הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

ספר חדש: מערכת המשפט במשפט הציבור 19/02/2010 | גיליון מספר 111 | משה הלוי halemo בימים טרופים אלה, שכל הגיג משעשע של פרקליט וכל ביקורת עניינית על האנשים הממונים על קיום שלטון החוק מקפיצים את ראשי מערכת המשפט הישראלית, רואה אור ספרו של שבתאי עזריאל, אדם שחווה על בשרו את עוולות המערכת והחליט לעזור לאחרים להבין בפני מה הם עומדים. בסוף שנות ה 90 של המאה הקודמת, כששבתאי עזריאל נלחם את מלחמתו ואת מלחמתם של אנשים קשיי יום לביטול מס דרקוני שהיה קיים במדינת ישראל, חוק בשם "מס רכוש", עזריאל היה בשבילי עוד ידיעה קטנה בעיתון, בהנחה שהעיתון התפנה מליקוקו המתמיד למערכת המשפט ופינה זמנו מעריכת דברי יחצ"ניה, ושם ידיעה על מה שעזריאל עשה. גם אני כאזרח שלא ממש אכפת לו, הייתי צריך להתפנות מקריאת מדורי המחשבים, וגם לא תמיד היה בהישג ידי עיתון יומי. האינטרנט הישראלי לא היה כל כך מפותח כפי שהוא כיום. עד לשנת 2001, לא באמת הכרתי את מערכת המשפט, לא את משטרת ישראל ולא את פרקליטות המדינה. כמו רבים בחברה הישראלית, הייתי אזרח צעיר ותמים שבאמת חשב ששוטרים תופסים פושעים, הפרקליטים מעמידים אותם לדין והשופטים גוזרים את דינם. מערכת המשפט היתה בשבילי קדושה כמו האפיפיור. במישור האזרחי, האמנתי שפקידים שמקבלים משכורת מהמדינה, עושים מלאכתם נאמנה, עובדים ומיישמים את מילות החוק ולא באמת מתכוונים לפגוע באזרח שנתקלו בו. בג"ץ היה הכתובת לעוולות השונות שביצעה המדינה כלפי אזרחים. אלא שמקרה אישי שלי, ביחד עם חיבור אינטרנט, הביאו לי חברים חדשים, כשלכולנו עניין משותף: המדינה דפקה אותנו בשלב מסויים בחיינו, והיא לא עשתה את זה באמצעים הכי כשרים. כולנו הבנו שהמשטרה עקומה, הפרקליטות אינה ישרה, ובית המשפט הגבוה לצדק הוא לפעמים בית משפט נמוך להנצחת אי צדק. ביטול מס רכוש במחצית השניה של שנות ה 90 של המאה הקודמת, שבתאי עזריאל ואזרחים ישראלים אחרים, בהם נכים, עוורים, קשישים וחולי אלצהיימר, התבקשו לשלם שומות מס גבוהות ביותר למדינת ישראל: חטאם הגדול היה שירשו חלקת קרקע מהוריהם ומקרוביהם. על הקרקע הזו נאסר לבנות, כך שרווח כספי לא צמח להם מהאדמה. אלא שבמקום שהקרקע הפרטית תהפוך את היורשים לאנשים מאושרים שלא צריכים לעבוד קשה יותר, הפריץ הישראלי, באמצעות חוק מס רכוש דרקוני, הורה להם מדיי שנה לשלם מס כספי גבוה, מה שהפך את כל העניין ממתנה לנטל קשה, עד כדי כך שהמדינה שלא הצליחה לקבל את הכסף שדרשה, עיקלה את הקרקע ומכרה אותו למרבה במחיר. סיפור שהוא לא מימי הביניים, אלא משנות האלפיים. לכאן נכנס עזריאל. עזריאל הקים את נמ"ר, עמותת נפגעי מס רכוש. במקור, שבתאי הוא מהנדס תעשייה וניהול, מקצוע שרחוק ממקצועות המשפט, אבל מספיק דיו כדי לנתח בצורה מדעית כיצד המערכת הזו באמת פועלת. באמצעות עתירות לבית המשפט העליון, הצליח עזריאל לחשוף שיטות קלוקלות של אנשי מס הכנסה, שקרים של פרקליטות המדינה "בשם האינטרס הציבורי". במקביל עשה עבודת חריש יפה בכנסת והצליח לגרום למחוקק הישראל לבטל את מס רכוש. אחד האנשים הבודדים בישראל שגרם לביטולו של חוק קיים. אלפי יורשים פונציאליים ניצלו מציפורניהם החמדניות של פקידי מס הכנסה. לא עוד לשוד בעלי קרקעות. גם אלה שהיו עדיין חייבים כספים, ניצלו חלקית לאחר שנאסר על המדינה למכור את קרקעותיהם. הניסיון והידע לטובת אחרים לשבתאי קרה מה שקורה להרבה אנשים שנתקלו באופיה הרע של פרקליטות המדינה ובגישתו התמוהה והחד צדדית של בית המשפט כאשר אחד הצדדים הוא המדינה בעצמה. ב 10 השנים האחרונות, שבתאי החל לעקוב ולסקר מקרים ציבוריים הזויים שבהם שותפים שופטים מבית המשפט העליון, פרקליטים מסויימים בפרקליטות המדינה ואזרחים בעלי חסינות שהם דרגה אחת או יותר מעל האזרח הממוצע. בגישה משעשעת, לעיתים צינית וסרקסטית, החל שבתאי לכתוב מאמרים המתעדים את מה שמתרחש במדינת ישראל בתחום המשפט הציבורי. את מאמריו פרסם עזריאל במקומות שונים בהם אתר "חדשות מחלקה ראשונה" ובאתר פרטי שהקים. אתר חדשות מחלקה ראשונה http://www.nfc.co.il האתר של שבתאי עזריאל http://azriel.co.il שבתאי משתמש במאמריו במיטב הסגנונות הספרותיים הקיימים: ציור לשוני, דימוי, מטאפורה, האנשה, אירוניה. חלק ממאמריו הם משלים, חלקם רומאנים ונובלות. אחד סיפור קצר, השני נובלה ארוכה. סיפור אחד מסביר מדוע יחזקאל ביניש, בן זוגה של שופטת בית המשפט העליון דורית ביניש, כיום הנשיאה, חסין מפני העמדה לדין, שבהן כל אזרח קטן שנחשד בהן, עובר חקירה ועלול למצוא עצמו עומד לדין. סיפור שני מסביר כיצד שופטים מפרשים בצורה מעוותת את כללי האתיקה שקבעו לעצמם: כך למשל, שופט קובע בפסק דין שפרקליט בפרקליטות המדינה שהפך לשופט ועדיין לא חלפו חמש שנים מיום מינויו, אינו דומה לעורך דין שייצג לקוח. אם הלקוח מופיע בבית המשפט, על השופט לפסול עצמו, אך לא כאשר מדובר בלקוח שהוא המדינה בעצמה שיוצגה על ידי הפרקליט שנים רבות. ואגב, מדובר במקרה אישי שקרה לי. חלק מהסיפורים הם מכתבים שכתב עזריאל לרשויות השונות: שר המשפטים, נשיא בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה. אחד הסיפורים שעשו רעש באינטרנט, היה הסיפור שפרסם בעיתון "הארץ". לאחר תחקיר מעמיק, הצליח עזריאל לגלות את שורשי הנפוטיזם במערכת המשפט: הבת של שופטת בית המשפט העליון מתמחה אצל הפרקליטה שמופיע בבית המשפט העליון בשם המדינה. הבן של השופט בדימוס מתמחה אצל השופט שאינו בדימוס. בכתבה הוצגו תרשימים שמסבירים את הרשת הסבוכה שיצרו לעצמם "נקיי הידיים" של מערכת המשפט, שלא באמצעות מכרזים כפי שמחויב. העתירה נדחית ותמסור דרישת שלום חמה לאמא. בסיפור נוסף שואל שבתאי: אם הייתם מגישים עתירה נגד מדינת ישראל לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ), האם הייתם מוכנים ששלושה יוצאי פרקליטות המדינה ישבו בהרכב שידון בתיק? דורית ביניש (לשעבר פרקליטת המדינה), עדנה ארבל (לשעבר פרקליטת המדינה וכיום שופטת בעליון) ועוזי פוגלמן (לשעבר בכיר בפרקליטות המדינה וכיום שופט בעליון), נראה לכם הרכב סביר לקבלת עתירה נגד המדינה שמיוצגת על ידי הפרקליטות? עכשיו בחנויות החיים של מי שכותב ספר כזה, שנכתב במשך עשרות שנים, מאמר אחרי מאמר, עתירה אחרי עתירה, מכתב אחרי מכתב, אינם קלים. לעתים קרובות פרקליטים בשירות המדינה, ובחדרי חדרים גם שופטים מסויימים שאינם הגונים, מסתכלים במקרה הטוב על אדם כמו שבתאי עזריאל כמו אל דון קישוט. במקרה הגרוע יותר, הוא מוצג כאדם הזוי, מתוסכל, רודף עובדי ציבור סדרתי. נודניק רציני למערכת. בעידן האינטרנט והדואר האלקטרוני, הוא אפילו מוכרז כספאמר בשרתי הדואר של הנהלת בתי המשפט. אלא ששבתאי עזריאל הוא איש שפוי לחלוטין, עם רגליים על הקרקע, שמבטא בכתב את מה שאנשים אחרים חסרי יכולת כתיבה קלה ושוטפת, נתקלים בו כשהם נתקלים לראשונה במערכת המשפט. התסכול ממערכת המשפט ומעובדי הציבור היא לא נחלתו הבלעדית של כותב הספר, אלא של כולנו: של האזרחים הקטנים, של עורכי הדין, של פרקליטים ישרים בעלי מצפון, של שופטים שנקעה נפשם מהמערכת. אישית, אני מלא הערצה לשבתאי עזריאל על יכולתו לכתוב על עוולות מערכת המשפט ועוולות השירות הציבורי, גם כאלה שספג באופן אישי, תוך שימוש בביקורת כנה ואדיבה, ללא שימוש במילים בוטות מדיי, שאנשים כמוני היו מתפתים להשתמש בהן, על מנת שדעתם תישמע. הספר נמצא בימים אלה בחנויות הספרים. מחירו המחירוני עומד על 79 ש"ח. הספר בהוצאת עצמית.

שבתאי עזריאל מחבר הספר

תגובות הקוראים