הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי
|
|
|
|
|
|
כך הפליצה המשטרה את הפדופיל הכי גדול 11/02/2010
| גיליון מספר 111 | משה הלוי halemo הוא תואר כפדופיל המסוכן ביותר שנעצר בישראל.
סיפרו עליו שהוא קיים שיחות עם 1000 ילדות קטנות. יודעי דבר ידעו לפמפם שיש לו
את אחד מארכיוני המידע הכי גדולים שנמצא אצל פדופיל. והכל במטרה אחת: לחסל סיפור
תקשורתי בו נאשם אחר זוכה מעבירות פדופיליה. אתמול הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב
אישום נגד אבינועם ברברמן, תושב תל אביב בן 33. כתב האישום מייחס חמישה אישומים
שונים לנאשם ברברמן, כאשר כל אישום מורכב מעבירות שונות. על פי העובדות המתוארות באישום הראשון, בחודש
אוגוסט 2009, יצר הנאשם קשר עם קטינה בת 11 באתר האינטרנט "מומו הפרה"
ובאמצעות תוכנה למסרים מיידיים (ICQ).
הנאשם החליף עם הקטינה מסרים. הם קבעו להיפגש בבית הקטינה בנתניה. הנאשם הגיע
לבית הקטינה. הנאשם אמר לה להתפשט, השכיב אותה, הכניס לה אצבעות לאיבר המין,
ניסה להחדיר את איבר מינו, אבל כל זה לא צלח בידיו כי הקטינה התנגדה. הנאשם ליקק
את איבר מינה. הנאשם החזיק בתמונות עירום של הקטינה, שהאחרונה שלחה לו. האישום השני דומה לאישום הראשון, אלא שהקטינה
שם בת 14 והעבירות בוצעו בין השנים 2006 (שיחה) ו 2007 (פגישה). אינטרנט, צ'אט,
שיחות מלוכלכות, מסרי וידאו מצד לצד, אוננות מול המצלמה, פגישה בקניון, יחסי מין
בבית הנאשם. האישום השלישי דומה לאישומים הראשון והשני.
הפעם הקטינה בת 13. המועד: פברואר 2009. האישום הרביעי דומה לאישומים הראשון, השני
והשלישי. הקטינה הפעם בת 15. המועדים: מרץ עד אוקטובר 2009. משיחה באינטרנט ועד
לפגישה אמיתית. האישום החמישי שונה קצת. אין קטינה. אין
פגישה. אין יחסי מין. האישום החמישי מייחס לנאשם החזקת 75 סרטים המתעדים מעשה
תועבה מיניים כלפי קטינים או בהשתתפות קטינים. כתב האישום מספר שאת הסרטים הוריד
הנאשם באמצעות תוכנות שיתוף קבצים. האישום מייחס לנאשם הפצה של עשרות סרטים, ולא
ברור האם מדובר באותם 75 סרטים שהוריד למחשבו והפכו למשותפים לכולם באינטרנט או
שמדובר בסרטים אחרים שיצר הנאשם. תפח 18825.02.10, מחוזי תל אביב,
מדינת ישראל נ' אבינועם ברברמן עותק כתב האישום ההבדל בין הודעת המשטרה לכתב האישום כתב האישום הוא חמור, אלא שאם מסתכלים על
הצהרות המשטרה ביום 01/02/2010 עת הוסר צו איסור הפרסום על שמו ותמונתו של הנאשם
(באותה עת חשוד), מתגלים הבדלים עצומים. מה שגרם לתקשורת לצאת מכליה ולצטט את
הטקסט המדוייק שהגיע מדובר המשטרה, לא קיים כלל בכתב האישום. בזמן החקירה טענה המשטרה כי הנאשם יצר קשר עם
1,000 ילדות. לטענת המשטרה הנאשם ביצע 1000 שיחות שונות. כתב האישום מציג 4
קשרים בלבד שיצר הנאשם עם קטינות, קשרים שמתפרסים על השנים 2006 ו 2009. בזמן החקירה טענה המשטרה כי בביתו של הנאשם
נמצא אחד ממאגרי המידע הפדופיליים הגדולים ביותר שנתגלה אצל אדם בישראל. אלא
שכתב האישום מספר על 75 סרטים בלבד שנתפסו במחשבו של הנאשם. בישראל נתפסו אנשים
שהחזיקו מאגרים הרבה יותר גדולים. הנאשם נעצר ביום 06/01/2010 והובא להארכת
מעצר בבית המשפט השלום ראשון לציון. עד להגשת כתב האישום ביום 10/02/2010, הוארך
מעצרו מספר פעמים. עד להודעת המשטרה הדרמתית על מעצרו של
"הפדופיל המסוכן ביותר בישראל" ביום 01/02/2010, היה קיים צו איסור
פרסום על שמו ותמונתו של ברברמן. צו האיסור ניתן לבקשתו של ברברמן, וזאת ללא
התנגדות המשטרה. בעת מתן צו איסור הפרסום, נציג המשטרה בבית המשפט השלום בראשון
לציון (או שהיתה זו השלוחה ברחובות), רפ"ק אהוד שפרן, כלל לא התנגד לבקשת
הנאשם לאיסור הפרסום. הוא השאיר עניין זה לבית המשפט. בית המשפט מזכה פדופיל ומוריד לטמיון עבודה
משטרתית אלא שביום 31/01/2010 נפל דבר בישראל: בית
משפט השלום בתל אביב זיכה נאשם בעבירות פדופיליה, אחד מקורבנות תחקיר הפדופילים
של ערוץ 10. בפסק דין מנומק של השופט דן מור, הסביר בית המשפט שהנאשם אינו
פדופיל, אלא קורבן של סוכן מדיח מטעם ערוץ 10. גם המשטרה ספגה לא מעט בפסק הדין המזכה של
השופט דן מור. פסק הדין המחזיק כ 50 עמודים היה אמור להיות
סיפור תקשורתי גדול, לפחות בסדר הגודל של תחקיר פדופיליה טלוויזיוני. אלא שהמשטרה לא אהבה את זה. מחוז תל אביב
שעבד בשיתוף פעולה עם אנשי ערוץ 10, השקיע ממיטב הונו, אנשיו ואמצעיו כדי לתפוס
גולשי אינטרנט ששוחחו עם קטינות עלומות ותחקירניות מתחזות, והעיזו להעתר להזמנה
ולהגיע למפגש בדירת המלכודת ברחוב ביריה 11א' בעיר תל אביב. ב"מבצע פדופיליה" בראשות מפלג
הונאה תל אביב ובשיתוף יחידת "ברק" של משמר הגבול, שנערך בחודש דצמבר
2007, הוחלט לבצע עיכובים ומעצרים של חשודים בביצוע עבירות מין דרך האינטרנט. המשטרה השקיעה כוחות רבים בביצוע תצפיות,
חיפושים, הובלות, חקירות והפקת ראיות מחשב. המשטרה הפעילה חדר בקרה לצורכי תיאום
בין הצוותים השונים. המשטרה אפילו הוציאה 5 חוקרי מחשב מיומנים מהמשימות השוטפות
של גלישה באינטרנט, על מנת שאחרונים יפיקו ראיות אלקטרוניות. לצורך המשימה הקשה של מעצר בשידור חי
בטלוויזיה הופעלו האמצעים הבאים: נשכרו 7 רכבים על חשבון משלם המסים; הופעלו 8
מכשירי קשר; נקנו 50 דיסקים קשיחים בגדלים שונים; יובאו 2 מכשירים להעתקות
פורנזיות של דיסקים; נקנו 2 תוכנות EnCase להפקת ראיות; צוותו 12 שוטרים מיחידת
"ברק" של משמר הגבול; הוזמנו ארוחות חמות לכל השוטרים שהשתתפו במבצע. המשימה הקשה לאיתור פדופילים מקוונים שייתפתו
ויגיעו לדירת המפגש, כללה תדריכים רבים ושוטפים לכל השוטרים המשתתפים במבצע
הטלוויזיוני, משימה קשה בהחלט כשלצוות מצטרפים גם שוטרי משמר הגבול. בסופו של יום נתפסו כ 20 חשודים
ב"פדופיליה", חלקם נתפסו על ידי הכתב דב גילהר בדירת המפגש, וחלקם שלא
התפתו להגיע, נשלפו מבתיהם בגלל שהעיזו להתכתב באינטרנט עם "קטינות". והנה, ביום 31/01/2010 מתפרסם על ידי דוברת
בתי המשפט פסק דין שמזכה את אחד מהנאשמים שנתפסו, שהיה מספיק חכם משפטית כדי
לנהל הליך הוכחות, להסביר את עמדתו ולקבל זיכוי שצורם לאוזניה של המשטרה. תפ 8371/07, שלום תל אביב, מדינת
ישראל נ' פלוני הכרעת דין מיום 31/01/2010 של השופט דן מור המשטרה מחפשת צומי בצמרת משטרה לא אהבו את זה. כל המאמץ שהושקע
ביצירת 20 חשודים בפדופיליה, עומד לרדת לטמיון אחרי קריאת מסמך הכרעת דין בן 50
עמודים. מה עושים במשטרה? מחפשים לפוצץ פרשת פדופיליה
חדשה: גדולה יותר, חמורה יותר, מתועבת יותר. אלא שקיימת בעייה קטנה אחת: צריך למצוא פדופיל שיענה
לקריטריונים שונים שידהימו את העורכים באמצעי התקשורת, כדי שסיפור הזיכוי של
"הפדופיל" יתמוסס. בחיפוש פשוט במערכת המחשב המשטרתית
"פלילי אלפיים", מתגלה חשוד בפדופיליה שנמצא כרגע בהליכי חקירה ומעצר.
מי שמטפל בו הוא מפלג חקירות פשעי מחשב ביחידה הארצית לה"ב 433 שבעיר לוד. לא מדובר על חשוד שנעצר בנסיבות קלאסיות כמו
מבצע מעצרים טלוויזיוני מתוקשר, לא בחשוד שנעצר כי כתובת ה IP של המחשב שלו נמסרה על
ידי האינטרפול. סיפור די בנאלי ופשוט שבדרך כלל המשטרה לא טורחת לחקור: ההורים
מצאו שבתם הקטנה ניהלה שיחות צ'אט באינטרנט עם אדם שהציג עצמו כבן 25. ההורים
נכנסו למחשב, קראו את השיחות הבוטות, הלכו והגישו תלונות למשטרה המקומית, כל זה
לאחר שנסיונותיהם להתקשר ליחידת פשעי המחשב של משטרת ישראל לא צלחו, כי הטלפון
באתר האינטרנט של משטרת ישראל, לא היה מעודכן. אלא שהיתה קיימת בעיה נוספת: צו איסור פרסום
של בית המשפט היו על שמו ותמונתו של ברברמן, וזאת ללא התנגדות של משטרת ישראל
במהלך הדיון. מספר ימים לאחר מכן יבקש רפ"ק אהוד שפרן מהמזכירות של בית
המשפט לתקן את פרוטוקול דיון המעצר כי המילה "שמו" הושמטה בטעות, וגם
יסביר למזכירה הראשית שתסביר לשופטת שנתנה את צו איסור הפרסום שזה ממש לא בסדר
לאסור פרסומה של חקירה, כי זה לא יוצר הרתעה נגד עבריינים לעתיד. ביום 01/02/2010, יום לאחר פסק הדין המזכה של
הפדופיל הטלוויזיוני מערוץ 10, מיהרה המשטרה לבית המשפט השלום בראשון לציון
וביקשה באופן דחוף לבטל את צו איסור הפרסום על שמו ותמונתו של אבינועם ברברמן.
לאותו יום בכלל לא היה קבוע דיון מאחר וברברמן נעצר למספר ימים והדיון הבא עתיד
היה להתקיים רק ביום 03/02/2010. השופט ארז יקואל נענה לבקשת המשטרה. אבינועם
ברברמן, על אפו וזקנו, בדרך להיות הפדופיל התקשורתי החדש. עיוות נתונים כאמור, כדי לזעזע את התקשורת, סיפרה המשטרה
שברברמן מחזיק את המאגר הגדול ביותר. עוד סיפרה שקיים 1,000 שיחות שונות עם
1,000 נערות שונות. כתב האישום מתעלם מהודעות המשטרה ומציג נתונים קטנים בהרבה.
לא 1,000 אלא 4. פרומיל. לא המאגר הפדופילי הכי גדול בישראל אלא 75 סרטים בלבד
שהורדו במהלך השנים. כדי לזעזע יותר את הציבור מתעב הפדופילים,
המשטרה הפיצה שתי תמונות של ברברמן: את התמונה האמיתית שלו ששלח לקטינות, בו
נראה מגולח ללא זקן, שיער קצר ומסודר, בחור יפה תואר; והשניה - את תמונתו של
ברברמן עם שיער ארוך ולא מגולח. למזלו של ברברמן, הוא הקפיד לצחצח שיניים ולגזוז
ציפורניים לפני המעצר, כך שהאפקט הדרמתי שניסה לסחוט קולות של גועל נפש מציבור
צרכני סיפורי הפדופיליה, הסתפק בפרשנות לגבי השיער בלבד: כמה זמן לוקח לפדופיל
לגדל שיער וזקן? איך, איך מעיז אדם בוגר לשלוח תמונה שלו
לקטינות, בה הוא נראה יפה תואר מגולח ומסופר, כאשר בזמן המעצר שלו הוא נתפס לא
מגולח ולא מסופר? המשטרה ידעה לספר כי ברברמן, במקום לשוחח
בצ'אט בשמו האמיתי והמלא "אבינועם ברברמן" בתוספת מספר הזהות שלו, הוא
כינה את עצמו "אבינועם", "אבי", "מוס" ורחמנא
ליצלן אפילו TOMCAT
(לא תום החתול שרדף אחרי ג'רי העכבר, אלא שם של שרת קבצים). "תום קאט"
זה כבר סימן לחוסר תום לב מצדו של הפדופיל החדש. סיפורי המשטרה הצליחו ועשו את שלהם בתקשורת.
פסק הדין המזכה נשכח, ופרשה חדשה של פדופיל מסוכן הרבה יותר מקודמיו, פורסמה
ברבים. אז שוב אכלנו סיפור גדול ממה שהוא
באמת? נדמה שהתקשורת אכלה סיפור על "הפדופיל
הכי גדול שקם בישראל". עובדות כתב האישום בהן מסופר על אדם בוגר המחפש
לקיים יחסי מין עם קטינות באמצעות האינטרנט וגם מצליח לממש את זה לפחות 4 פעמים
בתקופה של 3 שנים, הוא לא סיפור חריג. גם לפני עידן האינטרנט רצו סיפורים כאלה,
של גברים שמחפשים קטינות לקיים איתן יחסי מין. אז לא דובר על אנסים ועברייני מין
מסוכנים, אלא על גברים שמחפשים זיון טוב עם נערות בתולות בגופן או בשכלן. המקרה
הכי ידוע הוא של העיתונאי והסופר דן בן אמוץ ז"ל. תפיסת 75 סרטי תועבה בהם נראים קטינים, זאת
לא ממש תפיסה גדולה. בישראל כבר נתפסו פדופילים עם חומרים רבים יותר, עשרות
תקליטורים ואלפי קבצים. אלא שבעידן האינטרנט שבו כל גולש מצ'וטט הוא
פדופיל בפוטנציה, בצירוף משטרה שמחפשת לקבור סיפורים על כשלונות ולנפח סיפורים
על הצלחות חדשות, משמשת התקשורת במה ליצירת הדרמה התקשורתית: הנה, נמצא עוד
פדופיל, יותר מסוכן, יותר מתוחכם, יותר מכוער, הכי גדול שקם כאן בישראל. יש
תמונה של לפני, יש תמונה של אחרי, הדרמה בשיאה. אני לא אכלתי את הסיפור, בעיקר מהסיבה של
העיתוי שבה הוא פורסם. כשגולש אינטרנט ישוחח בצ'אט עם הבת הקטנה
שלכם תוך שימוש במילים בוטות, אף אחד במשטרה לא יטרח לחקור את התלונה שלכם.
כשהבת הקטנה שלכם תקיים יחסי מין עם אדם בוגר, המשטרה תחקור בעצלתיים ולא
תעשה מזה סיפור גדול. המשטרה יוצרת סיפורים חדשים ומנופחים על
עברייני מין רק כאשר היא חוטפת זין גדול מבית המשפט. |
|
|
|
|
|
תגובות הקוראים |
|
|
|
|
