בתי המשפט

 

 

 

 

 

 

פסק דין

 

1.         זוהי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.  התביעה שלפניי הוגשה לאחר שבהליך קודם שניהל התובע נגד אחותו ונגד הנתבע, בבית המשפט לענייני משפחה, הוא עתר לקבלת היתר לפיצול סעדים ועתירתו נדחתה. חרף זאת הוגשה התביעה שלפניי, והנתבע טוען שדינה להיות מסולקת על אתר כיוון שלא ניתן היתר לפיצול סעדים. לעומת זאת, התובע טוען כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה בהליך הקודם אינה חוסמת בפניו את האפשרות להגיש את התביעה שלפניי.

 

2.         לצורך הבנת התביעה והבקשה שלפניי אין מנוס מלסקור את ההליך הקודם שהתקיים בין הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה.

            ביום 20.5.92 נחתם הסכם הלוואה בין הנתבע שלפניי (להלן: "הבנק"), לבין אחותו של התובע - מיכל ליבנה - ובעלה (להלן יכונו האחות ובעלה - "ליבנה"). להבטחת פרעון ההלוואה משכנו ההורים לטובת הבנק את דירתם המצוייה ברחוב ז'בוטינסקי 24 בירושלים (להלן: "הדירה"), ולכן גם הם נרשמו בהסכם ההלוואה כלווים. ויודגש כי כספי ההלוואה הועברו לליבנה והחזר ההלוואה בוצע מחשבון ליבנה. חלפו להם מספר שנים והורי התובע נפטרו. כתוצאה מכך ירש התובע שני שליש מהדירה ואת היתר ירשו אחותו - מיכל לבנה, ואחיו. לאחר פטירת ההורים החלו ליבנה לפגר בפרעון ההלוואה ולכן פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא. כאשר נודע לתובע דבר ההליכים הוא הגיש לבית המשפט לענייני משפחה תביעה נגד ליבנה ונגד הבנק. בכתב התביעה, אשר צורף כנספח ג' לבקשה לדחייה על הסף, טען התובע טענות רבות ומגוונות נגד הבנק וליבנה, שהמשותף לכולן הינו הטענה לפיה ליבנה והבנק עשו יד אחת כדי לגרום לכך שחובם של ליבנה לבנק יפרע מתוך הכספים שיתקבלו ממכירת הדירה  שברובה שייכת לתובע. על כן עתר התובע בתביעתו לקבל סעדים הצהרתיים וצו מניעה  לפיהם יאסר על הבנק  למכור את הדירה כדי לפרוע את החוב של ליבנה.

 

3.         ביום 23.12.02 התקיים בבית המשפט לענייני משפחה דיון בבקשת התובע לסעד זמני ובפרוטוקול  נרשמה מפי ב"כ הצדדים הסכמה לפיה:

 

                              "מבלי להודות בעובדות ובלי לפגוע בזכויות או טיעונים כלשהם, צו המניעה הזמני מיום 13.5.02 יבוטל. בתוך 21 יום מהיום התובע ישלם את חוב הפיגורים בתיק האמור כמופיע בספרי הבנק. באשר לתשלום המשכנתא השוטף, המבקש ישא בתשלום זה ובמקביל יפעל להסדר עם הבנק לפריסה מחודשת של יתרת החוב וכיוצא בזה  להפחתת התשלום החודשי. הבנק מסכים לעכב הליכים כלשהם בתיק ההוצאה לפועל כל עוד המבקש יעמוד בתנאים האמורים..."

 

            (נספח ה' לבקשה בעמ' 2 ש' 20 ואילך).

            לאחר שנרשמה הסכמה זו נמשך הדיון ובהמשך הפרוטוקול נרשם מפי ב"כ התובע דאז כי:

                                "אנו נתבע את המשיבה (האחות - א.ר.) על מה שצריך אבל היא צריכה להחזיר את ההלוואה שהיא לקחה... יש טענות של חוסר תום לב מבחינת הבנק שלא נהג כפי שבנק צריך לנהוג. ישנה טענה של ביטוח ומסתבר שכאשר הלווים נפטרים היו הולכים לביטוח ולוקחים את זה וישנו ויכוח כל כך"

 

(עמ' 3 ש' 13-23)

 

            אחר הדברים האלה, נתן בית המשפט תוקף להסכמת הצדדים (עמ' 4 ש' 7-9), וקבע את התיק להוכחות (עמ' 4 ש' 23 ואילך). בהמשך להסכמה האמורה  אף פרע התובע את מלוא החוב לבנק (סעיף 10 לבקשה שלפניי). ביני לביני, המשיכו ההליכים בתיק העיקרי; הצדדים הגישו תצהירים והעדים נחקרו.

 

4.         ביום 13.9.05 נחתם הסכם פשרה בין התובע לליבנה (נספח א' לתשובת התובע), בגדרו קיבל התובע את הבעלות הבלעדית בדירה בתמורה למשכנתא שנפרעה על ידו. ודוק, הבנק לא היה צד להסכם זה. במקביל לסיום המחלוקת עם ליבנה נפנה התובע לסיים את המחלוקת עם הבנק, ולשם כך הוא הגיש ביום 22.8.05 לבית המשפט לענייני משפחה בקשה שכותרתה: "בקשה לקביעת הוצאות" (נספח ז' לבקשה שלפניי). בבקשה זו טען התובע כי הבנק התרשל בכך שלא עדכן בתיק ההוצאה לפועל את התשלומים ששילם לו התובע בהתאם לאותו הסדר שצוטט לעיל (סעיף 9 ה', 15 ו- 20 לנספח ז'). כמו כן טען התובע בתצהיר משלים שצורף לבקשה כי הבנק התרשל בכך שלא ערך ביטוח חיים להוריו, שהרי אם היה עושה כן כמקובל לגבי לווים אחרים, אזי חברת הביטוח היתה פורעת את המשכנתא (נספח ז' לבקשה שלפניי). על סמך טענות אלו ביקש התובע כי בית המשפט יחייב את הבנק בתשלום הוצאות בגין ההתרשלות בעדכון החוב, וכן הצהיר התובע בתצהירו המשלים כי:

                              "...אני שומר על זכותי לתבוע מהבנק את החזר כל תשלומי ההלוואה עצמה, זכותי זו עולה מכך ששילמתי הלוואה זו כשאני בנעלי אבא ז"ל כי הבנק התרשל ולא דאג לביטוח חיים עבור אבא ז"ל".

 

הבנק השיב לבקשה (נספח ח' לבקשה שלפניי), והתובע הגיב לתשובה (נספח ט'), ברם בטרם החליט בית המשפט בבקשה פנה התובע שוב ב"בקשה למתן הוראות" נספח יא). בבקשה זו טען התובע כי הגם שהוא הגיע לפשרה עם ליבנה הרי שהבנק לא היה צד לה ולכן פסק הדין שאישר את הפשרה לא חל עליו, ומכאן שיש להתיר לו לפצל את סעדיו כדי שיוכל לתבוע את הבנק בגין מעשיו הרשלניים שתוארו לעיל. הבנק השיב לבקשה וטען כי בהסדר שהושג בעת הדיון בסעד הזמני הוכרעה סופית המחלוקת בין התובע לבנק ולכן אין ליתן רשות לפצל סעדים.

 

5.         ביום 20.9.06 החליט בית המשפט לדחות את בקשות התובע. (ההחלטה צורפה כנספח ב' לבקשה שלפניי). בהחלטת בית המשפט נקבע כי מההסדר בין התובע לבנק שהושג במסגרת הליך הביניים, ניתן להסיק כי התובע ראה באחותו כתובת בלעדית לטענותיו, וכך גם ניהל התובע את התיק. ומסכם בית המשפט את החלטתו כך:

"סיכומו של דבר, אין הצדקה להטלת הוצאות על הבנק, וגם אין בסיס למתן סעד של פיצול סעדים לצורך תביעה עתידית נגד הבנק. אציין כי הגם שלא ניתנה החלטה בבקשה לפיצול סעדים, מיד לאחר הגשת כתב התביעה,הרי שעם אישור ההסדר עם הבנק  ב- 23.12.02, ניתן לראות את הבקשה לפיצול סעדים כבטלה ומבוטלת, אחרת היה המבקש (התובע שלפניי - א.ר.) מעלה את בקשתו כסייג להסכם. העובדה היא שגם הבנק, ואף בית המשפט, הבינו לאחר אישור ההסכם הנ"ל כי הבנק בעצם יוצא מן הסכסוך, וכי נשאר רק להכריע במחלוקת בין בני המשפחה עצמם".

 

6.         חרף החלטת בית המשפט הגיש התובע את התביעה שלפניי בגדרה הוא טוען, שוב, כי הבנק התרשל בכך שלא ערך ביטוח להוריו ובכך שלא עדכן בתיק ההוצאה לפועל את התשלומים ששילם התובע. בהסתמך על טענות אלו דורש התובע פיצוי בגין חוב המשכנתא ששילם לבנק ובגין ההוצאות שנגרמו לו עקב אי עדכון החוב.

 

7.         הבנק טוען בבקשה שלפניי כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה מחיבת את התובע ומונעת ממנו לטעון שוב בפניי את אותן טענות שטען בבית המשפט למשפחה. הבנק מוסיף וטוען כי אם סבר התובע שהחלטת בית המשפט לענייני משפחה שגויה היה עליו לערער עליה, ומשלא עשה כן אין הוא יכול להפוך בית משפט זה לערכאת ערעור על בית המשפט לענייני משפחה.

 

8.         התובע טוען, בין היתר, כי ההסדר עם הבנק לא יכול למנוע ממנו להגיש את תביעתו כיוון שבהסדר נאמר במפורש כי הוא איננו פוגע בזכויות או טענות של מי מהצדדים. התובע טוען כי לאחר שהסתיים הסכסוך בינו לבין אחותו נותר בית המשפט למשפחה עם סכסוך בין התובע לבנק שכלל לא נמצא בסמכותו העניינית, ולכן התובע כלל לא היה חייב לבקש פיצול סעדים. ולבסוף, התובע טוען כי תביעתו בבית המשפט למשפחה היתה לסעד הצהרתי וגם מן הטעם הזה הוא לא היה חייב לבקש פיצול לסעדים.

 

9.         את טענות התובע שלפניי ניתן לחלק לשלושה מישורים; האחד - טענות שלפיהן התובע כלל לא היה צריך לבקש היתר לפיצול סעדים, השני - שבית המשפט לענייני משפחה שגה בכך שלא נתן את ההיתר שהתבקש, והשלישי, שהחלטת בית המשפט לענייני משפחה אינה מהווה מעשה בית דין ולכן היא אינה יכולה לחסום את דרכו של התובע. פשיטא בעיני, כי משעה שהתובע הוא זה שביקש מבית המשפט לענייני משפחה את ההיתר לפיצול סעדים אין הוא יכול לטעון עתה, לאחר שניתנה החלטה שאינה נושאת חן בעיניו, כי מלכתחילה לא היה מקום להגשת הבקשה. כמו כן, משעה שהתובע לא ערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה הרי שהוא אינו יכול להזמין את בית משפט השלום להתעלם מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בשל טעויות שנפלו בה, לדעתו. כך מתחייב מן העקרונות הבסיסיים העומדים ביסוד הלכת ההשתק השיפוטי (רע"א 4224/04 בית ששון נ. שיכון עובדים פ"ד נט (6) 625), כפי שפסק בית המשפט המחוזי בעניין אחד שהובא לפניו, מפי כב' השופט ענבר:

 

"לאחר שההתדיינות מוצתה במסלול הדיון שנבח על ידו, מנוע המערער לבקש לעוררה פעם נוספת במסלול דיוני שונה בתכלית. אכן דרך התנהלותו של המערער אינה שונה במהותה מהעלאת טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך או בשני הליכים שונים, פעולה שכבר נפסק לגביה כי הינה פסולה מכל וכל (רע"א 4224/04 בית ששון נ. שיכון עובדים). מדובר בניצול לרעה של בית המשפט".

 

(ע.א. 6006/05 (מחוזי י-ם) הבנק הבינלאומי נ. חסון - פורסם באתר נבו).

 

10.       מן האמור לעיל עולה כי הטענה היחידה שיכולה להושיע את התובע היא שהחלטת בית המשפט לענייני משפחה איננה מחייבת אותו.

            במישור זה יש בסיכומי התובע טענה אחת ויחידה. לטענת התובע בית המשפט לענייני משפחה פסק כי אין מקום להתיר פיצול סעדים לאחר שהתובענה הסתיימה בפסק דין, ומשמע מכאן, כך לשיטת התובע, שכל הבקשות שנילוו לתביעה, לרבות הבקשה לפיצול סעדים, פקעו וניתן לראותן כבטלות ומבוטלות, ומכאן נובע  שבית המשפט לא הכריע כלל לגוף הבקשה לפיצול סעדים. דין טענה זו להידחות. העיון בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מלמד כי כלולה בה הכרעה פוזיטיבית וברורה לפיה עם אישור ההסדר עם הבנק זנח או ויתר התובע על כל תביעה עתידית שיש לו נגד הבנק ולכן "ניתן לראות את הבקשה לפיצול סעדים כבטלה ומבוטלת". אכן, המונח "ויתור", אינו מופיע בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, אולם לדעתי זו הדרך הנכונה להבנת ההחלטה. בית המשפט לענייני משפחה פירש בהחלטתו את הסכם הפשרה בין התובע לבנק, ובחר בפרשנות לה טען הבנק. הדברים עולים בבירור מסעיף 2 להחלטה, שם קובע בית המשפט כי מההסכם בין התובע לבנק יש להסיק כי המבקש ראה באחותו את הכתובת הבלעדית לטענותיו. ויודגש, החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה ניתנה לאחר שנשמעו בפניו עדים שנשאלו בין היתר שאלות לגבי ביטוח החיים (ראו - ציטוטים שמביא התובע מעדויות עדי הבנק במסגרת סעיפים 3-5 לתצהירו המשלים שצורף כנספח ז' לבקשה שלפניי), כך שהמחלוקת בעניינים אלו נפרשה בפניו, ובכל זאת הוא החליט כפי שהחליט והחלטתו מחייבת.

 

11.       אשר על כן, דין התביעה להידחות בשל מעשה בית דין. התובע ישא בהוצאות הבנק וכמו כן ישלם לבנק שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. פסק הדין יבוצע תוך 30 יום מהיום.

 

ניתן היום ט' בניסן, תשס"ח (14 באפריל 2008) בהעדר הצדדים.