הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי
|
|
|
|
|
|
הוגש כתב הגנה בתיק אובייקטיבי נגד הלמו 26/06/2004
| גיליון מספר 58 | halemo השבוע
הוגש כתב הגנה לבית המשפט השלום בתל אביב בתביעתה של חברת אובייקטיבי מחקרים
עולמיים כנגד משה הלוי ודורון בן דוד. כתב ההגנה מעלה סוגיות חשובות על משלוח
דואר זבל בישראל, הזכות להתגונן מולו בביקורת פובליסיצטית נוקבת, מתן קישור לאתר
אינטרנט אחר והחבות בגין לשון הרע בשל כך, ראיות קבילות, חופש הביטוי בישראל,
דואר זבל חוזר ונשנה כהצעת רוכלות והטרדה מציקה, החקיקה הקיימת בנשא דואר זבל,
אחריות ספק אינטרנט ללשון הרע לכאורה של אחד ממשתמשיו הרבים, אינטרנט כאמצעי
תקשורת ועוד. אם התביעה תבשיל לכדי פסק דין, הוא יהיה מעניין ביותר. רקע
בשבוע של
חג פסח השני התשס"ד, אפריל 2004 הגיעו לבעלי תיבות הדואר האלקטרוני הודעה
פרסומית מעצבנת של חברת אובייקטיבי על סכנת קרינה סלולארית מהטלפון הנייד שלהם.
את המייל מפיצה חברת אובייקטיבי שמנהלה ובעליה הוא עדי ז'ורבין. אתר קרינה
סלולארית של חברת אובייקטיבי אתר
האינטרנט של חברת אובייקטיבי (וי לצרכן) ההודעה
הפרסומית הזמינה את המקבל לקרוא על הסכנות הטריות האורבות בעת שימוש בטלפון הסלולארי.
חברת אובייקטיבי והעומד בראשה עדי ז'ורבין ביקשו באותה הזדמנות מהציבור למלא
טופס ארוך אין קץ עם העדפותיהם השיווקיות והצרכניות. הודעות
נוספות באותו סגנון נשלחו למנויים כאשר היו לפחות מספר גרסאות לאותה הודעה. בכל
הודעה ניתן קישור לאתר "קרינה סלולארית" של חברת אובייקטיבי. ביום 17
אפריל 2004 כתבתי מאמר בנושא המבקר את דואר הזבל ששלחה חברת אובייקטיבי. במאמר
כתבתי נחרצות נגד אותה הודעה פרסומית שנשלחה עשרות פעמים לתיבת הדואר שלי ושל
אחרים. המאמר
המלא, כאן http://halemo.net/edoar/0050/0004.html מאמר באותו
סגנון התפרסם גם באתר ynet
ע"י רוני שני ובאתר נענע ע"י אורן הוברמן. המאמר ב ynet http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2866767,00.html המאמר באתר
נענע, מדור "חיים ברשת" http://net.nana.co.il/Article/?ArticleID=115940&sid=10 אתר נענע
וחברת נטוויז'ן לא נתבעו בנושא הכתבה למרות כל הפרסומים על כך, גם מצד אתר זה. באתר
בית המשפט לא רשומה תביעה מצד חברת אובייקטיבי כנגד חברת נטוויז'ן. כתב תביעה: אובייקטיבי נגד הלמו
בחודש מאי
2004 קיבלתי לביתי את כתב התביעה הרשמי של חברת אובייקטיבי. חברת אובייקטיבי
מחקרים עולמיים תבעה בבית משפט השלום בתל אביב על לשון הרע. סכום התביעה עומד על
100,000 ש"ח. התביעה הוגשה נגד משה הלוי (כותב שורות אילו) וכנגד דורון בן
דוד, אחד הבעלים של אתר פרש המארח את אתר האינטרנט של עיתון "דואר
חשמלי". אתר
הפורומים של פרש כתב התביעה
(המגוחך לטעמי) מעלה שלוש עוולות של לשון הרע שבוצעו לכאורה כנגד חברת
אובייקטיבי מחקרים עולמיים בע"מ. הנשיא עדי ז'ורבין בכבודו ובעצמו בחר שלא
להצטרף כתובע. בכתב
התביעה, חברת אובייקטיבי טוענת כנגד מתן קישור לאתר האינטרנט
"אובג'קט" התוקף את חברת אובייקטיבי. הפסיקה בישראל עד כה קובעת שמתן
קישור לאתר אחר אינו נחשב בגדר לשון הרע ובגדר פרסום כמשמעותו בחוק. אתר
אובג'יקט הטענה
השניה של חברת אובייקטיבי הם קטעים בכתבה שביקרו את משלוח דואר הזבל של החברה
למנויי הדואר האלקטרוני. כאמור, זאת
הכתבה המדוברת http://halemo.net/edoar/0050/0004.html הטענה
השלישית היא כנגד תגובה שכתבו גולשים באותה כתבה. כתב התביעה
עצמו נראה כמו בדיחה פרסומית טובה, המשלב בתוכו סיפור קורע לב על חברה שדואגת רק
לאזרח הקטן, ושולחת 700,000 מכתבים פרסומיים ביום לטובת הצרכנים בישראל. ת"א
35349/04, בית משפט השלום תל אביב עותק של
כתב התביעה המלא, כאן http://halemo.net/edoar/0054/objectivy02.htm כתב ההגנה
ביום 22
יוני 2004 הוגש כתב הגנה בתיק אובייקטיבי נגד הלמו ואח'. כתב ההגנה נכתב ונמסר
לבית המשפט על ידי משרד עורכי הדין אילון אגרט ושות'. את הנתבעים מייצגים
עו"ד אביב אילון ועו"ד גיל קראוס. כתב ההגנה
מעלה שורה של סוגיות חדשות בתחום המחשבים והאינטרנט בישראל. בין הסוגיות הנזכרות
בכתב ההגנה: א. חוקיות
משלוח דואר זבל בישראל ובעולם. ב. הזכות
להתגונן מול דואר זבל בצורה לא אלימה על ידי כתיבה ופרסום ביקורת פובליסיצטית
נוקבת. ג. מתן
קישור לאתר אינטרנט אחר והחבות בגין לשון הרע בשל כך. ד.קבילות
ראיות שמקורן מרשת האינטרנט (העתק כתבה. העתקי תגובות גולשים). ה. חופש
הביטוי בישראל. ו. דואר
זבל חוזר ונשנה כהצעת רוכלות מטרידה ומציקה. ז. אחריות
ספק אינטרנט ללשון הרע לכאורה של אחד ממשתמשיו הרבים. ח. אינטרנט
כאמצעי תקשורת. ט. אתר
אינטרנט גדול ובעל 700,000 מנויים (אתר אובייקטיבי) שמקבל ביקורת מאתר אינטרנט
קטן עם 800 מנויים בלבד (אתר עיתון דואר חשמלי). כתב ההגנה
מפרט נושאים שנסקרו בעיתון דואר חשמלי ובמקומות אחרים בישראל ובעולם בנושאים
שונים. להלן מספר סוגיות בהרחבה שהועלו בכתב ההגנה. סוגיות לדיון
א. מי היא
היישות המשפטית הנפגעת? בכתב
התביעה לא מפורט מספר הזהות של החברה התובעת (מספר ח"פ). מי היא חברת
אובייקטיבי שנגדה לכאורה פורסמה לשון הרע? האם זאת חברת
אובייקטיבי מגזין הצרכנות של ישראל בע"מ, מספר ח"פ 512511676 ? האם זאת
חברת "אובייקטיבי מחקרים עולמיים בע"מ, מספר ח"פ 512734484 ? האם זאת
חברת ז'ורבין בע"מ, מספר ח"פ 512267105 ? האם זאת
חברת וי לצרכן בע"מ, מספר ח"פ 513474494 ? האם זאת
חברת אובייקטיבי לתועלת ציבור צרכני ישראל בע"מ, ח"פ 513555516 ? לנשיא עדי
ז'ורבין הפתרונים. ב. האם
משלוח זבל הוא חוקי בישראל? האם הצעת החוק האחרונה של משרד התקשורת תגרום לכך
שמשלוח דואר זבל (ספאם) בשיטתה של התובעת חברת אובייקטיבי כפי שפירטה בכתב
התביעה שלה הוא פסול מעיקרו? האם מדינת ישראל תיישר קו בנושא על פי מדינות
מתפתחות בעולם בנושא זה? ג. האם מתן
קישור לאתר אינטרנט שנטען שהוא משמיץ לכאורה את התובעת, יוצר חבות נזיקית כלפי
האדם שמפנה לאתר זה? מדוע התובעת מסתירה מבית המשפט את העובדה כי היא כבר תבעה
את מחזיקת אתר האינטרנט המשמיץ לכאורה (ת"א 210132/02, בית משפט שלום תל אביב,
אובייקטיבי מחקרים עולמיים בע"מ נגד חברת קר שירותי בריאות בע"מ)? האתר
"המשמיץ": אתר אובג'יקט בפסק דין
ק"פ 117/00 (בית המשפט השלום ירושלים), קבע השופט שמעון פיינברג כי מתן
קישור לאתר אחר, אינו מקיים את משמעות המילה "פרסום" בחוק איסור לשון
הרע. נקבע כי בעבירה של לשון הרע לפי הדין הישראלי, קליטת דבר לשון הרע על ידי
צד שלישי אינו מהווה יסוד מיסודות העבירה. עוד הוסיף השופט כי העבירה של לשון
הרע אינה עבירה תוצאתית כי אם עבירה התנהגותית. מן היסוד העובדתי די באקט
התנהגותי, דהיינו פרסום, ובנסיבה שהפירסום עלול לפגוע. קליטת קישור לללשון הרע,
אינה נחשבת בגדר פרסום. ק"פ
117/00, בית משפט השלום ירושלים עותק מפסק
דין המלא, כאן http://halemo.net/edoar/0042/20040210decision.htm כתבה על
פסק הדין http://halemo.net/edoar/0042/0002.html ד. האם
משלוח חוזר של דואר זבל על ידי אותה חברת מפרסמת נחשב בגדר הצעת רוכלות מטרידה?
האם יש זכות למקבל דואר הזבל לזרוק את שולח דואר הזבל מביתו באינטרנט על ידי
כתיבת מילים בעניין? ה. האם
ספקי אינטרנט חייבים בלשון הרע מגין אתר אינטרנט שהם מחזיקים על שרת מחשב
בשליטתם? האם הם חייבים לפעול כנגד האתר המעוול? בנושא זה צוטטו בכתב ההגנה מספר
סעיפים מתוך פסק דינו של השופט רמי אמיר מבית המשפט השלום בכפר סבא בתיק
ת"א 7830/00, בורוכוב ארנון נגד פורן אלישי. פסק דינו של השופט אמיר קבע
מבחן משולש ומצטבר באשר להטלת אחריות על ספק האינטרנט: ידיעה בפועל, ודאות
הפגיעה ויכולת המניעה. ו. כיום
החוק והפסיקה אינם קובעים כי אתר אינטרנט הוא אמצעי תקשורת או עיתון על פי פקודת
העיתונות המנדטורית העתיקה. במידה
וייקבע שאתר אינטרנט הוא אמצעי תקשורת, מה דינו של פרסום באתר אינטרנט קטן בעל
800 מנויים בלבד (האתר הנתבע) כנגד אתר אינטרנט בעל 700,000 מנויים (אתר
אובייקטיבי כפי שנטען בכתב התביעה). מדוע לא פירסמה חברת אובייקטיבי את תגובתה
באתר האינטרנט הפופולרי שלה ובחרה בהליך של תביעה נגד אתר אינטרנט קטן? סוף דבר
כתב ההגנה
מעלה על הפרק סוגיות רבות בהקשר לעולם האינטרנט: פרסום לשון הרע, דואר זבל,
אחריות ספקי אינטרנט לתוכן שמפרסם צד ג', חופש הביטוי, מתן קישורים לאתרים אחרים
וחבות בפרסום לשון הרע, אינטרנט כאמצעי תקשורת, תביעות של מפרסמים כנגד כותבי
ביקורת על תוכן הפרסום ועל צורת הפרסום ועוד. כל שניתן
לקוות הוא שהתובעת, חברת אובייקטיבי (אחת מהן) ונשיאה החביב עדי ז'ורבין, ימשיכו
בהליכי התביעה ולא יזנחו את התביעה כפי שעשו לרבים אחרים שאותם תבעו בשיטת
"שגר ושכח". בינתיים,
כתובתה של התובעת בקומה ה 28 במגדל העגול של עזריאלי בתל אביב, אינו קיים יותר.
משרדי החברה נסגרו. חברת חדשה הוקמה (אובייקטיבי לתועלת ציבור צרכני ישראל
בע"מ), ורק הנשיא החביב ממשיך להטריד את בית המשפט בתביעות חסרות שחר כנגד
שאר העולם. ת"א
35349/04, בית משפט השלום תל אביב עותק של
כתב התביעה המלא, כאן http://halemo.net/edoar/0054/objectivy02.htm עותק של
כתב ההגנה המלא, כאן http://halemo.net/edoar/0054/objectivi03.htm וגם כאן וגם באתר
"הלמו נגד שאר העולם" http://halemo.net/versus/objectivi/court20040622.html |
|
|
תגובות הקוראים |
|
|
|
|
