בתי־המשפט

 

 

 

 

הכרעת דין

 

הנאשם מואשם בעבירות זיוף ושימוש במסמך מזויף לפי הסעיפים 418 ו- 420 לחוק העונשין לפי העובדות כדלקמן:

בינואר 2007, נבדק ע"י ד"ר קורינה אנג'ל (להלן הרופאה או המתלוננת) במרפאה של קופ"ח כללית בסניף בבני ברק וקיבל אישור מחלה למשך יומיים שבו נרשמה האבחנה הרפואית של הרופאה. כעבור מספר ימים, הנאשם "סרק את אישור המחלה למחשב, מחק באמצעות תכנה גראפית את האבחנה הרפואית שנרשמה ע"י המתלוננת ובמקומה רשם באותיות לועזיות: 'סתם בלבל ת'מוח בריא כמו שור, נתתי לו סתם כדורים שאני מקבלת עליהם עמלה', באופן הנחזה להיות כאילו משפט זה נכתב ע"י המתלוננת." – ראה עובדה 2).

את האישור המזויף פרסם הנאשם ביום 17.1.07 באינטרנט באתר "פרש" ובו ביום האישור פורסם באתר YNET, וכתוצאה מכך הושעתה הרופאה מידית ממקום עבודתה.

הנאשם כופר בעבירות המיוחסות לו.

 

למעשה אין מחלוקת בין הצדדים לגבי מרבית העובדות הרלוונטיות. טענת ההגנה היא כי כתב האישום אינו מגלה עבירה משום שמטרת שינוי המסמך היא הומוריסטית בלבד, וכמוה "כהוספת שפם למונה ליזה שכן ברור שאין לה שפם".

טענה זו הועלתה הן בתחילת הדיון כטענה מקדמית והן בסיכומי ההגנה. כמו כן הועלתה במסגרת המקדמית טענת הגנה מן הצדק המתבססת, לשיטת ההגנה, על אפליה שבין הנאשם לבין מפרסם הידיעה ב YNETאשר לא הועמד לדין, למרות שהפרסום באותו אתר, הוא שגרם לפיטוריה של המתלוננת.

 

בסיכומיו, ביקש ב"כ הנאשם לזכות את מרשו גם בהסתמך על סייג "זוטי דברים".

 

לעניין הטענות המקדמיות, מאחר ועל פניו מדובר באישור מחלה שזוייף ופורסם ע"י הנאשם, החלטתי לדחותן ולשמוע הראיות בתיק.

 

עיקרי העדויות:

א.     ד"ר אנג'ל אישרה כי האישור ת/1 ניתן לנאשם על ידה ומופיעים עליו שמה  ומספר הרישיון שלה. אותם פרטים אישיים מופיעים גם על האישור המזויף- ת/2. יודגש, כי מהאישור המזויף נמחקו פרטי הנאשם- המטופל. הנאשם טוען כי התכוון למחוק מהאישור כל פרט מזהה על מנת שלא ייראה כאמיתי, גרסתו זו אינה אמינה בעיני כפי שאפרט בהמשך.

 

ב.      בעקבות הפרסום ב YNET, ת/3, הודיעו למתלוננת על ביטול מידי של תכנית העבודה השבועית שלה (עבדה כממלאת מקום) מבלי שנאמרה לה הסיבה לצעד זה, ורק בהמשך היום שמעה מחבריה על הפרסום. היא הוזמנה לשימוע בפני ההנהלה והושעתה מעבודה. העדה סיפרה על עוגמת הנפש הקשה שהפרסום והפיטורין גרמו לה ולמשפחתה: "כולם הראו עלי עם האצבע ברחוב, הייתי יורדת במדרגות וכולם היו שואלים אותי מה עשיתי...כל הזמן היו לי הטרדות בטלפון...אחרי שהגשתי תלונה למשטרה לקחתי עו"ד פרטי...וביקשתי...שיוציא לאור את האמת ואת זה שלא עשיתי דבר."

 

לאחר ברור בקופ"ח אפשרו לה לחזור לעבודה, אך לדבריה המקרה היה כה טראומטי עבורה, עד שאיבדה את ביטחונה העצמי והעדיפה לעבור לעבוד במקום אחר.

 

ג.  מעדויות אנשי המשטרה שטיפלו בתיק, עלה כי לא איתרו ולא חקרו את מפרסם הכתבה ב YNET. אומר כבר עתה כי לנקודה זו אין כל חשיבות לברור אשמתו של הנאשם; הוא לא מואשם בשליחת האישור המזויף ל- YNET והדיון שבפני אינו עוסק בבחינת אחריות האתר לפרסום הכתבה.

 

גרסת הנאשם

עיקרי עדותו –

א.     הנדסאי מחשבים במקצועו, עד לאחרונה עבד בחברת ברק 013. אישר שהידע שלו בתחום האינטרנט הוא מעל הממוצע הכללי.

 

ב.      מאשר ששינה את האבחנה הרפואית ופרסם את המסמך באתר "פרש", אתר של פורומים (להלן האתר), בפורום הנקרא "20+" (להלן הפורום). לדבריו, בפורום זה פעילים כ- 30, קהילה וירטואלית, אשר השתתפותם בפורום מותנית בהיותם בני 20+ ובכך שמסרו שם  ואמייל. הנאשם אישר שאת מרבית חברי הפורום אינו מכיר אישית. את הפרסום ראה כבדיחה שנועדה לשעשע את חברי הפורום.

 

ג.       לדברי הנאשם, באתר "מתפרסמים דברים על לימודים וכל מיני דברים והכל באווירה של ציניות, הומור וצחוק". כדוגמא לאופי הפרסומים הציג את נ/1. מדברי הנאשם עולה כי למעשה כל אחד יכול להיכנס לאתר "פרש" המפרסם גם חדשות ואף לפורום המדובר אם הוא מוסר את הפרטים הנ"ל.

 

ד.      לטענתו, כשראה את הפרסום, הגיב בטוקבק לכתבה "שזה גרפיקה, שטות ושיורידו את זה", הוא אינו זוכר את מספר הטוקבק ולא הציגו בבימ"ש. מוסיף הנאשם כי לא הסתפק בכך ושלח אמייל בו נאמר שמדובר בבדיחה שהוצאה מהקשרה. כמו כן נכנס לאתר של קופת חולים כללית חזר על ההסבר. הנאשם לא הציג העתקים או אישורים לשליחת ההודעות האלקטרוניות.

 

ה.     בחריקתו הנגדית הוסיף, כי "הבדיחה לא היתה הרופאה, אלא החולה שמגיע לרופא והרופא משמיץ אותו. אני מחקתי את השם שלי וגם את השם של הרופאה, לא שמתי לב שהשם שלה מופיע גם למטה. זה נשאר בטעות." (עמ' 14 18- 21).

 

 

 

 

 

ממצאים ומסקנות

 

א.     כפי שצויין לעיל, הנאשם מחק מהאישור המזויף את פרטיו האישיים אך השאיר פרטיה של המתלוננת: שמה המלא, מספר רישיון הרפואה שלה ומקום עבודתה. הפרטים מופיעים בברור ובכתב גדול על ת/2.

טענת הנאשם כי ניסה לטשטש באישור שפורסם כל קשר למציאות ולא מחק את פרטי הרופאה מחמת טעות, אינם מקובלים עלי. הוא העיד כיצד "שיחק" עם האישור בתכנה גראפית עד שקיבל את התוצאה הרצויה לו ולא יתכן שלא שם לב שבתחתיתו, באותיות קידוש לבנה, מופיעים פרטי הרופאה. בנקודה זו מקובלים עלי דברי התביעה בסיכומיה, כי לפי הצורה והתוכן של האישור המזויף, ניכר שהנאשם עיצבו באופן שידמה ככל האפשר למסמך האוטנטי ומכאן שפרטיה של הרופאה הושארו על המסמך המזויף בכוונת תחילה.

ב.      זאת ועוד, גם בהודעתו במשטרה. ת/3, הנאשם מדבר על "טעות" שעשה בפרסום זהותה של הרופאה, אך כעולה מדבריו, לא מדובר בטעות טכנית כפי שטען בבימ"ש, אלא על טעות שבשיקול דעת. ואלה דברי הנאשם:

" ש: מדוע היית צריך לפרסם את המסמך עם פרטיה של הרופאה?

  ת: את צודקת, זה טעות שעשיתי ולא ידעתי שזה יהיה ככה. כשראיתי את זה באינטרנט הבנתי שעשיתי טעות ולא הייתי צריך לפרסם את זה בפורום..." (ת/3 ש' 67- 69) וכן "הדבר היחיד שהיה גרוע פה שזה קיבל צורה אמיתית והמטרה היתה להפיק מזה בדיחה", (שם ש' 86).

 

דבריו אלה של הנאשם סותרים מינה וביה את טענתו המאוחרת כי "יצר" מסמך שלא נראה אמיתי מלכתחילה וכל הקורא אותו אמור היה להבין שמדובר  בבדיחה. במובן זה האישור המזויף אינו דומה כלל ועיקר לנ/1.

 

ג.       המסקנה מהאמור לעיל היא כי האישור המזויף נחזה להיות אמיתי ואוטנטי ולכך התכוון הנאשם במעשיו.

 

ד.      הנאשם טען בהודעתו כי האתר בו פרסם את האישור הוא מקום "סודי וסגור" (ת/4 ש' 3),  אך דבריו בעדותו בביהמ"ש סותרים נתון זה; אתר "פרש" נגיש לכל גולש וכל אחד יכול לקרוא את מה שמתפרסם בכל פורום באתר. אגב, הנאשם ציין לראשונה בעדותו כי הפרסום היה בפורום 20+.  ועוד יודגש, כי על פי גרסת הנאשם עצמו, רק מי שחפץ לכתוב בפורום צריך למסור שם ואמייל.

 

ה.     העבירות שיוחסו לנאשם הן זיוף ושימוש במסמך מזויף. זיוף מוגדר בסעיף 414 לחוק העונשין (להלן החוק) וכולל 3 חלופות. החלופה העולה מניסוח כתב האישום ומן העובדות שהוכחו היא החלופה השנייה: "שינוי מסמך – לרבות הוספת פרט או השמטת פרט- בכוונה לרמות, או ללא סמכות כדין ובאופן הנחזה כאילו נעשה השינוי בסמכות כדין". הגדרת הזיוף שבסעיף 414(2), מבטאת שתי חלופות משנה. מעשהו של הנאשם תואם את החלופה השנייה, דהיינו, "שינוי מסמך...ללא סמכות כדין ובאופן הנחזה כאילו נעשה השינוי בסמכות כדין" – ראה קדמי "על הדין בפלילים" חלק שני עמ' 897.

 

ו.       היסוד העובדתי מתמלא בעצם עריכת השינוי במסמך: שינוי במשמעות רחבה הכוללת הוספת פרט או השמטת פרט ואין צורך בשינוי המסמך כולו, ראה קדמי, שם עמ' 898 ו-901. באשר ליסוד הנפשי, בשונה מן החלופה הראשונה שבסעיף 414(2), הדורש הוכחת "כוונה לרמות", הזיוף לפי החלופה השניה הוא עבירה התנהגותית הדורשת הוכחת כוונה פלילית, ודרישת היסוד הנפשי "תבוא על סיפוקה ב'מודעות' לטיב ההתנהגות (שינוי המסמך) ולקיומה של הנסיבה הנקובה בהגדרה ('ללא סמכות כדין'), קדמי, שם עמ' 902.

        

על פי העובדות המוכחות שינוי האישור הרפואי ע"י הנאשם, מקים את היסוד העובדתי ומקיים את היסוד הנפשי שבעבירת הזיוף לפי סעיף 418 רישא לחוק.

 

ז.       הנאשם הואשם בזיוף ובשימוש במסמך המזויף לפי סעיף 420 לחוק. בין חלופות ה"שימוש" שבסעיף כלולה ההגדרה הרחבה של "משתמש בו בדרך אחרת", דהיינו שימוש לכל תכלית. היסוד הנפשי הנדרש: ידיעה כי המסמך מזויף. אין כל ספק כי מעשהו של הנאשם ממלא גם את יסודות העבירה של סעיף 420 הנ"ל.

 

ח.     לגישת ההגנה, אין להטיל אחריות פלילית על מי שמפרסם באינטרנט מסמך כדוגמת האישור הרפואי בו עסקינן, כיוון שאין בפרסומו כוונה פלילית ומטרתו להצחיק ולשעשע. לעמדה זו אין כל בסיס משפטי ואין לקבלה. ראשית, שינוי האישור ופרסומו מקיימים את יסודות העבירות שיוחסו לנאשם כפי שהובהר לעיל. שנית, מכיוון שהאינטרנט הפך בימינו לאמצעי תקשורת פופולארי ונפוץ, יש להקפיד שמי שבוחר להתבטא באמצעותו, בכל עניין שהוא, לא יעבור על החוק ויימנע בכך מפגיעה שלא לצורך באחרים. לטעמי, הפצת האישור המזויף באינטרנט, לא רק שאינה פוטרת את הנאשם מאחריות פלילית, אלא מהווה נסיבה לחומרה.

 

ט.     לאור כל האמור לעיל, אני קובעת שהעבירות המיוחסות לנאשם הוכחו כדבעי ואני מרשיעה אותו בזיוף מסמך ובשימוש במסמך מזויף.

 

י.        הנאשם עתר לזיכוי מלא ולחילופין לזיכויו בגדרו של סייג זוטי דברים. וזו לשון סעיף 34 י"ז לחוק המגדיר את הנסיבות בהן ניתן להחיל את הסייג: "...אם לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך".

 

הפסיקה העוסקת בסייג זוטי דברים אינה רבה. ביהמ"ש העליון אימץ בע"פ 807/99 מ.י נ' עזיזיאן פ"ד נג (5) 761, את הניתוח המשפטי של הסעיף ותנאי תחולתו שניתן ע"י כב' השופט י. גרוס בע"פ (ת-א) 1720/05 מ.י נ' מנשה יוסף (תק-מח 96(3) 957), ואלה הדברים שנאמרו בפס"ד יוסף: "באשר לשיקולים הצריכים להנחות את ביהמ"ש בבואו להכריע בטענה זו לגופה, לאחר שמיעת הראיות, הרי שאלה צריכים להיבחן לפי טיבו הקונקרטי של המעשה והאינטרס הציבורי וההגנה תתקבל רק באותם מקרים בהם אין במעשה עצמו מידה מינימלית של סכנה לערך החברתי המוגן ואין הוא הולם מבחינה עניינית את המושג של עבירה פלילית...בחינה זו צריכה להיעשות בזהירות מרובה, כדי שלא לרוקן מתוכן דווקא את העבירות הקלות...".

 

יא.  תנאי הסף לתחולת הסעיף כעולה מנוסחו וסוג המקרים הראויים להיכלל בגדרו לפי הפרשנות שניתנה לו בפסיקה, שוללים מכל וכל החלתו על המקרה דנן. זיוף האישור הרפואי שמשמעו השמצה גסה של הרופאה ששמה מתנוסס עליו ואשר הפכה אותה ללעג ולקלס בעיני מעסיקיה והציבור הרחב הקורא כתבות המתפרסמות באינטרנט, אינו עניין קל ערך כלל ועיקר. האינטרס הציבורי המוגן ברור וחד משמעי; למנוע מקרים שכאלה שביצועם הפך כה פשוט וקל. שימוש במחשב ביתי ומקלדת של כל גולש באינטרנט. התפוצה הרחבה והמידית של מסמך מזויף העלול לגרום נזק בלתי הפיך לאדם הנזכר בו וחוסר יכולתו להתגונן בפני חשיפה שלילית זו, מחייבים התייחסות כבדת ראש למעשים מסוג זה ואין לעקרם ממשמעותם הפלילית.

 

לאור כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו.

 

ניתנה היום, י"ד בשבט, תשס"ח (21 בינואר 2008), במעמד הצדדים.

 

קלדנית: חגית א.