיל, העותרת הנה חברה ישראלית רשומה כדין המנהלת אתר אינטרנט חדשותי בכתובת האינטרנט WWW.SCOOP.CO.IL/ מצ"ב תעודת התאגדותה של העותרת כנספח א'.

12. אתר סקופ כשל עצמו, הנו עיתון חדשות אינטרנטי, אשר ייחודו הנו בכך שהוא מהווה פלטפורמה לכל אחד ואחת לכתוב בו חדשות, דיווחים, וידיעות במגוון נושאים. האתר עצמו מטפל ומפרסם גם בחדשות יום- יומיות כלל ארציות.

13. מאז עלייתו לאוויר בינואר 2006, הצטרפו לאתר סקופ כתבים וכתבות מכל רחבי ישראל והעולם -  ישראלים ותיקים ועולים, דתיים וחילונים, תושבי המרכז והפריפריה. יחד הם מייצגים את מגוון הדעות בחברה הישראלית בצורה ייחודית, אמיתית ומרתקת, וזוכים להזדמנות יומיומית להשפיע על סדר היום הציבורי. 

14. כל ידיעה אשר נשלחת על ידי כתב, מגיעה ראשית לחדר המערכת, שם מוודאים עיתונאים ועורכים מנוסים את מהימנות המידע הנמסר בה ועובדים יחד עם הכתב/ת כדי לעבד את הכתבה. צוות העיתונאים הקבועים והעורכים עושה ככל שביכולתו להשאיר את הפן הייחודי של כל כתב/ת, ועם זאת להבטיח סגנון ביטוי מכובד של הדיווחים.

15. מאז השקת האתר, פורסמו באתר סקופ עשרות ידיעות בלעדיות שזכו לסיקור בכלי תקשורת אחרים - הוכחה לאיכות החדשות והדיווחים של כתבי האתר, והפיכתו של אתר סקופ לכלי תקשורת לגיטימי וייחודי במפת התקשורת בישראל.

16. חשוב לציין כי אתר סקופ זוכה לפינה שבועית קבועה בתוכנית הבוקר בערוץ 2 בתוכנית "העולם הבוקר" וכן לפינה שבועית קבועה ברדיו האזורי, דבר המעיד יותר מכל על איכות החדשות הבלעדיות המתפרסמות באתר ועל חשיבותו. תכני האתר מתפרסמים גם באתרים פופולריים רבים באינטרנט בישראל כגון: MSN, פרש, מבזקון, חבר'ה, חדש-הוט, שווה קריאה ואחרים.

17. כבר כאן יש לספר כי מספר הכניסות הממוצע אל האתר מדי יום הוא מעל ל- 5000 כניסות מכתובות IP שונות, דבר המלמד על היקף השימוש באתר ועל כמות קוראי החדשות הרבים באתר.

18. הממוצע החודשי עומד על היקף של כ- 150,000 כניסות מכתובות IP שונות. מצ"ב אישור ספק התשתיות של האתר כנספח ב'.

19. לצורך ביצוע מטלות הסיקור כדבעי, ביקשה העותרת כי יונפקו לטובת כתביה הקבועים תעודות עיתונאי - אלו מהוות פעמים רבות "אישור הכניסה" לאירועי חדשות ותקשורת שונים, והמקלות על כתבים בביצוע עבודת העיתונות.

20. כפי שידוע וכפי שעוד יורחב עוד רבות, תעודות עיתונאי מאפשרת נגישות ומקילה על הכתבים לסקר אירועים שונים המרחשים בארץ ומאפשרת לכתבים לבצע סיקור ולקבל מידע בזמן אמת באירועי חדשות שונים. אין כל ספק – ועל זאת אין חולק, כי תעודת העיתונאי מהווה יתרון ניכר לכתב ועיתונאי המבקש לבצע את תפקידו כראוי.

ג.1. הגדרתו של "אמצעי תקשורת"

21. על פי הכללים, תעודת עיתונאי תינתן על ידי לשכת העיתונות הממשלתית לאזרח או תושב המועסק כעיתונאי במדינת ישראל על ידי "אמצעי תקשורת" כהגדרתו בכללים. כך קובעת תקנה 4(ב)(1) כדהאי לישנא:

(1) תעודת עיתונאי תינתן על ידי הלשכה לאזרח או תושב ישראל, מעל גיל 18, העומד בתנאים המצטברים כדלקמן:

(א) הוא מועסק כעיתונאי במדינת ישראל, במשרה מלאה, על ידי אמצעי תקשורת, ועיקר עיסוקו בכך;

22. יוצא אם כן, כי תנאי ראשון במעלה על מנת לקבל תעודת עיתונאי הנו כי העיתונאי יועסק על ידי "אמצעי תקשורת". למעשה הגדרת "אמצעי התקשורת" בכל הקשור לעיתונות האינטרנטית היא הסובב והמסובב של עתירה זו.

23. על מנת להיחשב כ"אמצעי תקשורת" ולעמוד בתנאי המקדמי, הוחלו כללים ספציפים על אתרי אינטרנט חדשותיים כמוגדר בסעיף 1(1)(2) לסעיף ההגדרות של הכללים ביחס לעיתון חדשות כללי המתפרסם באינטרנט אשר קובעות :

(2) עיתון חדשות כללי המתפרסם באינטרנט, העומד בכל התנאים הבאים:

(א) פעל במשך שנה לפחות לפני הגשת הבקשה הראשונה…

(ב) מתעדכן באופן קבוע לפחות אחת ליום;

(ג) מדי יום יש תחלופה (turnover) של לפחות 50% מהידיעות באתר; לחלופין -

מדי שבוע יש תחלופה (turnover) של לפחות 90% מהידיעות באתר;

(ד) מספר הכניסות הממוצע אל האתר מדי יום הוא לכל הפחות 20,000 כניסות מכתובות IP שונות (על פי אישור ספק התשתיות של האתר); במקרה של אתר זר, שמקום משרדיו הראשיים בחו"ל – מספר הכניסות הממוצע מדי יום הוא לא פחות מ-100,000 כניסות מכתובות IP שונות;

(ה) שטחי הפרסום אינם עולים על 40% מהחומר המתפרסם באתר;

(ו) מקורן של לפחות מחצית הכתבות החדשותיות המתפרסמות באתר הוא בעובדי העיתונות המועסקים על ידו;

(ז) האתר אינו מתפרסם מטעם גוף שעיקר עיסוקו אינו בתקשורת חדשות (רשות מקומית, מועצה דתית, מפלגה וכיו"ב);

(ח) יש הפרדה בין תפקיד מנכ"ל האתר לתפקיד העורך.

24. מעיון בכללים הנ"ל ניתן להיווכח כי אחת מאמות המידה להיחשב כ"אמצעי תקשורת" מעיתון חדשות כללי המתפרסם באינטרנט היא כי מספר הכניסות הממוצע אל האתר מדי יום יהיה לכל הפחות 20,000 כניסות ייחודיות (מכתובות IP שונות).

25. דהיינו על מנת להיחשב כ"אמצעי תקשורת" קרי על מנת שניתן יהיה לקבל תעודות עיתונאי לכתב העובד בעיתון אינטרנט חדשותי, נדרש כי לאתר האינטרנט יהיו 140,000 כניסות מידי שבוע לכל הפחות דהיינו, 560,000 כניסות חודשיות, ממש כך(!)

26. מנגד, יש לציין ועל זאת עוד יורחב בהמשך, כי לעומת התנאי האמור לעיל, הרי שהדרישה מעיתון חדשות כללי על מנת שזה ייחשב כ"אמצעי תקשורת" הוא כי העיתון יצא לאור בתדירות של לפחות אחת לשבוע, ובהיקף שלא יפחת מ - 10,000 עותקים.

27. כך, סעיף ההגדרות של הכללים ביחס לעיתון חדשות כללי קובעת כדהאי לישנא:

(1) עיתון חדשות כללי העומד בכל התנאים הבאים:

(א)נמכר בתפוצה ארצית;

(ב) יוצא לאור בתדירות של לפחות אחת לשבוע, בהיקף שלא יפחת מ-10,000 עותקים;

…

28. יתרה מזאת, הדרישה מעיתון מקומי או אזורי היא כי הוא יצא לאור בתדירות של לפחות אחת לשבוע בהיקף שלא יפחת מ - 5000 עותקים.

(1) עיתון חדשות מקומי או אזורי, וכן מוסף חדשותי מקומי או אזורי, הנמכר עם עיתון ארצי, העומד בכל התנאים הבאים:

(א)יוצא לאור בתדירות של לפחות אחת לשבוע בהיקף שלא יפחת מ-5,000 עותקים;

…

מצ"ב הכללים כנספח ג'

29. ביום 5.2.07 פנתה העותרת למשיבה בדרישה כי המשיבה תפעל לתיקון הקריטריונים האמורים וביטול האפליה באמצעות השוואה בין הדרישות לצורך קבלת תעודת עיתונאי בעיתון כללי לבין תעודת עיתונאי בעיתון כללי באינטרנט. מצ"ב העתק המכתב כנספח ד1'

30. במסגרת המכתב הנ"ל, ב"כ העותרת דרשה מהמשיבה כי תתוקן האפליה בין הדרישות לצורך קבלת תעודת עיתונאי של עיתון חדשות כללי לבין הדרישות לצורך קבלת תעודת עיתונאי של עיתון חדשות כללי המתפרסם באינטרנט.

31. ביום 20.2.07 השיבה המשיבה לעותרת כי המכתב המסומן כנספח ב' התקבל בלשכת העיתונות הממשלתית וכי המכתב הועבר לטיפולה של הלשכה הממשלתית במשרד ראש הממשלה אשר ישיב לפניה. מצ"ב העתק המכתב מסומן כנספח ד2

32. ביום 8.3.07 פנתה ב"כ העותרת פעם נוספת בבקשה לקבלת התייחסות עניינית לאמור. מצ"ב העתק המכתב כנספח ה1. במכתב מיום 12.3.07 חזרה המשיבה על האמור במכתבה מיום 20.2.07 לפיה המכתב המסומן כנספח ב' הועבר לטיפולה של הלשכה המשפטית במשרד ראש הממשלה אשר יענה למכתב. מצ"ב העתק המכתב כנספח ה2.

33. ביום 29.4.07 השיבה המשיבה את תשובתה שלפיה, במסגרת הכללים נקבעו הגדרות לאמצעי תקשורת מסוגים שונים, וכי ככל שהמדובר בתנאים הבאים להגדיר את תפוצת אמצעי התקשורת, לא ניתן לקבוע תנאים זהים ביחס לאמצעי תקשורת במדיומים שונים ובכללם עיתונות כתובה, משודרת ועיתונות אינטרנט. עוד ציינה המשיבה במכתבה כי איננה סבורה שהתנאים המתייחסים לאתר אינטרנט חדשותי הם כשלעצמם בלתי סבירים או מופרזים.

34. על פי מכתבה זה נראה כי לדידה של המשיבה, נראה כי האבחנה בין העיתונים מוצדקת לדידה הואיל ומטבעו של אתר אינטרנט חדשותי להיות זמין לכל אדם –

"כך למשל אתר אינטרנט חדשותי זמין מטבעו לכל גולשי האינטרנט, על פי רוב ללא תשלום. בנסיבות אלו איננו רואים כל יסוד לטענה לפיה היקף התפוצה הנדרש מאתר אינטרנט על מאפייני הנגישות המיוחדים שלו, מן ההכרח שיהיו זהים לזה של העיתונות הכתובה, על מערכי ההדפסה ההפצה והשיווק האחרים האופייניים לה".

מצ"ב מכתבה כנספח ו'.

35. היינו לגישתה של המשיבה, יש לקבוע כללים אחרים על העיתונות האינטרנטית – כללים המקשים על הכרה בו כ"אמצעי תקשורת" ובאופן ישיר על קבלת תעודת העיתונאי בעיתון חדשות אינטרנטי - וזאת יען כי היא זמינה מטבעה לכל דורש, כי היא על פי רוב היא ללא תשלום, וכי אין להשוות בין אתר אינטרנט חדשותי לעיתונות הכתובה שכן מערכי ההדפסה וההפצה ושיווק שלהם אחרים (ובמילים אחרות – יקרים יותר).

36. האם זהו השיקול בו מחזיקה המשיבה? היעלה על הדעת כי בשל שיקול בלתי ענייני ובלתי רלוונטי זה תקשה היא על העותרת ועל עובדיה לקבל את תעודת העיתונאי. על שיקול פסול זה, על משמעותו, ועל הגישה שגויה, נרחיב עוד רבות להלן.

37. העותרת תטען כי הכללים המפלים אשר מונעים ממנה לקבל תעודת עיתונאי פוגעים בנגישות של כתביה למידע ובכך נפגעת היכולת שלהם לספק ידיעות דבר המתבטא בפגיעה בחופש העיסוק פגיעה בקניינה, פגיעה באינטרס חברתי מוגן לעיתונות חופשית ולסיקור פתוח,ופגיעה בחופש הביטוי.

38. ביום 20.8.07, פנתה העותרת בשנית על ידי ב"כ אל המשיבה, ושטחה לפניה את טענותיה בהרחבה. עד ליום הגשת העתירה, טרם נתקבלה תשובתה.

ד. רקע המשפטי

ד.1. מבוא

39. ככל רשות אחרת של המדינה, חלים על לשכת העיתונות הממשלתית כללי המנהל התקין והמשפט הציבורי על עניין זה נאמר –

"גם בענייננו, על לשכת העיתונות, בדומה לרשויות אחרות של המדינה, לקיים את כללי המשפט המינהלי בפעולותיה כלפי העותרים"

בג"ץ 5276/02 אחמד סייף נ לשכת העיתונות הממשלתית פס"ד מיום 25.4.04 [פורסם באתר נבו] (להלן: "בג"צ סייף")

40. תעודת עיתונאי עצמה הינה מסמך רשמי המונפק על ידי לשכת העיתונות הממשלתית אשר מאפשרת למחזיק בה גישה נוחה ויעילה למקומות מסוימים ולאירועים ממשלתיים חשובים הפתוחים פעמים רבות רק לאנשי תקשורת כמובן כי יש בהן יתרונות נוספים מבחינתו של העוסק בתקשורת המונים.

41. הפסיקה התייחסה לתעודת העיתונאי כך שהיא מקנה למחזיק בה מעמד של "מורם מעם". על תעודת העיתונאי ועל ההטבות שבגינה כבר נאמר על ידי כב' הש' טירקל:

" למרות זאת אין חולקין, שנודעת לתעודות עיתונאים חשיבות מעשית משתי בחינות:ו (א) המחזיקים בהן נהנים משירותיה של לשכת העיתונות הממשלתית, בצורת הפצת ידיעות, שבהפצתן מעוניינת הלשכה, וכן השתתפות בסיורי עיתונאים, שהלשכה עורכת. (ב) התעודה משווה, למעשה, למחזיק בה מעמד מועדף, "מורם מעם", בגישה אל רשויות השלטון המרכזי והמקומי ואל מקורות מידע שונים.

בג"ץ 509/80 יונס נ' מנכ"ל משרד ראש הממשלה פ"ד לה (3), 589. (להלן: בג"צ יונס)

42. כאמור, עניינה של עתירה זו הנה תקיפת חוקיות ותקפות הכללים וההסדרים בדבר תעודות ואישורים לעיתונאים, לטכנאי שידור ולעוזרי תקשורת, אשר הוחלו על העיתונות האינטרנטית. על קצה המזלג, כפי שיוצג להלן, לטענת העותרת הכללים אשר קבעה המשיבה ביחס לזכאותה של העיתונות האינטרנית להיחשב "כאמצעי תקשורת" ובכך לקבל תעודות עיתונאי, וכן הדרישה המקדמית כי על עיתונאי להיות ועסק שמשרה מלאה על מנת לקבל את תעודת העיתונאי - בטלים.

ד.2. הכללים שנקבעו הנם בלתי סבירים בצורה קיצונית, מפלים, ודינם להתבטל

43. לטענת העותרת, תקנה 1(1)(2) לכללים הקובעת קריטריונים והסדרים לזכאותו של עיתון אינטרנטי להיחשב כ"אמצעי תקשורת" ובכך לזכאותם של עיתונאים בעיתונות האינטרנטית לקבלת תעודות עיתונאים, הנה בלתי סבירה באופן קיצוני.

44. כמו כן, לטענת העותרת תקנה 4(ב)(1)(א) לכללים הקובעת התנאים המוקדמים הנוספים לקבלת תעודות ואישורים שלפיהם תינתן תעודת עיתונאי רק אם העיתונאי מועסק כעיתונאי במשרה מלאה על ידי אמצעי התקשורת, הנה בלתי סבירה באופן קיצוני.

45. כמו כן, לטענת העותרת, תקנה 1(1)(2) לכללים הקובעת קריטריונים והסדרים לזכאותו של עיתון אינטרנטי להיחשב כ"אמצעי תקשורת" ובכך לזכאותם של עיתונאים בעיתונות האינטרנטית לקבלת תעודות עיתונאים, הנה מפלה שלא בצדק ויוצרת בפועל אבחנה ואפליה פסולה בין עיתון אינטרנטי לבין עיתון כלל ארצי או מקומי, ובין עיתונאים הבאים מכל אחד מהגופים הנ"ל.

46. כפי שפורט בהרחבה לעיל, במסגרת הכללים נקבע כי הדרישות מעיתון חדשות המתפרסם באינטרנט על מנת להיחשב כאמצעי תקשורת הוא שמספר הכניסות הממוצע אל האתר מדי יום יהיה לכל הפחות 20,000 כניסות ייחודיות מכתובות IP שונות, דהיינו נדרש כי באתר אינטרנט חדשותי יהיו לא פחות מ- 140,000 כניסות מידי שבוע ולא פחות מ- 560,000 כניסות חודשיות .

47. קרי, דהיינו נדרש כי בעיתון חדשות במדיית האינטרנט יהיו לפחות 560,000 קוראים בחודש!

48. לית מאן דפליג כי המדובר ברף גבוה בלתי אפשרי, המנוגד לכל הגיון.

49. חוסר הסבירות הקיצוני בו זועק לשמיים כשבוחנים ורואים כי לעומת התנאי האמור לעיל, הרי שהדרישה מעיתון חדשות ארצי כללי על מנת שזה ייחשב כאמצעי תקשורת ועל מנת שכתביו יהיו זכאים לקבל תעודת עיתונאי הוא כי העיתון יצא לאור בתדירות של לפחות אחת לשבוע, בהיקף שלא יפחת מ - 10,000 עותקים בשבוע, קרי כ- 40,000 קוראים בחודש והדרישה מעיתון מקומי או אזורי היא שיצא לאור בתדירות של לפחות אחת לשבוע בהיקף שלא יפחת מ - 5000 עותקים דהיינו בתפוצה של כ- 20,000 עותקים בחודש (כאן אף לא ניתן לומר כי המדובר במספר קוראים שכן לרוב אלו מחולקים בחינם באתרי חלוקה ועל כן מספרם של הקוראים בפועל כלל אינו רלוונטי).

50. ברור למעלה מכל צל של ספק, כי רק בשל סוגה של המדיה אשר בה מתפרסמת הכתבה לא ניתן לשלול מהעותרת ומכתביה את האפשרות לקבל את תעודות העיתונאים. ודוק – המדובר בדרישה של תפוצה של 40,000 עיתונים בחודש לעיתונות הארצית לעומת 560,000 כניסות חודשיות לאתר האינטרנט החדשותי – היינו דרישה העומדת פי 14 פעמים מאשר הדרישה אשר מחילים על העיתונות הכתובה. הדבר פשוט אינו עומד בקנה אחד עם ההיגיון הצרוף והנו בפועל בלתי סביר בעליל.

51. חמור מזאת, על פי מכתבה של המשיבה מיום 29.4.07 נראה כי לדידה של המשיבה הקריטריונים הקשים אותם הציבה לאתר אינטרנט חדשותי נקבעו היות ולגישתה ראוי לקבוע כללים אחרים על העיתונות האינטרנטית (כללים המקשים יותר על קבלת תעודת העיתונאי בעיתון חדשות אינטרנטי) וזאת יען כי העיתונות האינטרנטית זמינה מטבעה לכל דורש ועל פי רוב היא ללא תשלום. ולדידה אין להשוות בין אתר אינטרנט חדשותי לעיתונות הכתובה שכן מערכי ההדפסה וההפצה ושיווק שלהם אחרים (ובמילים אחרות – ההפצה של העיתונות הרגילה יקרה יותר ומורכבת יותר). בצורה זו בדיוק נימקה המשיבה את גישתה:

"כך למשל אתר אינטרנט חדשותי זמין מטבעו לכל גולשי האינטרנט, על פי רוב ללא תשלום. בנסיבות אלו איננו רואים כל יסוד לטענה לפיה היקף התפוצה הנדרש מאתר אינטרנט על מאפייני הנגישות המיוחדים שלו, מן ההכרח שיהיו זהים לזה של העיתונות הכתובה, על מערכי ההדפסה ההפצה והשיווק האחרים האופייניים לה".

52. היעלה על הדעת כי זהו השיקול בו מחזיקה המשיבה? היעלה על הדעת כי בשל שיקול זר בלתי ענייני ובלתי רלוונטי זה תקשה היא על העותרת להיחשב כאמצעי תקשורת ועל עובדיה לקבל את תעודת העיתונאי? היעלה על הדעת כי המשיבה כלל יכולה לשקול שיקולים אשר בסיסם היחידי הוא רצונה להגן כלכלית על העיתונות הכתובה?

53. כפי שידוע היטב, לכל אחד מבין העיתונים הארציים העיקריים בארץ קיים אתר אינטרנט חדשותי (כך למשל, עיתון ידיעות – עם YNET; עיתון מעריב עם NRG ועיתון הארץ עם דה- מרקר, ועוד). מבלי להיכנס כלל להיקף של מספר קוראי אתרי האינטרנט הנ"ל, ברור לכל כי אלו אינם נדרשים כלל להיתקל במשוכה הגבוהה אשר קבעה לשכת העיתונות הממשלתית ביחס לעיתון אינטרנטי, שכן עיתונאים השייכים לעיתונים ארציים אלו המחזיקים בבעלותם אתרי אינטרנט חדשותיים זכאים לתעודות עיתונאים, מעבירים את המידע הנדרש, ואף פעמים רבות כותבים באתרים אלו בעצמם.

54. נראה כי העילה היחידה אשר יש ללשכת העיתונות הממשלתית לקבוע את הרף הנ"ל לעיתונות האינטרנט העצמאית הנה רצונה לשמר את ההגמוניה של העיתונות הכתובה הוותיקה.

55. למעשה המשיבה לא הצליחה להראות כל סיבה ראויה לאבחנה אשר היא מבצעת בין סוגי עיתונים אלו.

56. הנה כי כן, עולה כי הדרישה האמורה בתקנה 1(1)(2) לכללים הקובעת את הרף לזכאותו של עיתון אינטרנטי להיחשב כ"אמצעי תקשורת" ובכך לזכאותם של עיתונאים בעיתונות האינטרנטית לקבלת תעודות עיתונאים, הנה בלתי סבירה באופן קיצוני ומשכך דינה אחד להתבטל.

57. על אותו משקל ומאותם טעמים יש להתייחס לדרישה האמורה בתקנה 4(ב)(1)(א) לכללים הקובעת התנאים מוקדמים הנוספים לקבלת תעודות ואישורים שלפיהם תינתן תעודת עיתונאי רק אם העיתונאי מועסק כעיתונאי במשרה מלאה על ידי אמצעי התקשורת, הנה בלתי סבירה באופן קיצוני.

58. במה מותרת כתבתו של כתב העובד במשרה מלאה לבין כתב העובד במשרה חלקית, כאשר שתי הכתבות מגיעות לאותו מספר של קוראים? עם כל הכבוד הדרישה פשוט מנוגדת לכל הגיון. אותו מדד של "משרה מלאה" אינו יכול לשרת דבר, ובכל מקרה אין הוא יכול להצדיק את ההכבדה על קבלת תעודות העיתונאי.

59. על כן, גם הדרישה העולה מתקנה 4(ב)(1)(א) לכללים ביחס לדרישת קיום המשרה המלאה הנה בלתי סבירה באופן קיצוני ומשכך דינה אחד להתבטל.

60. ולבסוף, לטענת העותרת תקנה 1(1)(2) לכללים הקובעת קריטריונים ספציפיים והסדרים לזכאותו של עיתון אינטרנטי להיחשב כ"אמצעי תקשורת" ובכך לזכאותם של עיתונאים בעיתונות האינטרנטית לקבלת תעודות עיתונאים, הנה מפלה שלא בצדק ויוצרת בפועל אבחנה ואפליה פסולה בין עיתון אינטרנטי לבין עיתון כלל ארצי או מקומי, ובין עיתונאים הבאים מכל אחד מהגופים הנ"ל. נבאר:

61. במקרה דנן עסקינן במדייה החדשה של העיתונות, מדייה הפתוחה לרוב לפני כל אדם ואשר מאפשרת את זרימת המידע החופשי, המדובר בעולם החדש.

62. כלל וכלל לא מובן במה מותרת כתבתו של כתב של עיתן מקומי המגיעה בתפוצתה ל- 5000 איש בשבוע, לבין כתבתו של עיתונאי מעיתון אינטרנט חדשותי המגיעה לעינהם של 5000 קוראים בשבוע (ובמקרה הספציפי דנן בפועל להרבה יותר – 5000 ביום) במדיה חדשה שאומנם היא אינה מרשרשת ולא ניתן לעטוף בה דבר, אך אין ספק כי היא חשובה ביותר כזו אשר הביאה לשינוי תפיסתי בעולם כולו, ולזרימה מואצת של המידע לעולם החופשי. כנראה שרק למשיבה הפתרונים לתעלומה זו.

63. שהרי ממאי נפשך –בשיטה שכזו מצירה לשכת העיתונות הממשלתית את צעדיה של העיתונות האינטרנטית החופשית ומקשה עליה בפועל להגיע לאותם חומרים, ולאותו מידע אשר מגיעים לעיתונות הכתובה או לאתרים הפועלים מטעמם.

64. טול כתב המבקש לעבוד בעיתון, אם יפרסם את הכתבה שלו בעיתון מקומי בעל תפוצה של 5,000 איש בשבוע יהיה הוא זכאי לתעודת עיתונאי אך אם יפרסם את אותה כתבה בדיוק בעיתון אינטרנטי - לא יהיה הוא זכאי לאותה הטבה? וכי יש שוני באותה בכתבה שבמקרה אחד מוצגת על דף מרשרש ובשני על צג מרצד? עם כל הכבוד חוסר הסבירות הקיצוני והאפליה כאן זועקים לשמיים.

65. לטענת העותרת, הדרישות אשר הופנו כלפי עיתון חדשות המתפרסם באינטרנט על מנת להיחשב כ"אמצעי תקשורת" הינן דרישות מפלות שאינן סבירות בצורה קיצונית בהשוואה לדרישות מעיתון חדשות כללי שיוצא לאור או עיתון מקומי או אזורי. לית מאן דפליג כי הדרישות הנ"ל יוצרות חוסר שוויון מהותי ואפליה ברורה בין הדרישות הקיימות כלפי עיתונות באינטרנט לעיתון חדשות כללי או לעיתונות המקומית.

66. כפי שיוכח עוד להלן, לאבחנה הזו שביניהם, על אף הניסיון הקלוש ליתן לה בסיס והגיון - אין שום הצדקה עניינית ומשום כך יש לראות את הכללים שהוחלו על העיתונות האינטרנטית כמפלים כבלתי סבירים וכבטלים.

67. יש לציין כי אין זו הפעם הראשונה בה נאלצה המשיבה להתמודד עם טענה של אפליה ביחס לכללים אשר קבעה. בעניין דומה, קבע המשפט העליון כי הכללים שקבעה המשיבה מפלים ובטלים וזאת משהחליטה המשיבה להבחין ולמנוע מתן תעודות עיתונאי לעיתונים מקומיים, אשר לא היו קשורים לאחד מהעיתונות הארציים כדוגמת ידיעות מעריב או הארץ. כב' השופט השופט לנדוי בבג"צ יונס בהתייחסו לעניין זה ציין:

השאלה המכרעת היא אפוא, אם יש הצדקה עניינית להבחנה, שהמשיבים עושים על יסוד הקריטריונים שקבעו לעצמם, בין עיתונות כלל ארצית לעיתונות מקומית. …

…. דברים אלה אין בהם כדי לשכנע, כי ההבדל בין עיתונאי, הכותב למדורו המקומי בלבד בעיתון כלל ארצי יומי, לבין חבריו, המקדישים את כתבותיהם או מאמריהם לנושאים, שהם מעבר לתחום ההתעניינות המקומית, הוא הבדל ברור על פניו, וכי כל הנדרש מלשכת העיתונות כדי להבחין בין אלה לבין אלה הוא המאמץ המינהלי, הדרוש כדי למיין מבחינה זו את הפונים אליה לקבלת תעודת עיתונאי. ….

…אין לנו כיום אלא להצהיר, שהכללים כמו שהם אינם סבירים, בהפלותם את העותר לעומת כתבים מקומיים, הכותבים עבור העיתונות הכלל ארצית. …

68. לטענת העותרת, על אותו משקל בדיוק יש לראות את ענייינה.

69. אין זאת אלא במקרה דנן, בדיוק כפי שהיה בפרשת יונס, יש לקבוע כי הכללים אשר קבעה לשכת העיתונות הממשלתית נשוא ענייננו בטלים משהנם מפלים ובלתי סבירים בעליל, וכי השיקולים העומדים בבסיס החלטה הנם בלתי ראויים.

70. אשר על כן, גם מטעם זה דין הכללים להתבטל.

ד3. הכללים שנקבעו פוגעים בחופש הביטוי ובאינטרס חברתי מוגן לעיתונות חופשית ולסיקור פתוח

71. העותרת תוסיף ותטען כי בעצם מניעת ההכרה בה כאמצעי תקשורת ובכך בקבלת תעודת העיתונאי לכתביה פוגעת המשיבה בזכות העותרת וכתביה לחופש הביטוי. העותרת תוסיף ותטען כי באמצעות הכללים פוגעת המשיבה הלכה למעשה באינטרס חברתי מוגן של עיתונות חופשית וסיקור פתוח.

72. לא אחת קבע בית המשפט הנכבד כי הציבור זכאי לכך שהעיתונות במקומותינו תהיה חופשייה לכתוב, לסקר ולבקר כרצונה, תוך שמירה על כללי ההגינות, האתיקה העיתונאית והנורמות הקבועות על פי כל דין. לבש"א (חי) 8316/99 כלבו 1979 בע"מ נ עיריית חיפה ואח' [פורסם באתר נבו].

73. בפרשת סייף קבע בית המשפט העליון כי הענקת תעודת עיתונאי לעוסקים בעיתונות הנה חלק מאינטרס חברי מוגן לעיתונות חופשית ולסיקור פתוח - אינטרס המשרת בין היתר את גילוי האמת וההליך הדמוקרטי. בית המשפט ציין מפורשות כי על הרשויות להתחשב במשקל זה ולתת לו ביטוי הולם בהחלטותיהם. ומוטב שנביא את הדברים כלשונם:

בענייננו אפשר להשאיר בצריך עיון את השאלה אם קבלת תעודת עיתונאי הינה חלק מזכות היסוד לחופש הביטוי. והשוו בג"ץ 5936/97 לם נ' מנכ"ל משרד החינוך, התרבות והספורט [4], בעמ' 686-683. עם זאת ניתן לקבוע בביטחון כי הענקת תעודה כזאת לעוסקים בעיתונות היא חלק מאינטרס חברתי מוגן לעיתונות חופשית ולסיקור פתוח. אינטרס זה אינו של העיתונאים, של רשתות הטלוויזיה והרדיו, של העיתונים או של סוכנויות הידיעות בלבד; זהו אינטרס ציבורי כללי, המשרת בין היתר – נוסף על ההגשמה העצמית של המבקשים להתבטא – גם את גילוי האמת, את ההליך הדמוקרטי ואת היציבות החברתית. ראו והשוו בג"ץ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור [5], בעמ' 279-270. על הרשויות – לרבות לשכת העיתונות – להתחשב באינטרס זה ולתת לו משקל הולם בהחלטותיהן.ו

74. חירותו של אזרח לקבל את המידע ולהפיצו כמוה כחירות הביטוי, כך גם בפרשת יונס ציין כב' השופט טירקל:

…מהו אפוא האינטרס הלגיטימי של העותר, שנפגע מהפלייתו לרעה לעומת כתבים מקומיים, הכותבים עבור העיתונות הכלל ארצית? אין חולקים, כי חירותו של האזרח לקבל מידע ולהפיצו - כל עוד אין בכך נזק לאינטרסים חיוניים של הכלל או של הפרט - כמוה כחירות הביטוי, הן מעיקרי המשטר הדמוקרטי, שבלעדיהן לא ייכון (ראה:נ בג"צ 73/53, 87[8]; בג"צ 243/62 [9]). שליחיו של הציבור בהגשמת חירויות אלה הלכה למעשה הם אותם אנשים, שעיסוקם באיסוף מידע ובהפצתו באמצעות כלי התקשורת, הקרויים "עיתונאים".

…

העותר זקוק לתעודת העיתונאי, שמעניקה המשיבה 2, על-מנת לזכות בגישה טובה יותר אל מקורות מידע רבים יותר, ומנהלה אף מאשר בתצהירו, שיש בתעודה כדי לסייע לו בכך. אינטרס זה של העותר, השלוב בחירותו של האזרח לקבל מידע ולהפיצו - אף יותר מכל אינטרס כלכלי - ראוי להגנתו של בית-משפט זה.

75. הנה כי כן מוצאים אנו כי תעודת העיתונאי מזכה את העיתונאי בגישה נוחה יותר אל מקומות גישה רבים יותר , ואין מחלוקת בעניין חשיבותה המעשית של תעודת העיתונאי אשר המחזיקים בה נהנים משירותיה של המשיבה, בצורת הפצת ידיעות בהן מעוניינת המשיבה והשתתפות בסיורי עיתונאים אשר המשיבה עורכת כי התעודה משווה למעשה למחזיק בה מעמד מועדף "מורם מעם" בגישה אל רשויות השלטון המרכזי המקומי ואל מקורות מידע שונים.

76. לצערה של העותרת, אין כל ספק כי בשיטה זו של הגבלות מיוחדות אלו המוחלות על עיתון אינטרנטי מביאה המשיבה לפגיעה בחופש הביטוי ובאינטרס הציבורי של עיתונות חופשית וסיקור פתוח - כאמור המשיבה מציבה רף בלתי אפשרי ודורשת כי יהיו 560,000 כניסות חודשיות לאתר האינטרנט החדשותי, ודרישה בלתי סבירה כי העיתונאים יהיו מועסקים "במשרה מלאה"

77. לית מאן דפליג כי במקרה זה, לא התחשבה המשיבה באינטרס הציבורי הכללי ולא נתנה לו משקל הולם בהחלטותיה, כפי שהיה עליה לעשות. בענייננו הקריטריון שמשמעו סירוב הטוטלי להכיר בעותרת כ"אמצעי תקשורת" ובכך להעניק תעודות עיתונאי לכתבי העותרת, וכן הדרישה כי על הכתבים להיות מועסקים "במשרה מלאה" מלמד כי מלאכת האיזון בין שיקולי הביטוי והמידע לשיקולים אחרים לא נעשתה כלל, ועל^-כל^-פנים האיזון שנעשה אינו כדין. סירוב זה פוגע בצורה חזקה באינטרס לעיתונות חופשית, פגיעה שהיה ניתן למונעה על^-ידי השוואת הכללים החלים על העיתונות האינטרנטית, הסירוב פוגע בחופש גם לקבל מידע ובעקרון העיתונות החופשית באופן בלתי מידתי.

78. על גם מטעם זה, דין הכללים אשר קבעה המשיבה להתבטל.

ד.3. הכללים שנקבעו פוגעים בחופש העיסוק של העותרת ועיתונאים מטעמה ומשכך בטלים

79. טענה חלופית של העותרת הנה כי למעשה כל הכללים אשר נקבעו על ידי המשיבה (כללים בדבר תעודות ואישורים לעיתונאים, לטכנאי שידור ולעוזרי תקשורת), הקובעים הסדרים וכללים לעניין קבלת תעודות עיתונאי בכלל, והכללים ביחס לעיתונות האינטרנטית (כמפורט לעיל) בפרט - עומדים בניגוד לחוק יסוד: חופש העיסוק ומשכך בטלים.

80. כעולה מן הרקע לעתירה, העילה המיידית להליך משפטי זה ניעורה סביב מחלוקת שנתגלעה בין העותרת לבין לשכת העיתונות בכל הנוגע למתן תעודת עיתונאיים. עילה מיידית זו מעלה את הסוגיה העקרונית באשר לעצם חוקיותן של הכללים, הקובעות הגבלות במתן תעודות עיתונאים.

81. על מנת להוכיח טענה זו, תתעכב תבהיר העותרת מדוע המדובר במקרה דנן בפגיעה בחופש העיסוק, ולאחר מכן תבהיר מדוע הפגיעה אינה עומדת בהוראות חוק יסוד : חופש העיסוק.

ד.1.3. האם מדובר במקרה דנן בפגיעה בחופש העיסוק

82. חוק-היסוד הקנה לערך חופש העיסוק מעמד חוקתי. הוא עיגן בכך את התפיסה השלטת מימיה הראשונים של המדינה, כי לכל אדם קנויה זכות טבעית לעבודה ולמשלח יד.  עם חקיקתו של חוק-היסוד, הועלה חופש העיסוק וזכה למעמד חוקתי. הינו מאותה עת ואילך אין המחוקק הראשי, ועל אחת כמה וכמה מחוקק המשנה, רשאים לפגוע בחופש העיסוק של האדם או להגבילו ככל העולה על דעתם.

83. ביסוד חופש העיסוק טמון החופש לעסוק בפעילות המשמשת בסיס מתמשך לקיומו של האדם. בבסיסו של חופש זה עומדת התחרות בין פרטים, "בזכות האמורה (חופש העיסוק) מצויים היבטים נוספים, שהחשובים שבהם הם חופש התחרות ושוויון ההזדמנויות" (בג"ץ 28/94 צרפתי נ' שר הבריאות פ"ד מט(3) 804, 817).

84. אך לא רק זאת, הלכה היא כי חוק-היסוד משתרע הן על כניסה חופשית לתוך עיסוק, והן על ביצוע חופשי של עיסוק (א' ברק "חוק-יסוד חופש העיסוק", משפט וממשל ב (תשנ"ד) 195, 200). הוא מקיף לא רק את זכותו של אדם לעסוק במשלח-יד בו יבחר, אלא גם את זכותו להתחרות בעוסקים אחרים באותו ענף.

85. בבג"צ 4264/02 שותפות המגדלים אעבלין נ' המועצה המקומית אעבלין נאמר:

"פגיעה בחופש התחרות על-ידי התערבות שלטונית הינה פגיעה בחופש העיסוק. הענקת זכות לאחד ושלילתה מאחר פוגעת בזכות לתחרות חופשית; הטלת מגבלות על פעולתו של עוסק פלוני והסרת אותן מגבלות מעוסק אלמוני – פוגעת בזכותו של פלוני לחופש תחרות (פרשת ק.א.ל. קוי אויר, 216; מ' גולדברג "חופש העיסוק: מזכות יסוד לחוק-יסוד", הפרקליט מא (תשנ"ד) 291, 306; בג"ץ 53/96 תשלובת ח. אלוני נ' שר התעשיה והמסחר, פ"ד נב(2) 1, 10) ביסוד היבט זה של חופש העיסוק כחופש התחרות עומד עקרון השוויון בין מתחרים. הפגיעה בשוויון נגרמת על-ידי התערבות שלטונית המעניקה לאחד ואינה מעניקה לאחר, או המגבילה אחד בעוד שאינה מגבילה את האחר. התערבות שכזו פוגעת בחופש העיסוק (פרשת כלל חברה לביטוח, 471; בג"ץ 5277/96 חוד, חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ נ' שר האוצר, פ"ד נ(5) 854, 866; בג"ץ 2313/95 קונטקט לינסן (ישראל) בע"מ נ' שר הבריאות, פ"ד נ(4) 397, 410; בג"ץ 1869/95 חברה להובלת דלק בע"מ נ' שר התחבורה, פ"ד מט(5) 559; בג"ץ 7852/98 ערוצי זהב ושות' נ' שרת התקשורת, פ"ד נג(5) 423). פעילות שלטונית המגנה על מתחרה אחד לעומת האחר פוגעת בתחרות החופשית ובחופש העיסוק. "במתן מונופול יש משום פגיעה בחופש העיסוק" (ברק לעיל, 598)."

86. מעקרון חופש העיסוק נגזר גם עקרון חופש התחרות, המושתת על תפיסה של שוויון הזדמנויות בכלכלה ואי התערבות המדינה בג"צ 1703/92 ק.א.ל קוי אויר למטען בע"מ נ ראש הממשלה פ"ד נב (4) 193,227.

87. אין כל ספק כי סירוב כשל עצמו להנפיק תעודת עיתונאי מכביד בצורה ניכרת באפשרות לקבלת מידע הנדרש לעותרת לצורך עיסוקה, ואשר הינו חיוני לעיסוק במקצוע העיתונות. הפגיעה המהותית באפשרות לקבל מידע מביאה בפועל לפגיעה מהותית בחופש העיסוק שכן יכולתו של אדם לעסוק במקצוע העיתונות נפגמת בהעדר תעודת העיתונאי. על דבר זה נאמר בפרשת סייף:

עיסוק במקצוע העיתונות אינו טעון רישוי, הפוגע בחופש הביטוי. המקצוע הוא אפוא חופשי, וכל החפצים בכך עוסקים בו. תעודות עיתונאי אינן מוצאות על^-פי חוק. אכן, אין הסירוב להנפיק תעודות עיתונאי סוגר בפני המסורבים את המקצוע, אך הוא מכביד במידה ניכרת על ביצועו, שכן התעודות דרושות לצורך קבלת מידע מן הרשויות, שהוא חיוני לעיסוק במקצוע העיתונות. הכבדה זאת פוגעת באפשרות להתבטא ולקבל מידע. אכן, עוד לפני כ^-20 שנה נפסק כי "חירותו של האזרח לקבל מידע ולהפיצו... כמוה כחירות הביטוי..." (השופט טירקל בבג"ץ 509/80 יונס נ' מנכ"ל משרד ראש הממשלה (להלן – פסק^-דין יונס [3]), בעמ' 594). ואילו הנשיא לנדוי סבר באותו פסק^-דין כי למצער, למבקשים תעודת עיתונאי אינטרס כלכלי הראוי להגנה. …

88. כל שכן אין כל ספק כי המדובר בהענקת זכות לאחד ושלילתה מאחר דבר הפוגע בזכות לתחרות חופשית הטלת מגבלות על פעולתה של העותרת והסרת אותן מגבלות מעוסק אחר – פוגעת בזכותה של העותרת לחופש תחרות, ועל כן נפגעת זכותה של העותרת ועיתונאים מטענה לחופש העיסוק.

89. אשר על כן, אמור מעתה כי המשיבה פוגעת בחופש עיסוקה של העותרת ושל העיתונאים מטעמה, כעת יש לבחון האם פגיעה זו עומדת בהוראות חוק יסוד חופש העיסוק.

ד.2.3. האם הפגיעה במקרה דנן עומדת בקנה אחד עם הוראותיו של חוק יסוד : חופש העיסוק

90.  פסקת ההגבלה "תוחמת את המסגרת המותרת" לפגיעה בזכות זו. היא מבוססת על התפיסה כי זכויות אדם חוקתיות אינן יכולות בכל עת לזכות בהגנה מלאה על מלוא היקף התפרשותן, אלא בהגנה יחסית בלבד. לפסקת ההגבלה שלושה מרכיבים מרכזיים: מרכיב הסמכות (מכח חוק או לפי הסמכה מפורשת בו), מרכיב התכלית הערכית והראויה (הלימה לערכי המדינה ומטרה לתכלית ראויה) ומרכיב האמצעים (המידתיות).

91. אלה תנאיה של פסקת ההגבלה בחוק-יסוד: חופש העיסוק:

" 4.  פגיעה בחופש העיסוק

אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכח הסמכה מפורשת בו".

92. פגיעה בזכות חוקתית מחייבת כי הדבר ייעשה בחוק, או בחקיקת משנה מכח סמכות מפורשת בחוק. התכלית של החוק הפוגע חייבת לעמוד במבחן הערכיות על פי ערכיה של המדינה ולהיות לתכלית ראויה. התכלית היא תכליתו הדומיננטית של החוק ומאפייניה של התכלית הראויה הם כי היא צריכה להיות ראויה בהקשר לפגיעה בזכויות אדם במערך החברתי הכולל . אשר לאמצעים המידתיים, נדרשים שלושה מבחני משנה מבחן ראשון הוא מבחן הקשר הרציונלי או מבחן ההתאמה. מבחן שני – מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה; ומבחן שלישי – מבחן התוצאה המידתית, מחייב קיומו של יחס ראוי בין התועלת הצומחת מהשגת התכלית הראויה לבין הנזק הנגרם.

93. כפי שיוכח להלן, הפגיעה במקרה דנן אינה עומדת באף אחד ממבחני פסקת ההגבלה. נבאר:

94. הכללים אינם עומדים בדרישת חוק היסוד לפגיעה מכוח "חוק" - כאמור - פגיעה בזכות חוקתית מחייבת כי הדבר ייעשה בחוק, או בחקיקת משנה מכח סמכות מפורשת בחוק ובמקרה דנן המדובר בכללים אשר נקבעו על ידי יחידת סמך של משרד ראש הממשלה אשר הלכה למעשה פוגעים בחופש העיסוק של העותרת ושל העיתונאים מטעמה. היינו, לא בחוק ולא מכוח הסמכה.

95. על כן אמור מעתה כי הפגיעה האמורה בפירוט בעתירה זו נעשה בכללים ולא בחוק ו/או בחקיקת משנה מכוח הסמכה שבחוק מפורש. והיות ובהעדר חוק המאפשר את הפגיע או חקיקת משנה עם הסמכה מכוח חוק, הרי שכבר בפתח הדברים עולה כי דין הכללים להתבטל.

96. למעלה מן הצורך עוד יצויינו הדברים הבאים:

97. הכללים גם אינם עומדים בדרישת חוק היסוד לפגיעה אשר תהלום את ערכיה של מדינת ישראל - תוצאתם של הכללים הינה מניעת כל תחרות חופשית, והענקת מונופולין לעיתונות הכתובה. תוצאות אלה אינן מתיישבות עם ערכיה של המדינה, הרואה בתחרות העסקית ערך יסוד, ובמונופולין תופעה שלילית שיש להילחם כנגדה.

98. הכללים גם אינם עומדים בתנאי השלישי – תנאי התכלית הראויה,. שהרי בפועל הכללים קובעים הגבלות על עיתונות אינטרנטית יוצרים מצב שהיא אינה מוכרת כ"אמצעי תקשורת", מונעים תחרות, ויוצרים מונופול המאפשר לעיתונות הכתובה להינות מגישה קלה ונוחה לאירועים עיתונאיים.

99. גם התנאי הרביעי - מבחן המידתיות אינו מתקיים בנסיבות אלה. הטלת הכבדה כה קשה על העיסוק של העותרת באי הכרה בה כ"אמצעי תקשורת" והקניית מונופול מלא לעיתונות הכתובה הוא אמצעי קיצוני מעבר למידה הראויה. כזו שעולה בהרבה על הנדרש לשם השגת תכלית זו. יתר על כן, הפגיעה בחופש העיסוק של העותרת ועובדיה חמורה בהרבה מכל תועלת אשר המושגת מהגבלתם ולפיכך לא מתקיימת כאן דרישת המידתיות.

100. כאמור העותרת תטען כי בעצם אי קבלת תעודת עיתונאי לכתביה המשיבה פוגעת בחופש העיסוק של העיתונאים המועסקים על ידי העותרת ופוגעת באינטרס הכלכלי של העותרת. אין ספק כי במקרה דנן הכללים יוצרים פגיעה חמורה בחופש העיסוק של העותרת בכך שנמנעת ממנה הגישה למידע חופשי ובכך המשיבה מסכלת את עבודתה של העותרת ועובדיה ופוגעת פגיעה קשה בפרנסתם ובעקרון חופש העיסוק. פגיעה זו אינה עומדת בהוראות חוק יסוד חופש העיסוק.

101. לפיכך ההוראות בכללים אינן עומדות במבחן החוקתי ודינן להתבטל.

ה. סוף דבר

102. לצערם של העותרים, לא אחת ולא פעמיים נתקלו בתי המשפט אשר באו לטפל בפגיעה של לשכת העיתונות הזכות של עיתונים ועיתונאים לקבל את תעודות העיתונאי, לצערם של העותרים, ללא התערבותו של בית המשפט הנכבד הרי שעל פי התנהלותה המשיבה עד כה - מי יתקע כף בידנו כי המסכת המדוברת תבוא בקרוב לסיומה.

103. אין ספק כי בבוא המשיבה לבחון שאלה זו עליה לשים לנגד עיניה כי עוסקת במדייה החדשה ועליה לפתוח ולאפשר לרוצים בכך לקיים סיקור, הכל כמובן תחת קביעת קריטריונים לדבר ברורים שקיפים ונהירים, כך למשל יכולה הלשכה לקבוע כי אדם המגיש בקשה לתעודת עיתונאי להוכיח כתיבה של לפחות 6 חודשים באתר קודם להגשת הבקשה, לדרוש בנוסף המספר מינימלי של 20 כתבות חדשותיות שפורסמו בעת הגשת הבקשה, לדרוש תעודת יושר ממשטרת ישראל וכן לדרוש צירוף המלצה לכתב של אמצעי התקשורת. אלו קריטריונים סבירים אשר יוכלו מחד להבטיח כי לא כל ארחי פרחי יקבל תעודת עיתונאי ומאידך, יותאמו לעולם המודרני ולחדשנות של מדיית התקשורת החדשה. אך לצערה של העותרת לא כך נהגה המשיבה.

104. אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על מתן סעדים המפורטים ברישא לעתירה.

105. באשר לסמכות העניינית – המדובר במחדלו ממשלת ישראל ומשרד הביטחון ועל כן מוקנית בידיו הסמכות.

106. לעתירה זו מצורף תצהירו של מנכ"ל העותרת.

107. בית המשפט הנכבד מתבקש לפסוק לטובת העותרים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בעתירה זו.

______________ _________________

עמיחי ויינברגר, עו"ד ינור ברטנטל , עו"ד

ב"כ העותרים ב"כ העותרים

תצהיר

אני הח"מ מיכאל וייס ת.ז. 031932411 לאחר שהוזהרתי כי עלי לומר את האמת וכי אם לא אעשה כן אהיה צפויה לעונשים הקבועים בחוק, מצהירה בזאת לאמור:

1. הנני משמש כמנהל בעותרת.

2. תצהירי זה ניתן כתמיכה לעתירה שהוגשה כנגד המשיבים ולאימות האמור בה.

3. האמור בסעיפים ______ שבעתירה הוא בידיעתי האישית.

4. האמור בסעיפים ______ שבעתירה הוא נכון לפי מיטב ידיעתי ואמונתי או מתוקף יעוץ משפטי שקיבלתי.

5. הנני מצהיר כי זהו שמי, זו חתימתי ותוכן תצהירי אמת.

______________
מיכאל וייס

אישור

אני הח"מ, עמיחי ויינברגר, עו"ד מאשר בזה כי ביום 9.9.07 הופיעה בפני מר מיכאל וייס המוכר לי אישית, ולאחר שהזהרתיו כי עליו לומר את האמת וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, אישר את נכונות הצהרתו וחתם עליה בפני.

_______________

עמיחי ויינברגר, עו"ד