תעמולת
בחירות שנת 1949
צפצוף
על החוק - כלי הטיס של
אייבי נתן
תעמולת בחירות שנת 1965
תעמולת
בחירות בטלוויזיה שנת
2001
תעמולת
בחירות על רכב שנת 2001
|
halemo
חוק הבחירות (דרכי
תעמולה) נחקק לראשונה
בשנת 1959, כאשר עדיין לא
היתה קיימת רשות השידור
ומקלט טלוויזיה בכל בית
בישראל. החוק עבר מספר
שינויים עם השנים בהתאם
להתפתחות כלי הפרסום
השונים. השינויים בחוק
בוצעו בהתאם להתפתחות
הטכנולוגית של אמצעי
הפרסום, כמו כניסתה של
הטלוויזיה לחיינו בשנת
1968.
האיסורים בחוק הבחירות
לגבי אמצעי פרסום שונים
תמיד הותאמו להתפתחות
הטכנלוגית של כל תקופה.
בכל תקופה, ניסה המחוקק
למנוע שימוש לרעה של
האמצעים הקיימים. כאשר
החוק חוקק בשנת 1949,
הגביל המחוקק את השימוש
בכלי טיס ובכלי שיט, וגם
לא שכח להוסיף איסור על
שימוש ברמקול. למרות
זאת, זה לא מנע למשל
מאייבי נתן שרץ לבחירות
לכנסת השישית ב 1965
לעשות שימוש באוירון
הפרטי שלו כדי לקרוא
לציבור לבחור בו.
בשנת 1968 הוקמה רשות
השידור שכללה בתוכה את
הטלוויזיה ואת הרדיו
הרשמיים של מדינת ישראל.
כבר בשנת 1969 דאג המחוקק
להוסיף איסורים על
פרסומי תעמולת בחירות
בטלוויזיה בתקופת של
ימים לפני יום הבחירות.
החקיקה לגבי הטלוויזיה
והרדיו עודכנה מאז מספר
פעמים.
בשנת 1973, כשלרבים מעם
ישראל היה רכב פרטי, ומי
שלא יכול היה לקנות
מכונית תוצרת אירופה או
ארה"ב והסתפק
בסוסיתא ישראלית, חוקק
האיסור להשתמש בכלי רכב
כאמצעי תעמולה. המחוקק
אסר על בעלי רכבים
להדביק חומר תעמולה על
רכביהם, מלבד ביום
הבחירות עצמו. למרות
זאת, ניתן לראות בכל
ימות השנה, רכבים
שעליהם מודבקים
סטיקרים מפלגתיים.
באותה שנה, הטיל המחוקק
הגבלות גם על גודל
המודעות שפורסמו מטעם
המפלגות בעיתוני היום
והערב השונים. גודלה של
המודעה הוגבל, וכן
הוגבלה כמות הפרסום של
המודעה. כך למשל, קבע
המחוקק שלא תפורסם יותר
ממודעה אחת ביום מטעם
כל מפלגה בעיתון אחד.
בשנת 1978, תוקן שוב חוק
הבחירות (דרכי תעמולה)
והמחוקק אסר לפרסם שלטי
בחירות מוארים ובכל שלט
שעושה שימוש בתאורה
חשמלית. במקביל רץ
הקמפיין לחסכון בחשמל
שקרא לאזרחי ישראל
לחסוך בחשמל.
בשנת 1998, הוסיף המחוקק
את האיסור לפרסם תעמולת
בחירות באמצעות תחנות
הרדיו האזורי, דבר שלא
מנע מתחנות אזוריות
פיראטיות להמשיך ולבצע
קמפיינים "למען ילדי
ישראל" ולהצביע ש"ס
בכל יום ושעה ביממה. חוק
הרשות השנייה
לטלוויזיה ולרדיו אף
הוא עודכן בנושא תעמולה
הבחירות בסעיף 46,
והגביל "שידורים
אסורים", ביניהם
תעמולת בחירות.
עד לחודש נובמבר 2002, לא
התייחס המחוקק
לאינטרנט כאמצעי
תעמולת בחירות. השופט
מישאל חשין שהתבקש
להתייחס לנושא בבחירות
2001 לראשות הממשלה, קבע
שהאינטרנט הוא סוג מדיה
שונה שהמחוקק עדיין לא
נתן דעתו עליו, ומחק
דרישות של גורמים שונים
לבטל קמפיינים וצ'אטים
ברשת האינטרנט.
בנובמבר 2002, תוקן חוק
הבחירות (דרכי תעמולה)
שחוקק ב 1959, והמחוקק
הגדיר בפעם הראשונה את
רשת האינטרנט כ"אמצעי
פרסום בכתב", כמו
שמוגדר כל עיתון נייר
רגיל. המחוקק הגביל את
ביצוע הסקרים ביום
הבחירות עצמו, וקבע
סייגים לגבי ביצוע
סקרים כמו למשל הדרישה
להעביר את פרטי הסקר
לוועדת הבחירות
המרכזית.
גם אם המחוקק יחליט
בעתיד להגביל את רשת
האינטרנט בנושאי
תעמולת בחירות, זה לא
ימנע מצב שיהיו קיימים
אתרי אינטרנט פרטיים
שיבצעו תעמולת בחירות
כזו. בניגוד לאמצעי
התעמולה האחרים שפורטו
לעיל, את רשת האינטרנט
לא ניתן לעצור, ותמיד
אפשר להזריק לגולש
תעמולת בחירות ישראלית
משרתי מחשב הנמצאים
מחוץ לתחומי מדינת
ישראל.
לשון החוק המלא - כאן
|